עדות חדשה לממשק היחסים המושחת בין מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס לראש הממשלה בנימין נתניהו, הנאשמים בפלילים במסגרת פרשת "תיק 2000": ניר חפץ, מהאנשים המקורבים ביותר לשני האישים וכיום עד מדינה כנגדם, תיאר במסגרת תביעה שהגיש נגד יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, כיצד גנז מוזס גילויים מביכים על נתניהו הבן. התקרית אירעה לפני כעשור. העיתוי שלה, יחד עם הרקע – העמקת התחרות מצד "ישראל היום" – מלמדים על משכה ומשמעותה של מערכת היחסים הסודית בין מוזס לנתניהו.
חקירות "תיק 2000", פרשיית ההון-שלטון-עיתון בכיכובם של נתניהו ומוזס, חשפה כי בין השניים, שהציגו כלפי חוץ חזות של יריבים נצחיים, התקיים ערוץ שיחות סודי ומתמשך. שנת 2009 היתה שנת מפתח ביחסים בין הפוליטיקאי החזק במדינה ואיל התקשורת החזק במדינה. בשנה זו נתניהו ניסה והצליח לחזור ללשכת ראש הממשלה, ואילו קבוצת מוזס עמדה בפני האיום הכלכלי החמור ביותר מזה שנות דור: מהדורת סוף השבוע הצפויה של "ישראל היום", החינמון שבעזרת הגב הכלכלי של שלדון אדלסון, מהאנשים העשירים בעולם, שבר את המונופול של "ידיעות אחרונות".
לפי כתב האישום שגיבשה הפרקליטות, הפוליטיקאי והמו"ל קיימו סדרה של שיחות סודיות שכללו לפחות שלושה סבבים לאורך עשור. בכולם הציע מוזס להטות את הסיקור לטובת נתניהו בתמורה להחלשת "ישראל היום". לקראת בחירות 2009 מוזס ביקש בתמורה להגביל את תפוצת מהדורת סוף-השבוע העתידית של החינמון, שעתידה היתה לפגוע במקור הכנסה עיקרי של "ידיעות אחרונות". "היה לנו את זה ב-2009, ואתה שכחת. זה נוהל טוב", נשמע מוזס אומר לנתניהו באחת השיחות שהוקלטו ב-2014.
אחד מאנשי המפתח שהיו עדים ליחסים הסודיים היה ניר חפץ, מי שהיה במשך שנים ארוכות בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" ומקורב למוזס. לאחר מכן שימש חפץ דובר ואיש אמון עבור משפחת נתניהו. שנת 2009 היתה השנה שבה קפץ חפץ ממשרה בכירה ב"ידיעות אחרונות" לתפקיד ראש מערך ההסברה של נתניהו במשרד ראש הממשלה. המעבר התמוה הוסבר בדיעבד כחלק מהניסיון לרקימת שיתוף הפעולה המושחת בין נתניהו למוזס.
כתבתו של אריה אברמזון על יאיר נתניהו. "24 שעות", 22.7.2009 (לחצו להגדלה)
בתביעת דיבה שהגיש השבוע חפץ נגד יאיר נתניהו, הוא חושף כיצד שימש חוליה מקשרת בין המו"ל מוזס לראש הממשלה, ואיך בלם פרסום שלילי ב"ידיעות אחרונות" והפך אותו לכתבה חיובית. המשבר התקשורתי שהוזכר בכתב התביעה אירע בקיץ 2009, זמן קצר לאחר שחפץ חצה את הקווים. בכתב התביעה, חפץ מתאר כי בעיתון התכוונו לפרסם כתבה לא מחמיאה על יאיר נתניהו לקראת גיוסו לצה"ל – אך בזכות התערבותו נדחה מועד הפרסום, ובמקום הגרסה המקורית פורסמה גרסה מרוככת, ללא הגילויים השליליים שאמורים היו להיכלל בה.
הכתבה על יאיר נתניהו אמורה היתה להתפרסם ב"24 שעות", המוסף המגזיני היומי של "ידיעות אחרונות". העיתונאי שכתב אותה, אריה אברמזון, סיפר על תהליך העבודה – והריכוך – בשיחה עם "העין השביעית". "פנה אלי סגן העורך של '24 שעות' ואמר לי: 'תכין כתבת פרופיל על יאיר נתניהו לקראת הגיוס'. לא אמרו לי למצוא שום דבר מיוחד עליו – אלא לברר, באופן כללי, מה הוא עושה ומה התחביבים שלו", אומר אברמזון, כיום כתב ועורך ברשת שוקן.
"יצרתי קשר עם תלמידים שלמדו עם יאיר נתניהו, והם סיפרו לי כל מיני דברים", נזכר אברמזון. "חלק מהדברים היו חיוביים, אבל אמרו עליו גם דברים שהציגו אותו באור שלילי, והציגו בפני חומר שתמך בכך – התבטאויות קיצוניות, לפחות בעיני, שחלקן גם פורסמו בעמוד הפייסבוק שהיה לו אז".
כיום נתניהו הבן מזוהה עם התבטאויות קיצוניות ומריבות רשת, אבל באותה העת הפן הזה של דמותו לא היה מוכר ברבים. "הייתי בטוח שזו הולכת להיות כתבת שער", אומר אברמזון, "שלחתי את הכתבה לעורך, והייתי בטוח שהיא תתפרסם למחרת, או לכל היותר אחרי יום-יומיים. אבל עובר שבוע, עוברים שבועיים, עובר עוד זמן – אני מתעניין, שואל מה עם הכתבה – ואומרים לי שזה נמצא 'למעלה', אצל העורך הראשי.
"כתבתי את הכתבה הזאת כפרילנסר, לא הכירו אותי יותר מדי במערכת, אז אמרו לי ששואלים גם מי זה אריה אברמזון, ואיך הוא מצא את החומר הזה. בשלב מסוים אמרו לי שזה נמצא אצל המו"ל. אצל מוזס".
רענן שקד (צילום מסך)
ניר חפץ, בכתב התביעה שהגיש נגד יאיר נתניהו, הציג את הגרסה שלו להשתלשלות העניינים. לדבריו, ב-17 ביולי 2009 הוא קיבל מ"ידיעות אחרונות" בקשת תגובה על סדרה של פוסטים שפרסם יאיר נתניהו בפייסבוק, ש"כללו התבטאויות פוגעניות, הן כלפי אנשים מסוימים והן כלפי מגזרים ואוכלוסיות". לטענת חפץ, הוא הסיק מכך שב"ידיעות אחרונות" מתכוונים לפרסם "כתבה פוגענית".
בכתב התביעה, שהוגש על-ידי עורכי-הדין אילן סופר ורון אביב לבית-משפט השלום בנתניה, טוען חפץ שהוא מיהר להתקשר לרענן שקד, שהיה אז עורך "24 שעות", המוסף שבו אמורה היתה להתפרסם הכתבה. לשניים היתה היכרות אישית משנים של עבודה משותפת בקבוצת התקשורת של מוזס. "התובע [חפץ] ביקש ואף קיבל את הסכמת העיתון לדחות את פרסום הכתבה בכמה ימים, עד לחזרתם לישראל של הנתבע [יאיר נתניהו], אמו ואחיו מטיול משפחתי פרטי ללונדון, שאליו יצאו לרגל גיוסו המתוכנן של הנתבע, וזאת בנימוק שמן הראוי 'לא להרוס להם את הטיול' עם השאלות הקשות בפניית העיתון", טוען חפץ.
לפי כתב התביעה, כשחזרו בני המשפחה מלונדון עדכן אותם ראש הממשלה נתניהו לגבי הכתבה שעומדת להתפרסם ב"ידיעות אחרונות". הוא הזעיק את חפץ למעון ראש הממשלה, ו"שם הוטלה עליו המשימה – שתהפוך ברבות השנים לשגרתית, ככל שהדברים נוגעים לפניות מאת התקשורת בנוגע לנתבע – לנסות למנוע את הפרסום, או לכל הפחות לדאוג לרסן ולרכך את התכנים השליליים והפוגעניים שייכללו במסגרתו".
חפץ החל לגבש תוכנית פעולה. בכתב התביעה הוא כותב שנפגש לשם כך עם שרה ובנימין נתניהו, עם מיכאל ראבילו, אחד מעורכי-הדין של המשפחה, ועם דני בר-גיורא, מנהל בית-הספר לאמנויות בירושלים, שבו למד יאיר נתניהו. בפגישות הללו, טען חפץ, הוא "ליקט מידע רלבנטי וגיבש תוכנית פעולה אל מול הפרסום המיועד". בסופן פנה יחד עם עו"ד ראבילו ליועץ המשפטי של "ידיעות אחרונות", עו"ד מיבי מוזר.
לדברי חפץ, הוא וראבילו טענו בפני מוזר כי פרסום הציטוטים של יאיר נתניהו, שהושמעו או נכתבו בעת שהיה קטין, עלול להפר את חוק הנוער. עו"ד מוזר, טען חפץ, לא קיבל את הטענה באופן מיידי. "נדרשו עוד כמה וכמה פניות אליו עד אשר שוכנע להסיר מן הכתבה את מרבית ההתבטאויות הפוגעניות אשר יוחסו לנתבע בפנייתו של העיתון, למעט מלה אחת", נטען בכתב התביעה. ואכן, הכתבה שפורסמה לבסוף צונזרה, ונמחקו ממנה התבטאויות פומביות בוטות של נתניהו הבן, שהיו עלולות לגרום לו ולמשפחתו מבוכה רבה.
לאחר מכן, טוען חפץ, הוא והמנהל בר-גיורא פנו לעורך "ידיעות אחרונות" דאז, שילה דה-בר, והסבירו לו ש"טענות שונות שהופיעו בפניית העיתון" לגבי התנהלותו של יאיר נתניהו בבית-הספר "אינן נכונות". לפי גרסת חפץ, דה-בר השתכנע, והסכים להסיר מהכתבה את כל הטענות שנוגעות להתנהלותו של יאיר נתניהו בבית-הספר. בכתבה שהתפרסמה, ראוי לציין, מופיעים פרטים מסוימים על התנהגותו של נתניהו הבן במוסד החינוכי.
בשלב הבא, טען חפץ, הוא פנה אישית לנוני מוזס וביקש ממנו "למנוע פרסום כתבה פוגענית" על יאיר נתניהו – ובייחוד להימנע מפרסום הכתבה ביום גיוסו לצה"ל. במקביל, הוסיף חפץ, הוא ניסח תגובה ארוכה ומפורטת לכתבה, "שכמובן עברה תחת עינו הבוחנת של ראש הממשלה טרם שיגורה, על מנת לוודא שהיא תואמת את הקו שאותו הכתיב ראש הממשלה".
סמליל "ידיעות אחרונות" על חומת בניין המערכת הישן בתל-אביב. 31.3.2016 (צילום: איתמר ב"ז)
לפי כתבה שהתפרסמה ב"גלובס" כחודש לאחר מכן, המגעים בין מוזס לנתניהו לא הסתכמו בשיחת טלפון בין חפץ – המתווך – לאיש החזק של "ידיעות אחרונות". בכתבת פרופיל על ניר חפץ שפרסם העיתונאי תומר גנון באוגוסט 2009 הוזכרו המגעים סביב פרסום הכתבה על יאיר נתניהו, וצוין כי אחרי שהתברר שחפץ לא הצליח למנוע לגמרי את הפרסום – נתניהו פנה ישירות למוזס. "השניים נפגשו ושוחחו, על-פי מקורב לנתניהו, גם על עניין הכתבה. מוזס הבהיר שהוא אינו יכול למנוע פרסום, אך הבטיח שהכתבה תעודן", כתב גנון.
הכתבה אכן עודנה. "בסופו של דבר התפרסמה כתבה נורא-נורא פרווה", אומר אברמזון בשיחה עם "העין השביעית". לדבריו, מהגרסה המקורית של הכתבה השתקף שיאיר היה שנוא על כמה מעמיתיו ללימודים – בגלל התנהגותו, וגם בגלל אביו. מצד שני, הוא מדגיש, התראיינו גם חברים קרובים שדיברו בשבחו.
אחד המרואיינים, נזכר אברמזון, הסביר שהיחס ליאיר נתניהו קשור לתדמית השלילית של בנימין נתניהו, כיוון שלדעתו הוא הרס את הכלכלה ופגע בשכבות החלשות, וכמה מהתלמידים לא יכולים היו לחוש חיבה כלפי אדם כזה. "אחר-כך קראתי ב'גלובס' שנתניהו נפגש עם מוזס, ואיכשהו הכתבה צונזרה. מה יכולתי לעשות? הייתי גאה בעבודה העיתונאית שלי. חבל שהיא לא פורסמה כראוי. המערכת נכנעה לדרישות המסוקר, למרות שלדעתי היא יכלה לעמוד על החובות שלה גם אם היתה משלמת על כך מחיר מסוים".
שילה דה-בר (צילום מסך)
הכתבה של אברמזון פורסמה בסופו של דבר ב-22 ביולי, יממה אחרי גיוסו של יאיר נתניהו לצה"ל. בניגוד לציפייה של אברמזון, זו לא היתה הכתבה הראשית באותו יום. היא קיבלה הפניה צנועה בתחתית השער של מוסף "24 שעות", ובשער "ידיעות אחרונות" לא היה לה זכר. הציטוטים הבוטים הושמטו, וכנראה גם רוב דברי הביקורת. בגרסה שראתה אור, יאיר נתניהו הוגדר כ"נער אינטליגנטי" שעשה חיל בלימודים ואוהב מאוד את אביו. "יאיר בן אדם מאוד נחמד ונפלא", צוטט בה אחד מחבריו, שדיבר בעילום שם. בטור שפורסם באותו יום באתר "העין השביעית", חנוך מרמרי סיכם את הכתבה כ"דיוקן מגזיני פושר".
ניר חפץ טוען בכתב התביעה כי משימתו, לסכל את הכתבה הביקורתית, הוכתרה בהצלחה. "תוכן הכתבה היה מאוזן, ואף חיובי, ולא כלל מאומה מהתכנים הפוגעניים והשליליים שנכללו בפנייה המקדמית של העיתון לשם קבלת תגובה", גרס בכתב התביעה. לטענתו, לאחר ששרה ובנימין נתניהו קראו את הכתבה המרוככת, ראש הממשלה הגדיר אותה כ"כתבה טובה", ואשתו שרה "אף צלצלה באופן מיוחד אל התובע [חפץ], והודתה לו על הטיפול המקצועי והמסור".
לפי כתבת הפרופיל של "גלובס", לעומת זאת, השורה התחתונה היתה מעט שונה: בסביבת נתניהו, כתב העיתונאי תומר גנון, טענו שהציפייה מחפץ היתה למנוע או לעצור לגמרי את הפרסום.
את הגרסה של חפץ יש לקחת בעירבון מוגבל – בגלל הרקורד הבעייתי שלו כעיתונאי ויחצן-עסקן, וגם בגלל היריבות הישירה שלו עם משפחת נתניהו. גרסתו לדברים, ראוי להזכיר, מתפרסמת יותר מעשור לאחר התקרית – ואחרי שיאיר נתניהו הפר צו איסור פרסום וחשף פרטים אינטימיים על תרגיל חקירה שבוצע כדי לשכנע את חפץ להיות עד מדינה.
בהקשר של "תיק 2000", העדות חושפת טפח נוסף ממערכת היחסים הסודית שניהלו מוזס ונתניהו, ומלמדת על האופן שבו מערכת היחסים הזאת הביאה להטיית הסיקור ב"ידיעות אחרונות" – באופן שפגע לא רק במוצר העיתונאי, אלא גם בעצמאות המערכתית. כפי שצוין בכתב האישום שגובש נגד השניים, מערכת היחסים הזאת לא החלה בסוף 2014, כשניהלו סדרה של שיחות ששתיים מהן הוקלטו ולימים גם ראו אור – אלא הרבה קודם לכן. כשייפתח המשפט, יש לשער, מקרים מושתקים כאלה יוסיפו להיחשף אל מול העין הציבורית.
* * *
לעיון בכתב התביעה של ניר חפץ
