מהרגע שהתברר שווירוס הקורונה הוא סיפור בעל פוטנציאל סנסציוני, התקשורת הישראל פרכסה מהתרגשות עד שלרגע נדמה היה שאין לה יותר סבלנות: היא רוצה לראות מישהו חולה כאן ועכשיו. עדות לכך ניתן היה לראות בשבוע שעבר אז דני קושמרו דיווח בהתרגשות שחולה ראשון אותר במצרים. "זה הכי קרוב שהיה עד כה לישראל", אמר. עצרו לרגע וחשבו כמה מגוחך המשפט הזה. מישהו במצרים נמצא כנשא של הווירוס ומנחה מהדורת החדשות מכריז בדרמטיות שזה "הכי קרוב לישראל".
נו, חלף שבוע ובשעה טובה הווירוס כבר כאן, כלומר לא כאן אבל מה זה משנה, ב"אולפן שישי" לבשו לבן ונערכו לאירוע. כתב הבריאות של חדשות 12, יואב אבן, יצא אל השטח, התיישב במיניבוס שעליו יעלו בעוד רגע קט הישראלים – כולם נמצאו בריאים ושלמים – ששבו מהספינה שבה נדבקו מאות אנשים. כעת הוא מראיין את שני עובדי בית החולים שלבושים כאילו הם יוצאים לקבל את פניו של חייזר שנחת מהמאדים. הם ממש ישבו כאן, אומר להם אבן בהתרגשות, ממש כאן. ואתם, הנהג ועוד עובד, אתם ממש תהיו כאן לידם, ממש לידם. נדמה שאבן נסער מכך שהוא יושב ליד אנשים שיעמדו בקרבתם של אנשים ששהו בקרבתם של אנשים שהיו חולים ושרוב הסיכויים שיחלימו.
אלא שאז, תפנית בעלילה! מבין הנוסעים ששבו מהאונייה יש נוסעת אחת שהתגלתה כנשאית. מסתבר שאין לה שום סימפטום – לא חום, לא צמרמורות, לא שיעול אפילו לא נזלת, טיפת נזלת אין לחצופה – אבל עכשיו אפשר להכריז בחגיגיות: וירוס הקורונה הגיע לישראל. נכון, זו מישהי שנמצאת בבידוד מהרגע שנחתה אבל מה זה משנה? הוא כאן! קו-רו-נה! קו-רו-נה!
סיקור החזרת הנוסעים מ"ספינת הקורונה" אל ישראל הוא טירוף מערכות, טירלול מוחלט, אבל כזה שחושף את ה-DNA הטלוויזיוני בישראל
קושמרו יצא להיפגש עם בני משפחה של כמה מהנוסעים שחזרו מהאונייה ואפילו דיבר עם הנוסעים בטלפון (זו היתה השיחה הכי קרובה שהיתה עד כה עם מישהו שהיה הכי קרוב למישהו שנדבק בווירוס). הוא גם דיבר עם מנכ"ל בית החולים תל-השומר שהבטיח לו, נשבע בנקיטת חפץ, שמערכת הביוב של הנוסעים המבודדים מנותקת ממערכת הביוב של מדינת ישראל: הם ישתינו לתוך בקבוקים שמחוברים בצינור ארוך למצרים; ממילא מישהו שם נדבק בשבוע שעבר מה שאומר שכל המצרים גמורים.
סיקור החזרת הנוסעים מהספינה אל ישראל הוא טירוף מערכות, טירלול מוחלט, אבל כזה שחושף את ה-DNA הטלוויזיוני בישראל, את העצב שעליו התקשורת מנגנת בכל פעם שהיא מדווחת על סיפור מרכזי: החיים הם לא יותר מסדרה של פיגועים.
הכרזה על נוהל פיגוע
ישראל היא מדינה מוכת טרור ומשום כך מערכות התקשורת פיתחו לאורך השנים תסריט פנימי הנוגע לשאלה איך מסקרים פיגוע. יש תורה, יש פרוטוקול, יש מסלול ברור שאותו מפעילים שניות לאחר שמסתבר שלפנינו פיגוע ביטחוני. אלא שבשנים האחרונות לא התרחשו אירועי טרור רבים, בוודאי לא בתדירות שהתרחשה בתקופה בה מחבלים התפוצצו באוטובוסים, מסעדות ובתי מלון, אז עוצב נוהל הפיגוע בדם הנרצחים. מה עושים עם כל הידע שנצבר? לא חראם? ובכן, חראם. משום כך, הטלוויזיה מיישמת את נוהל הפיגוע על כל סיפור באשר הוא.
גשם הוא כבר לא גשם אלא פיגוע אקלימי ומשום כך מפצלים את המסך לארבע: בחלונית אחת יש כתב בשטח (בכיכר הבימה תל-אביב, כן?), בשניה כתב במוקד 100 של המשטרה, בשלישית כתב במוקד חברת חשמל וברביעית חזאי מזג האוויר שמדווח שהסערה עוד לפנינו, כלומר בלילה ירד עוד גשם. הכותרות בומבסטיות, הניסוחים היסטריים, הכתבים מפרפרים מהתרגשות והכל כיוון שגשם יורד מהשמיים. ויש גם רוח.
ההכרזה על נוהל פיגוע מאפשרת למערכות התקשורת לעבוד על אוטומט. העיתונאים נכנסים לנוהל ולא עוצרים, אפילו לא לרגע, על מנת לבדוק האם יש היגיון בפאניקה שהם מרססים לכל עבר
פרצו לטלפון הסלולרי של בני גנץ? פיגוע סלולרי. אסרו את נעמה יששכר? פיגוע דיפלומטי. טראמפ מפרסם את תכנית המאה? פיגוע מדיני. וירוס הקורונה הוא כמובן פיגוע בריאותי, מינוי ממלא מקום לפרקליט המדינה הוא פיגוע משפטי, פיטורי עובדים במפעל "טבע" הם פיגוע כלכלי ואם במקרה אתר פייסבוק קרס, מכריזים על פיגוע סייבר גלובלי.
ההכרזה על נוהל פיגוע מאפשרת למערכות התקשורת לעבוד על אוטומט. היא משחררת אותן מהפעלת שיקול דעת. כמו ביורוקרטים קטנים, ברגים שטוחים וחסרי בינה, העיתונאים נכנסים לנוהל ולא עוצרים, אפילו לא לרגע, על מנת לבדוק האם יש היגיון בפאניקה שהם מרססים לכל עבר.
תביאו לי מומחה לווירוסים, תביאו לי את מנכ"ל משרד הבריאות, מנכ"ל בית החולים, מנכ"ל נתב"ג, האחראי על האינטרנט. אני רוצה ראיון עם בני המשפחה, ואז עם התוכי של בני המשפחה. אני רוצה ניידת שתצלם את המיניבוס שמביא את הנוסעים הישראלים ואז שהכתב יראיין את הרופא שפגש את האחות שדיברה עם האח שלקח את בדיקות הדם של הישראלים. הוא! נגע! במבחנה של בדיקות הדם! אתה לא פוחד? שישאל אותו אם הוא לא פוחד!
אין פלא שהישראלים הם העם הפרנואידי בעולם. הדרך היחידה שבה מדברים אליהם היא באמצעות הפחדות. לתקשורת הישראלית יש הרבה ביקורת על ראש הממשלה נתניהו אבל היא לא באמת שונה ממנו. הוא מפחיד את הישראלים על מנת שיצביעו לו והם מפחידים את הישראלים על מנת שיצפו בה, שהרי ישראלים פוחדים הם ישראלים שרוצים מידע וישראלים שרוצים מידע הם ישראלים שצופים בטלוויזיה. בוווום!!
נתניהו מפחיד את הישראלים על מנת שיצביעו לו, התקשורת מפחידה את הישראלים על מנת שיצפו בה
מסיבה זו וירוס הקורונה, ששיעור התמותה של אלו שנדבקים בו עומד על 2.3% (2.9% במחוז חוביי שבסין לעומת 0.4% במקומות אחרים); הוא איום קיומי על כל אחד ואחת מאיתנו. כן, גם עליך, אל תסתכל לצדדים, אני מדבר אליך! משום כך יש להתנהג אליו כאילו הוא פצצת אטום ששוגרה לפני זמן קצר מטהרן, כאילו הוא מחבל מתאבד שמחזיק מטוס נוסעים מלא כשרימון בידו ובתוך המטוס יושבת אחותך שבדיוק חזרה מתאילנד ולכן היא צריכה להיות בהסגר של שבועיים אחרת יבוא השב"כ ויכניס אותה לכלא.
הדיווחים הרשמיים, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, מספרים על פחות מ-80 אלף אנשים שנדבקו בקורונה, מתוכם מתו כ-2,360. לשם השוואה, בארה"ב לבדה משתוללת בימים אלו מגיפה קטלנית בהרבה, שממנה משום מה התקשורת הישראלית מתעלמת. במגיפה הזו חלו עד כה כ-26 מיליון בני אדם (זו לא טעות, 26 מיליון), 250 אלף מתוכם אושפזו בבתי חולים ומתוכם מתו 14 אלף בני אדם. בארה"ב לבדה. חשבו על ההשלכות העולמיות! למגיפה האיומה הזו קוראים "שפעת". לא, לא שפעת חזירים, לא קורונה או סארס. סתם שפעת חורף עונתית.
אין זה אומר שקורונה הוא לא וירוס מסוכן שעשוי להפוך למגיפה עולמית, כזו שהשפעתה הכלכלית תהיה נרחבת ועמוקה, אבל גם אז לא יזיקו קור רוח, אחריות ובעיקר פרופורציות: אסטרואיד לא עומד להשמיד את החיים על פני כדור הארץ.
תירוץ למעילה
אם כל זה היה מסתכם בעיתונאות אינפנטילית, דיינו. אבל האמת, כמו תמיד, מורכבת יותר. פיגוע, כידוע, דוחה כל אירוע אחר. לאף אחד אין זמן, כוח או סבלנות להתעסק בחיים עצמם כאשר הסורים על הגדרות, או האיראנים, או החיזבאללה או הקורונה. כאשר מוכרז נוהל פיגוע, הישראלים מצדיעים וממתינים לרגע שבו התקשורת תכריז על חזל"ש (אל דאגה, היא רק נעצרה כדי להסדיר נשימה, רגע לפני שהוא עוברת לעסוק בפיגוע הבא).
רצף הפיגועים האינסופי שהטלוויזיה מייצרת ומתחזקת ללא הפסקה, מאפשר לה להסוות את העובדה שהיא מועלת בתפקידה
רצף הפיגועים האינסופי שהטלוויזיה מייצרת ומתחזקת ללא הפסקה, מאפשר לה להסוות את העובדה שהיא מועלת בתפקידה: לעבוד עבור האזרח. במקום לטפל במערכת הבריאות שנמצאת על סף קריסה, לדווח על משרד החוץ שאינו מתפקד, לחקור שחיתויות ברמה העירונית והארצית, להצביע על מערכת הרווחה החנוקה ולהתמודד עם אלף נושאים אחרים שמשפיעים בכל רגע נתון על החיים של כולנו, היא מתמקדת בכיסוי היסטרי ומטורלל של פיגועים פרי המצאתה.
פיגוע הוא סרט מתח: יש בו חיים ומוות, יש בו איומים, טובים ורעים, פוגעים ונפגעים, יש בו קורבנות. אתם קורבנות. כולכם קורבנות. כולנו קורבנות. אנחנו בזה ביחד. כשנחזור מהפסקת הפרסומות נדבר עם הטייס שהטיס את הנוסעים בחזרה לארץ ונשאל אותו אם הוא לא פחד.