ב-26 במרץ 2020 עשה "הארץ" מעשה שכמעט אף עיתון מרכזי, לפחות לא בארצות-הברית, לא עשה לפניו: הוא פרסם סקירה, פרי עטו של ד"ר גדי טאוב, של ספרו של אנדרו מקארתי "Ball of Collusion". הספר מוצג על-ידי טאוב בתור המסמך ש"יהיה כנראה למשך זמן רב התיאור הקנוני של פרשת 'שיתוף הפעולה הרוסי'". הספר מקדם תיאוריה שלפיה ממשל אובמה, בהוראת או לפחות בידיעת ברק אובמה עצמו, עשה שימוש בגופי המודיעין של ארצות-הברית כדי להכשיל את מועמדותו, ולאחר מכן את נשיאותו, של דונלד טראמפ.

התיאוריה הזו, שזכתה לכינוי "אובמהגייט", מקודמת בהתלהבות רבה על-ידי טראמפ עצמו כמובן, שמכנה את הסיפור "השערורייה הפוליטית החמורה ביותר בתולדות ארצות-הברית", ובארץ בין השאר על-ידי טאוב, אתר "מידה" וכתב "ישראל היום" גלעד צוויק בחשבון הטוויטר שלו, וכל זאת מתוך בוז וזעם ניכרים כלפי אופי הסיקור של הנושא על-ידי העיתונות המרכזית בישראל.

למעשה, שום גרסה של "אובמהגייט" אינה "התיאור הקנוני" של חקירת ה-FBI נגד מטה טראמפ, משום שהיא כלל אינה מתארת אותה. מקארתי, ויותר ממנו טאוב וצוויק, מקדמים גרסה מעוותת של התרחשות האירועים. כדרכן של תיאוריות קונספירציה, "אובמהגייט" בוררת בפינצטה עובדות נכונות מסוימות, מתעלמת מעובדות חשובות אחרות, ולעתים מתבלת בשקרים של ממש, כדי ליצור תמונת מציאות מטעה.

מטרת הרשומה הזו היא לתת מושג ברור ככל האפשר על החקירה ונסיבות פתיחתה, וגם לדבר על הכשלים שכשלו, והעבירות שביצעו, אנשי FBI בדרגי השטח במהלכה, והיו כאלה. כל המידע שאציג בנוגע לחקירה מגיע רק ממקורות רשמיים של ממשלת ארצות-הברית. אין מחלוקת עובדתית משמעותית בנוגע לאף אחת מהעובדות שאציג. הרשומה לא תעבור אחת לאחת על כל טענות הקונספירציה. יש הרבה יותר מדי מהן, ונראה שהטבעה בפרטים היא חלק מהטקטיקה של תומכי "אובמהגייט". במקום זה, הרשומה תבהיר מה כן קרה.

לפני שמתחילים, סיפורו של שקר אחד

ג'ורג' פאפאדופולוס היה יועץ זוטר בקמפיין טראמפ. בעקבות חקירת שיתוף הפעולה בין מטה טראמפ לגורמים רוסים, פאפאדופולוס הורשע על-פי הודאתו בכך ששיקר ל-FBI במהלך החקירה. עוד נגיע לכל הסיפור הזה בפירוט, אבל לפני הפרטים, הנה מה שכתב ד"ר גדי טאוב בדף הפייסבוק שלו ב-12 ביולי השנה: "לג'ורג' פאפאדופולוס נתנו עונש של 14 יום כי הוא 'שיקר לחוקריו', כלומר טעה בתאריך לגבי אחת הפגישות שלו".

הנה הקישור, והנה צילום המסך (והנה קישור לפעם נוספת שבה ד"ר טאוב העלה את הטענה הזו).

זו הטעיה בוטה. סעיף A בתיאור העבירה הרשמי כפי שהוגש לבית-המשפט כחלק מעסקת הטיעון של פאפאדופולוס הוא החשוב לענייננו, כיוון שבו מתוארת ה"טעות בתאריך" של הפגישה. הפגישה המדוברת היא בין פאפאדופלוס ובין ג'וזף מיפסוד (עוד עליו בהמשך). בפגישה הזו מיפסוד אמר לפאפאדופלוס שיש בידי הממשלה הרוסית לכלוך על הילרי קלינטון – אלפי אימיילים.

בחקירתו ב-FBI, פאפאדופולוס אמר שהפגישה הזו נערכה לפני שהוא התחיל לעבוד עבור מטה הבחירות של טראמפ. בפועל, לא רק שהפגישה שבה נידונו האימיילים נערכה יותר מחודש לאחר שפאפאדופולוס הצטרף לקמפיין, אלא שלפי הודאתו של פאפאדופולוס עצמו מיפסוד היה מעוניין בפגישה איתו רק משום שהוא עבד בקמפיין טראמפ (ראו גם החל מעמוד 83 בדו"ח מולר).

כל ההיגיון של הפגישה, כל מה שקרה בה ולאחריה, תלוי לחלוטין בכך שפאפאדופולוס כבר עבד בזמן הפגישה עבור מטה טראמפ. אלמלא עבד עבור מטה טראמפ בזמן הפגישה, ואלמלא מיפסוד ידע שפאפאדופולוס עבד עבור מטה טראמפ, מיפסוד לא היה מעוניין בקשר עם פאפאדופולוס. מדובר בשקר מכוון וברור של פאפאדופלוס שנועד לשבש את החקירה. לכנות זאת "עונש בגלל טעות בתאריך" זה כמו להגיד שהענישו גנב כי בסך הכל "התבלבל בכיסים".

המעניין בהטעיה הזו של ד"ר טאוב היא דווקא הקשר שלה – קלוש ככל שיהיה – לאמת. פאפאדופלוס אכן הורשע כי שיקר ביחס לתאריך של פגישה. אם מטרתו של טאוב היא לצייר את חוקרי ה-FBI כמטורפים צמאי דם, והוא מוכן להטעות את קוראיו, למה לא ללכת עד הסוף ולהמציא כבר משהו מופרך לחלוטין, בלי שום קשר לאמת? למה לא לטעון שפאפאדופולוס הורשע רק משום שהשליך מסטיק על המדרכה? כי זו טבעה של תיאוריית קונספירציה ראויה לשמה. ברוכים הבאים לעולם שבו רסיסוני אמת עוברים עיוות ניכר ואז מוצגים לראווה בתור ראיה בעלת משקל. ועכשיו, לסיפור החקירה.

מדוע נפתחה החקירה?

כאמור, תומכי תיאוריית "אובמהגייט" טוענים שהחקירה בנוגע לשיתוף פעולה פלילי בין אנשים בקמפיין טראמפ ובין גורמי מודיעין רוסים – כלל לא היתה צריכה להיפתח. עצם פתיחתה, והסיבות לכך, הן ראייה שמדובר בקנוניה נגד המועמד טראמפ. כך למשל מסביר ד"ר טאוב בפודקאסט שלו (החל מדקה 24): "חקירת השת"פ הזו... שהמטרה שלה היתה פשוט להכשיל את הקמפיין של טראמפ כי אין שום סיבה אחרת לעשות אותה".

חלק זה של הרשומה יסביר מה היו הסיבות האמיתיות לפתיחת החקירה. אלו אינן הסיבות שאנשי "אובמהגייט" נוקבים בהן.

1. רקע: במהלך מערכת הבחירות של 2016, גורמי מודיעין רוסים פעלו בצורה שיטתית, מקיפה ובלתי חוקית לטובת המועמד דונלד טראמפ. ה-FBI ידע על כך בזמן אמת.

כך כתוב במסמך רשמי שנקרא "הערכה של קהילת המודיעין" (בעמוד ii), שנכתב על-ידי ה-CIA, ה-FBI וה-NSA ופורסם בינואר 2017, כלומר כחודשיים לאחר הבחירות בארצות-הברית: "המאמצים הרוסיים להשפיע על הבחירות לנשיאות ב-2016 מייצגים את הביטוי האחרון של השאיפה הוותיקה של מוסקבה לפגוע בסדר הדמוקרטי-ליברלי בהנהגת ארצות-הברית, אבל פעילויות אלו מדגימות החמרה משמעותית בישירות, ברמת הפעילות, ובהיקף המאמץ לעומת מאמצים קודמים.

"אנו מעריכים שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין הורה על ביצוע קמפיין השפעה ב-2016 [...] מטרותיה של רוסיה היו לדרדר את אמון הציבור בהליך הדמוקרטי בארצות-הברית, לפגוע במעמדה (denigrate) של הילרי קלינטון, ולפגוע בסיכויי הבחירה שלה. אנו מעריכים עוד כי פוטין עצמו והממשלה הרוסית פיתחו העדפה ברורה לטראמפ. יש לנו ביטחון גבוה בהערכה זו" (לגבי אחד הממצאים, אחת הסוכנויות, ה-NSA, טענה שיש לה רק ביטחון בינוני).

יתר על כן, ועדת הסנאט לענייני מודיעין, ועדה דו-מפלגתית של הסנאט האמריקאי, אימצה את המסקנות ושיבחה את תהליך העבודה שהוביל אליהן. כך בעמוד 6 בכרך 4 של דו"ח הוועדה: "בכל הראיונות עם אלו שניסחו והכינו את הערכת המודיעין, הוועדה מצאה בעקביות שלא הופעל שום לחץ פוליטי על אנליסטים להגיע למסקנות ספציפיות. כל האנליסטים דיווחו שהם היו חופשיים לדון, להתנגד לתכנים ולהעריך את מידת הוודאות, כפי שנורמלי וראוי בתהליך הניתוח".

למה זה חשוב? שתי סיבות. אחת, כי כשהגיע לידי ה-FBI מידע שהעלה חשד לשיתוף פעולה בין גורמים במטה טראמפ לגורמים רוסים (מיד נגיע למידע הזה), המידע נבחן לאור הידיעה, או לכל הפחות לאור החשד המשמעותי מאוד, שהרוסים מנסים להתערב במירוץ לנשיאות לטובת טראמפ.

דו"ח המפקח הכללי של משרד המשפטים האמריקאי שבחן את החקירה של קמפיין טראמפ מסביר את הנקודה הזו (עמ' ii, כאן): "לאנשי ה-FBI שהיו מעורבים בפתיחת החקירה [נגד קמפיין טראמפ] היתה סיבה להאמין שרוסיה קשורה בהדלפות 'ויקיליקס' שאירעו מוקדם יותר ביולי 2016, והם הכירו את האינפורמציה בנוגע למאמצים הרוסיים להתערב (interfere) בבחירות 2016 בארצות-הברית" (הפירוט מתחיל בעמוד 49).

הסיבה השנייה היא תמונת המראה של הראשונה: אנשי תיאוריית "אובמהגייט", בנסותם לצייר את החקירה כולה כקנוניה נגד המועמד לנשיאות טראמפ, מנסים לטעון שברור לחלוטין שלא היתה סיבה לגיטימית לפתוח בחקירה של שיתוף פעולה בין גורמים במטה טראמפ לרוסים, כי ברור לחלוטין שהרוסים היו בכלל בעד הילרי. מה פתאום שיתוף פעולה עם גורמים במטה טראמפ כשהם בכלל בעד הילרי?! זו בוודאי קנוניה נגד המועמד טראמפ!

ד"ר טאוב למשל סיכם את זה בפודקאסט שלו כך (החל מדקה 1:30 כאן): "אין טיפת היגיון בכל הקונספציה הזאת. הרוסים הפריעו אולי לבחירות והכל, אבל בלי ספק הם העדיפו את הילרי... אז איך מכרו לנו את הלוקש הטיפשי הזה?" (של שת"פ בין טראמפ לפוטין לשם השפעה על הבחירות).

על בסיס קביעתו הנחרצת ש"בלי ספק" הרוסים העדיפו את הילרי, ד"ר טאוב טוען שאין ולא יכול להיות שום היגיון בשיתוף פעולה בין רוסיה למטה טראמפ, וזו עוד ראיה לחוסר נקיון הכפיים של ה-FBI.

מילא שמול עמדתו המלומדת של ד"ר טאוב ניצבת חוות דעת של גופי המודיעין האמריקאיים שקובעת בדיוק להפך, אבל צריך להדגיש – אפילו אם גופי המודיעין האמריקאיים טועים וטאוב צודק, אין מחלוקת שה-FBI האמין בכנות, ועל בסיס ראיות חזקות וניתוח מקצועי של אותם גופים, שהרוסים מעדיפים את טראמפ ומנסים להתערב לטובתו בבחירות.

2. המידע המחשיד: יועץ זוטר במטה טראמפ קיבל מידע על "לכלוך" על הילרי קלינטון שנמצא בידי הרוסים. באותו הזמן רק מתי מעט (אם בכלל) מחוץ למודיעין הרוסי יכלו לדעת שיש לרוסים את ה"לכלוך" הזה. על סמך זה ה-FBI פתח בחקירה.

אחד המבצעים הבולטים של המעורבות הרוסית במירוץ לנשיאות היה הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית, גניבה של אלפי אימיילים (ומסמכים אחרים), והדלפתם דרך 'ויקיליקס' ביולי 2016. ה-GRU, סוכנות מודיעין רוסית, עמדה הן מאחורי גניבת המידע והן מאחורי הפצתו (עמודים 36–41 בדו"ח מולר מתארים בפרטי פרטים את הסיפור).

עוד לפני ההדלפה הגדולה של האימיילים ביולי 2016 היו הדלפות קטנות יותר, ביוני וביולי, של מסמכים שהושגו באותה פריצה. אבל, וזה חשוב, לפני יוני 2016 רק אנשי המודיעין הרוסי עצמם, או אנשים שהמודיעין הרוסי סיפר להם על כך, יכלו לדעת שלרוסים יש את האימיילים האלו, ורק מעט מאוד אנשים ידעו בכלל על קיומם של אימיילים שנגנבו ממחשבי המפלגה הדמוקרטית.

וכאן נכנס לתמונה ג'וזף מיפסוד. מיפסוד הוא אקדמאי ממלטה שמתואר בדו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין בתור מי שיש לו "קשרים משמעותיים עם הממשלה הרוסית" (עמ' 465, כרך 5). באפריל 2016, חודשיים לפני שאפילו ההדלפות הקטנות של חומרים ממחשבי המפלגה הדמוקרטית החלו, מיפסוד עושה שני דברים. אחד – הוא מבקר במוסקבה. שתיים – מיד לאחר חזרתו ממוסקבה הוא יוזם פגישה עם יועץ זוטר בקמפיין טראמפ – ג'ורג' פאפאדופולוס – ואומר לו שיש לרוסים לכלוך על קלינטון בדמות אלפי אימיילים (עמ' 89 בדו"ח מולר).

וכך נכתב על מיפסוד בדו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין שחקרה את הנושא (עמ' 465–466, כרך 5): "הן מיפסוד והן [סרגיי] מיליאן התנהגו באופן עקבי עם האופן שבו נוהגים אנשי מודיעין (intelligence tradecraft), ולשניהם יש קשרים משמעותיים עם הממשלה הרוסית ועם אנשי עסקים רוסים [...] הוועדה מצאה שמיפסוד היה מודע למאמצי ההשפעה של הרוסים על קמפיין בחירות 2016 ושמיפסוד סיפר לפאפאדופולוס את מה שידע. תזמון הביקור של מיפסוד במוסקבה ושיחותיו לאחר מכן עם פאפאדופולוס עקביות עם התזמון של חדירת ה-GRU למחשבי המפלגה הדמוקרטית [...] יתר על כן, המידע שמיפסוד העביר לפאפאדופולוס עקבי עם מבצע שחרור המידע של ה-GRU שנועדו לפגוע במועמדותה של הילרי קלינטון".

ה-FBI למד על הפגישות האלו של מיפסוד ופאפאדופולוס ביולי 2016 מפיו של דיפלומט אוסטרלי. אותו דיפלומט שמע מפאפאדופולוס עצמו על הפגישה הזו עוד במאי 2016, אבל רק אחרי שכל העולם ואשתו למדו על האימיילים, כלומר רק ביולי 2016, נפל לו האסימון – מאיפה לעזאזל פאפאדופולוס ידע על האימיילים האלה כל-כך מוקדם?! – והוא פנה לרשויות האמריקאיות.

גם ב-FBI הופתעו לגלות שפאפאדופולוס ידע על האימיילים שבידי הרוסים עוד לפני שה-FBI עצמו ידע עליהם, ולכן החליטו לפתוח בחקירה. לפי העולה מכל המידע שיש בידינו, זו ולא אחרת היא הסיבה לפתיחת החקירה.

אנשי תיאוריית "אובמהגייט" מקדמים סיפור אחר, אפל וקונספירטיבי, בנוגע לפתיחת החקירה, ותיכף נגיע אליו. אבל כדי לקדם את הסיפור שלהם הם צריכים קודם כל להסביר שהפגישות בין פאפאדופולוס ומיפסוד הן כלום ושום דבר. ד"ר טאוב למשל משכיל את קוראיו בנוגע למיפסוד כך: "לא היה שום צורך לחקור אותו [את מיפסוד] מפני שכל ההאשמה נגד הקשרים שלו עם פאפאדופולוס נסמכה על הרעיון שהוא סוכן רוסי, דבר מגוחך מכל בחינה [...] סוכן? לא ברור אם הרוסים בכלל יודעים מי הוא".

מבקרים יותר מתוחכמים, כמו ויליאם בר (התובע הכללי הנוכחי בממשל טראמפ), מציעים הסבר תמים יותר לפגישות של פאפאדופולוס ומיפסוד. לדעתם, מיפסוד בכלל דיבר על אימיילים שנגנבו מהילרי שנים לפני כן, ב-2014. ספקולציות על מי שגנב אותם, ואיפה הם עכשיו, רצו בבלוגוספירה ובתקשורת בזמן קמפיין הבחירות של 2016, ובטח מיפסוד סתם קשקש להנאתו שלדעתו לרוסים יש את האימיילים האלו.

ההסבר התמים הזה אמנם איננו מופרך, אבל הוא פחות סביר. למה מיפסוד נוהג כאיש מודיעין? למה הפגישות נערכות מיד לאחר שובו של מיפסוד ממוסקבה? למה מיפסוד מעוניין בפגישות רק לאחר שהוא יודע שפאפאדופולוס עובד עבור מטה טראמפ? ובעיקר – בסוף התברר שכן מדובר באימיילים שנגנבו ממחשבי המפלגה הדמוקרטית ב-2016. זה חתיכת צירוף מקרים מטורף אם מיפסוד, בעל הקשרים בממשלה הרוסית שנוהג כמרגל, דיבר עם איש מטה טראמפ דווקא על האימיילים הישנים בדיוק לפני שהמודיעין הרוסי עמד לשחרר מידע על האימיילים החדשים.

אבל יש פה משהו אפילו חשוב יותר: הטיעון של בר הוא לא רק שיש הסבר תמים, אלא שההסבר התמים הוא זה שה-FBI היה חייב לאמץ ומיד. ה-FBI, לפי בר, כלל לא היה צריך לפתוח בחקירה מרוב שההסבר התמים משכנע. במחילה, איזה מין טיעון זה? גוף חוקר לא אמור לסגור חקירה (או להימנע מפתיחתה) בגלל שאולי יש גם הסבר תמים. גוף חוקר אמור לדאוג משום שאולי יש גם הסבר שאיננו תמים! בשביל זה בדיוק חוקרים. וזה אפילו אם מקבלים את ההסבר התמים של בר בתור הסבר סביר.

כאמור, אנשי תיאוריית "אובמהגייט" מקדמים סיפור אחר בנוגע לפתיחת החקירה. הם רומזים, או אומרים בפירוש, שהסיבה לפתיחת החקירה היתה המידע בתיק סטיל (נגיע גם אליו) – שאין מחלוקת על כך שחלקו (כנראה חלקו הגדול) בלתי אמין, ושחוסר אמינותו התבררה די מהר. יתר על כן, המידע שבתיק הושג בדרכים מפוקפקות, ובמימון ובהוראת המפלגה הדמוקרטית.

אילו אכן תיק סטיל היה הסיבה לפתיחת החקירה, היתה פה סיבה רצינית לחשוד בנקיון הכפיים של ה-FBI. כך למשל מסביר ד"ר טאוב בביקורת הספרים ב"הארץ": "הזרעים הראשונים [של החקירה] נבטו במשרדי 'פיוז'ן ג'י-פי-אס', שמציגה את עצמה כחברת מחקר. בפועל היא מתמחה באיסוף חומרי הכפשה. הפעם שכרו את שירותי[ה] אנשי הקמפיין של הילרי קלינטון...

"הרעיון היה לנסות לצייר את טראמפ כמי שעשה עם הרוסים עסקה שטנית: הם יעזרו לו להביס את קלינטון, והוא ישעבד את מדיניות החוץ של ארצות-הברית לשירותם. לצורך הכפשת טראמפ גייסה החברה כישרון מיוחד – כריסטופר סטיל, מרגל בריטי בדימוס ומומחה לרוסיה".

האם באמת זרעי החקירה "נבטו במשרדי 'פיוז'ן ג'י.פי.אס'"? דו"ח המפקח הכללי (שפורסם יותר משלושה חודשים לפני הרשומה הנ"ל של ד"ר טאוב) בדק בדיוק את השאלה הזו, והסיק שמקור החקירה הוא זה שבו נקבתי כאן – הפגישות בין פאפאדופולוס ומיפסוד. יתר על כן, הוא פסל במפורש את האפשרות שהחומר שהגיע מתיק סטיל שימש שיקול כלשהו בפתיחת החקירה.

כך בדו"ח, עמוד ii: "[אנשי ה-FBI שהחליטו על פתיחת החקירה] לא ידעו על החומר שאסף סטיל עד שבועות לאחר [פתיחת החקירה], ולכן הגענו למסקנה שתיק סטיל לא שיחק כל תפקיד בהחלטה על פתיחת החקירה".

מהלך החקירה: מה התגלה?

1. החקירה של ה-FBI העלתה שגורמים במטה טראמפ קיימו קשרים ענפים וממושכים עם גורמים רוסים בכלל, ועם אנשי המודיעין הרוסי בפרט. אבל החקירה לא מצאה הוכחות מספקות לקיומו של שיתוף פעולה בין מטה טראמפ לגורמים הרוסים בפעילות הפלילית עצמה.

לטענת תומכי תיאוריית "אובמהגייט", לא רק שלא היה צריך לפתוח בחקירה, אלא שמרגע שנפתחה היה צריך לסגור אותה מיד, משום שמיד התברר שאין שם כלום. העובדה שהחקירה נמשכה שנים רק מעידה עד כמה ה-FBI שימש זרוע חיסול בשירות ממשל אובמה נגד המועמד טראמפ.

אלא שבניגוד לטענות הללו, החקירה דווקא כן העלתה הרבה דברים מאוד מטרידים, בעיקר שגורמים במטה טראמפ קיימו קשרים ענפים וממושכים עם גורמים רוסים בכלל, ועם אנשי המודיעין הרוסי בפרט...

אסקור כאן רק שניים מהחשובים שבקשרים (ואזכיר שוב את פאפאדופולוס ומיפסוד), כי לדעתי פירוט נוסף אינו מוסיף הרבה להבנה של הסיפור. נזכיר: מטרת הרשומה אינה לשכנע שאכן היה שיתוף פעולה פלילי בין מטה טראמפ למודיעין הרוסי – נראה שלא היה, ובכל מקרה נראה שלא ניתן להוכיח שהיה. מטרת הרשומה היא רק להראות שהחקירה היתה סופר-לגיטימית, כי היו הרבה סיבות לחשוד באנשים במטה טראמפ. אז, לפרוטוקול, זו רשימה חלקית בלבד של הקשרים בין מטה טראמפ וגורמים רוסים.

קשר ראשון: פול מנפורט וקונסטנטין קילימניק

פול מנפורט היה ראש הקמפיין של טראמפ בין מאי 2016 לאוגוסט 2016. קונסטנטין קילימניק מתואר כך בדו"ח מולר (עמ' 133): "ה-FBI... מעריך (assesses) שלקילימניק יש קשרים למודיעין הרוסי".

וכדי להסיר צל צילו של ספק, כך מתואר קילימניק בדו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין (כרך 5, עמ' 28): "קילימניק הוא סוכן מודיעין רוסי".

דו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין מדווח (כרך 5, עמ' 29): "הוועדה השיגה אינפורמציה שממנה עולה שייתכן שקילימניק היה מעורב במבצע של ה-GRU [סוכנות מודיעין רוסית] של פריצה והדלפה [של מסמכים ממחשבי המפלגה הדמוקרטית] שכוונו לפגיעה בבחירות 2016 בארצות-הברית".

הקשרים של קילימניק, סוכן המודיעין הרוסי, עם פול מנפורט, היו נרחבים מאוד ונמשכו שנים, כולל במשך התקופה שבה מנפורט היה ראש הקמפיין של טראמפ. התקשורת ביניהם נעשתה בין השאר באמצעות מסרים מוצפנים, וכללה גם העברת מידע פנימי מתוך קמפיין טראמפ (בעיקר תוצאות סקרים) לקילימניק.

כאמור, לא נמצאו הוכחות לכך שמנפורט היה שותף באיזשהו אופן לפעילות הבלתי חוקית של גורמי המודיעין הרוסים, אבל פרטים מטרידים למכביר על הקשרים בינו ובין סוכן המודיעין הרוסי קילימניק אפשר למצוא בדו"ח מולר (עמ' 134–140).

כך או כך, אולי הדבר המעניין ביותר בנוגע לקשרים האלו הוא העובדה שמנפורט שיקר לגביהם באופן עקבי ומתמשך. כך מסכמת את הנושא ועדת הסנאט לענייני מודיעין בכרך 5, עמ' 32: "מנפורט, שרואיין על-ידי צוות החקירה של מולר כתריסר פעמים, שיקר בעקביות לחוקרים במהלך הראיונות בנושא אחד במיוחד: קשריו עם קילימניק, סוכן המודיעין הרוסי, שעמדו בלב חקירת הוועדה. השקרים האלו הפרו את הסדר הטיעון של מנפורט, שחייב אותו למסור אמת במהלך שיתוף הפעולה שלו עם הממשלה, וחשף אותו לעונש כלא חמור יותר מזה שהוסכם עליו בהסכם הטיעון.

"הסתרת האמת של מנפורט בנוגע לקילימניק היתה מזיקה במיוחד לחקירת הוועדה משום שמנעה בפועל מידע ישיר בנוגע לסדרת אינטראקציות ותקשורת שמהווה את הקשר הישיר ביותר בין בכיר במטה טראמפ ובין המודיעין הרוסי. המניע האמיתי של מנפורט בהחלטתו להסתכן בעונש מאסר ממושך יותר כדי להימנע מלספק תשובות מלאות בנוגע לקשריו עם קילימניק אינו ידוע, אבל התוצאה היא שאינטראקציות רבות בין מנפורט וקילימניק אינן ידועות".

שום דבר חשוד!

קשר שני: המפגש בין בכירים במטה טראמפ, כולל בנו (דונלד ג'וניור) וחתנו (ג'ארד קושנר), עם גורמים רוסים שהציעו להם לכלוך על קלינטון

בסופו של דבר לא יצא כלום מהפגישה הזו. אמנם חוט השערה הפריד בין כתב אישום פלילי נגד דונלד טראמפ ג'וניור וג'ארד קושנר, אבל הוחלט שהדברים לא חצו את הרף הפלילי. בכל מקרה, זה סיפורה של הפגישה.

בתחילת יוני 2016, אמין אגלרוב, בנו של טייקון רוסי שיש לו קשרים לטראמפ, יוזם פנייה לבנו של הנשיא, דונלד ג'וניור, דרך מתווך בריטי בשם רוב גולדסטון. בפנייה נטען שגורמים רוסים רשמיים מעוניינים, כחלק מהמאמץ שלהם לסייע לטראמפ להיבחר, לספק לקמפיין טראמפ אינפורמציה מפלילה על הילרי קלינטון. הנה המייל כפי שהוא מופיע בדו"ח מולר (עמ' 113).

דונלד ג'וניור מגיב בהתלהבות: "אם זה מה שאתה אומר שזה, אני אוהב את זה" (דו"ח מולר, עמ' 113), ומתחיל בהכנות לפגישה. הפגישה נערכה בסופו של דבר שבוע לאחר מכן, ב-9 ביוני, במגדל טראמפ. כלומר, לדונלד טראמפ ג'וניור מוצעת עסקה שבפרשנות הנדיבה ביותר נמצאת באזור האפור של החוק. אפילו אם כל החומרים המדוברים הושגו בדרכים חוקיות למהדרין, ההצעה שהוצעה לדונלד ג'וניור עלולה להיות עבירה על חוקי מימון הבחירות בארצות-הברית, שאוסרים על אזרחים זרים לתרום כסף או שווה ערך בהקשרי הבחירות, ואוסרים על אזרחים אמריקאים לקבל תרומות כאלה. דונלד ג'וניור קפץ על המציאה.

לאכזבתם של דונלד ג'וניור וקושנר (בזמן הפגישה, כשהתברר לו שלא יקבל לידיו ראיות מפלילות על הילרי קלינטון, קושנר שלח הודעת טקסט למנפורט: "זהו בזבוז זמן"; דו"ח מולר, עמ' 118), ובדיעבד למזלם הרב, בפגישה לא נמסרו להם ראיות שמפלילות את הילרי קלינטון בשום דבר. התנהלה שיחה על חוק מגניצקי, שהוא סדרת סנקציות אמריקאיות על רוסיה.

היבט מעניין של הפגישה הוא הנוכחים בה מהצד הרוסי. בין השאר השתתפו בפגישה נטליה וסלניצקיה, שהיא עורכת-דין ולוביסטית רוסייה שהיתה פעילה במיוחד במאמץ לבטל את חוק מגניצקי, ורינאט אחמטשין.

כך מתוארים השניים בדו"ח ועדת הסנאט לענייני מודיעין (כרך 5 עמ' 260): "הוועדה מעריכה (assesses) שלפחות לשניים מהמשתתפים בפגישה של 9 ביוני, [נטליה] וסלניצקיה ורינאט אחמטשין, יש קשרים משמעותיים עם הממשלה הרוסית, כולל עם שירותי המודיעין הרוסיים. הקשרים האלו, בייחוד בכל הנוגע לווסלניצקיה, היו הרבה יתר נרחבים ומדאיגים מכפי שהיה ידוע לציבור [...] נראה שווסלניצקיה ואחמטשין שניהם השתדלו, בכמה מקרים, להסתיר את הכוונה האמיתית של עבודתם בארצות-הברית".

כאמור, שום דבר חשוד.

אני מדגיש שוב – מטרת הרשומה הזו איננה "להוכיח" שמטה טראמפ עבר על החוק, ו/או שיתף פעולה בעבירות שביצעו גורמים רוסים. מטרת הרשומה היא להפריך את הטענה שכל החקירה לא היתה אלא קנוניה נגד מועמד לנשיאות.

השאלות הרלבנטיות בנוגע לקשרים שתוארו כאן אינן האם הן מוכיחות שמטה טראמפ עבר על החוק, אלא האם – כפי שרוצים לשכנע אתכם אנשי תיאוריית "אובמהגייט" – הם כל-כך כלום ושום דבר, כך שרק קנוניה יכולה להסביר מדוע ה-FBI בכלל טרח לחקור אותם.

לאור כל מה שעלה בחקירות, קשה לראות איך מישהו יכול להגיד שבסופו של דבר החקירה ניקתה את מטה טראמפ אפילו מצל צלו של חשד. קשה, אבל נניח שאפשרי. מה שלחלוטין לא מתקבל על הדעת הוא הטענה של תומכי קונספירציית "אובמהגייט" שלפיה לא רק שאין מה לראות כאן, אלא שמובן מאליו שאין מה לראות, והיה ברור לחלוטין מן ההתחלה שאין כאן כלום. כל-כך מובן מאליו, שיש להגיע למסקנה שהחקירה לא היתה חקירה מוצדקת של חשדות מטרידים מאוד אלא קשר לביצוע נסיון הפיכה והסקנדל הפוליטי הגדול ביותר בתולדות ארצות-הברית.

חקירת קרטר פייג', תיק סטיל והשקרים של ה-FBI לבית-המשפט: מה הסיפור, ומי ידע מה

תיק סטיל קיבל מעמד מיתולוגי בקרב תומכי תיאוריית "אובמהגייט". כפי שציטטתי פה למעלה, ד"ר גדי טאוב טען שהתיק הכיל את "זרעי החקירה" של ה-FBI נגד מטה טראמפ, והוא מקדיש חלק ניכר מהרשומה שלו במוסף "ספרים" של "הארץ" לתיק סטיל. בפודקאסט שלו הוא מסביר (החל מדקה 17): "הנה הסיפור בפשטות, ואני יודע שיש לו עוד הסתעפויות, ולא ניכנס פה למנפורט ולפאפאדופולוס [...] אלא נתרכז במה שנקרא הסטיל דוסייר (dossier), כי בעצם זה היה עיקר הסיפור".

גלעד צוויק מ"מישראל היום", עוד אחד מהקולות הבולטים בקידום תיאוריית "אובמהגייט", טוען בלהט שתיק סטיל הוא "הבסיס לריגול אחר טראמפ וחקירת מולר".

הטענה שתיק סטיל הוא "הבסיס לריגול אחר טראמפ וחקירת מולר" אינה אמת. כאמור, ההחלטה לחקור את מטה טראמפ התקבלה בלי שאלו שקיבלו את ההחלטה בכלל ידעו על תיק סטיל. בנוסף, נערכו שפע פעילויות חקירה, כולל למשל שימוש בסוכנים חשאיים, ללא קשר לתיק סטיל, ושפע ראיות שכלל אינן קשורות לתיק סטיל הניעו את גלגלי החקירה של ה-FBI.

אבל – מהו תיק סטיל, ומה קרה סביבו? אין מחלוקת שסביב תיק סטיל אנשים ב-FBI נהגו בשילוב של רשלנות קיצונית וחוסר יושר, כולל שקרים לבית-המשפט. יש מחלוקת על חשיבות תיק סטיל לחקירה כולה (הוא לא חשוב במיוחד), ועל הגורמים ב-FBI שהיו חשופים למידע (כנראה שדרגי ביניים לכל היותר).

תיק סטיל הוא אסופת דיווחים על קשרים בין טראמפ ואנשי המטה שלו לרוסיה. התיק נוצר על-ידי מרגל בריטי לשעבר בשם כריסטופר סטיל, לבקשת, ובמימון, מטה הבחירות של הילרי קלינטון. החומר בתיק הגיע לידי חוקרי ה-FBI ב-19 בספטמבר 2016, כלומר כמעט חודשיים לאחר ההחלטה על פתיחת החקירה נגד מטה טראמפ (עמ' vi בדו"ח המפקח הכללי).

ידוע לנו על שימוש אחד מפורש בחומרים שבתיק סטיל, וזאת במהלך חקירה של פעיל זוטר במטה טראמפ, קרטר פייג'. כבר באוגוסט אנשי השטח ב-FBI ביקשו אישור מיוחד ל"מעקב אלקטרוני", שייתן להם גישה לטלפון, אימייל וכו' של פייג'. הממונים עליהם סירבו לבקשה הזו (איך זה מסתדר עם טענות הקנוניה?). כשתיק סטיל הגיע לידי החוקרים בספטמבר, הם חידשו את המאמצים שלהם לקבל אישור להאזנות. אישור כזה צריך להתקבל מבית-משפט מיוחד; חוקרי ה-FBI נימקו בבית-המשפט את בקשתם להאזנה על בסיס חמש טענות, רק אחת מהן קשורה לתיק סטיל:

1. גורמי מודיעין רוסים מנסים להשפיע על מהלך הבחירות בארצות-הברית.
2. הממשלה הרוסית ניסתה לתאם מאמצים בנושא עם אנשי מטה טראמפ (הכוונה היא לפגישה בין מיפסוד ופאפאדופולוס).
3. קרטר פייג' קיים בעבר קשרים עם אנשי המודיעין הרוסי.
4. אמירות של פייג' לסוכן סמוי של ה-FBI שלפיהן יש לו "צ'ק פתוח" מאישים רוסים כדי להקים מכון מחקר (Think Tank).
5. חשדות לכך שפייג' עובד עם הרוסים כדי להשפיע על הבחירות, כפי שעולה מתיק סטיל.

המפקח הכללי של משרד המשפטים, בדו"ח שלו בנושא, מפרק את התהליך לגורמים על פני עשרות עמודים, והתמונה שעולה מהדו"ח מטרידה מאוד. בין השאר, סוכן FBI אחד שינה אימייל שהוא קיבל מה-CIA שלפיו פייג' הוא כן מקור שלהם, והציג אותו לבית-המשפט כאילו נאמר שם שפייג' איננו מקור שלהם.

ה-FBI הסתיר מבית המשפט שלפחות חלק מהקשרים של פייג' עם גורמי מודיעין רוסים נעשו בידיעת ה-CIA, ושפייג' מסר את המידע על הפגישות האלו ל-CIA. ה-FBI טען שדיווחי עבר של סטיל התבררו כנכונים, ושימשו להליכים פליליים, קביעה שלא היתה נכונה. ה-FBI השמיט מידע מסוים שלפיו האמינות של תיק סטיל נמוכה, ואף הוסיף טענות מפוקפקות על כך שחלק מהמידע בתיק אומת ממקורות אחרים.

הרשימה ארוכה ומטרידה מאוד (ראשי הפרקים מופיעים בעמודים viii עד xii בדו"ח המפקח הכללי). אסור לייפות, ואסור לכסת"ח. מי שסרח – צריך לכל הפחות לעמוד לדין משמעתי, ואולי להיות מפוטר. מי שממש שיקר לבית-משפט – לכלא. אבל מדובר, כאמור, רק בענף אחד של החקירה – בקשת ההאזנות לקרטר פייג'. לתאר את תיק סטיל כבעל משקל מכריע בפתיחת החקירה זו הטעיה גסה, ולתאר אותו כגורם מרכזי במהלכה זו לכל הפחות הפרזה. למשל, דו"ח מולר כמעט לא מזכיר את המידע בתיק סטיל, ובוודאי שאינו מתבסס עליו.

מעבר לכך, דו"ח המפקח הכללי מבהיר שהרשלנות והשקרים של אנשי השטח הוסתרו מהגורמים הבכירים ב-FBI, שמצדם דווקא השתדלו להקפיד על קלה כחמורה (עמ' vii בדו"ח המפקח הכללי): "[הבקשה לבית-המשפט] קיבלה יותר תשומת לב ונבחנה באופן יותר מעמיק (scrutiny) מהנהוג לגבי בקשות כאלו ועברה דרך יותר שכבות ביקורת, כולל אצל בכירים שקראו אותה לפני שנחתמה [...] אבל, כפי שאנו מסבירים בהמשך, האנשים שתמכו בבקשה ואישרו אותה לא קיבלו את כל המידע הרלבנטי".

הדו"ח של המפקח הכללי אמנם קצת יותר חשדן כלפי ג'יימס קומי, מי שהיה אז ראש ה-FBI, וכותב כך לאחר שהוא מונה שורה ארוכה של בכירים שלגביהם הוא קובע בלי היסוס שלא ידעו על הבעיות בבקשה לבית-המשפט (עמוד x בדו"ח המפקח הכללי): "למרות שלא מצאנו ראיות לכך שקומי היה מודע לבעיות האלו בעת שאישר את הבקשה לבית-המשפט [...] מספר רב של גורמים מקשים עלינו לדעת בדיוק מה ידעו בהנהגת ה-FBI בנוגע לכל אחת מהבעיות בבקשה לבית-המשפט. גורמים אלו כוללים זיכרון לקוי, חוסר היכולת לחקור את קומי ולרענן את זכרונו עם חומר שלא היתה לו גישה אליו בגלל שיקולי בטחון שדה [בזמן החקירה קומי כבר לא היה ב-FBI, משום שטראמפ פיטר אותו] והיעדר פרוטוקולים של פגישות".

מדוע סוכני ה-FBI, אולי אפילו בידיעת ראש ה-FBI, הסירו את כל הבלמים בבקשת ההאזנה הזו? שנאה לטראמפ? לחץ עצום להגיע להישגים בחקירה שהיתה עלולה להיות היסטורית? שילוב של השניים? דו"ח המפקח הכללי טוען שלא מצא ראיות להטיה פוליטית, אבל כל זה פחות חשוב. אם היו אנשי FBI שסרחו, יש להעניש אותם.

כך או כך, לפי הדו"ח אפילו הממונים עליהם ב-FBI לא ידעו מזה, וממילא מדובר בענף אחד של חקירה רחבה בהרבה, ובחקירה של אדם אחד בלבד. הפנטזיות שכל החקירה אינה אלא קנוניה בהוראת, או לפחות בידיעת, אובמה עצמו, הן בדיוק זה – פנטזיות.

וכאן (דקה 1:51), לסיכום, ויליאם בר, התובע הכללי של ממשל טראמפ ומי שדחף לחקירות חוזרות ונשנות של החקירות נגד מטה טראמפ, אומר בקולו ובבירור שלפי המידע שבידיו הוא אינו מצפה לכך שתיפתח חקירה פלילית נגד אובמה או נגד ביידן במסגרת החקירה הנוכחית (של ג'ון דורהאם) על תולדות החקירה נגד קמפיין טראמפ.

זה לא עצר אפילו לרגע את אלו שממשיכים לפנטז על אובמה שהולך לכלא בגלל הסיפור הזה.