מה אין בכותרות
סיפורו של הפעוט שמת מאדולן (הצעה לכינוי: "תינוק האדולן") לא ממריא בינתיים לשיאים תקשורתיים מהסוג שהכרנו מתינוקות מתים בעבר. אתמול נערכה הלווייתו, אך רק "הארץ" מקדיש לעניין פינה בעמודו הראשון (פאדי עיאדאת מדווח כי "מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה שלא התחילה") והמשך נרחב בעמוד פנימי (שם מובאת גרסת אחותה של האם, המבקשת להפליל ברצח את בן זוגה של האם). ב"ידיעות אחרונות" הכותרת אמנם דרמטית, "רוצחת, הרגת את התינוק שלך", אך הידיעה [איתן גליקמן וליאור אל-חי] מופיעה רק בעמ' 21. ב"ישראל היום" מסתפקים במבזק פצפון, וב"מעריב", קשה להאמין, אין כלל זכר לפרשה.
מה חסר כאן? נסיבות המוות סנסציוניות; זהות הרוצח אינה ברורה (אפשר שבן זוגה הנרקומן של האם עשה זאת, אולי השניים שיתפו פעולה); והמשטרה שידרגה במהלך סוף השבוע את החשד מגרימת מוות לרצח. אלוהים אדירים, האם אפילו התעלפה בהלוויה. הייתכן שהתבגרנו?
ומה, בכל זאת, כן בכותרות
כיוון שהסיפור האנושי של תינוק האדולן נדחק לפינה, עוסקים העיתונים בנושאים חשובים בהרבה, כלומר – בסיפורים האישיים של דיירי צמרת המדינה. הצהרת ברק שיישאר בממשלה היא כבר בגדר חדשות ישנות, ולכן לא תופסת את הכותרות הראשיות (למעט "ישראל היום", שם הכעס עליו גדול – כותרת המשנה לראשית: "הבטיח להתפטר, אבל לא הבטיח לקיים"), אבל מעסיקה ועוד איך את עמודי הפרשנות.
ב"ידיעות אחרונות" מברכת סימה קדמון את ברק ש"עשה את המעשה האחראי והנכון", ואילו נחום ברנע קובע כי "ספק אם ברק יכול היה לנהוג אחרת. בלשונו של השופט וינוגרד, המהלך שלו היה 'כמעט הכרחי'". ב"מעריב" כותב בן כספית על ברק ש"צודק, וטועה"; צודק שהצהיר כי לא יפרוש, טועה ביממה: "אם היה מחכה להיום, היה בוודאי חוסך מעצמו את 'ארץ נהדרת' של אתמול, שפירקה את אמינותו לרסיסים, בפטיש. בדיוק מזה הוא פחד". בעמוד הדעות של העיתון צופה שלום ירושלמי כי "ברק [...] יהפוך לשק החבטות של האנשים שכל-כך משבחים אותו ומחניפים לו היום".
ב"ישראל היום" פותח דן מרגלית את מאמרו כך: "מלים, מלים, מלים, ובשורה התחתונה – אהוד ברח", ובהמשך מנסח פרפרזה על חיים נחמן ביאליק וכותב "היה אהוד ברק, וראו – איננו עוד". ואילו עוזי ברעם מודה כי ברק אמנם הבטיח לפרוש, "אבל רק כסיל, עיוור או יריב פוליטי של ממש יאמר שמדינאי צריך לכבד בכל מקרה את שאמר".
ב"הארץ" מתאר ברק רביד את מסיבת העיתונאים המאולתרת של ברק כמבצע שכלל "שיטות של סיירת מטכ"ל", עקיבא אלדר צופה איחוד עתידי של קדימה והעבודה, ויוסי ורטר גורס כי פרישה של ברק היתה מביאה רק להאשמתו בעליית נתניהו. ורטר מסיים את מאמרו בתחזית כי "מחר נעסוק כבר בעניינים אחרים" (תינוק האדולן?).
ומה עוד בכותרות
"מעריב" חושף בכותרתו הראשית את "המכתב השני של גלעד" [בן כספית]. מתברר כי לפי מקורות מצריים, ישראל קיבלה מכתב נוסף מגלעד שליט, והוא שהאיץ את המגעים בין הצדדים. "ידיעות אחרונות" מתייחס גם הוא לעסקת השחרור של שליט וקובע בכותרת הראשית כי "ישוחררו אסירים עם דם על הידיים" [שמעון שיפר ואלכס פישמן], ידיעה ש"הארץ" דוחק לתחתית עמ' 4. הכותרת הראשית שבחרו ב"הארץ" – "מצרים מקדמת: חמאס ופתח יפעילו יחד את המעבר ברפיח" [יואב שטרן, אבי יששכרוף וברק רביד]. בגוף הטקסט מובא ציטוט מפי דובר הנשיאות המצרית, הקובע כי "מצרים מדינה מכובדת, אי-אפשר לפרוץ את הגבול שלה ואין לזרוק אבנים על חייליה". התמונה המלווה את הכתבה, של איש חמאס המכוון את אקדחו לראשו של פלסטיני [איי.פי], מופיעה הבוקר גם בכל יתר העיתונים.
יום לאחר שחבר ועדת וינוגרד יחזקאל דרור אמר ל"ידיעות אחרונות" כי הוא "מצפה מפוליטיקאים שיהיו מסוגלים לקרוא דו"ח שכתוב בעברית לא מתימטית", מביאה נחמה דואק באותו עיתון את דבריו של חבר אחר בוועדה, חיים נדל: "שכל אחד יפרש את הדו"ח כפי שהוא רוצה [...] בלאו הכי יש עב"מים, מוכשרים מטעם עצמם, שמפרשים את הדו"ח כרצונם [...], כמו ראש הממשלה וגם התקשורת. כל אחד בתחומו". אגב כך, ב"גלובס" מבקש מתי גולן מחברי הוועדה שאם הם כבר מתראיינים לעיתונות, שינצלו זאת כדי להתנצל של שיצרו "מסמך מבולבל ומעורר רחמים".
שמואל רוזנר, כתב "הארץ" בארה"ב, כותב כי בכל יום שעובר, הילרי קלינטון מאבדת גובה ואילו אובמה צובר נקודות. הוא לא מייחס חשיבות גדולה לנצחונה של קלינטון בפלורידה ומדווח כי אפילו העיתון "חדשות היהודים" של פינקס, אריזונה, המליץ השבוע לדמוקרטים להצביע אובמה. בהקשר זה מעניין לציין כי במדורו ב"גלובס" כותב היום יואב קרני על התגייסות התקשורת האמריקאית נגד קלינטון: "אינני בטוח שבמשך שנים ארוכות מאוד של מעקב אחרי הפוליטיקה והעיתונות בארה"ב ראיתי אי-פעם התייצבות יותר מסיבית של התקשורת נגד מועמד פוליטי". קרני בדק שערים של כמעט 400 עיתונים לאחר הבחירות בפלורידה ומצא כי רק בשני עיתונים "הסמיכו את נצחונו של הרפובליקאי ג'ון מקיין אל נצחונה של הדמוקרטית הילארי קלינטון". בכל היתר נצחונה כמעט שלא הוזכר.
ב"מעריב" מדווחים אמיר בוחבוט ואושרת נגר-לויט על ספינה אמריקאית החמושה בטילים נגד טילים שעושה את דרכה לנמל חיפה. בידיעה נטען כי משימתה להגן מפני טילים, אך הטקסט נפתח דווקא בציטוט תקיף של יפתח שפיר מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, הטוען כי "הספינה האמריקאית יכולה לעגון בנמל חיפה ולפגוע באמצעות טילי הטומוהוק במטרות בטהרן".
ההחלטה להעביר את בסיס יחידת סיירת מטכ"ל מאזור המרכז לנגב מביאה ל"ידיעות אחרונות" מאמר מאת אהוד ברק, שהחליט על ההעברה ונזכר כיצד "מהבסיס הזה [...] יצאנו בראש מורם וחזרנו אליו גאים ועייפים". מיקומו הנוכחי של הבסיס אינו נחשף בידיעה. נכתב רק כי הוא "שוכן סמוך לאחת הערים הגדולות במרכז הארץ, בלב שטח יקר מאוד".
ידיעות תקשורת
ב"גלריה" מביאה שירי לב-ארי את גרסת עורכת מדור הספרות של "מעריב" לעזיבתה את התפקיד: "אני והעורכים החדשים לא ראינו עין בעין את פניו של המדור לספרות". בידיעה נאמר כי העורכת, דנה אלעזר-הלוי, לא היתה מעוניינת לערוך מדור דומה לזה שנעשה ב"ידיעות אחרונות".
בידיעה ב"דה-מרקר" [טביב זליקוביץ'] מגלים מדוע סקר TGI האחרון לא כלל קטיגוריית מקומונים: המקומון "בשבע" הושמט בשל טעות אנוש, ומשום כך נגזר על כל הקטיגוריה להיגנז.
ב"24 שעות" נכתב על הצעת פשרה חדשה למינוי מנכ"ל לחברת החדשות של ערוץ 2 [רז שכניק]. אנשי הזכייניות מנסים להוביל למינוי משותף – נסים משעל כמנכ"ל ואבי וייס כמשנה למנכ"ל.
ואילו במדור המכתבים של "הארץ" מצטרפים הבוקר אסתר ודב גניחובסקי מירושלים לביקורת שנמתחה שם אתמול על איחוד חלק ב' בעיתון עם חלק א'. גם הם אינם מסוגלים לקרוא את העיתון יחדיו תוך חלוקתו - "אחד מאיתנו נותר עם החלקים שאינם מדברים אלינו כלל. אנא החזירו לנו את שלוות ארוחת הבוקר שלנו". שושנה גוטמן כותבת בהמשך המדור: "הזזתם את הגבינה שלי [...]. אני מוחה". הקורא בן נתן דולינקו דווקא מברך על השינוי.
בשולי העיתונים
ב"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", כתבה על 20 מגדלים העתידים להיבנות בירושלים [עופר פטרסבורג]; דיוקן של רונה דנקנר [נווית זומר, אלי שמעוני, צח שפיצן וצחי קומה], בתו בת ה-25 של נוחי, שאתמול פורסם כי תועסק בקונצרן אי.די.בי תמורת שכר חודשי של 27 אלף שקל. מן הפרופיל ניתן ללמוד כי דנקנר תרמה מלגת הצטיינות שקיבלה בעת לימודיה, וכי "בשעות הפנאי היא נוהגת לבלות בדגלאס ובקוואן, ברים בהרצליה".
אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז כותבים במדורם ב"מעריב" על גאות ארגון, האשה משדרות שפניה, מדממות וחבושות, ניבטו מכל אמצעי התקשורת. מתברר כי בין המשפחה למס רכוש התגלעה מחלוקת, ואף ששלושה שבועות חלפו מאז נפילת הקסאם, "עדיין לא תוקן כלום בבית משפחת ארגון".
ב"ישראל היום" מופיעה ידיעה של יהודה שלזינגר על קלטת שהגיעה לידיו, שבה מדבר אריה דרעי בפני קהל של חסידי חב"ד. כאשר נשאל על דת ופוליטיקה, העלה דרעי את האפשרות "אולי לבטל באמת את המפלגות הדתיות".
ובעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מופיעה הכותרת "כלבים בצמרת" [נורית פלתר]. מקריאת הידיעה עולה כי "כלבים רבים בישראל נקראים על שם מנהיגי המדינה". 109 כלבים עונים לשם ביבי, שלושה קרויים אולמרט.