בחדשות 12 אוהבים יזמי הייטק. כל כך אוהבים אותם שם שמטילים על עיתונאים שאין להם מושג ירוק בחומר לראיין אותם או להכין עליהם כתבות מלאות בליטופים.

כך לדוגמה, לפני כמה חודשים, במאי 2021, הוצגה בחדשות סוף השבוע של חדשות 12 כתבה של כתב הספורט בן מיטלמן על אדם נוימן וחברת WeWork. העילה: סרט דוקומנטרי אמריקאי שהציג את עלייתו ונפילתו של נוימן. התוצאה: בן מיטלמן מכנה את נוימן בשם "ילד פלא", מסביר כיצד נוימן שינה את העולם, וחותם את הכתבה כך: "הוא חי היום בניו-יורק, משקיע בחברות, גם ישראליות וממעט להופיע. החברה שלו אמנם התרסקה ונלקחה ממנו, אבל בתור חייל משוחרר שחלם להצליח ולעשות כסף בניו-יורק, אפשר להגיד שהוא הצליח לא רע".

ההצהרה הזו, שאיתה נשאר הצופה אחרי יותר מ-11 דקות של כתבה מביכה, היא מדהימה בכל כך הרבה רמות שקשה לדעת מהיכן להתחיל. לא תחקירים, לא ספרים, לא עדויות ולא חקירות – שום דבר לא מפריע לבן מיטלמן לקבוע שהחברה "התרסקה ונלקחה ממנו". זה כמו כוח עליון, זה פשוט קרה. היא "נלקחה".

זה לא חלילה שנוימן עצמו ריסק את WeWork במו ידיו, ניהל אותה כמו כת, השקיע בזמן כהונתו כמנכ"ל השקעות הזויות, הכניס לכיסו עשרות מיליוני דולרים, ביצע רכישות מופרכות ושרף, ממש העלה באש, מיליארדי דולרים של משקיעים. לא! החברה "התרסקה" ואז "נלקחה ממנו". מצד שני, הוא חלם לעשות כסף, אז "אפשר להגיד שהוא הצליח לא רע". אין לתאר.

מנכ"ל חדשות 12 אבי וייס (צילום: יונתן זינדל)

מי שהטילו על מיטלמן לעשות כתבה מהסוג הזה ומי שאישרו אותה לשידור צריכים לשאול את עצמם מדוע הם עובדים בגוף תקשורת ולא אצל רני רהב. אם כבר אז כבר.

והנה בשבוע שעבר שודרה כתבה נוספת בז'אנר. הפעם היתה זו שליחת חדשות 12 לניו-יורק, יונה לייבזון, שהתבקשה לראיין את אדם סינגולדה, מייסד טאבולה. טאבולה היא חברה שמספקת "המלצות תוכן" בעיתונים מקוונים ואתרים דומים, אחת משתיים שהוקמו בישראל וזכו להצלחה בינלאומית.

גם הכתבה הזו ארוכה כמו הנצח (13 דקות), וגם היא אינה כתבה עיתונאית אלא מוצר יחצ"ני טהור, כזה שאי אפשר לקנות בכסף (לפחות כך אני מקווה) אבל שווה הרבה כסף.

הבעיה עם "הכתבה" של לייבזון היא לא שהיא מלקקת ומלוקקת (היא גם וגם), לא שהיא לא שואלת כמעט שום שאלה קשה (עוד על כך בהמשך) – אלא שהיא מביכה. והיא מביכה משום שנדמה שהיא טורחת לסמן V על כל הקלישאות העלובות והחלולות שכתבות על יזמי טכנולוגיה פיתחו לאורך השנים. למעשה נדמה ש"הכתבה" לא הוכנה בידי אדם בשר ודם אלא בידי אלגוריתם; ומנגד, גם הלקוח של "הכתבה" – לא אתם, אל תהיו מצחיקים, אלא אדם סינגולדה – מפיק תשובות שנוסחו בידי אלגוריתם.

אדם (משמאל) ואבי סינגולדה בכתבה בחדשות 12, 2.10.2021 (צילום מסך)

הכתבה נפתחת ב"תשוקה" של סינגולדה. זו לא תשוקה לניהול, לא תשוקה לקידום כתבות ממומנות, לא תשוקה לביזנס או לכסף. זו תשוקה ללגו. "ליצור, לגעת, לשבת, לא להיות מחובר לשום דבר, איזה כיף".

היזם-היוצר – צ'ק.
היזם שהוא ילד בנשמתו – צ'ק.
היזם שרואה את עצמו כאמן שמצייר את העולם – צ'ק.

הלגו, מסבירה לייבזון, הוא תחביב חדש יחסית אצל סינגולדה. כשהיה ילד ישב שעות מול המסך.

היזם כילד פלא – צ'ק.
היזם כגיק – צ'ק.

"היום הם מעסיקים למעלה מ-1,700 עובדים ב-18 מדינות רובם בניו-יורק ורמת גן והגיעו לשווי של מיליארדים". ברקע ההצהרות, שכמוהן יופיעו גם בהמשך, מוצגים המשרדים המתוקתקים בניו-יורק, עובדים משחקים פינג-פונג, אנשים ניגשים למקרר ולוקחים אוכל, אנשים מדברים ומחייכים האחד לשני.

הייטק זה כיף – צ'ק.

לייבזון מספרת שסינגולדה הגיע לניו-יורק לפני 12 שנה. הוא לא ידע אנגלית. סינגולדה מספר שכדי ללמוד אנגלית הוא הלך לדבר עם העובדים בסטארבקס. לפני כמה חודשים הוא נעשה אזרח אמריקאי.

עכבר הכפר מגיע לעיר הגדולה – צ'ק.
אנגלית שפה קשה – צ'ק
להפוך קושי לניצחון – צ'ק.

הלאה. הגיע הזמן לכמה סרטונים ביתיים של סינגולדה עם הילדים.

היזם כאיש משפחה למופת – צ'ק.

"את יודעת, אני חושב שכולם צריכים לדעת", הוא אומר ללייבזון "סטארטאפים יש בזה המון, את יודעת זה כמו להיות אומן".

רגע, לא היה לנו כבר את היזם כאומן שמצייר את העולם? היה, אבל במקרה של סינגולדה הוא הבן של אבי סינגולדה, נגן הגיטרה של שלמה ארצי. נו, מה אתם חושבים שיקרה עכשיו?

שיחת ועידה של סינגולדה הבן עם סינגולדה האב, סיפורים על החלומות של האב, על הפרפקציוניזם שלו, קליפים של מוזיקה, סינגולדה הבן מנגן על פסנתר, סינגולדה אומר לאבא שלו ("פאפוני") שהוא מתגעגע אליו. האב בתגובה אומר שהבן שלו הוא יפה תואר. הוא שאמרתי – זו לא עיתונאות – זו יחצ"נות, זו כתבת תדמית, זה הליקוק כאשר הוא יוצא לחוצות העיר ומתלבש בבגדי חג על מנת להפגין ברבים את ליקוקו.

לייבזון ממשיכה. כיוון שסינגולדה הוא כל כך רב ממדי, בינתחומי ואינטר-גלקטי, הוא מגייס אנשים כמוהו: "נגן קלרינט שהפך למהנדס, מנהל מכירות גלובלי שהיה שף, ואחראי על מדיניות התוכן שהיה בכלל דיפלומט. בדיוק סוג האנשים שהוא מחפש שיצטרפו ללמעלה מאלף העובדים במשרדים בישראל", היא מסבירה.

מודעת "דרושים" בחינם – צ'ק.

סינגולדה מכניס את לייבזון לחדר שבו יש מרצ'נדייז של החברה: פיג'מות, חולצות, עטים, כובעים. הוא שואל את לייבזון אם היא רוצה כובע. למה החלק הזה הכרחי, חשוב או מעניין בכתבה? חחחחחחחח, "כתבה". נו, תפסיקו – זו לא כתבה.

ממשיכים להסתובב במשרדים האולטרה-מגניבים של טאבולה. בצד מונח ארגז ובו ערימות של בקבוקי שמפניה. "אלו שאריות מההנפקה?" לייבזון מתעניינת. "האמת שכן", אומרים לה ולייבזון מתגלגלת מצחוק.

הייטק זה כיף – צ'ק. אמנם פעם שנייה, אבל אתם יודעים, זה אף פעם לא מעט מדי.

מייסד טאבולה אדם סינגולדה בכתבת חדשות 12, 2.10.2021 (צילום מסך)

לייבזון מזכירה את ההנפקה. סינגולדה מתאר כיצד הוא בכה. הזמן נעצר. הוא ראה את אמא שלו מול עיניו. קליפים של מנחים אמריקאים מברכים באנגלית את סינגולדה "Hello Adam". זה מאוד חשוב. מאוד חשוב.

כאן, עשר דקות בתוך הכתבה וזמן קצר לפני שהיא מסתיימת, לייבזון נזכרת שהיא עיתונאית, לפחות בחלק מהזמן. זה הרגע שבו היא נזכרת לספר שעם כל השיאים, השנה האחרונה היתה גם רכבת הרים.

"מצד אחד מיזוג מתוקשר עם המתחרה העיקרית 'אאוטבריין' שנפל, מצד שני רכישת ענק של חברת המלצת קנייה ברשת בהיקף של 800 מיליון דולר. וגם בעתיד יש לא מעט אתגרים", היא אומרת.

מי זאת אאוטבריין? למה המיזוג "נפל"? מה קרה שם? מדוע נפתחה בישראל חקירה בגין המיזוג, שבעקבותיה שילמה טאבולה בישראל קנס בגובה של 5 מיליון שקלים (היא עברה על כללי התחרות, וייתכן שאף קיבלה דבר מה במרמה מ-ynet, שלא מוזכרת כלל בכתבה)? מדוע החברה נמצאת בחקירה של רשות התחרות בארה"ב? – כל הדברים האלה לא מעניינים את לייבזון, ולכן גם לא את הצופים. אנחנו באנו לעשות שמח. מצב-רוח-טוב-היי!

לייבזון שואלת את סינגולדה על ההנפקה. המניה של החברה ירדה (היא לא אומרת בכמה. היא ירדה ביותר מ-20%, היו רגעים שהיא ירדה ביותר מ-30%). היא שואלת את סינגולדה אם הוא מודאג. הוא לא ("זו תקופה של היכרות עם המשקיעים").

לייבזון שואלת שאלה ביחס לביקורת על המלצות התוכן ועל כך שהן לא עומדות בסטנדרטים עיתונאיים (חחחחחחחחח, לייבזון שואלת בכתבה הזו על סטנדרטים עיתונאיים. חחחחחחחח). הנה התגובה של סינגולדה: "טאבולה היתה החברה הראשונה בעולם שאמרה שצריך בני אדם כדי לפתור בעיה שנוצרה על ידי בני אדם".

זהו. מה לא הבנתם?

לייבזון מקשה. היא שואלת אם הוא מבין שיש בעולם שלו בעיה של עידוד פייק ניוז. סינגולדה מרגיע אותה. אם הם נתקלים בכתבה שבה נאמר שאחרי החיסון גדל לך שבב על הכתף, הם לא ימליצו עליה. זהו, תמה החקירה הנוקבת. סינגולדה יכול לנגב את הזיעה.

הגיע הזמן ל"שאלה קשה" אחרונה. מה הוא חושב על גוגל ופייסבוק, והאם בעיניו הן כוח שמזיק לעולם? ובכן, סינגולדה – הפתעה, הפתעה – דווקא מחבב את הענקיות האלו שהכרחיות לביזנס שלו. "אני לא חושב שזה מזיק... הן בנו טכנולוגיות שכולנו משתמשים בהן כל יום (יופי אדם!) וחשוב שיהיה מנוע חיפוש (כל הכבוד אדם!) ולפייסבוק יש המון דברים טובים (בראבו!). אני חושב שהמקום שבו יש לי תלונה לחברות בסדר גודל הזה... זה שאיזושהי אמפתיה הלכה לאיבוד בדרך".

זה מה שלייבזון הצליחה לחלץ מסינגולדה. אמפתיה שהלכה לאיבוד בדרך. הייתי שמח לומר לכם שהמצאתי את המשפט הזה, שהכל פרי דמיוני, אבל זה לא. זה שם. זה נכנס לכתבה ואז שודר. הגיע הזמן לסיים את הסחבה העיתונאית הזו עם תמונה של סינגולדה כשהוא נכנס לחנות ואז מחזיק ביד קופסת לגו גדולה.

אין שם מישהו בחדשות 12 שמתבייש? אין שם מישהו שהתוצר הדוחה הזה טורד את מנוחתו, מישהו ששואל את עצמו אם היה כדאי לקום בשביל זה בבוקר, להשקיע ממרצו, מזמנו ומכישרונו? האם כולם, ממש כולם, כל כך התרגלו לכתבות האלו עד שמבחינתם זה עוד יום במפעל?