בעת שדברים אלה מופיעים, נמצאת מערכת הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה בשיאה. עם פתיחתה של מערכת הבחירות, כינס יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית-המשפט העליון אליהו מצא, מפגש עם נציגי התקשורת האלקטרונית בארץ, כדי לדון עימם בהגבלות הקיימות על התקשורת בזמן בחירות.
הבחירות לכנסת ה-15 הן הבחירות הראשונות שבהן בוטל האיסור על שידור או הקרנת אירועים שבהם ממלאים מועמדים לכנסת תפקיד. עד 1996 נאסר לשדר אירועים כאלה בתקופת שלושים הימים שלפני הבחירות, ובבחירות 1996 קוצרה תקופה זו ל-21 יום. בבחירות הנוכחיות בוטל האיסור לחלוטין. עם זאת, נותרה בחוק הגבלה, לפיה בשידורי רדיו וטלוויזיה "לא תהיה תעמולת בחירות בתקופת שישים הימים שלפני הבחירות".
בית-המשפט העליון פסק כבר כי עקרון-יסוד בשיטת משטר דמוקרטית הינו חופש הביטוי, ולמרות זאת, בעת בחירות יש מקום לפגיעה מסוימת וזמנית בעיקרון זה, כדי להבטיח שוויון בסיכויי ההתמודדות על קולו של הבוחר, שוויון שהוא לא רק טכני אלא גם מהותי, שוויון שהוא לא רק הצהרתי, אלא כזה שהציבור יאמין שהוא מתקיים. ההגבלה באה כדי לחזק את הדמוקרטיה ונומקה בכך שכשם ש"בלא חופש הביטוי, הדמוקרטיה מאבדת את נשמתה", הרי גם "בלא דמוקרטיה, אין חיות לחופש הביטוי".
הכינוס של השופט מצא עם נציגי התקשורת נועד להבהיר את האיסור העמום והכוללני על "תעמולת בחירות". השופט מצא הבהיר כי הוא רואה את עצמו ממשיכם של נותני ההנחיות ממערכות הבחירות הקודמות, וקבע כי ככלל, כל שידור שאופיו העיקרי הוא תעמולתי והוא מכוון להשפיע על הבוחר, ואיננו בעל ערך חדשותי, נכלל בגדר איסור זה.
נקבעו מבחני עזר כדי לקבוע מתי שידור עובר על האיסור, ובהם קרבת המשדר למועד הבחירות, זהותו של יוזם המשדר, האם מדובר במישדר שעניינו המיוחד בחירות וכד'. השופט מצא קרא גם לעבור בתקופה זו לפחות שידורים חיים ויותר שידורים מושהים, שעל אופיים ניתן לשלוט. הובהר שמדובר בתקופה קשה מאוד לעיתונאים ולאנשי התקשורת, הנדרשים להקפיד על כך שהמשדרים יהיו מאוזנים.
השופט מצא הסכים שהמצב השתנה בשנים האחרונות בגלל ריבוי ערוצי השידור. התפצלות הצופים ביניהם, אמר, יוצרת אפשרות של "שוויון" בהשתקפות המתמודדים בכלי התקשורת.
"הנסתר רב על הנגלה"
בבית-משפט השלום בתל-אביב נדון לא מכבר עניינה של תביעת לשון הרע שהוגשה על-ידי קיסר קבהא, עורך תוכנית הספורט בערבית "מגרשים ושערים" של רשות-השידור, נגד כתב ונגד עורך של שבועון ספורט בשפה הערבית.
קבהא קרא במהלך שנת 1995 שורה של כתבות של השניים שכללו ביקורת עליו ועל התוכנית שהוא עורך, והחליט להגיש תביעת דיבה נגדם.
השופטת שרה דותן מבית-משפט השלום בתל-אביב קבעה שרוב הכתבות (שנכתבו בערבית ותורגמו עבורה לעברית) הן ביקורת לגיטימית על תוכנית הרדיו, אולם מצאה שני חריגים.
באחת הכתבות בחרו הנתבעים להעיר הערה שממנה השתמע כי קבהא מפעיל שיקול זר: הוא מפרסם בתוכניתו רק עיתונאים המפרסמים אותו עצמו. השופטת דותן קבעה כי בעניין זה לא מדובר בהבעת דעה על אופי תוכניתו של התובע, אלא בהשמצה אישית, שהינה לשון הרע ממש.
הכתבה השנייה עסקה בביקורת על אחת התוכניות שלא שידרה משחקים, ובמקומם, כלשון הכתבה, עסקה "בשירים ובראיונות שאין להם שום נגיעה לתוכנית פרט לנגיעה של 'יחסי ציבור', והנסתר רב על הנגלה".
קבהא טרח והגיש חוות-דעת של מרצה לשפה והספרות הערבית, שפירש את הביטוי בערבית "וראא אלאכמה מא ווראאהא" (רב הנסתר על הנגלה) כאמירה המצביעה על טובות-הנאה או אינטרסים כלכליים, חברתיים או אחרים. ביטוי זה, לפי חוות-הדעת, מטיל ספק בהגינותו או באובייקטיביות של קבהא בעריכת תוכנית הספורט.
גם במקרה זה מצאה השופטת דותן שרמז לשוני זה, כאילו קבהא הונחה בעריכת התכנית על-ידי שיקולים זרים, הינו לשון הרע, וזיכתה אותו בפיצויים בסך 30 אלף שקל.
עדכון
כפי שדווח בגיליון מס' 17 של "העין השביעית", קבע לאחרונה בית-משפט השלום בתל-אביב שלא ניתן לדחות על הסף תביעת דיבה שהגיש עו"ד דרור חוטר-ישי, ראש לשכת-עורכי-הדין, נגד ח"כ יוסי שריד על התבטאויות של שריד. שריד טען כי חוטר-ישי ניסה להשתלט על החברה להגנת הטבע מתוך אינטרסים זרים, במטרה "לחסל את הנוף הפתוח ואת השטחים הירוקים בארץ".
השופט אברהם טל קבע אז כי לא עומדת לשריד חסינות בשל היותו חבר-כנסת, לפי חוק חסינות חברי-הכנסת, הקובע בין היתר: "חבר-כנסת לא יישא באחריות... אזרחית... בשל הבעת דעה בעל-פה... אם [היתה] למען מילוי תפקידו כחבר-כנסת".
השופט טל קבע, כזכור, כי דבריו של חבר-הכנסת שריד לכתב העיתון נאמרו כחלק מתעמולת הבחירות בחברה-להגנת-הטבע של הקבוצה שבה תמך שריד, ולא במסגרת פעילותו כחבר-כנסת, ולכן שריד אינו זכאי לחסינות, מה עוד שההתבטאות של ח"כ שריד "לא משרתת את התהליך הדמוקרטי שלשמו נבחר המבקש כחבר-כנסת", והיא לא קשורה לתפקידו של המבקש כחבר-כנסת.
שריד ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי, והערעור נדון בפני השופטת הילה גרסטל. השופטת גרסטל אמנם דחתה את הערעור, אולם סייגה דברים נחרצים שאמר השופט טל. היא קבעה כי ההחלטה שלשריד לא עומדת החסינות מכוח כהונתו כחבר-כנסת אינה "סוף פסוק", וייתכן בהחלט שבעתיד ייקבע שהדברים נאמרו במסגרת חסינותו הפרלמנטרית.
עם זאת קבעה שצדק השופט טל כשפסק שבשלב הנוכחי לא ניתן לקבוע זאת, ורק לאחר שתישמע גרסתו של שריד ייתכן שניתן יהיה להעניק לו את חסינות.
איתן להמן הוא עורך-דין
גיליון 20, מאי 1999