במהלך שנת 2020 חלה ירידה בשיעור הנשים הערביות אשר הופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה של גופי השידור המרכזיים בישראל ועלייה ניכרת בשיעור האייטמים ששודרו בהקשר אזרחי, כך עולה מנתוני מדד הייצוג. המדד, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את אחוז הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.

כלי התקשורת מהזרם המרכזי במדינת ישראל אמורים לשקף בשידוריהם את כלל האוכלוסייה הישראלית, בין אם מתוקף חוק ובין אם מתוקף המקצועיות העיתונאית. למרות זאת, הם מעדיפים להתמקד באופן חסר מידה באזרחים היהודים ולהציג לצופיהם מדינה שממנה נעדרות כמעט לחלוטין דמויות של אזרחים ערבים.

העדפה זו יוצרת בקרב הצופים והמאזינים תמונת מציאות מעוותת. תוצאת לוואי שלה היא העמקת ההפרדה התודעתית בין אזרחי ישראל היהודים והלא-יהודים. מדד הייצוג נוצר כדי לעודד את מקבלי ההחלטות בתקשורת, עיתונאים, עורכים ומגישים של תוכניות חדשות ואקטואליה, לחרוג מאזור הנוחות ולשנות את המגמה.

מלבד בדיקת מספר הדוברים הערבים בשידורי האקטואליה המרכזיים, מדד הייצוג בוחן גם כמה מהדוברים הערבים הן נשים, כמו גם כמה מהם מתראיינים על רקע מומחיותם בתחום מסוים ולא רק משום היותם ערבים.

שיעור הנשים באוכלוסייה הערבית עומד על כ-50%, אולם בתקשורת הישראלית הן כמעט ולא מקבלות ביטוי. בשנה האחרונה התהפכה מגמה חיובית בייצוג נשים ערביות, שהחלה עם השקת המדד, וחלה ירידה בשיעור הנשים הערביות מבין כלל הדוברים הערבים בתקשורת הישראלית.

בשנת 2016 רק 13.5% מכלל הדוברים הערבים בתקשורת הישראלית בעברית היו נשים, בשנת 2017 עלה הנתון ל-18.2%, ובשנת 2018 כבר כ-19.5% מהדוברים היו נשים. בשנת 2019, כ-20.8% מכלל הדוברים הערבים שהופיעו בכלי התקשורת המרכזיים היו נשים. בשנה החולפת ירד המספר לכ-16.9% בלבד.

בחברת יפעת מחקרי מדיה מציינים כי בשנה החולפת היתה עלייה בסיקור החברה הערבית ברמה המוניציפלית, וזאת בין היתר על רקע התחלואה בנגיף הקורונה. ייצוג ראשי הערים והמועצות הערביות זינק, יחד עם הופעות רבות של דוברי, חברי וסגני ראשי ערים ומועצות. כיוון שגברים ממלאים בשיעור ניכר את התפקידים האלה אפשר שהיה בכך כדי לתרום לירידה בשיעור הנשים הערביות מתוך כלל הדוברים הערבים שהופיעו.

ראש המועצה המקומית דלית אל-כרמל רפיק חלבי, ראש עיריית נצרת עלי סלאם, ראש עיריית רהט פאיז אבו סהיבאן, ראש עיריית כפר קאסם עאדל באדר, ראש עיריית טייבה שועאע מנצור, ראש עיריית אום אל-פחם סמיר מחאמיד וראש המועצה המקומית דיר אל אסד אחמד דבאח הופיעו 115 פעמים לאורך השנה האחרונה בתקשורת המרכזית. כולם, כפי שניתן לראות, גברים.

נשים ערביות, חשוב לחזור ולהדגיש, סובלות מהדרה כפולה, הן כנשים והן כערביות.

מתוך כ-152 אלף דוברים שהופיעו בתוכניות האקטואליה של כאן 11, כאן ב', גלי-צה"ל, רשת 13 וקשת 12, רק 718 היו נשים ערביות. כלומר, כ-0.5% בלבד מסך הדוברים בכלי התקשורת הללו.

בראש טבלת הדוברות עומדת ח"כ עאידה תומא-סלימאן, שהופיעה 69 פעמים במהלך השנה החולפת בערוצים המרכזיים (ח"כ אחמד טיבי, לשם השוואה, הופיע 263 פעמים). ח"כ רדיר כמאל מריח הופיעה 41 פעמים ואילו ח"כ היבא יזבק הופיעה 36 פעמים.

לוסי אהריש היא האישה הערביה שאינה חברת-כנסת שהופיעה יותר מכל אישה ערבייה אחרת, 16 פעמים לאורך 2020 (כמרואיינת, ולא כמגישה). מנהלת היחידה למניעת זיהומי בבי"ח רמב"ם ד"ר חיתאם חוסיין הופיעה 13 פעמים. סונדוס אלחות, מורה לערבית, הופיעה 11 פעמים ואילו ח"כ סונדוס סלאח הופיעה תשע פעמים לאורך כל השנה.

חלוקה לפי כלי תקשורת מציבה את כאן ב' של תאגיד השידור הישראלי וערוץ קשת 12 במקום הראשון. על אף שבשני כלי התקשורת הגיעו לנתון נמוך, רק 19% מהדוברים הערבים היו נשים, הנתון גבוה יותר מאשר בכלי תקשורת האחרים שנמדדו.

התוכנית הבולטת בייצוג נשים היא "שלי וגואטה", תוכנית הרדיו היומית של כאן ב' בהגשת שלי יחימוביץ' ויגאל גואטה ובעריכת רוית לוי-דמסקי. לפי בדיקת מדד הייצוג, כ-40% מהדוברים הערבים בתוכנית במהלך שנת 2020 היו נשים. "סדר יום", שאף היא משודרת בכאן ב', בלטה גם כן לטובה. 36% מהדוברים הערבים שהופיעו בתוכנית, שמגישה קרן נויבך ועורכת מירית הושמנד, היו נשים.

בתחתית טבלת הערוצים, בכל הקשור לייצוג נשים, ניצבת רשת 13. התחנה, שממעטת לשתף דוברים ערבים בשידורי האקטואליה, ממעטת במיוחד לתת ביטוי לדוברות ערביות. רק 14% מכלל הדוברים הערבים בתחנה היו דוברות ערביות. ברשת 13 משודרת גם התוכנית שהדירה נשים ערביות יותר מכל – "לפני החדשות" בהגשת הילה קורח ובעריכת תום כספי. רק 6% מכלל הדוברים הערבים שהופיעו בתוכנית, היו נשים.

מאפיין נוסף של הדוברים הערבים שנלקח בחשבון במדד הייצוג הוא ההקשר של הראיון. האם הדוברים קיבלו זכות ביטוי בשל תחום התמחותם או בלי קשר לכך? האם התראיינו כרופאים, זמרים והיסטוריונים, או מפני שקרוב משפחתם נרצח, למשל? כשאדם מתראיין כמומחה, הוא יוצג באופן טבעי באור חיובי.

בעוד שיעור הנשים שינה מגמה וירד במהלך 2020, שיעור המומחים נותר יציב. כ-22% מכלל הדוברים שהופיעו בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים הגיעו לשידור בשל תחום התמחותם.

המומחה הערבי הבולט ביותר היה איימן סייף, פרויקטור הקורונה לחברה הערבית. סייף הופיע 81 פעמים בתקשורת המרכזית. ד"ר מסעוד ברהום, מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה, הופיע 38 פעמים לאורך השנה. ד"ר סלמאן זרקא, מנהל בית החולים רבקה זיו בצפת, הופיע 24 פעמים. עו"ד מועאוויה כבהה, מרכז הוועדה המייעצת למיגור הקורונה בחברה הערבית, הופיע 17 פעמים. ד"ר פהד חכים, רופא בכיר ברמב"ם, הופיע 14 פעמים ואילו הסוקר יוסף מקלדה הופיע 13 פעמים לאורך השנה, על רקע ההתעניינות הגוברת בפילוח הקול הערבי.

חוקרי יפעת מחקרי מדיה מציינים כי זיהו מגמה מעניינת בנתוני השנה – התרחבות נוכחות האדם הפרטי מהחברה הערבית במהדורות המרכזיות של הערוצים המסחריים. לדבריהם, ניתנה במה גדולה מבעבר לאזרחים הערבים, לא מומחים ולא פוליטיקאים, באייטמים ששודרו בהקשרים אזרחיים. כ35% מהופעות אלו עסקו ברפואה ובריאות (ובייחוד במגפת קורונה), אך בלטו גם הופעות בנושאים כלכליים ושוק העבודה (16%), צרכנות (9%) ותיירות (6%).

חלוקה לכלי תקשורת מעלה כי כאן ב' וגלי-צה"ל מובילות בהפרש קטן על פני היתר. כ-25% מכלל הדוברים הערבים בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצי הרדיו הציבוריים התראיינו בשל מומחיותם. כמו בבדיקת הנשים הערביות, גם בבדיקת המומחים הערבים יש לזקוף את הנתון הטוב יחסית של כאן ב' גם לתוכנית "סדר יום", שכן -45% מכל הדוברים הערבים שהופיעו בתוכנית עשו זאת על רקע תחום מומחיותם, יותר מכל תוכנית מרכזית אחרת.

תוכניות נוספות שהצטיינה בשילוב מומחים ערבים הן "קלמן וסג"ל" של כאן 11, בהגשת קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל ובעריכת נתנאל בן-שושן, שסיימה את השנה וירדה מלוח השידורים עם 36% מומחים; "שלי וגואטה", של כאן ב', עם 34% מומחים; "מה בוער" של גלי-צה"ל, בהגשת רזי ברקאי ובעריכת נורית קנטי, עם 33% מומחים; ו"רינו צרור" של גלי-צה"ל, בעריכת מירון ששון, שסיימה את השנה עם 32% מומחים.

על אף שגם ב-2020 התקיימה מערכת בחירות, ולמרות המהלכים הפוליטיים שנוצרו בין הליכוד בראשות בנימין נתניהו ומפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס, ההקשר הפוליטי סיים את השנה במקום השני בלבד.

מגפת הקורונה, ששלטה בשיח התקשורתי הכללי ללא עוררין, חוללה 35% מכל האייטמים שבהם הופיעו דוברים ערבים בתקשורת המרכזית. על רקע זה ברור כיצד הגיעו האייטמים ששודרו בהקשרים אזרחיים ל-54% מכלל עוגת האייטמים. מנגד, שיעור האייטמים בהקשרים ביטחוניים (טרור, פשיעה והסכסוך הישראלי-פלסטיני), המשיך את מגמת ההצטמצמות. מ51% בשנת 2017 ל-29% בשנת 2018, 23% בשנת 2019 ורק 18% בשנת 2020.

חוקרי חברת יפעת מחקרי מדיה מציינים כי הנתון הנמוך יחסית של אייטמים בהקשר פשיעה ופלילים נרשם דווקא בשנה שבה רמות הפשיעה בחברה הערבית שברו שיאים, תוך מחאות מרובות וקריאה לממשלה לפעול בנושא.

חלוקה לפי גוף שידור מעלה כי דווקא ברשת 13, שהדירה דוברים ערבים כמעט לחלוטין, היו הכי הרבה אייטמים, יחסית, בהקשרים אזרחיים. כ-63% מכלל האייטמים בערוץ, שכללו דוברים ערבים, היו בהקשר אזרחי.

בגל"צ, לעומת זאת, בולטת ההתמקדות בהקשרים פוליטיים. כ-41% מכלל האייטמים שכללו דוברים ערבים ושודרו בתחנת הרדיו הצבאית היו בהקשרים פוליטיים, היקף המתקרב לשיעור האייטמים בהקשרים אזרחיים (44%).

* * *

פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף עמותת סיכוי ויפעת מחקרי מדיה​​