אמיר טייג הוא עיתונאי ועורך לשעבר ב"דה מרקר". כיום גר במדריד ועוסק בנדל"ן ותיירות.
איך נראית מספרד הקורונה הישראלית? כי מישראל, הקורונה הספרדית נראית כמו סרט אימה.
במיקרו קוסמוס הקטן שלנו, שכולל את בת זוגי הרגועה והשקולה, הכלב העצלן והדירה הנחמדה שיש לנו כאן, הכל נראה די רגוע בסביבת המחייה שלנו. פעם ביום בשעה 20:00 לפני שהספרדים מתחילים בפרוצדורות האוכל, אנחנו נפגשים על המרפסות ומוחאים כפיים. מין ספירת מלאי יומית, איך כל אחד מרגיש, מי בבידוד, מי שובר בידוד וכו'.
כמו בספירת בוקר בכלא.
לגמרי. באשר לישראל, נראה כי רמת הלחץ בישראל קצת יותר גבוהה, אולי בגלל שאני עוקב יותר אחרי המדיה הישראלית. זה לא בהכרח פחות טוב. מכאן נראה שישראל מתפקדת הרבה יותר טוב בזמן חירום מהרבה מדינות אחרות באירופה. חירום זה בדם שלנו. אנחנו רגילים.
ומה המגמות הבולטות בסיקור התקשורתי אצלכם?
לגבי הסיקור הספרדי: שוב, קצת יותר רגוע מהישראלי. יותר רציונלי. מקבלים בצורה מאוזנת יותר את העובדה שיש מתים. ברור, הם מאוד כועסים על ההזנחה בבתי אבות, על אנשים שמפרים את ההנחיות, אבל אין מתקפות מהותיות על מערכת הבריאות הקורסת.
גם רמת הפוליטיזציה של הסיקור היא נמוכה יותר, לפחות כך היה בימים הראשונים. ראש הממשלה סנצ'ס פחות הופיע במדיה, פחות ניצל את הבמה לצרכים פולטיים. ברור שמאוחר יותר הפוליטיקה הפכה למרכזית יותר.
מה זאת אומרת "יש מתים"? יש המון מתים. כמו פיגוע המוני כל יום.
ספרד היא מדינה גדולה ומבוגרת. המתים רובם אנשים מבוגרים. זה לא נתפס כמו "פיגוע יומי".
אמרת שאתה צורך הרבה מדיה ישראלית. זה כמובן מוביל להשוואה המתבקשת.
ברור. כמו בישראל, גם כאן הזירה הפוליטית חצויה. לקח לסנצ'ס שתי מערכות בחירות להקים ממשלה צרה שאין לה רוב בפרלמנט. מבחינת האופוזיציה המשבר הזה הוא הזדמנות להפיל את הממשלה. בהתחלה האופוזיציה תקפה את סנצ'ס שהוא לא פועל מהר מספיק, אחר כך תקפה שהוא סוגר יותר מידי. בקיצור גם כאן יש אופורטוניזם פוליטי. אבל בניגוד לישראל יש יותר איזון בין הצדדים. נראה שבישראל יש מלך אחד - ביבי - שמוביל ולוקח את כל ההחלטות לבד. כאן המדיה נותנת מקום לאנשים נוספים, לאופוזיציה יש קול, וסנצ'ס משנה את ההתנהלות שלו בהתאם.
יש לומר שההנהגה היא קצת אובדת עצות, לפחות ביחס למנהיגות ההחלטית של נתניהו. לפחות נראית החלטית מכאן. כאן היה עניין סביב התייעצות עם האופוזציה על החלטות - בישראל לא נראה לי שנתניהו סופר את האופוזיציה.
יש עוד עניין - מצב החירום כאן מוגבל לשבועיים. כל שבועיים סנצ'ס צריך לאשר מחדש בפרלמנט. מאחר שאין לו רוב, הוא צריך את האופזיציה.
אי אפשר לומר שביבי לא מושפע מהתנהלות הכוחות האחרים במגרש הפוליטי. הוא אולי מנווט אותם באופן מוצלח יותר, אבל לגמרי מתחשב בהם.
יש לזה שני צדדים - בישראל החלטות מהירות יותר. טוב יותר להתמודדות בחירום... כאן נראה שהם קצת איטיים יותר.
מהמעקב שלך אחרי התקשורת הישראלית, מה הדברים שהכי מקפיצים אותך כרגע?
ההטיה הפוליטית של החלטות הרות גורל לכלל האזרחים. אולי בגלל שהייתי עיתונאי כל כך הרבה שנים, אולי בגלל האמון הנמוך שלי למערכת הפוליטית - כל החלטה שמתקבלת נראית לי שעברה התאמה מהותית לצרכים הפוליטיים של מישהו, אם זה נתניהו, חרדים וכו'.
התכוונתי מה מקפיץ אותך באופן הסיקור, לא בתוכן המסוקר.
ידענות יתר. אנשים יוצאים בכותרות מפוצצות שאומרות לאנשי המקצוע מה לעשות.
נדב איל?
למשל.
מבין כל המרואיינים שלי עד עכשיו אתה מהבודדים ששוברים את הקונצנזוס סביבו.
רגע. נדב איל הוא אחלה. הוא קרן אור בסיקור השטוח הישראלי. הוא מצליח להכניס מקצועיות וידענות למקום שבו רק כותרות של ארבע מילים שולטות. עם זאת, גם הוא מעט מפשט יותר מדי. התמונה היא מורכבת. אין פיתרון אחד ואם יש פיתרון גם הוא משתנה כל הזמן. יש מעט חד צדדיות לטובת מערכת הבריאות. מה שיוצא משם נתפס כקדוש. לדעתי גם עמדת משרד הבריאות צריכה לעורר שאלות (ראה מירב ארלוזורוב המצויינת).
אז זה כמו להגיד באבחון כששואלים "ציין תכונה שלילית" – פרפקציוניזם. תן לי את החושך האמיתי שאתה רואה בפיד.
מבחינתי החושך, הדברים שגורמים לי לרצות לסגור את החשבון בפייסבוק או טוויטר זה פוליטיקאים ומאבקים פוליטיים על גבו של המשבר הזה. דמגוגיה של פוליטיקאים שנעמדים מול אוכלוסיה במשבר קיומי עמוק, מבלי להגיד לה את האמת אלא עסוקים בססמאות מטופשות. בוריס ג'ונסון לדעתי הוא הדוגמא ההפוכה - דם, יזע ודמעות.
יש מי שיגיד שבוריס ג'ונסון הוא התמונה במילון ליד ההגדרה של התנהלות מטופשת. היית עורך דסק התקשורת ב"דה מרקר". מה דעתך על מה שעובר על השוק הזה בשנתיים האחרונות, גם בראי משבר הקורונה?
טלוויזיה - מדהים איך הזמן עובר אבל הכל נשאר אותו הדבר. פיצולים, מיזוגים, ביטול מותג ערוץ 2, שינויי מספרים בשלט, ועדיין קשת מובילה בענק. המשבר עכשיו עם ערוץ 13 מראה עד כמה רשת היתה תמיד החלשה שרכבה על הגב של קשת בערוץ 2. העתיד עבור הערוצים לא נראה טוב. הפרסום הוא עדיין שוק בעייתי מאוד לבנות רק עליו מודל עסקי, ולא נראה שיש להם תוכנית כלשהי לשנות את המודל שלהם. ערוץ 13 הופך לערוץ 10 - כל כמה שנים יגיע לבעל המניות ויתחנן לכסף.
והבעלים יתנו? איך אתה תופס את הדמות של בלווטניק כאיל מדיה?
כל המושג הזה "איל מדיה" עובר בישראל טרנספורמציה מטורפת. בישראל פוסט תיק 2000, 3000, 4000 אי אפשר להיות איל מדיה יותר, כלומר לקנות השפעה פוליטית באמצעות הזרמת כספים למדיה. זה די משבש את כל המודל העסקי של ערוצי הטלוויזיה שבהעדר שוק פרסום נאלצו לבסס את המודל שלהם על סחר בהשפעה, כלומר - לחיות מהזרמות של טייקונים שרצו השפעה. בלוונטניק אולי רוצה לקנות השפעה בישראל, אבל מבין שעכשיו זה לא הזמן לעשות זאת באמצעות ערוץ טלוויזיה.
מה על עיתונות כתובה?
אחד הדברים שמדהימים אותי זה הנאמנות של הקוראים ל"ידיעות אחרונות". למרות שהתגלו הקלטות שמראות במפורש ש"ידיעות" סחרו באמון של הקוראים שלהם על מנת לשפר את מצבו הכלכלי של העיתון, הקוראים ממשיכים להקליק על ynet, כלומר לתת אמון בעיתון הבעייתי הזה. זה מוביל אותי למסקנה כי כמו בפוליטיקה הישראלית, הנאמנות לצד פוליטי או לעיתון היא אינה רציונאלית אלא חלק מהזהות ומהתפיסה של הקורא את עצמו. עוד מסקנה, שהקוראים בכל מקרה לא מאמינים לעיתונות כך שבחירה ב-ynet היא בעיקר הרגל ונוחות, לא יותר.
מה אתה אומר על התהפוכות האחרונות ב"גלובס"?
בעיתונות הכלכלית - השינויים הגדולים בזירה הם בעיקר ב"גלובס". שני דברים עיקריים: שינוי פוקוס סיקור וחומת תשלום. שינוי פוקוס - מבחינה עסקית קשה לי להבין את זה. יש להם קהל נאמן כבר שנים של אנשי שוק הון ותעשייה, בוא נגדיר אותם חבורה של גולנצ'יקים משכילים שלבשו חליפות והפכו לאנשים עשירים. מנגד, המוצר של "גלובס" הופך להיות הרבה יותר נשי, עם אג'נדה לשינוי וכולי - שזה לא רע אבל זה הרבה פחות מתאים לקהל.
אמנם הגולנצ'יקים של שוק ההון מגלים את הצד הרגיש שלהם בשנים האחרונות, אבל גם להם מגיע מוצר המתאים לצרכים שלהם. "גלובס" של אלונה בר-און בחר להיכנס לזירה של "דה מרקר" - אג'נדה, לעורר שינוי וכדומה. זה אחלה, אבל הם בוחרים להתחרות בזירה שאין להם בה יתרון והם מחלישים עצמם בזירה בה יש להם יתרון היסטורי. האם זה מהלך עסקי נבון? נחיה ונראה. כאן עליי להזכיר שאני איש "דה מרקר" (תמיד אהיה), כך שהניתוח שלי מוטה, חד צדדי, ולטובת הקולגות שלי ב"דה מרקר".
חומת תשלום - מהלך נדרש במיוחד נוכח העובדה שהזירה כולה זזה לשם. יותר בטוח להגיב מאשר להוביל - ולפיכך נכון מצידם היה לחכות, לראות מה קורה ב"דה מרקר", ללמוד מזה ולהגיב נכון.
אני בתחושה שחומת תשלום היא פתרון לא מבוסס מספיק שלא ייתן תשובה לאתגרים האמיתיים.
בוא נגיד ככה - אין הרבה ברירה. פרסום הוא כבר לא מודל בעיתונות הכתובה. יתר המודלים של תוכן שיווקי סטייל "ידיעות אחרונות", "כלכליסט" וכו', זה מתאים רק לגופי מדיה שלא צריכים לפתח יחסי אמון חזקים עם הקוראים שלהם
גוף כמו "ידיעות אחרונות" יכול לעשות תוכן שיווקי כמה שירצה - בכל מקרה הקוראים שלו לא באים אליו כי הם מאמינים שהוא בר סמכא או משהו. הם באים אליו כי הוא שם וכי הם רגילים. מי שלוקח כסף צריך לייצר אמון חזק עם הקוראים שלו. זה צריך לתת ביטוי בתוכן.
על סיפור מריוס נכט אגיד שהוא די צפוי. ברור שמפסידים כסף.
איך ישפיע המשבר על שוק הנדל"ן בספרד ובאירופה? (וכן, אני יודע שספרד זה באירופה).
ישפיע כמובן - אנשים פחות עשירים, קונים פחות נדל"ן או מוכנים לשלם פחות שכ"ד. אבל יש כמה דברים שתומכים עדיין בשוק הנדל"ן במדריד בטווח ארוך - הריבית הנמוכה והעלייה בביקוש למגורים בעיר. שני כוחות עצומים אלו לא יעצרו, ואולי אפילו יתחזקו בעקבות המשבר. כמו בישראל גם כאן, הבירוקרטיה מקשה מאוד על בנייה חדשה במיוחד בתוך העיר כך שהביקוש (אמנם גם אם ייפגע בטווח הקצר) יהיה גבוה מההיצע.
יש לך זווית אופטימית יותר לסיום?
הקורונה תיגמר - יש לה תאריך תפוגה די ברור. החיים יחזרו למסלולם, אנחנו ניזכר בנוסטלגיה בימים אלו עוד שנה.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד
מלא סדרות עצמאיות ב"יוטיוב". זו למשל סדרת יאכטונרים שאני עוקב אחריה כבר 5 שנים. לימוד ספרדית ב"יוטיוב". הספר האחרון שקראתי, אחרי הצפייה בסרט "המכבסה" בנטפליקס - "The Panama Paper". אני מקנא במי שעדיין לא ראה את "פה גדול". מחכה לו בינג' מטורף.