סוכרת והפחדות אחרות
מזל שדבר משמעותי לא התרחש אתמול, כך היו עורכי "ידיעות אחרונות" יכולים להקדיש את הידיעה הראשית בעמוד השער (הכותרת האופטימית: "לברוא את עצמנו מחדש") לציטוט מתוך טקסט בלעדי שכתב להם הסופר דויד גרוסמן, המופיע במלואו ב"מוסף לשבת".
למען הדיוק, הכותרת היחידה בעמוד השער של העיתון שאינה הפניה לראיון או מיזם עיתונאי, אלא מתייחסת לידיעה חדשותית של ממש, היא "אזהרה לחולי סוכרת: לא להוריד הסוכר לרמה נורמלית". זו מפנה לידיעה המוצבת בראש עמ' 3, שם הכותרת מעוצבת בלבן על רקע אדום [שרית רוזנבלום]: "המלכוד של חולי הסוכרת".
ההפחדה ממשיכה בכותרת הגג – "מחקר אמריקאי חדש: מסוכן להוריד את הסוכר לרמה נורמלית". רק מתוך קריאת הידיעה כולה עולה כי לפי "תוצאות ביניים" של מחקר אמריקאי, ה"מעלה יותר שאלות מתשובות", מתברר כי "הנמכת רמות הסוכר [...] עלולה להגביר את הסיכון לתחלואה במחלות לב וכלי דם". מי שטורח וקורא את כותרת המשנה עד סופה מגלה את המשפט "לפני שנלחצים: בארץ לא נהוג להוריד את הסוכר אל התחום המסוכן". אז מה אתם ישר נלחצים?
מעניין יהיה לקרוא בשבוע הבא על מחקר שיבדוק כמה מחולי הסוכרת שקראו את העיתון גמעו בקבוק קולה בטרם בחנו את האותיות הקטנות.
גם ב"מעריב" יש הפניה בעמוד השער לידיעה על "הטיפול שהורג את חולי הסוכרת", כשמשום-מה מוצמדת לה המלה "חשיפה", אך הידיעה הראשית בעיתון שייכת לבן כספית, ידיעה חדשותית ראשונה פרי עטו מאז הפר את כללי הצנזורה בתחילת השבוע.
הכותרת של כספית אינה עובדתית ממש, אלא ציטוט: "'פרס יתמוך בחנינה לעמרי שרון'". בכותרת המשנה מוסבר כי "כך מבהירים גורמים ששוחחו עם פרס". כספית עבר, אם כן, ממידע מוצק האסור לפרסום לשמועה (משלושה מקורות שונים) המותרת לפרסום: "לפחות שלושה גורמים שניהלו שיחות פרטיות עם הנשיא שמעו ממנו אמירות שמהן משתמע שאם יקבל בקשת חנינה מעמרי שרון – ישקול אותה בחיוב".
לשכת פרס, כמובן, מכחישה בתוקף כי אמר דבר שממנו עשוי להשתמע כך או אחרת, וכספית מציין זאת תוך שהוא מתעקש על אמינות המידע. בהמשך הידיעה הוא מוסיף: "חשוב לציין שעמרי שרון אינו ממורמר והשלים עם קבלת העונש וריצוי גזר הדין, אם כי אינו מאושר, בלשון המעטה, מהעובדה שבקרוב ילך לכלא. זאת, למרות שהוא ואחיו, גלעד, הם היחידים הסועדים את אביו במיטת חוליו".
חולי הסוכרת המנויים על עיתון "הארץ" נתונים הבוקר בסכנת חיים. מידע על המחקר החדש לא מופיע בעמוד הראשי של העיתון, וגם לא בפנימיים (ידיעונת מ"הגרדיאן" המופיעה בעמוד פנימי של העיתון מגלה: "מחקר: השמנת יתר של ילדים תלויה בגנטיקה יותר מבתזונה").
זה לא אומר שאין כלל ניסיון להפחיד גם בעיתון זה. הכותרת הראשית – "סוריה פיתחה רקטה חדשה ומדויקת יותר בסיוע איראן" [ברק רביד] – מבוססת על מידע שהוצג לשרי הממשלה הבכירים, ובעצם מאיימת הרבה יותר מתוצאות ביניים של מחקר חדש על חולי סוכרת. לפי הידיעה, שדרוג רקטת הזילזאל האיראנית, שבוצע בשיתוף פעולה בין שתי המדינות, מביא כעת למצב שבו לסורים יש יכולת לפגוע במדויק במתקנים רגישים בישראל. בהמשך הידיעה, הפחדות נוספות על יכולות הצבא הסורי, ורק אחר-כך, כשהידיעה כבר מסיימת את דרכה בעמ' 5, מצוטטת ההערכה של ראש המוסד כי "דמשק אינה מתכוונת ליזום מהלך צבאי מול ישראל".
הסלמה הנחבאת אל הכלים
אבל רגע, אולי בכל זאת התרחש אתמול דבר-מה? אה כן, שמונה פלסטינים נהרגו ברצועת עזה מאש צה"ל. שבעה "פעילים" (קרי: לוחמים), ואזרח. מה שמביא את מספר הפלסטינים שנהרגו שם בשלושת הימים האחרונים ל-16. אבל לא בטוח שקורא עיתונים ממוצע נתקל במידע זה.
הנה כך מעצבים תודעה: ב"ידיעות אחרונות" הרג הפלסטינים מצוין לא בכותרת של ידיעה כלשהי ולא בכותרת משנה, אלא רק בפסקה הפנימית השנייה של ידיעה העוסקת בחשיפת בונקר לשיגור קסאמים [רוני שקד ומתן צורי]. המידע מופיע כולו במשפט אחד בלבד, וגם זה מוביל בסופו לאותו בונקר שנחשף. מות האזרח ("מורה נהרג, וחמישה תלמידים נפצעו") קבור עמוק עוד יותר בידיעה, עטוף בשכבות מגן רבות של הצטדקות – נראה כי הפגז שהרגו גם פיספס את המטרה ("חוליית קסאם שעסקה בהכנות לירי"), ובו בזמן הצליח בכל זאת לפגוע במטרה לגיטימית, שכן בית-הספר "משמש בסיס שיגור לקסאמים".
גם ב"מעריב" הרג שמונה הפלסטינים כלול בידיעה על בונקרים לשיגור קסאמים [עמית כהן וירון ששון], אך כאן לפחות מופיע בכותרת המשנה הטקסט "שבעה מחבלים ואזרח – מורה מבית-חאנון – נהרגו ברצועה בעקבות תקיפות של צה"ל". אל תגידו שלא ידעתם. מצד אחר, התלמידים ששהו לצד המורה בעת הפגיעה בבית-הספר הופכים בידיעה זו ל"בני-אדם" נטולי גיל, נטולי מעמד.
רק ב"הארץ" המידע על ההרג מגיע לכותרת, ועוד בעמ' 3: "צה"ל הרג 7 פלסטינים בעזה; ישראל החלה לצמצם החשמל" [עמוס הראל, אבי יששכרוף, מיכל גרינברג ואבי בר-אלי]. בידיעה זו אף כלולים שמות, גם של המורה ההרוג ("האני נעים"), וגם של פעילי החמאס והג'יהאד האסלאמי.
חולי עמוק בחלקים של התקשורת
בעמוד הפובליציסטי של "הארץ" מתפרסם הבוקר מאמר מאת יחזקאל דרור תחת הכותרת "העם ישפוט ויחליט". פרופ' דרור מספר מדוע החליט להתראיין לתקשורת ("החלטתי להשתדל לפעול לביצוע המלצות הוועדה, כולל בכל הנוגע לשיח הציבורי, כל עוד 'הברזל חם'") וממשיך בתיאור פרשת הכותרת השנויה במחלוקת שפורסמה ב"מעריב": "אחד הראיונות שלהם הסכמתי, לפי בקשתם, היה עם העיתון 'מעריב'. אחד ממוקדי הדיון בראיון היה מעין תדריך לציבור, כיצד עליו לשקול את קביעת עמדותיו הפוליטיות".
דרור מדגיש את כוונותיו המקוריות בדברים שצוטטו ואז מוסיף: "התברר לי, תוך כדי אכזבה עצמית, שלמרות שהקדשתי את עיקר חיי למאמצים להבין ממשל, פוליטיקה, מדיניות וחברה – לא הגעתי להיכרות די עמוקה עם אמצעי התקשורת. כרעם ביום בהיר נפלו עלי כותרות מטעות בעיתון שבו התראיינתי, אף על פי שהוסכם שלא יהיה פרסום פרט לראיון המלא".
דרור מציין כי אינו "רוצה לקבוע עד כמה מדובר בטעויות בתום לב או במתן עדיפות לשיקולי שיווק מעל לזכויות של מרואיין וטובת הציבור", אבל בסופו של המאמר הוא מגיע למסקנה כי יש "חולי עמוק בחלקים של התקשורת, הפוליטיקה ופרשני הציבור, שבאה לביטוי בתגובתם על כותרת מעוותת. זה לא סימן טוב לבאות".
עניין תקשורתי נוסף – בעמוד האחורי של "מעריב" מופיעה ידיעה על כך שחיים יבין מנהל מגעים מתקדמים להגשת תוכנית רדיו אישית בימי שישי ברדיו ללא הפסקה [לי-אור אברבך]. בהמשך הידיעה, מצוין כי דיירי בית-אבות חתמו על עצומה להחזרת יבין למסך. העובדה כי הדיירים טרחו להכין חולצות הקוראות להחזירו, וכמה מהם אף הצטלמו לעיתון כשהם לובשים אותן לגופם, גורמת לכל הסיפור הזה להריח כמו תרגיל יחסי-ציבור של בית-העסק.