זה לא שמדינת ישראל לא מצליחה להיגמל מדלקים פוסיליים – נראה שהיא פשוט לא רוצה.

בעוד שבמדינות כמו הולנד, אנגליה ואוסטרליה, לדוגמה, יש החלטות מדיניות קונקרטיות ופסיקה אשר מביאה להפחתת זיהום האוויר ופליטות גזי חממה, נראה שמדינת ישראל נותרה מאחור: רק לאחרונה גילינו כי בפועל פחות מ-6% מהחשמל במשק מיוצר מאנרגיה מתחדשת, ועוד במדינה שטופת שמש כמו שלנו. אז אם בכלל נצליח להיפטר מהפחם כפי שמבטיח לא מעט השר שטייניץ, המגמה מצביעה על כך שניוותר עם משק אנרגיה המבוסס על יותר מ-90% גז מזהם ופחות מ-10% אנרגיה מתחדשת.

מביש.

כך גם לגבי בתי הזיקוק במפרץ חיפה: למרות שהוצגו בפניהם לא מעט פתרונות, לא הצליחו מנכ"לי משרדי הממשלה להביא להחלטה חד משמעית לסגור אותם לאלתר וכך סוף סוף להתקדם לקראת עתיד נקי יותר מדלקים פוסיליים. נהפוך הוא, לא רק שהמפעלים נשארו במפרץ, תחת אפם של אותם משרדים נחתם הסכם חדש של קצא"א שמאיים להפוך את אילת ואשקלון לערי נפט ואת מדינת ישראל למחסן נפט בינלאומי.

ויש עוד דוגמה טרייה:

רק בשנה שעברה הצהירו השר להגנת הסביבה ושר האנרגיה שלא יעניקו יותר רישיונות לחיפוש ולהפקה של פצלי שמן. ממבט ראשון היה נדמה כי המדינה סוף סוף מבינה את הבעייתיות העצומה שבהמשך פיתוח דלקים פוסיליים כגון פצלי שמן וכי היא צועדת צעד ראשון לקראת עידן של אנרגיות מתחדשות והירתמות למאבק הגלובלי בשינוי אקלים.

אבל רק ממבט ראשון. בפועל, ההצהרה אולי תמנע חלוקה עתידית של רישיונות להפקת פצלי שמן, אך נתנה אור ירוק להמשך הליך הרישוי של פרויקטים בהווה, כאן ועכשיו, וזאת בתירוץ שהפרויקטים "ייבחנו לאור קריטריונים סביבתיים שיקבע המשרד להגנת הסביבה".

כך נותרו על כנם מספר פרויקטים וביניהם פרויקט עצום של חברת רא"מ (רותם אנרגיה מחצבים), לזיקוק ועיבוד של פצלי שמן במישור רותם.

במאי אשתקד החל הדיון על התכנית של רא"מ בוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום. במסגרת הדיון המשרד להגנת הסביבה הצטרף לארגוני הסביבה והביע את התנגדותו העקרונית למיזם.

לעמדת המשרד, שאף זכתה לתמיכה בו במקום מצד חלק מחברי הוועדה, "המיזם אינו תואם מדיניות ארצית לצמצום של מזהמים ופליטות גזי חממה מאחר שהוא מתבסס על פצלי שמן המהווה מקור דלק פוסילי מהמזהמים ביותר שיש, כאשר אנו נמצאים בעידן בו משרדי הממשלה פועלים ללא לאות לקידום התבססותה של מדינת ישראל על אנרגיות מתחדשות".

לא זו אף זו, גם ממסמך ההחלטות שפרסמה הוועדה ניתן היה להבין כי חבריה מבינים את הסכנה הטמונה בפרויקט. הוועדה אף הבהירה ליזם כי הסבירות לאישור התכנית "נמוכה מאוד" וכי ההליך של אישור תסקיר ההשפעה על הסביבה עלול להמשך זמן רב וידרוש תשומות גדולות של זמן וכסף.

עם זאת, ולאחר שהחברה הצהירה בדיון כי היא מעוניינת להתקדם עם התסקיר, החליטה הוועדה להורות ליועץ הסביבתי שלה, המשרד להגנת הסביבה, להכין הנחיות להכנת תסקיר השפעה על הסביבה.

כמו כל פרויקט משמעותי כזה, נדרש לבחון את כלל ההשפעות הסביבתיות הכרוכות בו. ולפרויקט זה בפרט יש לא מעט היבטים סביבתיים שנדרש לבחון אותם כדי להבין את כלל ההליך – מעצם הכרייה של פצלי השמן, עיבודם במפעל מיוחד תוך שילוב של פסולת פלסטיק מרחבי ישראל, הובלת הנפט לבתי הזיקוק ועצם זיקוקו.

בנוסף, לפרויקט זה צפויות השלכות מרחיקות לכת על מאזן הפליטה הלאומית של גזי חממה.

אך למרות עמדת השרים כי הפרויקטים הללו יתקדמו רק בהתאם לדרישות הסביבתיות של המשרד להגנת הסביבה, נראה כי למישהו יש רעיון אחר: כבר חודשים שמתקיים משא ומתן בין היזם והמשרד להגנת הסביבה על ההנחיות לתסקיר ההשפעה על הסביבה.

יתרה מכך, מתקיים מסע אדיר של פרסומים, וסביר להניח שגם של לחצים, לאישור הפרויקט ולהקלות בנטל התסקיר. ראשי רשויות התגייסו ונלחמים על הפרויקט הזה כדי "להצילם מבעיית הפלסטיק במדינה". גרינווש בהתגלמותו.

והנה, בשבוע הבא, ביום שני, תדון הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום בהנחיות של תסקיר ההשפעה על הסביבה של פרויקט של חברה רא"מ.

המשרד להגנת הסביבה אמנם לא התפשר על הבחינה הכוללת של הפרויקט, ובין היתר מתעקש לקבל פירוט על אודות פליטות גזי חממה של התכנית והחלופות לה בכל השלבים לרבות שינוע חומרי הגלם והתוצרים, כריית פצלי השמן, התהליך במפעל, ועוד.

עם זאת, ככל הנראה יטען היזם כי נטל התסקיר בניסוחו כעת כבד מדי (למרות שאף הוזהר על כך מראש) ויבקש מהוועדה להפעיל את סמכותה לשנות את ההנחיות לתסקיר.

החלטה של הוועדה להקל על התסקיר איננה סבירה ולא ניתן יהיה לקבלה.

הדין דורש כי תסקיר ההשפעה על הסביבה יכלול את מלוא המידע הנדרש כדי לקבל את ההחלטה המנהלית ובענייני פירוט של כלל ההשפעות הסביבתיות של ההליך.

תסקיר ההשפעה על הסביבה המלא יהיה מקור המידע היחיד העומד בפני הציבור בנוגע לפליטות בפרויקט גדול ומשמעותי זה ולמקומו במשק האנרגיה של ישראל. לא זו בלבד שככל הידוע לנו יזם הפרויקט לא פרסם נתונים, חישובים או הערכות בעניינים אלה מיוזמתו, אלא שפניות רבות לחברה לקבלת המידע נתקלו בקיר אטום של סירוב והתעלמות.

לא יעלה על הדעת שיינתנו הקלות מהנחיות המשרד להגנת הסביבה לגבי התסקיר שנדרש מרא"מ. תסקיר מקל יהווה טעם לפגם אשר לא ניתן יהיה להכשירו בהמשך הדרך. וזאת כשברור ממילא שלאור הפוטנציאל ההרסני של התכנית - יש לדחות אותה על הסף.

עו"ד לי-היא גולדנברג היא ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע בארגון אדם טבע ודין