איור: עמוס אלנבוגן

מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ-2, שלום קיטל, ומנהל מחלקת החדשות בערוץ הראשון, רפיק חלבי, חשו תסכול מקצועי וחוסר אונים. התחרות בין הערוצים איפשרה לראש הממשלה לקבל, בניגוד למקובל, זמן מסך כמעט בלתי מוגבל למסירת תגובתו לדו"ח הפרקליטות בפרשת דרעי–בר-און, ללא התערבות של עיתונאים או שדרים וללא עריכה.

החשש של מנהלי החדשות בשני הערוצים היה שעמידתם על עקרונות מקצועיים תשאיר את הבמה ואת הצופים עם ראש הממשלה, אבל בערוץ המתחרה. ראש הממשלה סבור היה, כהרגלו, שהוא יכול לשטות בערוצים ובצופים, ולהכתיב את כללי המשחק.

אולם הניצול הכוחני והמניפולטיבי של התחרות בין הערוצים הביא במפתיע לתוצאות שונות מהצפוי. התגובה הציבורית לנאומו של ראש הממשלה הוכיחה כי אי-אפשר לשטות בכל הציבור כל הזמן. רבים הבינו כי ראש הממשלה לא נתן תשובות של ממש לתמיהות ולבעיות שעלו בדו"ח הפרקליטות, והתרעמו על ההשתלטות הבוטה על המסך ועל היותה של התגובה חד-צדדית, פולמוסית ואפילו מסיתה כנגד חלקים בציבור, המשטרה והתקשורת.

אירוע זה הדליק אצל מנהלי החדשות אור אדום והם נחלצו, למרות תקלות קודמות ביחסים ביניהם, להיוועד ולקבוע כללים משותפים שימנעו מניפולציות מסוג זה ויחזירו את השליטה על מהדורת החדשות לעורך. שני העורכים הראשיים של משדרי החדשות המרכזיים והחשובים בתקשורת בישראל הסכימו שלא ייתנו עוד ללשכת ראש הממשלה לקבוע באופן בלעדי את כללי המשחק, ולא ייתנו לראש הממשלה במה חופשית לתעמולה, מעל ראשי העיתונאים, בלי מגבלות זמן או פורמט וללא שאלות, דיון או ויכוח.

הסכמות כאלה, בין שני הגורמים היחידים שנועדו להתחרות זה בזה על אספקת חדשות בטלוויזיה לציבור בישראל, יכולות לעורר חשש של קרטליזציה, ויכולות לשחק לידיהם של הטוענים נגד התקשורת הישראלית. נכונות הערוצים המתחרים לשתף פעולה, על מנת לחסום את דרכו של ראש הממשלה ולמנוע ממנו במה, עשויה להדאיג את מי שסבור כי דווקא תחרות חופשית בין כלי התקשורת היא המבטיחה מידע מלא, מגוון ואמין לציבור הרחב.

הסכמות בין כלי תקשורת עלולות לגלוש במהירות לשלילת מידע מהציבור. היום מסכימים לא לתת במה לראש הממשלה בשמונה בערב, מחר נסכים לא לקיים עימות בין מועמדים אלא בתנאים מוסכמים, ומחרתיים נסכים כי החזקת כתב מיוחד בוושינגטון היא הוצאה מיותרת. החשש הציבורי מקרטליזציה יכול לגדול ככל שמספר כלי התקשורת קטן יותר, וככל שמצטיירת קרבה "חשודה" בין מנהלי החדשות או העורכים הראשיים בכלי התקשורת המתחרים.

לב לבה של העיתונות החופשית הוא שיקול הדעת העצמאי של העורך הראשי, השוקל את האינטרס הציבורי ואת זכות הציבור לדעת באופן עצמאי מתוך מחויבות לעקרונות האתיקה המקצועית בלבד. הציבור יכול לבחור לו את המערכת המדברת אליו והמתאימה לטעמו האישי מתוך מגוון של אפשרויות. זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי היו מקבלים שירות מרבי אם אחד הערוצים היה משדר את דברי ראש הממשלה, והאחר, מטעמים של אחריות ואתיקה מקצועית, היה מוותר על השידור הישיר ועורך את הדברים בליווי פרשנות עניינית. גם אם השניים היו מגיעים למסקנות דומות ונוקטים דרך פעולה דומה, עדיף שיעשו כך באופן עצמאי ונפרד, בלי מחויבות להסכמות הכובלות את ידיהם.

את השאלה העקרונית, האתית והמקצועית יש להשאיר לשיקול דעתו של עורך, ובמקביל להעלות לדיון ציבורי רחב יותר בגוף כמו מועצת העיתונות, הכולל גם נציגי ציבור. דיון ציבורי ומקצועי בשאלה העקרונית יכול לסייע בגיבוש הנחיות וכללי אתיקה המוסכמים על ציבור רחב של עיתונאים, מומחים ואנשי ציבור, מתוך ראייה כוללת של האינטרס הציבורי ושל עקרון חופש הביטוי. את הקוד האתי הראוי להתנהגות התקשורת מול ראש הממשלה המנסה להשתלט על הבמה יש לגבש מתוך מבט רחב ולא מתוך דגש על האינטרסים הצרים של מערכת החדשות, החוששת לאבד את כוחה וסמכותה, אך חוששת עוד יותר מהמתחרים.

ההסכמה היחידה בין שני מנהלי החדשות של הערוצים צריכה להיות לקיים ביניהם תחרות חופשית והוגנת, על-פי כללי האתיקה המקצועית, אך בלי תנאים והסכמים מוקדמים.

עו"ד יובל קרניאל

הכותב היה היועץ המשפטי של הרשות

גיליון 10, אוגוסט 1997