הגיע הזמן שמישהו יגיד פעם תודה לאלי זעירא. כבר 47 שנים שהוא עושה לכולנו שירות נפלא. האיש שטעה טעות פאטלית מוצג מזה כחצי מאה כאדם יהיר, שהשתיק את פקודיו והוליך את קברניטי המדינה בשקר ובכזב. אגב כך הוא ממלא נאמנה סדרה של צרכים קולקטיביים ותקשורתיים כמו שאף אחד אחר לא ממלא. אז הנה מספר מילות תודה.

תודה על מילוי תפקיד הנבל האולטימטיבי. כמעט 50 שנה אחרי המלחמה, הכאב והכעס והצורך למצוא את האשמים במחדל יום הכיפורים שרירים וקיימים. שדות הקטל וההרג נדמו כבר מזמן אולם המלחמה על זכרון המלחמה, שהתחילה עוד ב-73', עדיין ניטשת בלהט. מי אשם יותר: הדרג המדיני שאולי יכול היה למנוע את פרוץ המלחמה, הדרג הצבאי שניהל אותה בפועל, או שניהם גם יחד?

ובתוך הצבא פנימה: אלופים שפיקדו על כוחות לוחמים או אנשי קהילת המודיעין שהיו אמורים למנוע מכולנו את הזוועה? ובתוך קהילת המודיעין: אמ"ן מכאן או המוסד משם, קרי אותו מוסד שבסופו של דבר מסר את ידיעת הזהב על פרוץ המלחמה שעות ספורות לפני שהחלה? לו הקדים, בהנחה שמישהו יכול היה להקדים, האסון אולי היה נמנע או מצטמצם.

להטיל את אשמת מלחמת יום-כיפור על זעירא זה כמו לסמן נבל במערבון הוליוודי. החיים הרבה יותר פשוטים כשיש נבל בשטח

לאורך השנים נעשו אינספור נסיונות לענות על השאלות הללו, שפותחות צוהר לשאלות רבות נוספות. מענה עליהן מצריך היכרות מעמיקה עם סוגיות סבוכות על הפעלת כוחות לוחמים, תכניות מבצעיות מורכבות, ערביות וישראליות כאחד, ועוד ועוד. להטיל את האשמה על זעירא, שדבק בהערכת מודיעין שגויה עד פרוץ המלחמה ממש, זה כמו לסמן נבל במערבון הוליוודי. כאילו הוא מקור הרע ואין בילתו. החיים הרבה יותר פשוטים כשיש נבל כזה בשטח.

תודה על מילוי צרכים תקשורתיים. זה כבר הפך לסוג של מסורת. לקראת יום הכיפורים הציבור בארץ מקבל מעין שי לחג. ארכיון צה"ל מתיר לפרסום חומר חדש על המלחמה - תעודות, הקלטות או קטעי וידאו - שמוצגים בתקשורת כחומר היסטורי נדיר. טוב וראוי שחומר מסוג זה רואה אור אם כי מוטב היה שלא יסרסרו בו ויחשפו אותו טיפין טיפין, אלא ינגישו אותו לציבור ולקהילה המחקרית בצורה מרוכזת, ללא קשר ללוח השנה.

ראוי גם שלא ינפחו אותו מעבר למידותיו ויציגו אותו ללא קונטקסט כגילויים מרעישים, על אחת כמה וכמה אם מדובר במידע שלמעשה כבר נודע בציבור. הדברים אמורים גם לגבי חומרים של ועדת אגרנט. פרופ' אורי בר-יוסף, שחוקר את הפתעת יום-הכיפורים, טען עוד בשנת 2012 ש"39 שנים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, קשה למצוא לקונות של ממש במחקרים ההיסטוריים עליה". 47 שנים לאחר המלחמה, הטענה הזאת נשמעת רק יותר משכנעת.

נשאלת השאלה כמה פעמים ניתן לגלות בארכיון של ועדת אגרנט את הידיעה המרעישה שזעירא שיקר (גם אם טענה זו בטעות יסודה)?

אבל זעירא הוא כמו פרה חולבת. רק לפני ימים ספורים נכתב ב"הארץ" ש"ארכיון צה"ל פירסם היום גם את תגובתו הראשונה של זעירא" לדו"ח אגרנט". מי שלא בקיא בחומר יכול לחשוב שמדובר בתגלית מרעישה. בפועל, זעירא פרסם את תגובתו מילה במילה כבר לפני שנים בספרו "מיתוס ומציאות".

פרסומים אחרים מ"הארץ", מהימים והחודשים האחרונים, הודיעו בריש-גלי על תגליות ארכיוניות שקשורות להתנהלותו לכאורה של זעירא בכל הקשור ל"אמצעים המיוחדים" (8.5)  ופינוי אזרחים סובייטים ממצרים וסוריה ערב המלחמה (24.9). בכל אחת מהידיעות הללו הודגש, ש"המידע החדש" מעיד על כך שזעירא שיקר ביודעין. בכתב הגנה שבר-יוסף פרסם לאחרונה על הדרג המדיני נטען: "המחדל של 1973 היה מחדל מודיעיני נקודתי. כפי שנחשף בוועדת אגרנט, וכן גם במסמכים ששוחררו ביום חמישי האחרון, ראש אמ"ן שיקר למקבלי ההחלטות".

מעבר לכך שמצויות עדויות שסותרות את הטיעון הזה, מדובר בטענה ממוחזרת, שפורסמה כבר לפני שנים תחת הכותרת "השקרים של אלי זעירא" (5.10.14) נשאלת השאלה כמה פעמים ניתן לגלות בארכיון של ועדת אגרנט את הידיעה המרעישה שזעירא שיקר (גם אם טענה זו בטעות יסודה)? מהפרסומים השיטתיים מתקבל הרושם שהנושא שעל הפרק הוא קודם כל רדיפה אישית.

ראש אמ"ן אלי זעירא (צילום: דובר צה"ל)

תודה על אישוש פחדים קמאיים. תקיעת עוד ועוד סיכות בבובת הוודו של זעירא, המזוהה כל כך עם הקונספציה של 73', מאששת קונספציה ישראלית אחרת, שמלווה את ישראל מראשיתה. שכנינו הערבים שוחרי רעתנו, ואם לרגע לא נהיה דרוכים וחמושים, אזי דמנו בראשנו. מלחמת יום הכיפורים נתפסת ברבים כמלחמה על הבית ברוח תש"ח. דא עקא, שתכנית המלחמה המצרית לא היתה בהכרח כיבוש מלא והשמדה של ישראל. כלום יתכן שסאדאת חתר להניע תהליך מדיני באמצעות חציית התעלה ותקיעת יתד בסיני? לא חסרות ראיות לכך. נפנוף בטעותו של זעירא, והכפשתו השיטתית, מאששת מרכיב יסודי בזהות הישראלית ובהבנתנו הכללית את מקומנו במזה"ת.

המחדל של 1973 היה הרבה מעבר למחדל מודיעיני נקודתי. נכרכו בו גם היבטים מדיניים ודיפלומטיים, היבטים מבצעיים שקשורים להפעלת כוחות, והיבטים חברתיים שקשורים לאווירה הכללית ששררה בארץ. הכפשות חוזרות ונשנות על אלי זעירא מהוות לא יותר משסתום לחץ, שפורט על הנחות רווחות, מאפשר לשחזר טענות שחוקות, ולנפח ידיעות "סנסציוניות". יש לנו מזל שיש לנו את אלי זעירא. אם הוא לא היה קיים, מישהו עוד היה ממציא אותו. הגיע הזמן להגיד לו תודה ובעיקר להפסיק להשלות את עצמנו. למחדל יום הכיפורים היו אבות רבים.

ד"ר נדב מולצ'דסקי הוא היסטוריון שמתמחה בהיסטוריה ישראלית ובעבודתן של ועדות חקירה.