ענת קם במאמרה ב"הארץ" מפנה ביקורת אל לשכת העיתונות הממשלתית ואל מועצת העיתונות שבחרה לא מזמן נשיא חדש, הלא הוא המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס השופט חנן מלצר. עיקר ביקורתה הוא שגופים אלו הפכו לבלתי רלבנטיים.
טענתה של קם לגבי לשכת העיתונות הממשלתית היא שאין זה רצוי שגוף ממשלתי יעניק תעודות עיתונאי מטעמו, המעניקות חופש תנועה גדול יותר ואקרדיטציה לסיקור אירועים שלטוניים, ויוצרות מעמד של עיתונאים שווים יותר ושווים פחות. על כך סבורני שאין מחלוקת גדולה בקרב ציבור העיתונאים. רצוי שאכן סמכות כזו לא תהיה בידי גוף שלטוני.
עם זאת קשה להתעלם בארצנו מבעיית הכורח ל"זכות" מבחינה ביטחונית עיתונאים כדי שיוכלו להימצא בקרבת ראשי המדינה במסיבות עיתונאים פתוחות לתקשורת ולהיכנס למוסדות שלטון שמורים. מכיוון שלא ניתן לתת גישה חופשית לכל דכפין אל ראשי המדינה ואל מוסדות השלטון, בהכרח עיתונאים יזדקקו לאישור כלשהו מהגוף המופקד על ביטחון האישים והמוסדות הללו.
הבעיה היא שלשכת העיתונות הממשלתית היא גוף סוברני הקובע קריטריונים להענקת תעודת עיתונאי מטעמו, וכבר ראינו מצבים בהם השיקול הביטחוני לא היה היחיד שנלקח בחשבון בהענקת תעודת עיתונאי (מקרה אל ג'זירה, לדוגמה). לכן, יש ממש בטענתה של ענת קם שיש להוציא את הסמכות הזו מהגוף הממשלתי. אלא שמסקנתה בדבר הקמת גילדה עיתונאית שתעסוק בכך, היא לדעתי מוטעית.
ראשית, אין זה רצוי, ואף מסוכן לחופש העיתונות, שגוף סטטוטורי הקבוע בחוק, בדומה ללשכת עורכי הדין, הוא זה שיעסוק במתן היתרי עבודה ורישוי לעיתונאים. הדבר פותח צוהר שיהפוך במהרה לחלון רחב לכניסת הפוליטיקאים ושיקוליהם לתוך התהליך. וכבר נוכחנו כיצד גוף כמו לשכת עורכי הדין עלול לאבד לעיתים כיוון על ידי מעורבות וחיכוך עם השדה הפוליטי.
לעניין זה הצעתי אינה להקים רשות חדשה בחקיקה, אלא להחיות גוף שקיים זה מכבר, ולצערי לא מתפקד זה זמן רב, והוא האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל. האיגוד הזה תפקד בעבר כארגון גג של אגודות העיתונאים בירושלים, תל אביב וחיפה והוכר גם בעולם על ידי איגוד העיתונאים העולמי IJF וזה האירופאי EJF.
מסיבות שלא זה המקום לפרטן האיגוד הארצי הפסיק לתפקד, ובינתיים נכנס לזירה גורם חשוב חדש שהוא ארגון העיתונאים הארצי שמאגד תחתיו מספר גדול של עיתונאים. לאחרונה נוצרו שיתופי פעולה במספר תחומים בין ארגוני העיתונאים השונים (בין היתר במועצת העיתונות) וזו התפתחות המפיחה תקווה באפשרות לחדש את פעולת האיגוד הארצי כארגון גג.
ארגון שכזה שיורכב מנציגי האיגודים השונים ומנשיאות ברוטציה, יוכל להנפיק תעודות עיתונאי על פי הקריטריונים המקצועיים שייקבעו ובתיאום עם רשויות הביטחון הנוגעות בדבר. החשש מנגע השיקולים הפוליטיים בגוף מעין זה יהיה קטן ביותר עקב הגיוון והאיזונים הפנימיים בנשיאות האיגוד.
לדעתי יש בכך פתרון ראוי לסוגיית תעודת העיתונאי, לצד יתרונות נוספים כחיזוק מעמד העיתונאי הן מבחינה מקצועית והן מבחינת כוח המיקוח היוניוניסטי, שיש לו השלכות על הבטחון התעסוקתי של העיתונאים וכתוצאה מכך גם על חופש העיתונות.
מועצת העיתונות: לא לשפוך את התינוק עם המים
ולעניין מועצת העיתונות, ביקורת ונקודת מבט חדשה על כל גוף קיים הן דבר מבורך, ורצוי לערוך מדי פעם רביזיה בעמדותינו לגבי הגוף המבוקר, אלא שהדבר צריך להיעשות בשום שכל ובזהירות כדי שלא לגרום למצב שבו גורמים נזק יותר מאשר תועלת.
אני חבר במליאה ובנשיאות מועצת העיתונות מעל 12 שנים, ובכל השנים הללו ראיתי אנשים ונשים מטובי העיתונאים, המו"לים ונציגי הציבור משקיעים ממרצם וזמנם בהתנדבות מוחלטת כדי לקיים את הגוף החשוב הזה ואף נושאים בהוצאותיו במשותף. הן איגודי העיתונאים והן המוציאים לאור, ולא - כפי שכתבה קם בטעות - המו"לים בלבד.
הגוף הזה, שדומים לו, אגב, קיימים ברבות מהמדינות, עומד מחד על משמר חופש העיתונות בישראל, ומאידך מקפיד על קיום כללי האתיקה העיתונאית הקבועים בתקנון האתיקה שהתגבש לאורך שנים ועודכן לאחרונה.
המועצה, למרות תדמיתה הלא מוצדקת, קיימה בשנים הללו תחת הנהגתה של שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר ובניהול המזכ"ל מוטי רוזנבלום ז"ל, פעילות רבה הן בהעלאת המודעות לחשיבות העיתונות החופשית על ידי ביקורים באזורי הפריפריה ומפגשים עם בני נוער, והן בהצגת עמדותיה בנושאים הנוגעים לפגיעה בחופש הביטוי שעלו על הפרק ובלקיחת חלק במאבקים בבתי המשפט על החירויות הללו.
גם מהירות התגובה של המועצה והרלוונטיות של תגובותיה שופרו באופן ניכר עם הקמת צוות התגובות שהעביר לתקשורת את עמדות המועצה, ברוח תקנון האתיקה שלה, בנושאי תקשורת על הפרק. כל זאת, לצד פעילות בתי הדין המשמעתיים שאכן נותנים סעד לכל בעל קובלנה מוצדקת על פגיעה בכללי האתיקה - ומבלי לרושש אותו ולהכניסו להליך משפטי מתיש.
על אף הנאמר לעיל, יש הרבה מה לשפר בפעילות המועצה ובהבלטת נוכחותה בציבוריות הישראלית. אחת ההצעות הנדונות קרובה לזו שמעלה ענת קם והיא הקמת גוף מייעץ במסגרת המועצה שיעסוק בבעיות אתיקה וחופש ביטוי העולות במרחב הציבורי, גם ללא תלונה ספציפית לבית הדין, ויוציא חוות דעת לגביהן.
על כן בעניין מועצת העיתונות יש להיזהר שלא לשפוך את התינוק עם המים. אין זה מובן מאליו שעיתונאים ובעלי כלי תקשורת ונציגי ציבור יכולים לשבת יחדיו ולפעול במשותף. את זה אסור לאבד בשום מקרה. רפורמות ושיפורים כן, חיסול לא.
התקווה כעת היא שעם היבחר נשיא חדש למועצה ועם יכולת שיתוף פעולה שהוכיחו ארגוני העיתונאים, המועצה תוסיף כוח וחיוניות כדי להבטיח עיתונות הוגנת, מקצועית וחופשית שהיא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
שייקה קומורניק הוא עיתונאי, חבר נשיאות מועצת העיתונות וחבר הנהלת אגודת העיתונאים ירושלים