יובל גנור הוא עורך ומגיש מוסיקה בכאן 88 ובכאן גימל בתאגיד השידור הישראלי, מורה לאזרחות ומחנך בתיכון "הכפר הירוק". בעבר כתב, מגיש, עורך חדשות ברשת ב', דובר רשות השידור, מנהל 88FM, מנהל כאן גימל ועורך דין.
יש מוזיקה אפידמית? מה משמיעים לכבוד מגיפות?
המממ, לא חושב שיש מוסיקה שונה. אני, לפחות, בתכניות שאני עורך, לא עושה שום דבר אחרת.
אשליית השגרה, היאחזות בשגרה?
שגרה זה בטח לא. זו הרגשה די מוזרה, כל העסק הזה. אבל כשאני כבר ברדיו - אז זה ממש אותו דבר מבחינתי. אני באולפן, לבד, כרגיל, עם מאזינים שבד"כ מגיבים בפייסבוק ומבקשים שירים, ואני פשוט עושה את מה שאני רגיל לעשות כבר המון שנים... מה שכן, אני יודע שאנשים בבית ויותר "מכוונים" לרדיו מאשר (אולי) בשגרה. וזה שאין אנשים בכבישים, בטח משנה מאוד את דפוסי ההאזנה, כי סה"כ ההאזנה לרדיו נעשית בעיקר בדרכים.
מה מבקשים עכשיו מאזינים?
תראה, ברור שיש כל מיני בקשות עם רפרורים למצב: לבד, בדידות, סגורים וכד'... אבל תמיד אני בוחר להשמיע מה שבא לי, כך שאני לא חייב "לשקוע" עם זה :) מספיק יש לי את הלבד שלי בבית. לא צריך להביא את זה גם לרדיו.
הזמן הזה מלמד עובדים רבים שאפשר להישאר בבית. ברדיו זה נכון במידה רבה יותר, במיוחד עם ההתקדמות הטכנולוגית. רבים היום משדרים מהבית באמצעות אולפנים ביתיים. אולי חווית האולפנים בדרך להיות מאחורינו?
אני יודע שהתקינו אולפנים בבתים של חלק מהשדרנים, גם איתי בדקו את האפשרות הזאת. אבל אני כן חושב שהחוויה של השדרן היא אחרת כשהוא משדר מהבית וכשהוא משדר מאולפן ברדיו. הווייב הוא אחר, וזה משפיע גם על השידור. מצד שני, מעולם לא שידרתי מהבית :)
אף פעם לא מאוחר לנסות.
כשלא תהיה לי ברירה, אולי אעשה את זה... בינתיים טפו טפו למזלי אני עדיין משדר ברדיו ה"קונבנציונלי".
עזבת את תפקידך כמנהל כאן גימל בקיץ והתחלת ללמד אזרחות בתיכון, במקביל למשרה חלקית ברדיו כעורך ושדרן. לימודי האזרחות עוברים לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. עכשיו מדובר גם על ביטול בחינת הבגרות.
אני מאוד חדש בזה. שנה ראשונה שלי כמורה לאזרחות (לימדתי בעבר לשון). אבל כן, תהיה עכשיו רק בחינה אחת מאשכול ההומניסטיקה, כך שתלמידים רבים לא ייבחנו באזרחות, ואולי גם התלמידים שלי.
מה שכן, אני מאוד מרוצה מזה שסיימתי ללמד כמעט את כל החומר, כי זה מה שחשוב בעיניי: שהם יידעו את הדברים, גם אם אין בגרות. זו היתה גם הסיבה שבחרתי לעזוב ולהתחיל ללמד אזרחות.
חוק הלאום מלא מלא?
שמע, לא משנה מה אתה או אני חושבים על חוק הלאום - ברור שצריך ללמד אותו. הוא חלק מחוקי היסוד של המדינה, וצריך לדעת אותו ועליו. כולל כמובן הביקורת והמחלוקת שהוא עורר ומעורר. אני פוגש תלמידים שיש להם אולי מושג כללי על כמה מהדברים שקורים במדינה, אבל הם לא באמת מבינים פוליטיקה ומעורבים. ולכן חשוב שיידעו כמה שיותר.
אני כמובן מכליל, אבל מבחינת רובם הפוליטיקה היא בליל אחד גדול של שמות ואינטרסים. מה שחשוב לי הוא להביא אל הכיתה דוגמאות מהאקטואליה ולדון בהן. וכשמתחילים לדון - הם מתעניינים מאוד ושואלים שאלות ואתה רואה שזה כן מעניין וחשוב להם.
לקחתי את החלטות הממשלה בזמן הקורונה, וביקשתי מהם להגיש עבודה שבה יפרטו את כל הסוגיות האזרחיות שעולות מהן: פגיעה בזכויות, בעקרונות דמוקרטיים וכו'. וזה גורם להם להסתכל על המצב גם אחרת, ולא רק בעיניים ה"חירומיות".
אני יכול לומר לך דבר אחד: דברים שחשוב לי לדבר עליהם בכיתה, אני מדבר עליהם. מציג אותם לתלמידים, מעורר אותם לדיון ולוויכוח. גם אם זה לא חלק חובה מחומר הלימוד :) רציתי מאוד לעשות שיעור שלם על פסק הדין בעניין הפונדקאות, שמשלב את כל החומר בערך באזרחות: זכויות אדם, היחס בין הרשויות, אקטיביזם שיפוטי ועוד. אבל לקורונה היו תכניות אחרות...
איך נראה תמהיל צריכת המדיה שלך עכשיו? אקטואליה מואצת או דווקא משהו אחר?
הרבה יותר אקטואליה מהרגיל. ביום יום אני מסתפק בהתעדכנות מינימלית. בימים אלה (בחודש האחרון) אני רואה כל הזמן הכל בחדשות.
אז בתור מורה לאזרחות וצופה אדוק באקטואליה - תן לי את תמצית חווית הלקוח שלך עד עכשיו.
בתחילת המשבר היתה לי ביקורת מאוד קשה על התפקיד של התקשורת בכל הסיפור הזה: להעצים ולהרעיש כל התפתחות הכי קטנה, וליצור היסטריה מיותרת בציבור. אני מודה שעכשיו זה נראה אחרת, ויכול להיות שה"היסטריה" הזאת היתה מוצדקת, לפחות בחלקה. אבל הכי הוגן יהיה לומר שרק בסוף התהליך נדע לנתח אותו נכון.
האינסטינקט שלי אומר שלא צריך לפתוח מהדורות בכותרות אדומות ומזעזעות עם כל חולה קשיש שנפטר מהקורונה, כמה עצוב שזה לא יהיה, כי יש פרופורציות. אנחנו מאוד מאוד רחוקים מהמדינות הקשות.
אבל גם אצלנו יש כרגע יותר מ-50 מתים כשלפני מספר ימים היו כאן פחות מעשרה. הקצב עושה את שלו.
נכון. אבל זה לא מאות ולא אלפים, ואנחנו כבר שלושה חודשים בתוך המגפה.
אני זוכר ציוצים קבועים שלך שנגעו לביקורת טלווזיה ולמבקר אחד במיוחד [גנור מצייץ בקביעות על ביקורות הטלוויזיה של רוגל אלפר ב"הארץ" בטענה שהן לא ביקורות טלוויזיה אלא מאמרי דעה שמקומם בחלק אחר של העיתון].
טוב, זה סיפור מאוד ספציפי :) של מבקר טלוויזיה מאוד מוכשר, שלא כותב ביקורת טלוויזיה, אלא טור פוליטי תחת מדור טלוויזיה. והעניין הוא שאני מאוד אוהב טורי ביקורת טלוויזיה - זה הדבר הראשון שאני קורא בעיתון. ולכן מפריע לי שהוא מבזבז לי את המדור.
אגב, גם הטור של רוגל היום עוסק בפוליטיקה של הקמת ממשלת אחדות ובנתניהו, ואין שום קשר לביקורת טלוויזיה. פשוט נמאס לי לצייץ על זה.
אתה חושב שביקורת טלוויזיה צריכה להישאר בגבולות ד' אמות המסך? לא לזלוג להיבטים תרבותיים, חברתיים, פוליטיים?
ברור שכן. אבל היא צריכה להיות איכשהו קשורה לעשייה הטלוויזיונית. והטורים שלו, ברובם, לא קשורים.
וגם - מיהו מבקר הטלוויזיה המועדף עליך? בכלל ובימים האלה.
עינב שיף מספר אחת בעיניי. בעבר היו עוד: מיה סלע ("הארץ"), שיר זיו ("ישראל היום"). שני ליטמן גם מעולה.
לסיום, בוא אחריי לתחום ההערכות הלא זהירות אבל המסקרנות. כותרות של כתבי חינוך בשבועות ובחודשים הקרובים ידברו על?
בלגאן מטורף בכל נושא בחינות הבגרות. תלמידים שלא יודעים במה הם נבחנים, תלמידים שיש להם התאמות ולא יקבלו אותם, תלמידים שלא יוכלו להגיע פיזית להיבחן. לא יקבלו תשובות ממשרד החינוך בזמן... קשה לי להאמין שזה יילך חלק כל העסק הזה.
"מתי נחזור ללמוד"? שואלים הורים מודאגים.
קטונתי... אם אני צריך להמר/לנחש: התיכונים לא יחזרו ללמוד. אבל היסודיים וחטיבות הביניים אולי יחזרו אחרי יום העצמאות.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
סרט: ראיתי באיחור ב-VOD את "היו זמנים בהוליווד", אחרי שיצאתי מהקולנוע באמצע(!) כי הוא שיעמם אותי. סרט מעולה.
סדרה: "אוזרק". עונה 3.
תקליט: אני כל הזמן שומע תקליטים בזמן האחרון. יש יותר זמן בבית ויותר סבלנות לאלבום שלם, אז אני עובר דרך התקליטייה שלי... לפני כמה ימים שמעתי את Simon and Garfunkel - Bridge Over Troubled Water.
עוד משהו ביוטיוב: אני טיפוס נוסטלגי מאוד, וגיליתי ש"כאן" העלו בשנתיים האחרונות טונות של תוכניות ילדים מהעבר, שחשבו שהן כבר אבודות: ציפיטפוט, מה פתאום... אז מצאתי את עצמי מול זה שוקע לתוך נוטלגיה נעימה :)