התחקיר של תומר גנון ב"כלכליסט" כבש את סדר היום התקשורתי בסערה. בצדק. התחקיר חשף כי משטרת ישראל השתמשה בתוכנת "פגסוס" הידועה לשמצה של חברת NSO הישראלית כדי "לפרוץ מרחוק לטלפונים של אזרחים ישראלים ללא צווי חיפוש או האזנה".
מהתחקיר עולה כי חטיבת סיגינט במשטרת ישראל השתמשה בתוכנה כדי לפרוץ לטלפונים הסלולריים של, בין היתר, עובדים בחברות ממשלתיות, ראש עיר מכהן וגם ראשי מחאת הדגלים השחורים. לפי התחקיר, הפריצה נעשתה ללא קבלת צו שיפוטי או פיקוח של שופט. גונן מציין כי "הרוגלה של NSO נשתלה בטלפונים של אזרחים כדי למצוא ולאסוף חומרים ומידע שאינם קשורים בהכרח לחקירה ולחשדות, אלא פשוט כדי שבהמשך החומרים הללו ישמשו את החוקרים כדי להפעיל לחץ על נחקרים".
גונן מזכיר כי ארצות-הברית הכריזה על NSO כחברה שפוגעת באינטרס הלאומי, ומשרד הסחר האמריקאי הכניס אותה לרשימה השחורה שלו. NSO עמדה גם במרכזם של כמה תחקירים עיתונאיים ברחבי העולם, כמו התחקיר הבינלאומי שחשף כיצד משטרים אפלים משתמשים ברוגלה שפותחה בחברה כדי לעקוב אחר עיתונאים ומתנגדי משטר.
אני מבקש להוסיף הערת שוליים, קצרה אך חשובה, לתחקיר המצוין של גנון. היתה תקופה, והיא לא היתה רחוקה כל-כך, שבה התקשורת הישראלית קידמה, דחפה ואפילו שיווקה את NSO.
שלו חוליו, מנכ"ל NSO (צילום מסך)
התאריך הוא 30 במרץ 2020. הגל הראשון של הקורונה מכה בעוצמה בכל העולם. גם בישראל, שבה מוכרז הסגר הראשון, זה שבאמת עבד, זה שהישראלים באמת צייתו לו, זה שגרם לכך שרחובות ישראל הזכירו את מה שמתרחש בהם ביום כיפור – בלי האופניים.
בערבו של אותו יום, מיד אחרי הפסקת הפרסומות במהדורה המרכזית של חדשות 12, סיפרה יונית לוי על תוכניתו של שר הביטחון דאז נפתלי בנט למלחמה בקורונה: "הליבה שלה היא לאכן חולים, להפריד אותם מהציבור". אלא שישנם, הוסיפה לוי, "קשיים בהתנעת התוכנית". כדי לקבל פרטים על הקשיים האלו היא פנתה לרוני דניאל ז"ל, שסיפר עליהם "בפרסום ראשון".
הנה כמה קטעים מתוך דבריו של דניאל: "נכון, יש קשיים משפטיים, כאלו ואחרים, אתיים – האם אתה חודר לרשות הפרט, אבל בגדול מדובר במערכת שתוכל לזהות, לתת עוד כלי למקבלי ההחלטות מה לעשות ועל איזה מקום ליפול. בלשונו של שר הביטחון זה היה 'לא לעבוד עם פטיש גדול אלא עם פינצטה ולשלוף את מי שחולה'. המערכת הזאת היא מערכת של חברה ישראלית בשם NSO שפעילה בארץ".
בשלב הזה הציג דניאל צילומי מסך שמדגימים את יכולותיה של המערכת לזהות באמצעות מפות חום את מי שחשודים כחולים, ואפילו לזהות מי האנשים שהיו בקרבתם. "זה לא זיהוי אישי של חשיפה או שם", הדגיש דניאל, ואז החל קצת לגמגם: "זה חשיפה אה... אהה... של כל התנועות של האנשים האלה. היחידים שמקבלים את התמונה המלאה זה משרד הבריאות, שהוא אמור להודיע לאזרחים מי היה בקרבת חולה קורונה".
יונית לוי מזמינה את רוני דניאל לקדם את השימוש במוצרי NSO במאמץ הממשלתי נגד מגפת הקורונה. חדשות 12, 30.3.2020 (צילום מסך)
לא ברור מה "פרסום ראשון" בהסבר של דניאל, אבל כאן מגיע הרגע שבו הוא הפסיק לספק פרטים על המערכת ועל התוכנית והפך לסמנכ"ל השיווק של NSO, ואולי גם לדובר האישי של שר הביטחון: "בינתיים עדיין לא אימצו את זה, נדמה לי שראוי לאמץ את תוכניתו של נפתלי בנט, מאוד, את כולה, זה יכול לעזור בהחלט באיתור החולים, בהוצאתם מהקהילייה, ובאופן הזה להתגבר על ההדבקה... המערכת הזו, של NSO, היא בהחלט משהו שיכול לעזור להתמודד עם הקורונה".
יונית החלה לנוע באי נוחות בכיסא שלה. זמן רב לפני מרץ 2020 הופיעו פרסומים על היכולות המפוקפקות של NSO ועל האופן שבו משתמשים בה. אחרי הכל, כבר בדצמבר 2018 הוגשה תביעה נגד NSO בטענה שסעודיה השתמשה בתוכנת "פגסוס" בקשר שקשרה לרצוח את העיתונאי הגולה ג'מאל חאשוקג'י.
נראה שזו הסיבה שלוי אמרה: "כן, צריך להזכיר ש-NSO... שמה גם נקשר באירועים פחות סימפתיים ברחבי העולם, ולכן אולי זה גם מה שמעורר ביקורת בהקשר הזה...". אבל דניאל עצר אותה מיד וקבע: "פה זה, פה זה מאוד סימפתי, כי זה באמת משהו, עם התוכנית הכוללת של בנט, שיכול לעזור".
יונית לוי מראיינת את שר הביטחון נפתלי בנט. חדשות 12, 29.3.2020 (צילום מסך)
ההופעה של דניאל לא התרחשה בחלל ריק. היא באה על רקע החלטתה של מדינת ישראל מ-15 במרץ באותה שנה להסמיך את השב"כ לסייע למשרד הבריאות בחקירות אפידמיולוגיות (בפועל, מעקבי שב"כ אחר אזרחים בניסיון לאתר אנשים שחשודים כמי שנדבקו בקורונה, החלו כמה ימים קודם להחלטה הרשמית של ממשלת ישראל).
יום לפני הופעתו של דניאל על מסך הטלוויזיה העליתי לפודקאסט שאני מגיש, "עושים טכנולוגיה", פרק שכותרתו "סכנה טכנולוגית בחסות הקורונה". אמרתי בו כך:
אני נביא די קטן ובוודאי שאני לא עתידן. אין לי יומרה לדעת מה יקרה בעוד חצי שעה. ועדיין, הנה משהו שאני יכול לומר בוודאות רבה: מערכות השב"כ שעוקבות אחרי אזרחים? זו רק ההתחלה. אתם יכולים להיות בטוחים שככל שיחלוף הזמן, יותר ויותר מערכות צבאיות, בטחוניות, מערכות סייבר ומערכות לניתוח נתונים יוסבו, יופנו ויתמקדו באוכלוסייה האזרחית, כי אם זה אפשרי – זה הכרחי".
בחלוף 24 שעות הופיע דניאל על המסך, וכעבור פחות משנתיים התברר שמשטרת ישראל משתמשת בכלים שפותחו (כנראה) כדי לאתר מחבלים כדי לחדור לטלפונים של מפגינים, של ראשי ערים, של אזרחים.
במהלך חייו הופנתה נגד דניאל ביקורת על כך שהוא מדברר את צה"ל ואת מערכת הביטחון, אבל צריך להודות ביושר שאף שהקטע הזה התיישן רע מאוד, הוא לא ייחודי לדניאל ואפילו אינו ייחודי לכתבים צבאיים. בתרבות המערבית יש נטייה לראות בטכנולוגיה מכשיר פותר בעיות. באומת הסטארט-אפ הנטייה הזו גדולה פי כמה. בעיות חינוכיות, בעיות בריאותיות, בעיות בטחוניות, בעיות כלכליות – זה בכלל לא משנה, הטכנולוגיה תפתור את הבעיה. מרגע שהכלי מונח על המדף יש כמעט חובה מוסרית להשתמש בו.
אחרי הכל, זו ליבת הזעקה של דניאל: NSO היא חברה ישראלית, היא פיתחה כלי, הכלי מאפשר לעקוב אחר אנשים – איך זה שלא משתמשים בו? מה זה הקטע הזה עם פרטיות, עם בעיות אתיות, מה זה השטויות האלו? לפנינו מטרה ראויה ("פה זה סימפתי מאוד"), מי מעז להתנגד ליישום מערכת שכזו?
המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך (צילום: יונתן זינדל)
אם בזה לא די, כאשר בראש המערכת – שר הביטחון דאז נפתלי בנט או המפכ"ל דאז רוני אלשיך – מכהנים אנשים עם נטייה טכנולוגית שאינם מצוידים בראייה היסטורית, חברתית או מוסרית ביחס להשפעות ארוכות הטווח של שימוש בטכנולוגיות שונות, הנטייה להשתמש באופן גורף בכלים טכנולוגיים כדי לפתור כל בעיה גדלה פי כמה.
לדניאל לא היתה כוונת זדון. הוא רצה לעזור וחשב שאם ישתמש בבמה שניתנה לו בחדשות 12 כדי לקדם את התוכנית של בנט ואת "פגסוס" של NSO הוא יעזור במיגור המגפה. אולי אני טועה, אבל יש לי הרגשה שהוא ידע שבמערכת של NSO נעשה שימוש לא רק כדי לאתר חשודים בטרור ופשיעה. זה לא גרם לו לעצור ולשאול האם ראוי להשתמש במערכת כזו כדי לאתר אנשים שנדבקו בווירוס. זה לא גרם לו להבין שמה שמתחיל בטרוריסטים, ממשיך במתנגדי משטר במדינות רחוקות וממשיך באנשים שעומדים בסופרמרקט לצד חולי קורונה ייגמר במפגינים נגד ראש הממשלה.
אין לי ציפיות מפוליטיקאים. אני בטוח שהם לא ילמדו לקח – לא המפכ"ל הנוכחי ולא המפכ"ל הבא, לא ראש הממשלה הנוכחי (ולשעבר שר הביטחון) ולא ראש הממשלה הבא. אבל יש לי ציפיות מהתקשורת. יש לי ציפיות שעיתונאים ישאלו שאלות בנוגע לאופן שבו המדינה על מערכותיה השונות מפעילה כלים טכנולוגיים נגד אויביה, כיוון שרק עיוור לא מבין שמה שתחילה מופנה החוצה יופנה בהמשך פנימה.
את הפרק ב"עושים טכנולוגיה", שעלה לאוויר ב-29 במרץ 2020, סיכמתי כך:
הבעיה העיקרית עם טכנולוגיות מהסוג הזה היא שמהרגע שמוציאים את השד מהבקבוק קשה מאוד להחזיר אותו חזרה, ובמדינות שבהן התרבות הדמוקרטית היא חלשה או נמצאת תחת מתקפה, כמעט ולאף אחד אין אינטרס להחזיר אותן חזרה... מהרגע שהכלים האלו הופכים לזמינים, השלטון לא ממהר להיפרד מהם. הוא מתאהב בדאטה, מתאהב באפשרויות החדשות שהטכנולוגיות מאפשרות לו. כמו ילד, הוא מסרב להיפרד מהצעצוע החדש".