שוב חוזר הניגון: "הרמטכ"ל אביב כוכבי מודיע: נכין תוכניות מבצעיות נגד איראן, אסור להגיע איתם גם להסכם משופר", דיווח ynet כבר בינואר השנה. מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין הזהיר החודש בחדשות 13: "איראן בראש סדר העדיפויות, עלינו להיות מוכנים עם אופציה צבאית". ושר הביטחון בני גנץ מתדרך עיתונאים ואומר להם במפורש כי הנחה את הצבא להיערך לאופציה צבאית מול איראן. לפי "גורם בטחוני בכיר", מדווח "הארץ", גנץ הודיע על כך לאחרונה לארצות-הברית.
ההנהגה הישראלית אינה מותירה מקום לספק: היא מצהירה בקולי קולות על כוונתה למנוע בכוח מאיראן להגיע ליכולת גרעינית. דובריה המוסמכים ביותר בנושא אף מזהירים מפני השגת הסכם פשרה חדש עם טהרן ומבשרים על נכונות ישראלית לטרפד זאת. הממשלה מפגינה כוונות מעשיות להיערך לתסריט של הפעלת כוח צבאי נגד איראן ולשם כך מקצה תקציבי עתק לצה"ל, מודיעה על תוכניות רכש מפליגות ועל תמרונים מתוכננים לקראת שעת השי"ן. התקשורת הישראלית מהדהדת את המסרים התוקפניים האלה כמעט פה אחד.
כאשר מתבוננים בסיקור ההתרחשויות הנוגעות לחידוש שיחות הגרעין בווינה ולהתנהלות של ממשל ביידן בסוגייה זו מתבקשת תזכורת על תפקודם של הכתבים והפרשנים המדיניים והבטחוניים בעת המשא-ומתן על גיבוש ההסכם הקודם, שאותו הוביל הנשיא אובמה, ובעיקר על ריסוקו בידי הנשיא טראמפ. הנה אפוא שחזור תמציתי – ולקח צנוע בסיומו (תודה לאורן פרסיקו על סיועו באיתור מראי המקום).
ממשלת ישראל בעידן נתניהו בחנה בפנים חמוצות את מאמציו של אובמה להגיע להבנות עם שליטי טהרן על שלבי והיקפי פיתוח התשתית הגרעינית האיראנית. ראש הממשלה עשה ככל יכולתו לבלום את המהלך האמריקאי, ובכלל זה איגוף הנשיא אובמה בתוך המרחב הפוליטי הביתי שלו והופעה חסרת תקדים בקונגרס. העיתונות הישראלית, ברובה, נתנה גיבוי לעמדתו של בנימין נתניהו.
הנה דוגמית, קטע ממאמר שפרסם הפרשן הבטחוני של ערוץ 13, אלון בן-דוד, כשהתברר שמאמציו של נתניהו נכשלים: "ההסכם המתגבש בין ארצות-הברית לאיראן הוא הסכם רע. בזה צודק ראש הממשלה. הוא גם כישלון מהדהד של מדיניות 'הסיכול המדיני' שנקטה ישראל נגד איראן, אבל הוא לא סוף פסוק, ועם תבונה מדינית אפשר עוד להוציא מתוק מהעז הזה. ארצות-הברית ניהלה משא-ומתן מחפיר מול האיראנים בשנה האחרונה. האיראנים, שהגיעו למשא-ומתן הזה נואשים להשיג הסכם והקלה בסנקציות, פגשו ממשל נואש עוד יותר מהם להגיע להסכם וגררו אותו צעד אחר צעד להכרה באיראן גרעינית" ("מעריב", 28.2.2015).
כמעט לא ניתן מקום בתקשורת באותם ימים לתפיסתם של קומץ מומחים, בהם פרופ' יצחק בן-ישראל, פרופ' יאיר עברון ואפרים הלוי, שסברו שההסכם שאובמה רוקם סביר, שיש בו יתרונות לישראל בכך שהוא מעכב את המירוץ האיראני לנקודת האל-חזור בתחום העשרת האורניום ושהוא פותח דלת ליצירת אינטרסים כלכליים ואזרחיים אחרים בתוך איראן שעשויים לאזן את תפיסתם המיליטנטית של האייתולות. בעלי השקפה זו אף טענו שהמינוח שבו משתמשים נתניהו ועושי דברו ("מדינת סף גרעינית") מטעה ומבלבל את הציבור, אך התקשורת הצניעה את טענתם.
ועכשיו כולם ביחד
ההמחשה המרוכזת למקהלה המדברת של התקשורת הישראלית בסוגיה האיראנית ניבטה מהאופן שבו דיווחה על החלטת הנשיא טראמפ לפרוש מההסכם שעליו חתם הנשיא אובמה שלוש שנים קודם לכן. כך דיווחה ב-9.5.2018 מהדורת החדשות של ערוץ 12 על החלטת טראמפ יום קודם לכן: "הישג מאוד משמעותי לראש הממשלה. חופש הפעולה של ישראל בסוריה נשמר", אמרה דנה ויס.
"האיראנים במצוקה", הוסיף אהוד יערי, "אזהרות טראמפ מפני תגובות איראניות אלימות מכניסות אותם לעצבנות. הם מודאגים גם מפגישת נתניהו-פוטין שעות ספורות לאחר תקיפת חיל האוויר בסוריה, שבה נהרגו חיילים וקצינים איראנים. וגם אירופה מטרידה אותם: יו"ר הפרלמנט הצהיר שלא ניתן לסמוך עליה. הם מחליטים להמתין. אינם מחריפים את צעדיהם. הדבר היותר חשוב – המטבע האיראני קורס".
"שיא של עשור בהיקף תמיכת הציבור בנתניהו. 35 מנדטים. 62% מהציבור מרוצה מביטול הסכם הגרעין. 17% לא", אמר עמית סגל כשהוא מציג נתוני סקר. "בחצי השנה האחרונה יש עלייה עקבית בתמיכת הציבור בליכוד על רקע ההליכים המשפטיים נגדו ומעורבותו בהנעת טראמפ אל עבר ביטול הסכם הגרעין".
עמית סגל מדווח בחדשות 12 על זינוק בתמיכה בנתניהו ביום שאחרי נסיגת טראמפ מהסכם הגרעין, 9.5.2018 (צילום מסך)
הנימה המתפעלת מביצועי נתניהו לא נפקדה גם ממהדורת החדשות של ערוץ 11 באותו ערב: "נתניהו חוזר מביקור אצל פוטין כשהוא מאוד-מאוד מרוצה", דיווחה ממוסקבה אנטוניה ימין. "הנשיא פוטין יצא בהצהרה מיוחדת בהזכירו בנוכחות נתניהו את השואה בנאומו לרגל יום הניצחון של הרוסים על הנאצים. זה דבר שלא קרה מעולם בטקסים האלה. נתניהו הסתובב ברחובות מוסקבה כמנצח: רק אתמול פרשה ארצות-הברית מהסכם הגרעין וחיל האוויר תקף בסוריה מתחמי טילים שכוונו נגד ישראל – פעולה שבמהלכה נהרגו קצינים וחיילים איראנים".
נתן גוטמן הזכיר בדיווחו את תחושת הבגידה שאחזה באירופה כתוצאה מהצעד האמריקאי. הוא ציטט ראשי מדינות ומנהיגים בינלאומיים אחרים הטוענים שאיראן עומדת בהסכם ומבקרים את החלטת טראמפ לפרוש ממנו, אך קבע כי הנשיא האמריקאי חולק על כך כשהוא מסתמך על נתניהו. הוא סיים את הכתבה בקביעה כי רק שתי מדינות תומכות במהלכו של טראמפ: ישראל וסעודיה.
רועי קייס הבליט את הקשר המתהדק בין ירושלים לריאד כתוצאה מוצלחת מהחלטת טראמפ, וציטט גורמים בסעודיה שאמרו כי מתקרב הרגע שבו אפשר יהיה להוציא לאור את הקשרים הסמויים בין שתי המדינות. כדי להמחיש את הקרבה המתהדקת בין שתי המדינות ציטט הכתב דברים אוהדים לישראל שהופיעו ברשתות הסעודיות וריאיין את איש משרד החוץ הישראלי שאישר זאת והרחיב בעניין. קייס לא הסתפק בכך, וריאיין גם את מי שהיה ראש המל"ל, יעקב נגל, שאמר כי האינטרס של שתי המדינות משותף ויש לתת לו ביטוי ביחסים הגלויים ביניהן.
גם מאולפן החדשות של ערוץ 13 נשבה רוח של סיפוק מהחלטת טראמפ לרסק את הסכם הגרעין. ב-10.5.2018 הסביר הפרשן ברק רביד לצופים כי החלטת טראמפ היא הישג גדול לראש הממשלה נתניהו, התגשמות של כל חלומותיו ושאיפותיו בשלוש השנים האחרונות. לדברי רביד, חלק מההישג הוא תוצאה של קמפיין שיטתי שנתניהו מנהל כבר שנים נגד המשטר האיראני בכלל והסכם הגרעין בפרט, ובמיוחד בקרב המפלגה הרפובליקאית בארצות-הברית. אבל חלק ממנו גם נובע מלא מעט מזל; נצחונו של טראמפ בבחירות התרחש במשמרת של נתניהו, והאחרון ניצל זאת עד תום. הקרדיט כולו שלו.
כדי להרבות שמחה הביא הערוץ ראיון קולי עם אחד מתושבי טהרן, שבירך על החלטת טראמפ משום שההסכם "נתן למשטר האיראני 150 מיליארד דולר שאותם הוציאו על הצטיידות צבאית והרחבת הטרור באזור". המרואיין הצהיר שהוא שמח שטראמפ נכנס למעורבות בעניין הזה וחבר לנתניהו, וכי הם שני הפוליטיקאים היחידים שמכירים את אופיו של המשטר העריץ באיראן.
שער "ידיעות אחרונות", 9.5.2018
העיתונות המודפסת המרכזית לא נהגה באופן שונה: גם היא הדהדה את מסריו של נתניהו ופרגנה לו. כך, כמובן, ב"ישראל היום" (אמנון לורד: "החתימה שתשנה את ההיסטוריה". עודד גרנות: "החל המהלך לבלימת איראן"); כך ב"ידיעות אחרונות" (סבר פלוצקר: "הכישלון האיראני". בן-דרור ימיני: "לעצור את התמנון". שמעון שיפר: "הישג נדיר של נתניהו"); וכך אפילו ב"הארץ" (אנשיל פפר: "ארה"ב אימצה במלואה את דוקטרינת נתניהו. זה היה ניצחון ברור ומוחץ של נתניהו". נעה לנדאו: "ניצחון לנתניהו", 9.5.2018).
גם כשהדיווח העיתונאי הוא לכאורה עובדתי, הטון שעושה את המוזיקה הוא של שביעות רצון רבה מההתפתחויות וגם של הערצה לנתניהו על שכִלכל את צעדיו באופן שהביא את טראמפ לפרוש מההסכם ולאיים על איראן מפני מהלכים נוספים אם תגיב באלימות. מאמרים ספורים בלבד הזהירו מפני התלהבות יתר מהמהלך של טראמפ (צבי בראל: "פרישת טראמפ לא בהכרח תסייע לישראל", "הארץ" 1.5.2018. עמוס הראל: "הכללים משתנים", "הארץ", 9.5.2018. חמי שלו: "כי בא לו", "הארץ", 9.5.2018. טל שניידר: "טראמפ הוריד את איראן על הברכיים. השאלה מה יהיה עכשיו והאם ישראל נערכת לאפשרות של מו"מ חדש בין ארה"ב לאיראן", "גלובס", 10.5.2018).
שידור חוזר
העיקר, לעניין הנדון כאן, הוא שהציבור לא נחשף באופן ממשי לדעת מיעוט של מומחים, בעיקר מהאקדמיה ומקהיליית אנשי ביטחון בדימוס, שהתריעו מפני היסחפות אחר הגרסה האופטימית שמפיצה הממשלה והזהירו שביטול ההסכם והטלת הסנקציות הכבדות על איראן יובילו להאצת תהליך העשרת האורניום ולהקשחה ניכרת של שליטי טהרן במשא-ומתן עתידי.
מדוע זה חשוב? משום שעתה חווה המדינה שידור חוזר – והתקשורת אינה נותנת דעתה על כך. התנהלותו של הנשיא ביידן מול איראן וחידוש שיחות הגרעין בווינה ממחישים עד כמה צדקו המומחים (וקומץ העיתונאים) שהתריעו לפני שלוש שנים מפני השלכותיה החמורות של שבירת הכלים מצד טראמפ.
התסריט ששרטטו מתממש בדיוק מבהיל: איראן עמדה בסנקציות, שיכללה את תפוקת הצנטריפוגות והשיגה נקודת מיקוח שכמותה לא היתה לה מעולם מול ארצות-הברית, אירופה ומדינות המזרח התיכון. ישראל ניצבת עתה בעמדה נחותה מול פוטנציאל הגרעין האיראני, כשהיא אינה מצליחה לשכנע את ממשל ביידן ולא את מדינות אירופה לאמץ את נקודת מבטה על מזימותיה של איראן והדרכים להתמודד מולן.
בתסכולה בחרה ממשלת בנט בגישה תוקפנית, כמעט נואשת, והתקשורת הישראלית שוב הולכת בצייתנות בעקבותיה ומהדהדת באדיקות את עמדותיה ומסריה. היא אינה באה חשבון עם עצמה על תפקודה בסוגיה זו בעידן טראמפ, היא כמעט ואינה מערערת על החלטת ממשלת בנט להמר על עימות מדיני גלוי עם ארצות-הברית, והיא אינה משמיעה תפיסות חלופיות של מומחים. שוב ושוב, כולנו פה אחד.