אם יש את נפשך לדעת את המעיין שממנו שאבו אחיך העיתונאים את תובנותיהם המופלאות על עסקת הטיעון הנרקחת בין היועץ המשפטי לממשלה לבנימין נתניהו ופרקליטיו, אל מהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה המשמימים סור בליל שבת ואז ייפקחו עיניך. שב והטה את אוזניך לדבריהם המחכימים של עמית סגל, ארי שביט ובועז ביסמוט וזון את עיניך בשפת גופם ולמדת מהיכן משתין הדג ולאן הולכת העסקה.

כך הסביר, בין השאר, עמית סגל בערוץ 12 אמש (14.1): "אני חושב שחילוקי הדעות, אם יוכרז על קלון עכשיו או לקראת הבחירות הבאות, הם בסופו של דבר מדומים מהטעם שאין אדם ביקום שחושב שיהיה מי שיהיה יו"ר ועדת הבחירות הבאות הוא, ובוודאי הבג"ץ שיבוא בעקבותיו, יאשר למי שהורשע על שתי עבירות של מרמה והפרת אמונים להתמודד בבחירות לכנסת לפני שחלפו שבע שנים".

האומנם? האם לא תיתכן בעתיד קומבינה שתאפשר לנתניהו להיאחז בהיעדרו של מרכיב הקלון בעסקה כדי לחזור למרכז החיים הפוליטיים? סגל, מכל מקום, מוליך את הצופים למסקנה שסלע המחלוקת על מרכיב הקלון בעסקה מיותר, ושמוטב שהיועץ המשפטי וסנגורי הנאשם יחתמו בהקדם על ההסדר המסתמן וישחררו את המדינה מכאב הראש הזה של תיקי נתניהו. למעשה, משמעות דבריו היא שעל מנדלבליט לחזור בו מדרישתו להכללת הקלון בעסקה משום שבכל מקרה אין סיכוי שנתניהו יחזור לכנסת בשבע השנים הקרובות.

דבר מוזר

וכך הציג בועז ביסמוט את המהלך המתבשל: "אין פה שום דבר מפתיע. אני באולפן הזה לפני חודש וחצי אמרתי שדבר כזה עשוי לקרות. קודם כל, נתניהו שאין לו אמון במערכת המשפט ולא בא לו ללכת לכלא, אני יכול להבין אותו... הצד השני (היועץ המשפטי והפרקליטות) שהכל לדבריו היה בטון – עובדה שהוא מוריד את עבירת השוחד. עבירה שעליה קיבלה פאינה קירשנבאום עשר שנים מאסר".

כמו מתוך דף מסרים מוכן מראש שירטט ביסמוט את קו ההסברה של נתניהו על נכונותו לחתום על עסקת טיעון עם אלה שאותם האשים בתפירת תיקים, בעלילת דם וברדיפה, ודחה בראיונות פומביים את האפשרות שיסכים להגיע אתם להסדר. אבן היסוד של קו ההסברה הצפוי לצאת מכיוונו של הנאשם: אין לו אמון במערכת המשפט, ובמשתמע גם בהרכב השופטים הדן בתיקיו, ולכן עדיף לו להגיע לעסקה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (צילומים: פלאש 90)

ועוד אמר אמש ביסמוט ב"אולפן שישי" של ערוץ 12: "אני רואה במהלך הזה הזדמנות אדירה לשים קץ לדבר המוזר הזה – ממשלה שראשה נתמך על-ידי ח"כים שמספרם כאצבעות יד אחת. אין אווירת אבל בימין. להפך. אם אתה מאמין שתפרו תיק לנתניהו, ואני מאמין בכך, אתה אומר: תגיע לעסקה ונסיים עם הדבר הזה. תפרו לך תיק ואין מה לעשות".

משמע, העסקה באה לשרת צורך לאומי עליון – ולא אינטרס נקודתי של נתניהו או התביעה. עדיף לקדם את האינטרס הממלכתי, קרי: חילופי המשטר וסילוק ממשלת השינוי, על פני מיצוי ההליך המשפטי שנועד לקבוע אם נתניהו אשם או זכאי בעבירות המיוחסות לו.

העסקה עוד לא נחתמה, אבל בועז ביסמוט כבר יודע להדהד את ההצדקה לה שתגיע מצדו של נתניהו

"אני באופן אישי מכבד מוסדות. אני מכבד בית-משפט, אני מכבד יועץ משפטי לממשלה, אני מכבד גם ראש ממשלה... הייתי רוצה שזה יוכרע על-ידי בית-המשפט אבל השאלה כאן היא מי רצה יותר להגיע לעסקה – הצד של נתניהו או הצד של היועמ"ש? כשאני רואה ב'תיק 4000' את העדויות של ישועה ושל ניר חפץ, וזה עוד לפני פילבר, אני תוהה מי משני הצדדים מרוויח יותר בעסקה הזו. ב'תיק 4000' עדי התביעה נראים כעדי הגנה".

העסקה עוד לא נחתמה, אבל ביסמוט כבר יודע להדהד את ההצדקה לה שתגיע מצדו של נתניהו: מי שמעוניינת בעסקה היא בעיקר התביעה, כי היא נוכחה שכתב האישום קורס. בכל מקרה, נתניהו לא יכול היה לקחת הימור ולהאמין ביכולתו להוכיח את גרסתו בבית-המשפט משום שאין לו אמון בו.

כך מעוצבת תמונת מציאות כוזבת: בעוד שההליך המשפטי נגד נתניהו נמצא רק בראשיתו הוא ממוצב על-ידי שלוחיו ככישלון מצטבר והולך של התביעה. ביסמוט משלם מס שפתיים לדבקותו בערכים ממלכתיים, אבל בשורה התחתונה הוא מבטא הזדהות מלאה עם נכונותו של נתניהו להודות במרמה ובהפרת אמונים. מעמדה זו ניתן להסיק שפניו של נתניהו לחתימה על העסקה והיא מבשרת כבר עכשיו מה תהיה הגרסה המתעתעת שתנמק אותה.

אור פטריוטי

בינתיים, בערוץ 13, ארי שביט: "יש פה החלטה של נתניהו ומנדלבליט, שני אנשים מאוד מורכבים, לקבל החלטה בוגרת ולצמצם הפסדים". היינו, מדובר בשני אנשים שווי מעמד בהקשר הנדון – לא בנאשם ובתובע. "זו החלטה משותפת לשקם את האמון במערכת המשפטית". בכך מעניק שביט לנתניהו דימוי ממלכתי, נשוא פנים, ומתעלם מאחריותו הישירה לערעור אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

ארי שביט מגמד את מרכיב הקלון בעבירות שעליהן עומד נתניהו לדין וכבר מכשיר את הקרקע להסדר, או תמרון בעתיד, שיעקוף אותו

"מלחמת האזרחים הישראלית היא סביב זה. עכשיו זו הזדמנות לאיחוי הקרע", ממשיך שביט וצובע את העסקה באור פטריוטי. "עכשיו בואו נראה מה הסיכוי: הבעיה היא עניין הקלון. עובדים על פתרון יצירתי". בחירת מלה מעניינת, בעלת נימה חיובית, מעוררת אהדה. "מנדלבליט מאוד לא אהב את ההדלפה (לבן כספית) וראה בה מהלך של בכירי הפרקליטות להכשיל את העסקה. זה מהלך שלהם שבו הם ממשיכים את הקו שייקוב הדין את ההר". זה התיוג שנותן שביט להליך העמדת נתניהו לדין על עבירות שחיתות חמורות.

"מנדלבליט לא רוצה להירדף עד סוף ימיו בעניין הזה. נתניהו מבין שבכל מקרה הוא לא ייצא לגמרי נקי. ולכן הם מבקשים למזער את הנזקים. האינטרס של המערכת הוא ללכת לדבר הזה כי אם לא, היא תישפט על הדבר הזה", ממשיך שביט. כלומר, ההחלטה לחקור את נתניהו ולהעמידו לדין על עבירות השחיתות המיוחסות לו היא כשל שירדוף את החוקרים והפרקליטים העוסקים במלאכה עד סוף ימיהם. "מה שנתניהו מנסה להשיג בעניין הקלון הוא קלונצ'יק. עובדים על קלונצ'יק שלא יסגור אותו לשבע שנים אלא על קצת פחות". שביט מגמד את מרכיב הקלון בעבירות שעליהן עומד נתניהו לדין וכבר מכשיר את הקרקע להסדר, או תמרון עתידי, שיעקוף אותו.

על כל אלה מתבקש לומר, ברוח תוכחתו של המשורר: "וכאשר התקרנפתם תתקרנפו".