ישראלים רבים סבורים כי עמדותיהם בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני או בנושאי דת ומדינה, משפיעים באופן עמוק על ההצבעה שלהם בקלפי ועל רמת המעורבות הפוליטית. מנגד, באחרונה נשמעים קולות רבים לפיהם בישראל ההצבעה אינה אידיאולוגית אלא "שבטית", כזו המבוססת בעיקר על השתייכות פורמאלית לקבוצה פוליטית כזו או אחרת והזדהות עם "השבט" או הקבוצה הפוליטית וחבריה.

מחקר חדש שערכנו (ד"ר אודליה אושרי וד"ר עומר יעיר מהאוניברסיטה העברית יחד עם פרופסור ליאוני האדי מאוניברסיטת סטוני ברוק), תורם לדיון הזה בכך שהוא מראה כי הזדהות עמוקה כימנים או כשמאלנים ותחושת שייכות לקבוצת ה"ימנים" או ה"שמאלנים", אכן מנבאת באופן משמעותי הצבעה והשתתפות פוליטית בישראל, מעל ומעבר לעמדות בנושאי מדיניות שונים.

במאמר, בחנו לא רק האם ישראלים מזהים עצמם כימנים או שמאלנים (או תומכי מרכז), אלא עד כמה בוחרים מזדהים עם הקבוצה האידיאולוגית וחבריה, ועד כמה הם מרגישים שייכים לקבוצה. מדידה זו נערכה במנותק מהעמדות האידיאולוגיות שלהם בענייני ביטחון, כלכלה וחברה, או דת ומדינה, וזאת משום שבישראל "ימין" ו"שמאל" הן לא רק עמדות מדיניות. מדובר גם בקטגוריות חברתיות-תרבותיות מובחנות, כאשר ישנם סטריאוטיפים המבהירים אילו אנשים מרכיבים כל אחת מהקבוצות, ותהליכי חִברות מסייעים ליחידים להבין לאיזו קבוצה הם שייכים.

דוגמה לשאלה אחת מתוך כמה המרכיבות את המדד של זהות קבוצתית כימני או כשמאלני (מתוך המחקר)

למעשה, ישראלים רבים יודעים שהם משתייכים לקבוצת ה"ימנים" או ה"שמאלנים" עוד לפני שהם מבינים את המשמעות של העדפות מדיניות שונות, ובוודאי שלפני שהם בוחרים בהעדפות מדיניות "ימניות" או "שמאלניות". במידה רבה, עבור ישראלים רבים הגדרה עצמית, לדוגמה, כ"ימני/ת", משמעותה גם קטלוג כשייך לקבוצה החברתית "ימנים", לעיתים אף במנותק מאידיאולוגיה ימנית "ניצית" - או לכל הפחות ללא זיקה ברורה לאידיאולוגיה ימנית.

אנו שיערנו שגם בפיקוח על עמדות בנושאים שונים, ככל שישראלית תזדהה באופן חזק יותר עם קבוצה אידיאולוגית כלשהי, כך היא תפעל באופן שיגביר את הסיכוי של הקבוצה שלה לנצח במאבק נגד הקבוצה היריבה.

כדי למדוד את תחושת השייכות לקבוצה אידיאולוגית ואת חשיבותה, ערכנו שני סקרי דעת קהל, ב-2018 ו-2019. המשיבים ענו תחילה על השאלה עם איזה זרם פוליטי הם מזדהים (ימין/שמאל/מרכז). לאחר מכן נשאלו מספר שאלות לפי תשובתם לשאלה הראשונה. מי שענה שמזדהה עם הימין קיבל שאלות המכוונות ל"ימנים", כגון "כאשר אני מדבר על ימנים אני בדרך כלל אומר 'אנחנו' במקום 'הם'" או "כאשר אנשים מבקרים ימנים אני מרגיש כאילו זהו עלבון אישי", מי שענה שהוא מזדהה עם השמאל נשאל אותן שאלות המכוונות ל"שמאלנים" וכך גם עם המזדהים עם המרכז. מהתשובות לשאלות אלו הרכבנו מדד של עצמת תחושת השייכות לקבוצה אידיאולוגית.

דוגמה לכתבה מפוברקת שקיבלה קבוצת נסקרים במחקר

לאחר מכן, בשורה של ניתוחים סטטיסטיים הראינו כי מדד זה הינו מנבא חזק של כוונות הצבעה ושל מעורבות פוליטית. כך, אלו עם תחושת שייכות חזקה לקבוצה נוטים יותר להצביע למפלגה מהגוש הפוליטי שלהם ונוטים להיות מעורבים יותר בפוליטיקה, וזאת גם בפיקוח על עמדות בנושאים שונים ועל שורה של משתנים סוציו-דמוגרפיים שונים.

הסקרים שלנו כללו גם ניסויים שהוטמעו בסקר, כאשר בשני הניסויים הצגנו למשתתפים בסקר מידע לפיו המחנה שלהם צפוי להפסיד בבחירות הקרובות או לנצח בבחירות הקרובות. אנחנו ציפינו שהדבר יוביל במקרה של הפסד עתידי לתגובת רגשיות שליליות יותר בקרב הנסקרים, כמו כעס וחשש, או יוביל, במקרה של ניצחון עתידי, לתגובות רגשיות חיוביות יותר, כמו התלהבות ושביעות רצון. בדקנו את התגובות הרגשיות של המשיבים משום שתגובות רגשיות שונות, כמו כעס והתלהבות, הן זרז למעורבות פוליטית משמעותית, בדגש על מעורבות שנועדה לסייע לקבוצה לנצח במאבק הפוליטי.

ממצאי הניסוי הראו שאלו שהחזיקו בתחושת שייכות חזקה לקבוצה דווחו על הרבה יותר כעס וחשש בחשיפה למידע על הפסד צפוי של הקבוצה לעומת אלו שדיווחו על תחושת שייכות חלשה לקבוצה.

תופעה דומה נצפתה גם בחשיפה למידע על ניצחון צפוי של הקבוצה: משיבים עם תחושת שייכות חזקה לקבוצה דיווחו על הרבה יותר התלהבות ושביעות רצון לעומת משיבים שדיווחו על תחושת שייכות חלשה לקבוצה. באופן מעניין, עוצמת (או "קיצוניות") העמדות של המשיבים ביחס למדיניות הנוגעת לסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ניבאה תגובות רגשיות חזקות יותר בתגובה להפסד/ניצחון של הקבוצה.

האופוזיציה הנוכחית אולי פועלת כנגד האידיאולוגיה שלה - אבל נדמה שרבים מתומכיה יתמכו בפעולות אלו במידה והן יפגעו ביציבות הקואליציה ויגבירו את הסיכוי לחזרת האופוזיציה לשלטון

כמובן, לא רק בוחרים ובוחרות רוצים לנצח. נדמה שבמערכת הפוליטית אנו עדים לאחרונה לאופוזיציה, עליה מנצחת מפלגת הליכוד, שהודפת כל יוזמת חקיקה של הממשלה, גם בנושאים בהן היא תומכת. כותבת קרן הבר בעיתון "הארץ": "הבעיה מתחילה שבנושאים שמבחינת האופוזיציה הם קונצנזואליים, התנגדות לקואליציה היא בעצם פגיעה באינטרסים של האופוזיציה ובעניינים שהם ציפור נפשה. אופוזיציה שמתנגדת לקידום עניינים אלה בעצם כורתת את הענף האידאולוגי שעליו היא יושבת".

המחקר שלנו מראה שההצבעה וההשתתפות הפוליטית של בוחרים רבים מונעות ממאבקים קבוצתיים ושאלות של זהות - מי "אנחנו" ומי "הם". ככל שתחושת השייכות הקבוצתית חזקה, כך גובר הסיכוי שיפעלו לסייע למחנה הפוליטי שלהם ולהגן עליו. במצב עניינים זה, האופוזיציה הנוכחית אולי פועלת כנגד האידיאולוגיה שלה - אבל נדמה שרבים מתומכיה יתמכו בפעולות אלו במידה והן יפגעו ביציבות הקואליציה ויגבירו את הסיכוי לחזרת האופוזיציה לשלטון.

נבהיר כמובן שחוזק השייכות הקבוצתית איננו המשתנה היחיד החשוב; גם העדפות מדיניות ותמיכה במפלגה מסוימת מנבאות הצבעה ומעורבות פוליטית, וכך גם משתנים סוציו-דמוגרפיים שונים כגון מידת דתיות. ובכל זאת, המחקר שלנו מראה שתחושת שייכות והזדהות עם מחנה פוליטי מנבאת טוב יותר הצבעה והשתתפות פוליטית בישראל.

ד"ר אודליה אושרי היא מרצה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. ד"ר עומר יעיר הוא פוסט-דוקטורנט בבית הספר פדרמן למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית