השבוע פורסמה ב"הארץ" סדרת צילומי-לווין המדגימה כיצד משפיע וירוס הקורונה על מקומות הומי אדם, ההופכים ריקים או כמעט ריקים. אחת מתגובות הקוראים הייתה: "פחות זיהום, פחות צריכה מיותרת, כאילו היקום אומר: נמאסתם כולם אני עכשיו עושה פה סדר. לטבע/יקום/אלוהים יש את הדרכים שלו לאזן ולגרום לחשבון נפש גם אם באופן כפוי. סה"כ לא שואה גרעינית ולא מוות המוני רק קריאה לשינוי סדרי עולם. אחלה קורונה".

בקליפת אגוז, ממש בכמה מילים, המגיב/ה קלע למחשבה שעוברת בראשם של לא מעטים. כעת נקראים העיתונאים, בעיקר העיתונאים מתחום הכלכלה ובטח שלא רק מי שמסקר בדרך כלל את תחומי ה"סביבה ובעלי-חיים", להתחיל להתייחס למשמעות הרחבה באמת של ההתרחשות העולמית הזו.

הכלכלנית קייט רווארת', אולי המפורסמת מבין אנשי הכלכלה האקולוגית, חוזרת בהרצאותיה ובספריה על האמירה שכלכלה שצומחת וגדלה כל הזמן איננה טבעית ואיננה אפשרית. כלכלה השואפת כל הזמן לצמיחה יכולה להתקיים רק בעולם בלתי אפשרי, עולם ללא גבולות ומגבלות. בעולמנו שלנו אנחנו יודעים היטב שיש גבולות: למשל היכולת של האטמוספירה לספוג עוד ועוד גזי חממה בלי שיקרסו הרבה ממערכות החיים.

העולם כאילו נותן לנו במתנה חלון הצצה למציאות עתידית שבכל מקרה נצטרך בקרוב להתייצב מולה. מזדמן לנו כאן שיעור מהיר במגבלות הכוח של המין האנושי ובמגבלות הסיפור הישן לתאר את המציאות ולהכין אותנו למה שנמצא קרוב מעבר לפינה

שינוי הפרדיגמה הנדרש מכל בני האדם ובפרט הכלכלנים שביניהם, מתואר יפה במאמר של לימור אלוף שהתפרסם בקיץ האחרון ב"העין השביעית": "השינוי הנדרש והקריטי הוא של מערכת היחסים שלנו עם כדור הארץ. וכדי לשנות מערכת יחסים צריך לשנות את סיפור-העל, המודל המנטלי שמנחה אותנו".

התפרצות מגיפת הקורונה, שהביאה לשיתוק בתעופה ובתיירות ולבלימה של מכונות התעשייה הסיניות, היא הזדמנות שאסור להחמיץ לעצור רגע ולחשוב: איך עוצרים את סחרחרת הטירוף הזה? העולם כאילו נותן לנו במתנה חלון הצצה למציאות עתידית שבכל מקרה נצטרך בקרוב להתייצב מולה. מזדמן לנו כאן שיעור מהיר במגבלות הכוח של המין האנושי ובמגבלות הסיפור הישן לתאר את המציאות ולהכין אותנו למה שנמצא קרוב מעבר לפינה.

מחירו של השיעור הזה כעת אמנם נראה יקר, והוא אכן כזה, יחסית למה שמוּכּר ונחשב "שגרה", אך יחסית למחירים של ההתנגשות החזיתית הגדולה המתרחשת והצפויה עוד להחמיר עם משבר האקלים והמשבר האקולוגי ועם השלכות הסחרור הכלכלי-צרכני, זהו עדיין מחיר נמוך מאוד.

עיתונאים ואנשי תקשורת, ובמיוחד העיתונאים במדורי הכלכלה ובעיתונים הכלכליים, נדרשים כעת לשים לב בעצמם ולהפנות את תשומת הלב הציבורית למשמעות הזאת של משבר הקורונה. אסור להחמיץ את ההזדמנות ולפטור את האירועים כ"מכה קלה בכנף" שאחריה ימשיכו העסקים כרגיל, ואולי אפילו ביתר שאת.

שעת המבחן של מגיפת הקורונה תהיה אחרי שקיעת האבק, אבל התודעה כבר צריכה להתכונן לשם: איך למנוע את המשברים הגדולים: משבר האקלים והמשבר האקולוגי, אלה שעומדים לפתחנו ומתעתדים לזעזע את האנושות בזעזועים שהקורונה תיחשב לעומתם רק תרגיל קליל.

איתי הכהן הוא מורה, פעיל "המרד בהכחדה"