אבישג שאר-ישוב היא צלמת פרילאנס של "הארץ" ו"מקור ראשון". בעבר, צלמת פרילאנס של אתר ynet באזור חיפה והצפון וצלמת של עיתון "כלכליסט".

אתן לך אתגר שהצבתי כבר לאנשי צילום קודמים שדיברו איתי כאן: תני לי שלושה פריימים מדומיינים מייצגים של התקופה הנוכחית. 

יש פריימים שאני צילמתי כמו "ערב יום הזכרון, בית העלמין קרית שאול" או "השכנים של בית חולים איכילוב מול מטס יום העצמאות", אבל המדומיינים שהייתי רוצה לצלם הם רבים יותר מאלו שצילמתי. קודם כל חשוב לספר שכצלמת פרילאנסרית אני מצלמת באופן משמעותי פחות בתקופה הזאת. אני אמנם עובדת למספר עיתונים שונים, אבל גם בעיתונות מרגישים את התקופה וכמות הצילומים ירדה משמעותית. מעבר לכך, אנחנו שני צלמים עצמאיים בבית אחד ולכן את רוב הדברים שרציתי לצלם בתקופה הזאת לא צילמתי, ידעתי שאני חייבת לשמור על עצמי יותר מתמיד.

מעניין - זאת מצוקה שמורגשת אצל קהילת צלמים רחבה? גם בשגרה אין אצלכם רווחה רבה מדי. 

שניה לפני שהתחילה הקורונה התחננתי למעט חופש. עבדתי על כמה פרויקטים גדולים, גם בעיתונות וגם בעבודות מסחריות (משם הפרנסה באמת מגיעה), כשהיומן מלא חודשים קדימה. כמובן שהכל קרס. אני מניחה שבימי הקורונה גם השכירים צילמו פחות, פשוט כי הרבה דברים שקרו בשגרה כבר לא היו, כמו מסיבות עיתונאים, כנסים וכדומה, אבל בהחלט כפרילאנס אתה מאוד מושפע מהמצב.

וכשהשתנתה התמונה - לאילו פרוייקטים בכל זאת רתמו אותך?

עשיתי פרויקט לאתר mako לכבוד יום העצמאות שהתעסק בעסקים עצמאיים, צילמתי למגזין מאירופה את בתי העלמין בישראל ביום הזיכרון ובעצם בשונה מכל שנה כשאני רגילה לייצר פרויקטים אופטימיים סביב הימים האלו, מצאתי את עצמי מתעדת את המצב ההזוי והמוזר הזה שכולנו חווים כאן. בדרך כלל התקופה הזו של השנה שופעת בצילומי מגזין, עם המון כתבות וראיונות לחגים.השנה, זה פשוט לא היה. העיתונים חתכו משמעותית בצילומים והשתמשו במקום באיורים או תמונות ארכיון.

יצא לך לאחרונה לצלם גם תקשורת. את צילמת את התמונות לראיון ב"גלריה" עם מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי, אלדד קובלנץ, שפורסם לאחרונה. איך מגיעים לצלם כתבה כזו? מה המחשבות על המסר שצריך לעבור בצילום? כמה המרואיין חלק מההתלבטות הזו?

המחשבות לפני צילום שכזה באות לידי ביטוי בעיקר מול המראיין ולא מול המרואיין. לי תמיד חשוב קודם להבין את הבסיס לכתבה. במקרה של קובלנץ הראיון היה בעקבות חמש השנים מאז מונה לראשות התאגיד. ביקשתי מאיתי שטרן הכתב את עיקרי הדברים ובעיקר להבין מול  מי אני הולכת לעמוד עם המצלמה. גם כאן לקורונה היתה השפעה, כשהבנתי שאנחנו מצלמים בבית של אלדד. כאן היה בעצם האתגר שלי, מכיוון שלא רציתי ניראות ביתית לכתבה שעוסקת בעיקר בחיים המקצועיים של המרואיין.

קובלנץ הוא אכן אדם מורכב ורב פנים ונדמה שהצלחת ללכוד משהו מזה בתמונות. איך באים ליישם את המחשבות הראשוניות האלה מול המרואיין/המצולם? יש טכניקות שמובילות לתוצאה המבוקשת גם בלי שהוא מודע למטרה הסופית?

אני חושבת שהעניין העיקרי כאן הוא לאפשר למצולם להרגיש בנוח וכאן לעניין הלוקיישן הביתי יש חסרון ויתרון. חסרון, מכיוון שאני נכנסת למקום הכי פרטי ואישי של המצולם מה שלפעמים גורם לאנשים להרגיש מאוד לא בנוח ויתרון, כי דווקא בגלל החיסרון הזה, אנחנו במגרש של המצולם בלי תנועה מסביב ובלי הפרעות מסביב.

מהתבוננות ברבות מהתמונות שלך, ניתן לזהות סגנון ייחודי, של סיטואציות שניתן אולי להגדיר אותן עמוסות מבע, אינטימיות, רגשניות לפעמים. זאת חתימת עדשה מכוונת או שאת מנסה לשבור כל פעם מחדש קונספציה ולגשת לצילום כאילו הוא בד חלק לגמרי.

קודם כל תודה רבה, זה משמח מאוד. כשהייתי צעירה, עוד כילדה בבית של ההורים, אני זוכרת איך כל סופ"ש הייתי יושבת מול העיתון, מסתירה את שמות הצלמים ומנסה לנחש מי צילם איזו תמונה. הייתי ממש לומדת את השמות, את הסגנון, ואת האזורים שבהם הצלמים מצלמים. היום אני יודעת לומר שאלו שהייתי מנחשת את השמות שלהם רק מלהתבונן בתמונה, הם הצלמים הטובים. יש משהו מאוד מאתגר בלתת את החותמת שלך בתוך צילום עיתונות. בסוף אנחנו מתעדים את המציאות, כמו שהיא, ויחד עם זאת, לכולנו יש מחשבות, דעות, תכונות שכנראה משפיעות על סגנון הצילום שלנו אם נרצה ואם לא. אני תמיד שואפת להגיע לכל צילום שלי ולהתחיל לצייר באור מחדש. לכן אני גם משתדלת לא לראות עבודות קודמות שנעשו באותו הקשר, אלא להגיע עם ראש נקי ככל שניתן. אני יודעת שלא תמיד אצליח ליישם את זה, אבל זו תמיד תמיד תהיה השאיפה שלי.

לאן תרצי לחזור כשייפתחו קצת שערי הקורונה? אילו מראות שגרה הכי חסרים לך כרגע?

לנסוע על האופנוע בכביש ולהרגיש שאני לא לבד בעולם.

צלמים ואופנועים זה משהו שהולך ביחד הרבה לא?

חחח, כן לגמרי. יש לזה גם הצדקה. בכל זאת אנחנו צריכים להגיע די מהר לכל מקום.

דיברת על מסיבות עיתונאים ורציתי לשאול אותך אם יש משהו מיוחד שמחפשים בסיטואציות כאלה? האם מראש יודעים שהתמונות של כולם יהיו די דומות או שרודפים אחרי רגע מיוחד ומהו אותו רגע? מעניין לשמוע גם על השיח בינך לבין אנשי המערכת והבקשות שלהם בסיטואציה כזו.

אני תמיד מנסה לחפש משהו מיוחד, פשוט כי אם לא, אני ממש משתעממת. בכל זאת, מדובר באדם עומד ומדבר למיקרופון ואיכשהו גם פה יש לא מעט פעמים שמצליחים לצלם רגעים יוצאי דופן. מכיוון שאני מצלמת לשני עיתונים מאוד שונים, "הארץ" ו"מקור ראשון", אני כבר יודעת לכוון את עצמי גם בהתאם לעיתון שלו אני מצלמת באותה מסיבת עיתונאים.

מה למשל תצלמי למקור שלא תצלמי ל"הארץ" ולהיפך?

אני לא כל כך יודעת איך להגדיר בדיוק את השוני במילים. אני כן יודעת, שכשאני אצלם פוליטיקאי ל"הארץ" אביא משהו אחד וכשאצלם אותו ל"מקור ראשון" אביא משהו שונה. מה שכן, לשמחתי אני עובדת בשני עיתונים שבהם יש ביטוי גדול לזווית ייחודיות והרבה פעמים הם מאפשרים לי לאתגר את הקורא דרך התמונה.

תני דוגמה לאתגר כזה מהעת האחרונה?

צילום של גבי אשכנזי שצילמתי בקלפי בבוקר הבחירות ל"הארץ". במקום התמונה המתבקשת של אשכנזי בקלפי, זו היתה התמונה מבחינתי באותו בוקר וגם מבחינת העיתון.

ולמה את מגדירה אותו כמאתגר?

כי הוא לא הדבר המתבקש, הצפוי. אותו דבר כמו בתמונת המימונה של ביבי. התמונה המתבקשת היתה ביבי נוגס במופלטה ובסוף התמונה המיוחדת היתה בכלל לפני שהאירוע באמת התחיל. חשוב לציין - אתגר זה לא איזה משחק שאתה נותן לעיתון או לקורא, אלא פרשנות נוספת לסיטואציה, אפשרות להביט מעבר לשורות בעיתון.

מעט לפני סיום, יש לי שאלה בנאלית אבל עדיין מסקרנת - התמונה שהכי היית רוצה לצלם. זו שאחריה את מוכנה לתלות את המצלמה.

וואו, אין לי שמץ של מושג, אבל אני רוצה להאמין שאחרי שאצלם אותה לא ארצה לתלות את המצלמה, להיפך. כי אחרי כל צילום טוב, יש חשק לעוד.

יש צלמים שיש להם תמונה אייקונית או תמונה זכורה מאוד שלהם - לאחרונה ראינו למשל את תומר אפלבאום שהתראיין כאן עם תמונת ההפגנות בזמן קורונה שצולמה מלמעלה, גם בכיכר הבימה וגם בכיכר רבין. איזו תמונה את חושבת שמזהים איתך או שהיית רוצה שיזהו כתעודת הזהות שלך?

תומר אפלבאום הביא תמונה מדהימה ושאפו לו על זה. ללא ספק התמונה שהכי מזוהה איתי היא התמונה של ביבי במימונה.

בני הזוג נתניהו בחגיגות המימונה, 21.4.14 (צילום: אבישג שאר-ישוב)

בסוף, ביבי הוא חלק מכל אחד מאיתנו :)

חח. בדיוק רציתי לכתוב שמאז שאני מצלמת עיתונות, אני מצלמת את אותו ראש הממשלה ועם כמה שזה היה יכול להיות משעמם, דווקא הצילומים שלי עם ביבי הם אלו שמייצרים באזזז.

נדמה לי, כמו שאומרים אחרי צילום מוצלח, ש"יש לנו את זה!".

חחח מעולה.

בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד

פודקאסט: כנרת יפרח והדר ביסמוט, "הפודקאסט שיתן לך אומץ", קול נשי חד וחכם.

סרט: "Triage", דרמה טובה על צלם מלחמות.

האתר של "השומרים". מביא כל פעם צילומים מעולים מהמצב הנוכחי.

הקריקטוריסט גיא מורד. וואו איזה מוח יש לבן אדם. כל איור שלו זה וואו אחד גדול.