בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מופיעה הבוקר ידיעה המזכירה פרסומת. הכותרת: "שייטת העמק – לראשונה בתולדות שייטת 13: חמישה מבוגרי המחזור האחרון הם תושבי עמק יזרעאל" [ישראל מושקוביץ]. הכתבה (עמ' 9 למעלה, בולטת וצבעונית) מלווה בצילום שמח של החמישה [אלעד גרשגורן] כשגבם למצלמה. הם טובלים במי הים התיכון, קופצים יחדיו באוויר ומחזיקים בידיהם את סנפירי הצלילה.
המידע החדשותי הדל בדבר הסטטיסטיקה של משרתי השייטת טבוע עמוק בטקסט יחצני. כן, זוהי אמנם פרסומת, אך לא למוצר צריכה, כי אם לאידיאולוגיה. במלים אחרות, זוהי כתבת תעמולה. מושא התעמולה כפול: השירות בצבא הישראלי ויפי הבלורית והתואר (אשכנזים).
מושקוביץ פותח את הידיעה במשפט: "על מה הם גדלים שם, צעירי עמק יזרעאל, שבכל כמה שנים הם מככבים בסיום קורס של יחידות מובחרות?", וצעיר בן העמק המכונה נ', אחד מהמאושרים שהתקבלו ליחידה הצבאית המובחרת, מסביר לו כך: "כולנו ספגנו את המוטיבציה להגיע לסיירות המובחרות מהבית וממערכת החינוך כאן". פרט לבית ומערכת החינוך, כדאי לתת את הקרדיט גם לתקשורת. צעירי העמק, כיתר אוכלוסיית ישראל, גדלים על גליונות תעמולה של העיתונות הישראלית.
מכתבתו של רונן ברגמן, המופיעה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", נושבת רוח דומה: ברגמן מספר על "מבצע קשיאוז'ניצה", מיזם משותף של השב"כ ויד-ושם, שבמהלכו נשלחו חוקרי שב"כ ישראלים לפולין כדי לחשוף את זהותם של יהודים שנרצחו במהלך צעדת מוות באושוויץ.
פעמיים פרסום ראשון
שערי העיתונים מתחלקים הבוקר כולם בין פוליטיקה (צד שמאל של עמוד השער) לכדורסל (צד ימין), כשכל עיתון משחק עם השטח המוקדש לכל נושא לפי צרכיו, נאמנויותיו וסגנונו.
ב"הארץ" הכותרת הראשית מביאה מדבריו של אורי מסר לחוקרי המשטרה [גידי וייץ]. כדי שלא יהיו ספקות, בכותרת הגג מצוין "פרסום ראשון", ובטקסט עצמו נמסר כי "דבריו של מסר מתפרסמים כאן לראשונה". אבל יש גם מידה של צניעות בידיעה. במשפט אחר, שבו נכתב כי "ב-2006, סיפר מסר, לאחר שעיתונאים התעניינו בנושא, הוא נבהל וביקש להחזיר לזקן את הכסף שהחזיק בכספות". "עיתונאים". לא גידי וייץ ואורי בלאו, שעבדו עבור "הארץ" על תחקיר בפרשת סיליקט (מרכז ההשקעות), אלא "עיתונאים". תואר כללי לחלוטין שבאותה המידה יכול להצביע גם על יואב יצחק.
לתשומת לב רוביק רוזנטל ומיכאל הנדלזלץ, עניין לשוני: הציטוט בכותרת הראשית של העיתון, הנתון במרכאות, אומר: "הלשנתי על חבר, זה מציק לי מאוד", אבל הציטוט המדויק המופיע בגוף הידיעה אומר: "השתנקרתי על חבר. זה מציק לי מאוד". מדוע לא לצטט במדויק את מסר גם בכותרת הראשית? כי התקינות הלשונית עדיפה.
במשפט האחרון בידיעה מזכיר וייץ את התייחסותו של מסר לכיסוי גרעונות עמותה שמימנה מסע בחירות של אולמרט לעיריית ירושלים: "לטענת מסר, אולמרט לא ידע על השיטה שבה כוסה הגירעון". משפט זה הופך לכותרת בולטת ב"ידיעות אחרונות"; "מסר: אולמרט לא ידע שהכסף של טלנסקי נכנס לחשבוני" [טובה צימוקי].
כן, בתזמון מושלם קיבלה לידיה גם צימוקי חלקים מחקירתו של מסר, מה שמאפשר גם לידיעה שלה להתהדר בתואר "חשיפה – קטעים ראשונים מחקירתו של עו"ד אורי מסר במשטרה". צימוקי מביאה קטעים מפרוטוקול החקירה, כמעט ללא התערבות או פרשנות משלה, אלא רק את שאלות החוקר ותשובותיו של מסר (עניין לשוני גם כאן: נציג המשטרה בידיעה נקרא שוב ושוב "חוקר", אך מסר אומר לו בשלב מסוים, "אני ממש לא זוכר את האירוע שאת מדברת עליו").
ההתפתחויות במצב, עברו של טלנסקי
העדות הטובה ביותר למצבו של אולמרט עולה מידיעה קטנה בעמ' 4 ב"הארץ": "רה"מ לפרקליטיו: הקדימו את חקירת טלנסקי" [עפרה אידלמן, תומר זרחין וברק רביד]. כזכור, פרקליטיו ביקשו לדחות ככל האפשר את החקירה הנגדית של העד טלנסקי. עכשיו מבקש אולמרט מפרקליטיו שיחקרו את טלנסקי "מוקדם ככל האפשר". אולמרט אומר שהוא רוצה לעשות זאת "כדי לטהר את שמו". "מקורביו" מסבירים כי הוא שינה את עמדתו "לאור ההתפתחויות שאירעו לאחר עדותו של טלנסקי". מה הן ההתפתחויות? בעיקר ההכרה שהוא בצרות צרורות.
עדות נוספת למצבו מופיעה בשער "מוספשבת" של "מעריב". שם נראה דיוקנו של אהוד אולמרט כשתחתיו הכיתוב "ראש הממשלה, 2008-2006".
נחום ברנע פותח את טורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" בסיפור פיקנטי. לדברי ברנע, "מישהו בארכיון 'ידיעות אחרונות' גילה מאמר מלפני 25 שנה" שכתב ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך לשעבר. במאמר מביע רוזנבלום את זעזועו ממה שקרא בעיתון רוסי בניו-יורק. נכתב שם על שליח בית-החולים שערי-צדק, האוסף תרומות על-ידי כך שהוא מספר סיפורי זוועה שקריים על הנעשה בירושלים. "'מי אחראי לבושה זו?' שואל-זועק ד"ר רוזנבלום, וגם טורח לציין את שם משפחתו של האיש שלידיו נמסר הכסף. קוראים לו טלנסקי".
יתר הכותרות הראשיות
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית מוקדשת לתוצאות "סקר ראשון של מתפקדי קדימה". הנתון הבולט בסקר – ל"ידיעות אחרונות" אין בעיה להקדיש כותרת ראשית לתוצאות סקר. הכפולה הראשונה בעיתון מוקדשת כולה לקדחת הבחירות שפשתה במפלגות.
ב"מעריב" מובילה הכותרת הראשית "אולמרט ומופז נגד לבני" לטור של בן כספית. כותרת המשנה מגלה לקוראי העיתון כי "ראש הממשלה ושר התחבורה נפגשו בארבע עיניים".
מה (עדיין) לא בכותרות
בפסקה השביעית והאחרונה של ידיעה בעמ' 8 ב"הארץ" אומר יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים: "זה לא מעניין אף אחד – לא את הממשלה, לא את הכנסת, לא את התקשורת". הוא מתכוון לשביתת העובדים הסוציאליים. ב"הארץ" הידיעה מופיעה בגטו החברתי של רותי סיני, מתחת לטור השבועי שלה, שבו היא מספרת הפעם על "הצד האפל בנתוני האבטלה המעודדים". בעיתונים האחרים גם זה אינו מופיע.
מהנעשה ביריחו
אבי יששכרוף ממשיך לדווח ב"הארץ" על התפתחות כוחות השיטור העצמאיים של הרשות הפלסטינית. הפעם הוא ביקר ביריחו וחזה באימונים שהעביר קולין סמית, קצין משטרה בריטי העומד בראש משלחת מטעם האיחוד-האירופי, המבקשת לסייע למשטרה הפלסטינית להתכונן ליום שבו תתבקש להשליט סדר באזור באופן עצמאי. סמית מעביר למאות השוטרים שתחת הדרכתו הכשרה הכוללת, בין היתר, קרב מגע, פיזור הפגנות, הקמת מחסומים, מעצרים ו"העשרה בנושא זכויות אדם".
אם הכתבה אכן מבקשת לעורר אמון בכוחות הביטחון הפלסטיניים, הרי שהיא לא עושה זאת בלב שלם. השוטרים הפלסטינים מוצגים באופן מעט נלעג. בתצלום [ניר כפרי] בולטות כרסיהם המפותחות. בטקסט מציין יששכרוף כי השוטרים "חבושים קסדות ועוטים מגנים, מתקדמים בשורה אחת לעבר יעד בלתי מזוהה ובצעקות שנועדו ככל הנראה להרתיע חובטים באלות על מגניהם".
ייגר מדבר
"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מדווחים הבוקר בהרחבה על המשחק שבו איבדה קבוצת מכבי תל-אביב את אליפות המדינה בפעם הראשונה מאז 1993 בכותרת זהה: "פעם בדורסמן". זהו משחק מלים המבוסס על שמו של מאמן קבוצת הפועל חולון.
צירוף מקרים שכזה היה אולי זוכה להערה מצד ייגר מאיסטר, הכותב לשעבר של בלוג ביקורת תקשורת הספורט "עומדים בשער". ב"דה-מרקר ויק" מתפרסם הבוקר ראיון ראשון עם שלמה מן, הוא ייגר מאיסטר, מאז שנחשף ופוטר מ"מעריב" [מעיין כהן].
משום מה הראיון מוצנע. הוא אינו מקבל הפניה בשער העיתון ואף לא בשער המוסף, שם מתמקדים במיזם עיתונאי העוסק בהשמנה. נראה שהעורכים אינם חושבים שעלילות מן מעניינות יותר מקומץ אנשי ברנז'ה.
מכל מקום, מן מדבר בגילוי לב על מגוון נושאים. הוא מסביר את מקור הכינוי שדבק בו, מספר כי אפילו אשתו לא ידעה על זהותו הכפולה, ואומר על אופירה אסייג: "אני חושב שהיא מוכשרת ושאפתנית, אבל משהו התקלקל בה בשנים האחרונות". מן מתייחס גם ל-ONE ולתפוז, אך לא לממשיך דרכו, המכונה "תמיס". נראה כי הוא גאה במעשיו. מן מספר כי הוא "פותח פוסטים ישנים ומתמוגג" ומתאר את הבלוג שכתב כ"מאסטר-פיס". אחרי החשיפה, אומר מן, "הרגשתי מה זה להיות סלבריטי. כיף". כעת הוא מרוכז בדבר אחד: "למצוא מקום עבודה כמה שיותר מהר". נראה מי ירים את הכפפה.
הספדים נוספים לאדם ברוך
יאיר גרבוז כותב על ברוך במדור הספרות של "7 לילות": "אדם ברוך היה נביא דף הבית. הוא יצר את התשתית לעשרות ומאות מדורים, ז'אנרים, כותבים, ממשיכים וחקיינים". רון מיברג כותב עליו במוסף "סופשבוע" של "מעריב": "אדם היה התגלמות הסטטוס-קוו". רוגל אלפר כותב במוסף "תרבות" של "מעריב" על ברוך ושבעה עיתונאים אחרים שמתו בשנים האחרונות (ברונובסקי, כספי, גבע, מוהר, שיף, סגל, אשרי): "העיתונות מתייתמת מענקיה, וכשהיא מביטה לעבר הדור הצעיר, היא רואה טיפוסים אינטלקטואלים פחות".
ענייני תקשורת
מנחם בן יוצא בטורו שבמוסף "תרבות" של "מעריב" נגד מסע הצלב האחרון של ארי שביט וכותב כי טענותיו הפוכות לאמת: "הלחץ החברתי והעיתונאי המקורנף הוא להיות כמו כולם ולתקוף את אולמרט 'המושחת'. ארי שביט היה תמיד בנאליזטור חלול ונפוח במסווה של מהפכן".
אלדד בק, כתב "ידיעות אחרונות" בברלין, מדווח במדור חדשות החוץ של העיתון כי תאגיד הטלפון דויטשה-טלקום נחקר בחשד שריגל במשך שנים אחר עובדים בכירים שנחשדו כי הדליפו מידע לעיתונאים, ובמקביל ריגל אחר עיתונאים שחשפו "מידע לא מחמיא" על החברה. לדברי ה"פייננשל טיימס דויטשלנד", נעשה אף ניסיון לשתול מצלמת וידיאו במערכת העיתון.
ברכות לדב אלפון, או כל אדם אחר האחראי להחלטה כי מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" ומוסף הנדל"ן של "דה-מרקר" יחולקו בתוך "גלריה שישי".