"נשיאת מועצת העיתונות, שופטת העליון בדימוס דליה דורנר, עוקבת בוודאי אחר משפט השדה המתנהל בתקשורת, ולאורך שנים, לרה"מ נתניהו. מה דעתה על המתפרסם?". דברים אלו כתב יעקב אחימאיר ב"ישראל היום", בנימת הגשת תלונה למועצה על מה שנראה לו מחדל מתמשך בהגנה על ראש הממשלה. זאת אחרי הפרידה המתוקשרת הנמשכת של אחימאיר מן המסך הקטן ו"רואים עולם" כמותג תקשורתי נדיר שאיננו "נגד".

גילוי נאות: ראיתי את יעקב מסקר בזירה שבה פעלתי ככתב פרלמנטרי של "ידיעות אחרונות" ואני רוחש לו הערכה רבה. אך כקורא פיסקת משפט השדה אני מנסה להבין: גם "ישראל היום" הוא חלק מן "התקשורת". בתור שכזה התקבל בזרועות פתוחות במועצת העיתונות מפני שברור לחבריה ובראשם הנשיאה דורנר כי תקשורת בחברה דמוקרטית היא פסיפס חפשי בקשת רחבה של דעות וזוויות ראייה.

אם ב"ישראל היום" לא נערך לראש הממשלה נתניהו משפט שדה אלא דווקא אירוע הקמת סיירת המושיע – ועיתון זה הוא כאמור "תקשורת" - האם לא נכון לקבל באותה מידה של פתיחות - אם כי ללא הסכמה - גם קולות הרואים פגמים כאלה ואחרים במשילות הנמשכת ברחוב בלפור?

האם נוכח מקהלה מעורבת זאת לא נכון היה יעקב אחי שראש הממשלה ומקורביו – מכל העדות והגוונים במעגל הסובב אותו – יחדלו למתג בשיטתיות שוב ושוב את "התקשורת" כקול לעומתי ל"רצון העם"?

ואם כבר משליכים את כולם לשק אחד – גם מועצת העיתונות בפנים. אך היא לא. התנדבתי בשורותיה לאורך שנים. ראיתי את הפסיפס האנושי הרחב של נציגי תקשורת מכל גווניה.

עד כאן – מעמיתך המעריך לאורך שנות סיקור – חיים.