בתוך 940 המלים שקרא בנימין נתניהו בהודעתו הכתובה במסיבת העיתונאים ביום חמישי בערב (2.7), שבה בישר על החמרות חדשות שהוא מטיל על הציבור במסגרת המאבק בנגיף הקורונה, הופיעה המלה "אני" 22 פעם והסיומת "תי", המציינת גוף ראשון יחיד בזמן עבר (הנחיתי, הוריתי, אמרתי), שש פעמים.

האוזן כה הורגלה לסגנון דיבורו של ראש הממשלה עד שהפכה קהה לחלוטין לניכוס המוחלט שעשה לניהול ענייני המדינה. נתניהו מתאר את פעילות הרשויות הממלכתיות כמהלכים אישיים שלו. באופן זה הוא מקבע בתודעת הציבור זיהוי בינו לבין המדינה על כלל רשויותיה. מסיבת העיתונאים לפני שלושה ימים המחישה שלא מדובר בסגנון דיבור גרידא אלא בתהליך נפשי עמוק שעבר ראש הממשלה במרוצת שנות שלטונו, שפיתח אצלו תחושה של "אני ואפסי עוד".

לא זו בלבד שהסגנון הסמכותני, האנוכי, היהיר, שבו נוקט ראש הממשלה בפניותיו אל הציבור בא לידי ביטוי בהצהרתו במסיבת העיתונאים – אלא שהלך רוחו הפנימי, נהמת לבו, ביצבצו בתשובותיו לשאלות הספורות שהתיר להציג לו.

כך אמר באופן ספונטני שהמכשולים ה"ביורוקרטיים" שמציבים לו הפקידות והייעוץ המשפטי הם בלתי נסבלים; הוא רוצה להפעיל מיד את מעקב השב"כ אחר שרשראות ההדבקה, אבל הוא כבול בהוראות החוק המחייבות את אישור הכנסת; כאשר פרצה המגפה, בחודש מרץ, הוא כיהן בראשות ממשלת מעבר שלה יש סמכות לפעול במסגרת תקנות שעת חירום, אבל עתה, משנכונה ממשלה קבועה, על הכנסת לקבל חוק שיאפשר לשב"כ לפעול בשירות המאבק בנגיף.

נתניהו נראה זעוף ומלגלג כאשר שיתף את העיתונאים בטרדה הפורמליסטית-כביכול הזו משל מדובר היה ביתוש מציק ולא בהחלטה שלטונית הרת משמעות המתירה לשב"כ לפלוש לתחום הפרט של אזרחי המדינה.

צד נוסף של אישיותו ושל דרך התנהלותו התקשורתית בא לידי ביטוי באופן שבו ניסח את תמונת המצב של ממדי התפשטות הקורונה. כך אמר במסיבת העיתונאים: "אזרחי ישראל, משבר הקורונה ממשיך להכות בעולם. בכל יום ישנם כמעט 200 אלף נדבקים חדשים מסביב לגלובוס. יש מדינות רבות שבהן מספר החולים ירד, ואז הוא שוב טיפס מעלה מסיבות שונות... גם מדינות אחרות – מדינות גדולות בהרבה מאיתנו – מאמצות מגבלות. גם הן פותחות וסוגרות".

המוטיב הזה חזר גם אמש (4.7) בהודעת הגינוי שפרסם נתניהו על דבריו המקוממים של השר צחי הנגבי ("הדיבורים על רעב הם חרטא"): "ראש הממשלה מצר על אמירות כאילו מצוקת הקורונה היא לא אמיתית. כמו בכל העולם, הקורונה גובה גם בישראל מחירים כבדים של חיים, בריאות ופרנסה. המצוקה היא אמיתית וראש הממשלה עמל מסביב לשעון כדי לתת לה מענה. לרבות סיוע כלכלי והזרמת כספים מהירה לעסקים ולאזרחים".

אפשר להניח כי מעתה והלאה יזכירו לנו נתניהו ושלוחיו את אופיה הגלובלי של המגפה. רוצים לומר: הפורענות הבריאותית והכלכלית שחווים עתה תושבי המדינה אינה חוויה ייחודית לישראל; זו מכת טבע כלל עולמית, והיא הולכת ומחריפה כי זה טיבו הזדוני של הנגיף.

באופן זה מנחית ראש הממשלה מכת מנע תודעתית שנועדה להדוף, או לסכל מראש, טענות והשגות על האופן שבו תפקדו רשויות המדינה עד כה במאבקן בקורונה. הוא חותר לשטוף את מוחו של הציבור בגרסה שלפיה לא חובבנות של משרד הבריאות ורשלנות של המשטרה, לא מלחמות יהודים וקרבות אגו, תרמו להחמרה המסלימה בנתוני התחלואה – ולא חולשת דעת וכניעה ללחצים של בעלי עניין יצרו את הנסיבות שמאפשרות לנגיף להשתולל.

בעיקר מבקש נתניהו להשכיח את אחריותו האישית להידרדרות. האיש ששקד להצטייר כמצביא העליון של הקרב בקורונה מסתתר עתה מתחת למחסה שלפיו זו דרכו של עולם. לא מיותר אפוא להביא ציטטות מפיו של נתניהו מלפני חודשיים ושלושה שבהם נדמה היה שישראל, תודות לניהולו המופתי, אכן משיגה תוצאות נאות במאמציו לבלימת המגפה:

• "בזכותכם [האזרחים] ובזכות המדיניות האחראית שלנו – מדינת ישראל היא מהמדינות הבטוחות בעולם במגפת הקורונה. נמשיך כך וננצח!" (12 באפריל).
• "אני מקיים דיון בנושא כל יום, וברוב הימים כמה פעמים ביום. בזכות הצעדים שהובלנו אני יכול להגיד שהמצב בישראל בשליטה והוא בין הטובים ביותר בעולם – אם לא הטוב ביותר במדינות המערב" (8 במרץ).
• "הישגי ישראל במאבק בקורונה משמשים מודל למדינות רבות, והעולם מסתכל עלינו בהערכה... מנהיגים במדינות האיחוד האירופי ביקשו ללמוד מאיתנו מה אנחנו עושים כדי להמשיך את ההצלחה שלנו" (4 במאי).

מאז, כידוע, הצליחו רוב המדינות המפותחות לשטח את עקומת התחלואה, להתמיד בכך, ולהחזיר בהדרגה את החיים למסלולם. ישראל, משום מה, עקפה את איטליה וספרד בפגעי הקורונה, והיא מתחרה עתה בארצות-הברית על תואר המדינה הכושלת ביותר בהתמודדות עם המגפה. אבל נתניהו מספר לנו שזה המצב בכל העולם.