לכבוד מרב מיכאלי, שרת התחבורה. ארגון "15 דקות" פרסם 15 עצות לכבוד כניסתך לתפקיד. כל העצות טובות ויפות ונראה שהושקעה הרבה מחשבה בכתיבתן. אבל אף אחת מהן לא קושרת בין יעדי המשרד החשוב שאת עומדת בראשו ובין
תפיסת עולמך הפמניסטית. לכן אני מבקשת להוסיף עצה אחת נוספת: גם בתחבורה - חשבי מיגדרית. לנוחותך, ארגנתי את העצה הזו ב-15 נקודות שמדגימות את הקשר בין מגדר ותחבורה ציבורית:
1. עגני את הזכות לתנועה כזכות יסוד. בני אדם נבדלים באופן התנועה שלהם, למשל כתלות במיקום גיאוגרפי, מעמד סוציואקונומי, השכלה, או גיל. אולם ההבדל בין נשים וגברים חוצה יבשות וימים ונשען על אלפי שנות הגבלה של תנועת נשים לתחום הפרטי והביתי ואיסור תנועה חופשית, עצמאית, במרחב ובציבור. בשנת 1948 הוכרה הזכות לניידות ותנועה כחלק מהצהרת זכויות האדם של האומות המאוחדות: "כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה". אולם בישראל, מסיבות פוליטיות, הזכות לתנועה אינה חלק מחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, ובית המשפט הכיר בה על דרך השלילה, דרך ניסיונות להגביל אותה למשל בשל "דאגה כנה ורצינית" לביטחון הלאומי או אינטרס חיוני אחר.
2. מני נשים לתפקידים בכירים במשרדך. גברים הם הרוב במוקדי קבלת החלטות בממשלה, בדרגים הבכירים באקדמיה וברוב החברות במשק. אתמול החלפת את השרה הראשונה במשרד אחרי 32 שרים! גם המנכ"ל היוצא הוא אחד מ-24 מנכ"לים לעומת מנכ"לית אחת לאורך השנים. שני את התפיסה לפיה תחבורה הוא תחום עיסוק ועניין גבריים. היו אתן השינוי!
3. העמיקי את החקר המגדרי של תקציב המשרד ושאפי לשוויון בהשקעה. ניתוח מגדרי של תקציב משרדך מציג נתונים לפיהם בשנת 2017 משרד התחבורה השקיע פחות ממחצית (47%) מהתקציב בנשים (נשים 55% בתחבורה ציבורית ו-30% בכבישים; גברים 45% בתחבורה ציבורית ו-70% בכבישים). שאפי לתקצוב שווה ואף להעדפה מתקנת!
4. עדכני את זמינות התחבורה הציבורית ביחס לצורך של נשים. אופי השימוש של נשים בתחבורה ציבורית שונה משל גברים, נשים עובדות יותר במשרות חלקיות וזקוקות לתחבורה ציבורית גם בשעות הצהרים שהן כיום שעות שפל. כמו כן נשים עושות יותר נסיעות קצרות, עירוניות ולכן משתמשות פחות בקווי תחבורה למרכזי תעסוקה כגון משרדי היי-טק מחוץ לערים. יש לבחון את היצע וזמינות התחבורה הציבורית גם בהיבטים אלה.
5. הדליקי את האור! דאגי להגברת הבטחון האישי בתחנות ובנסיעה. נשים רבות מדווחות כי הן לא חשות בטוחות בהליכה לתחנה וממנה בשעות הלילה, בזמן ההמתנה לאוטובוס או בזמן הנסיעה עצמה.
6. פעלי יחד עם השרה להגנת הסביבה ושר הבריאות לצמצום זיהום האוויר מכבישים, בתחנות תחבורה ציבורית ובקרבתן. כמחצית ממקרי המוות מזיהום אוויר בעולם משויכים לזיהום אוויר מתחבורה. לזיהום זה מחיר בריאותי כבד ולאחרונה נמסר בכנסת מידע מטריד לפיו שיעור הנשים החולות בסרטן ריאה ומתגוררות בסמוך לתחנה המרכזית החדשה בתל אביב גבוה בצורה ניכרת לעומת גברים המתגוררים באותו אזור ולעומת נשים המתגוררות בשכונות אחרות בעיר. יש לחקור ממצאים אלה ולטפל בהם בצוות בינמשרדי.
7. פעלי לביטול הנוהג המפלה של דחיקת נשים לשולי האוטובוס. נפרד אינו שווה. יש לבטל את קווי המהדרין שדוחקים נשים לירכתי האוטובוס בצורה כוחנית ואלימה למרות הניסיונות להציג תופעה זו כבחירה או העדפה. במשך השנים הוויכוח על קווי המהדרין יצא מגדר החברה החרדית והגיע אל החברה הדתית והחילונית כאשר קווים אלה התחילו לעבור בשכונות וערים בהן הציבור לא היה מעוניין בהפרדה. בניגוד לרושם שאולי קיים בציבור החילוני, גם בקרב החרדים והחרדיות היתה ועודנה התנגדות להפרדה זו.
8. דאגי לשוויון מגדרי בוועדות מקצועיות. ההפרדה באוטובוסים היא דוגמה לקבלת החלטות הרות גורל שנבעו, בין היתר, מהרכב ועדה מקצועית. בוועדת לנגנטל, שמונתה על ידי משרד התחבורה ב-1997, כיהנו 12 גברים ואישה אחת ובמהלך כל הדיונים הוועדה לא שמעה נשים כלל. ועדה זו נתנה סוג של הכשר מקצועי להפרדה באוטובוסים. יש לוודא כי מחדל זה לא חוזר על עצמו בתהליכי קבלת ההחלטות במשרדך.
9. פעלי בנחישות מול נהגים וחברות שמבזים נשים. נשים רבות עברו הטרדות, ספגו אלימות מילולית ופיזית ואף הוכרו כמי שנפגעו מאלימות מינית באוטובוסים בשל לבושן, כולל נשים דתיות. הן מנוסעים ואף מנהגים. נדרשת עמדה ברורה של משרד התחבורה כנגד תופעות אלה.
10. פעלי לייצוג הולם של עובדים, ובעיקר עובדות, מהחברה הערבית במשרד. יעד הייצוג הממשלתי של החברה הערבית הוא 10%, אולם במשרד התחבורה שיעור העובדים הערבים הוא 6.1% בלבד. בנוסף, נשים ערביות מהוות פחות ממחצית מכלל העובדים הערבים בשירות המדינה לעומת נשים יהודיות המהוות יותר ממחצית מכלל העובדים בשירות המדינה.
11. שפרי את התחבורה הציבורית בישובים הערבים ובישובים מוחלשים. היצע האוטובוסים לישובים הערבים נמוך משמעותית לעומת הישובים היהודים והמעורבים והשימוש באוטובוסים בישובים ערבים נמוך. זאת ועוד, באשכולות 10-9 שיעור השימוש בתחבורה ציבורית הוא הנמוך ביותר בעוד שהיצע התחבורה הציבורית הוא הגבוה ביותר, כלומר המדינה קידמה עד היום תחבורה ציבורית דווקא בישובים שהכי פחות זקוקים להם.
12. העלי את שיעור הנהגים והנהגות בחברה הערבית. בישובים רבים, רישיון נהיגה מהווה כרטיס יציאה לעולם, בין אם ללימודים גבוהים או לעבודה. לכן, עד לשיפור מערכת התחבורה הציבורית, יש לתקן את העיוות לפיו רוב רישיונות הנהיגה הוחזקו על ידי גברים יהודים (45%) ונשים יהודיות (37%) לעומת גברים ערבים (11%) ונשים ערביות (7%).
13. צרי קווי תחבורה יעודיים בין ישובי פריפריה (ערבים ויהודים) ומרכזים רפואיים לשמירה על בריאות הציבור. בישובים קטנים ובכפרים ערבים קיימת בעיית נגישות לשירותים, כולל שירותי בריאות, מחוץ ליישוב, בשל קושי להתנייד עקב זמינות נמוכה של תחבורה ציבורית. בחברה היהודית כמעט למחצית מהנשאלים יש קו אוטובוס ישיר למרפאה לעומת פחות מרבע בחברה הערבית.
14. שפרי את האמון בתחבורה ציבורית שנפגע בעקבות הקורונה. תדירות השימוש בתחבורה ציבורית ירדה מאד בעקבות תקופת הסגר הראשון. כעשירית מהמשתמשים בתחבורה ציבורית, בעיקר אלה שהם בעלי הכנסה גבוהה ויש ברשותם רכב או שרכשו רכב בתקופת המשבר, העדיפו לעזוב את התחבורה הציבורית כליל.
15. בכל עבודה, צוות והקצאות יש לחתור לשוויון מגדרי וחשיבה מגדרית. באת לשנות!
רוני בריל היא יועצת סביבה ותלמידת תואר שני במיגדר באוניברסיטת תל אביב