האם המפלגות זכאיות לעקוב אחר בוחרים ולתעד את דעותיהם במאגרים לא רשמיים? לעת עתה, במערכת הבחירות הנוכחית, התשובה לשאלה הזאת חיובית. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט ניל הנדל, דחה את העתירה שהגישו עורכי-הדין שחר בן-מאיר ויצחק אבירם נגד הליכוד, חברת "אלקטור" ואחרים. בעתירה התבקש הנדל לאסור על השימוש באפליקציית "אלקטור", שמשמשת למעקב אחר בוחרים. הוא בחר לא להתערב, וגילגל את הסוגיה אל הרשות להגנת הפרטיות והמחוקקים.

העתירה שבה דן הנדל לא היתה תיאורטית. בשבועיים שחלפו מאז הגשתה התגלו פרצות אבטחה חמורות ב"אלקטור", כך הודו השבוע גם ברשות להגנת הפרטיות. הליכוד ומפעילי "אלקטור" נחלו כישלון חרוץ בהגנה על בטחון המידע של האזרחים. בהתאם, הדיון הציבורי שהתעורר בשבועיים האחרונים התמקד בעיקר בשערוריית דליפת פנקס הבוחרים וכשלי האבטחה. אבל לפעילות המעקב אחר הבוחרים – לא רק על-ידי הליכוד ולא רק באמצעות "אלקטור" – יש היבט אחר שצריך לעורר לא פחות חשש: הפיכתה של החברה הישראלית לחברת מעקב.

בחברות דמוקרטיות כמו ישראל, יום הבחירות הוא יום חג. ביום הזה, בעלי ובעלות זכות הבחירה נקראים לממש את זכותם הדמוקרטית ולהשתתף בחיים הפוליטיים באופן שוויוני, חופשי וחשאי. בתגובה שהוגשה מטעם הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית נטען שהשימוש ב"אלקטור" בסך הכל מיועד לסייע למימוש הזכות הזאת. אבל המציאות מורכבת יותר, שלא לומר הפוכה.

השימוש בטכנולוגיית מעקב אחר בוחרים הופך את ההשתתפות הדמוקרטית בבחירות מיום שסימנו חג – ליום שסימנו מעקב ואיסוף מידע על חברים וקרובים

השימוש בטכנולוגיית מעקב אחר בוחרים הופך את ההשתתפות הדמוקרטית בבחירות מיום שסימנו חג – ליום שסימנו מעקב. במקום יום של השתתפות פוליטית, יום שלקראתו מתבקשים האזרחים לאסוף מידע על העמדות הפוליטיות של חבריהם וקרוביהם – גם ללא ידיעתם, ובלי שיוכלו לשלוט על אופן השימוש במידע.

בשבועות האחרונים, ראש הממשלה בנימין נתניהו מסתובב בארץ וקורא לתומכיו להתקין את אפליקציית "אלקטור", להתחבר למערכת – ולהתחיל לעבוד. אלפי הפעילים שנכנסו לאפליקציה וקיבלו גישה למאגר המידע של הליכוד מומרצים שוב ושוב להזין לתוכה נתונים על כמה שיותר תומכים פוטנציאליים. כאלה שתומכים בליכוד, כאלה שרק עשויים לתמוך בליכוד, וכאלה שבכלל לא.

בחלק מהמקרים מתלווה לסיווג גם תיאור פרטני על האדם ועל האופן שבו יש לפנות אליו. על אדם אחד, למשל, נכתב שאביו הוא פעיל ליכוד מוכר, אך בבחירות הקודמות הוא הצביע לכחול-לבן – וכעת הוא מתלבט. "חשוב ללחוץ עליו, להסביר לו, ולפנות אליו מניפולטיבית – לרגש ולהיגיון כמה שיותר", כתב עליו אחד ממפעילי האפליקציה. על מתלבט אחר נכתב: "הבחור הנ"ל לא בטוח יצביע לליכוד, אבל הוא לחיץ כמו בקבוק של קטשופ! לשכנעעעע!!!". שלל הדוגמאות, שדלפו מהמאגר ופורסמו ב"כלכליסט", מאלפות לקריאה.

במדינה שבה יש מפלגות שפועלות מחוץ לקונצנזוס – בעיקר במגזר הערבי ובימין הקיצוני – שימוש לרעה במידע על העדפות פוליטיות הוא לא חשש דמיוני

המסקנה המתבקשת היא שמסתובבים בינינו כיום אלפי ישראלים שבמכשיר הטלפון שלהם מותקנת אפליקציית הלשנה לכל דבר ועניין.

דמיינו לעצמכם את התרחיש הבלתי מופרך הבא: אדם רוכש קפה בקיוסק ומשוחח קצרות עם המוכרת. "נו, למי אתה מצביע?", היא שואלת. האיש עונה, משלם בכרטיס אשראי והולך. המוכרת, שקלטה את השם המלא על גבי הכרטיס, פותחת את הטלפון, נכנסת ל"אלקטור" ומקלידה מיד: "ישראל ישראלי, תומך". המוכרת משוכנעת שהיא מסייעת למאמץ המפלגתי, כפי שמסבירים לה שוב ושוב. אבל איש לא שאל את האדם שדעתו נאספה בסתר, תויגה ונשמרה במאגר המידע הפרוץ.

זה רק שימוש אחד שנעשה ב"אלקטור" ובמקבילותיה. השימוש השני, והעיקרי, מתבצע ביום הבחירות. בבחירות הנוכחיות, כאשר תגיעו לקלפי ותציגו את תעודת הזהות למשקיפים, אחד מהם יפתח את האפליקציה וידווח למטה המפלגה שהתייצבתם. במטה, שמחזיק בנתונים על כלל האזרחים מתוך פנקס הבוחרים, יסננו החוצה את כל מי שהצביע – ויסמנו את אלו שעדיין לא עשו זאת, ואולי דורשים המרצה. פעילי "הקש בדלת" יעברו מבית לבית כדי לאתר אותם, ובחוץ ימתין נהג.

מה לא בסדר בזה? אדם שהחליט לא להצביע, לא בהכרח רוצה שיידעו על ההחלטה האישית שקיבל. זו זכותו, וזה אחד ההיבטים של חשאיות הבחירות. השימוש באפליקציות המעקב שולל ממנו לחלוטין את הזכות לחשאיות, ומאגר המידע מקצר את הדרך ללחצים ומניפולציות.

המעקב אחר כל אזרח ואזרחית, שמסווג אותם מראש לפי עמדתם הפוליטית, מאפשר להפעיל עליהם לחץ נקודתי בהתאם לצורך הפוליטי הצר של כל מפלגה ומפלגה – להמריץ אותם לקלפי, או לחלופין לדכא את ההצבעה

מעקב מדוקדק אחר כל אזרח ואזרחית, שמסווג אותם מראש לפי עמדתם הפוליטית, מאפשר להפעיל עליהם לחץ נקודתי בהתאם לצורך הפוליטי הצר של כל מפלגה ומפלגה – להמריץ אותם לקלפי, או לדכא את ההצבעה. התרחיש הזה, שכבר התממש בבחירות לנשיאות ארצות-הברית, רחוק מלהיות מימוש חגיגי של ערכי הבחירה החופשית, השוויון והבחירה החשאית.

כשמסתכלים על זה מבחוץ, זה עלול להישמע קצת מוגזם. הרי כבר בימי מפא"י נערכו מבצעי "הקש בדלת" שנועדו להניע מצביעים אל הקלפיות, ומידע על בוחרים נאסף גם בעידן הנייר והעט. אפשר גם לטעון שהשימוש בטכנולוגיות מעקב רק משקף את המציאות הטכנולוגית העכשווית, זאת שפרופ' שושנה זובוף תיארה בספרה האחרון כ"קפיטליזם מעקב". שהרי אנחנו כל הזמן נמצאים תחת מעקב, נתונים להכרעות של אלגוריתמים שקובעים את המידע שניחשף אליו ברשתות החברתיות, את תעריפי המוצרים שיוצעו לנו באתרי הקניות וההנחות בתפירה אישית שנועדו להזניק אותנו אל רשתות השיווק. ובכל זאת, זה לא אותו דבר.

טכנולוגיות מעקב בוחרים אינן שוות ערך לטכנולוגיות מעקב אחרות. הן מייצרות מסדי נתונים שבהם נערך זיהוי חד-ערכי בין עמדתו הפוליטית של אדם לזהותו. מתן לגיטימציה לשימוש בטכנולוגיות הללו עלול לזרז שימושים עתידיים במידע שיצליב בין דעתו וזהותו של אדם בכל היבט של חייו האזרחיים – כשהוא מבקש להתקבל לעבודה, כשהוא מבקש שירות מהמדינה או מחברה מסחרית, וכשהוא מקיים אינטראקציה עם רעיו.

במדינה שבה יש מפלגות שנמצאות מחוץ לקונצנזוס – בעיקר במגזר הערבי ובימין הקיצוני – שימוש לרעה במידע על העדפות פוליטיות הוא לא חשש דמיוני.

בישראל שורר ואקום חקיקתי שמאפשר לשחקנים פוליטיים להפעיל על הבוחרים ארסנל רחב של טכנולוגיות מסוג שלפחות באופן רשמי אי-אפשר להפעיל במדינות עם חקיקת פרטיות מתקדמת יותר, כגון מדינות האיחוד האירופי

ההחלטה של יו"ר ועדת הבחירות לדחות את העתירה נגד הליכוד ו"אלקטור" היא החלטה מתעתעת. אבל אסור להתבלבל: העתירה לא נדחתה משום שאין תוקף לטענות שנכללו בה, אלא בגלל סיבה טכנית – שאלת סמכותו של היו"ר לדון בסוגיות שקשורות בעיקרן לחוק הגנת הפרטיות.

השופט הנדל הכיר במצב הבעייתי שנוצר בגלל הפער בין החקיקה המיושנת למציאות המתקדמת, אבל העדיף לא להכריע. הוא הודיע שבכוונתו להורות על הקמת ועדת בדיקה, אבל רק אחרי הבחירות. אגב, לפחות בסוגיית התעמולה כבר קמה ועדה – ועדת ביניש – שסיימה את עבודתה כבר ב-2017. ההמלצות טורפדו על-ידי נתניהו. כתוצאה מכך שורר בישראל ואקום חקיקתי שמאפשר לשחקנים פוליטיים להפעיל על הבוחרים ארסנל רחב של טכנולוגיות מסוג שלפחות באופן רשמי אי-אפשר להפעיל במדינות עם חוקי פרטיות מתקדמים יותר, כגון מדינות האיחוד האירופי.

חגיגה דמוקרטית של מימוש זכויות אינה יכולה להתקיים תחת תרבות מעקב. גם אם במישור המשפטי השימוש באפליקציות מעקב בוחרים אפשרי ומותר בבחירות הקרובות, במישור הערכי ראוי שהתופעה תעורר דאגה עמוקה לגבי עתיד התרבות הדמוקרטית במדינת ישראל.

ד"ר ענת בן-דוד היא מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת באוניברסיטה הפתוחה. חוות דעת מקצועית שחיברה על השימוש של הליכוד ב"אלקטור" צורפה לעתירה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית