נועם שליט, אביו של החייל החטוף גלעד שליט, אתמול בבית המשפט העליון אליו עתר נגד הממשלה (צילום: אוליביה פיטוסי)
לכל זמן ועת לכל חפץ
אחד ההסברים להידרדרות איכות הידיעות בתקשורת נוגע לפרק הזמן הקצר שיש לעיתונאים בימינו לעבוד על דיווחיהם. בעידן של עודף מידע ודרישה לסיפוקים מיידיים, אין די פנאי לחקור ולבדוק כל פינה בסיפור לפני פרסומו, ולכן ידיעות חדשותיות רבות מגיעות אל צרכני החדשות כשהן עדיין בוסריות. אולי טוב שכך. ראו מה קורה כאשר הדדליין אינו נושף בעורפם של עיתונאים: צו איסור פרסום שהוטל על פרשת רצח ענת פלינר סיפק לעיתונאים די זמן להכין את כתבותיהם כראוי, והבוקר, עם הסרת הצו, מוקדשים עשרה עמודים שלמים ב"ידיעות אחרונות" לרצח אחד שאירע לפני שנתיים ופוענח לאחרונה.
הכותרת הראשית של העיתון, "רוצח בן 15", שמתעלמת מהעובדה שהנער טרם הורשע, תופסת את מרבית עמוד השער (ומשאירה מקום לפינה קטנה של מבצע ההגרלות שעורך העיתון ופינה אחרת לקרלה ברוני). על פני הכפולה הפותחת מביא כתב הפלילים בוקי נאה את הסיפור כפי שמתארים אותו חוקרי המשטרה, וענת מידן תוהה בטור צד איך ייתכן שבתוך "רחובותיה המטופחים" של רמת-השרון "גדלה מפלצת". בהמשך מוקדש עמוד שלם לצילום מתוך ספר המחזור של החשוד, שם תואר על-ידי חבריו כפושע מועד.
כותרת הענק "אני מצטער", המרוחה לרוחב כפולת עמודים נוספת, ניצבת מעל לגרסתו של החשוד. הכותרת כמעט מבטיחה ראיון בלעדי של הנער, אך מי שקורא את הידיעה כולה [ניר גונטז', אורון מאירי ומאיר תורג'מן] מגלה כי ציטוטי החשוד הועברו אל העיתון בתיווך עורך-דינו, שהצליח להעביר גם תצלום שלו עצמו. על פני כפולת עמודים שלישית ניתן לקרוא תגובות של חבריו, משפחתו ומשפחת הנרצחת, ואם לא די בכל זה, גם שער המוסף היומי "24 שעות" וכפולת העמודים הפותחת שלו מוקדשים לרצח.
אמנם הקורא מקבל מידע רב ומגוון על המקרה, אך החריגה מכל פרופורציות הגיוניות גורמת לכך שידיעות רבות נדחקות מהעיתון. אין לדעת אם לאחת מהן היה קשר ישיר יותר לחיי הקוראים מאשר הרצח ברמת-השרון מלפני שנתיים.
נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, במסיבת עיתונאים אתמול בבית ראש-הממשלה (צילום: אוליביה פיטוסי)
סרקוזיאדה
מבקר הטלוויזיה החדש של "הארץ", ירון פריד, כותב על ה"סרקוזיאדה" של מהדורות החדשות מיום אתמול – חגיגה שלמה שהתרכזה באשת נשיא צרפת קרלה ברוני, המשמשת, בלשונו, "ממתק לעיניים" עבור צרכני התקשורת. בטור שלם הוא מתאר בלעג את הפרובינציאליות הישראלית, שמריירת על צילומיה של קרלה ברוני, אך לפתע, בשתי השורות האחרונות, מחליף פריד כיוון. "אז מה, תתבעו אותנו?", הוא שואל, "תנו ליהנות בשקט מכל תנועה חתולית של קרלה". ממי מבקש פריד, ובשם מי? באחת התהפכו התפקידים, ובמקום שיהיה המבקר האליטיסט שמזלזל בטעמם של פשוטי העם והתקשורת המספקת אותו, הפך פריד לנציגם של ההמונים הקמים על מבקרים אניני טעם.
מה גרם לשינוי הפתאומי? אולי פריד הבין שגם "הארץ" הוא כבר לא מבצר האליטיזם שהיה בעבר, ושגם בו יש סיכוי גדול למצוא התלהבות פרובינציאלית מקרלה ברוני על השער. ואמנם, על שער "הארץ", לאחר שקורעים לגזרים את הפרסומת המסתירה אותו, ניתן לראות כי על פני יותר ממחצית רוחבו מודפס הבוקר תצלום [רויטרס] של ברוני מחייכת, כמעט צמודה לעדשת המצלמה, כשברקע מבצבצים ראשיהם של אולמרט וסרקוזי. ממש "ממתק לעיניים". גם כותרת התמונה עוסקת בברוני ("גונבת את ההצגה"), ולצדה ההבטחה "סיקור נרחב בעמ' 4'". בעמ' 4 דווקא אין סיקור נרחב, אלא סיקור מתומצת למדי [ברק רביד], שאינו מתייחס כלל להופעתה החיצונית של ברוני, מלבד העובדה שהוא מלווה בשלושה תצלומים שבהם היא מופיעה [גטי אימג'ס, פלאש 90 ורויטרס].7
בעל הבית השתגע
ב"ידיעות אחרונות", לאחר שהקורא סיים לנעוץ שיניים במנה העיקרית (שבעה עמודים רצופים על רצח שפוענח לאחרונה), הוא מוזמן לקנח בחגיגה של ממתקים. נראה שעורכי העיתון מנסים לפצות את הקוראים על העובדה שבשער קיבלה ברוני רק פינה קטנה, ומשום כך תופסת מרבית כפולת האמצע ידיעה על ברוני עצמה [איתמר אייכנר ודני אדינו אבבה]. תחת הכותרת "משתגעים על קרלה" נפרשת ידיעה על חלקה של אשת הנשיא בביקור, כשהיא מלווה בתשעה תצלומים [מיכאל קרמר, עמית שאבי, אי.אף.פי, לע"מ, רויטרס ואי.פי.איי], שבכמה מהם לא נראה איש מלבדה.
בפתח הידיעה מוגש ההסבר: "עם כל הכבוד לנשיא צרפת, תשומת הלב של כולם היתה מופנית אתמול לכיוון אחד בלבד: קרלה ברוני-סרקוזי. אנשי משרד החוץ, אנשי בית הנשיא, מאבטחי השב"כ, שוטרי משטרת ישראל, נשים כגברים – אף אחד לא הצליח להוריד ממנה את העיניים. 'היא יפהפייה הורסת', מילמלו שרים מכובדים כאילו היו נערים מתבגרים. בשלב מסוים זה נהיה מביך".
מביך? ומה ניתן לומר על ההשתפכות של "ידיעות אחרונות"? שהיא מקצועית וראויה. כך אמור לנהוג צהובון עממי כשהוא נתקל באשה יפהפייה.
גם על התקשורת נמתחת ביקורת בידיעה: "כתבים מדיניים הפכו לכתבי אופנה", נכתב שם. מזל שב"ידיעות אחרונות" אין בכך כל צורך, שכן לצד הידיעה מוגש טור נפרד של כתבת האופנה של העיתון אביה בן דוד. בן דוד פוסקת חד-משמעית: "קרלה ברוני היא אולי דוגמנית-על לשעבר, אבל אייקון אופנתי – היא לא". לדברי פרשנית העיתון לענייני אופנה, לברוני אין "הטאץ' האופנתי [...] המראה שלה משדר נוחות, ולרוב היא מחזיקה בלוּק הבוֹיפרנד, שעמום ויזואלי נוראי". מעל הניתוח האופנתי, תצלום נוסף של ברוני, ובו מוצמד תג מחיר לככל פריט אופנה שהיא לובשת. המדהים הוא שהידיעה על ברוני וטור פרשנות האופנה אינם תוספת לידיעה על ביקור נשיא צרפת, אלא במקומה.
ב"מעריב", לעומת זאת, הדיווח על ביקור סרקוזי ואשתו [תומר ולמר, מיה בנגל ורוני מלול] יבש ביותר, אינו מקבל הפניה בשער ועוסק רובו ככולו בבשורה המדינית שהביא עימו נשיא צרפת, ולא בתיק היוקרה שהביאה אשתו. לברוני מוקדשת בדיווח כולו פסוקית מתמסרת אחת בלבד, "שמשכה את מרבית תשומת הלב".
איך להשיג סקופ בטוח
בעמ' 16 של "ידיעות אחרונות" נפרש סיפור [סוכנויות הידיעות] על כתב הפלילים ולדו טנסקי מהעיתון "אוטרינסקי וז'ניק" שבמקדוניה, "אחד הכתבים הפליליים המוכשרים ביותר במקדוניה", אם להיצמד לנוסח הידיעה, שסיקר באופן מפורט ביותר סדרת רציחות שהוא עצמו ביצע. "כתבי הפלילים המתחרים השתגעו ולא הצליחו להבין מי מספק לו את הסיפורים הבלעדיים", כתוב בידיעה, עד שהמשטרה החלה לחשוד, עקבה אחריו וגילתה שהוא עצמו האשם. העורך הראשי ביומון המקדוני אומר עליו: "הוא איש רגוע בצורה יוצאת דופן, ובחיים לא הייתי מאמין שהוא מסוגל לעשות דבר כזה". ב"מעריב", אגב, נכתב שמו "ולאדו טנסבסקי".
ענייני תקשורת
בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק כי היועץ המשפטי של הרשות השנייה קבע כי על ארקדי גאידמק למכור את תחנת רדיו 99 שבבעלותו בשל פעילותו הפוליטית. חוות דעתו של היועץ תוגש ביום חמישי הקרוב לוועדת הכספים של הרשות.
"דה-מרקר" מגיש הבוקר ניתוח נרחב של תוצאות מבחן הפופולריות של אתרי האינטרנט בישראל לפי השירות החדש שהשיקה גוגל למדידת תנועת גולשים [מעיין כהן ונתן ליפסון] – אולי מפני שבדירוג זה, להבדיל מסקר TIM, "דה-מרקר" עוקף את "גלובס". הכותבים לא מתאפקים ומכניסים קטנה גם ל-nrg: "מספר המבקרים הייחודים ביום באתר nrg של 'מעריב' זהה לאתר ONE – כ-140 אלף. עם זאת, בעוד ONE פונה לקהל נישה, nrg אמור להיות פורטל חדשות כללי".
ב"כלכליסט" מדווח אמיר טייג כי מנכ"ל משרד התקשורת חתם, במסגרת כנס שנערך בקוריאה, על אמנה בינלאומית הקוראת לשמירה על חופש האינטרנט, וזאת בניגוד לחוק הגבלת האינטרנט שמנסה להעביר שר התקשורת אריאל אטיאס.
מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש הבוקר לאיומי ראש הממשלה לפטר את שרי מפלגת העבודה ולאיומי שר הביטחון להצביע בעד פיזור הכנסת. כותרת המאמר, "מי מאיים, מי מקיים", נועדה אולי לקרוץ גם לאירועים המתרחשים בבניין "הארץ" עצמו.