הכותרת הצהובה של היום
עורך "ידיעות אחרונות" זוכה הבוקר בפרס הכותרת הצהובה של היום. תצלום [גדי קבלו] המודפס לרוחב כל עמוד השער, ובו נראה ילד בן 3 שנפגע מקסאם, כשהוא מביט למצלמה, מוצץ בפיו, שעה שהוא מפונה לקבלת לטיפול רפואי, מקבל את הכותרת "קרטר, תסתכל לו בעיניים".
שילה, תסתכל לו בעיניים. אמיר ארד בן השלוש מקיבוץ גבים שנפגע אתמול מקסאם (צילום: פלאש 90)
מנימוקי ועדת הפרס: השימוש בילד פצוע נאה. העובדה כי הוא בעל מראה אשכנזי היא חידוש מרענן. הפנייה האישית מעל דפי העיתון לאישיות רמת דרג בהחלט מוסיפה נקודות. אך היתה זו הפנייה בעברית לאדם שאינו קורא עברית שהופכת את הכותרת הזו לראויה לפרס. העובדה כי הכותרת פונה לקרטר, שפועל במטרה להביא קץ לירי הקסאמים, ולא לאולמרט, למשל, שממשיך במדיניותו זה שנתיים מבלי לגרום לכך שמטחי הרקטות ייפסקו, מוסיפה לכותרת נקודות בונוס יקרות ערך שיתכן ויעזרו לה לזכות בתחרות השנתית.
גם עמוד 4 בעיתון מוקדש לקרטר ולהבטחה שהוציא ממנהיג חמאס לשלוח עוד מכתב מגלעד שליט. לצד הדיווח, טור של איתן הבר הקובע כי קרטר "חצה את כל הקווים והעמיד את עצמו לרשות הפלסטינים בטיעוניהם נגד מדינת ישראל". ואילו מבקר הטלוויזיה של העיתון, ירון טן-ברינק, משבח בטורו את היחס הענייני של חדשות 10 לקרטר ומבקר את הדמוניזציה שספג מארי שביט, רוני דניאל ויונית לוי בחדשות ערוץ 2. מזלו שאינו צריך לקרוא "ידיעות אחרונות" כל יום.
עוד שתי כותרות בשער העיתון. הראשונה חגיגית, "המוטיבציה ממריאה", ואילו השנייה חגיגית פחות: "משפחתו של גלעד: מכתב אינו מספיק". עם או בלי קשר לחג הפסח, הכפולה הראשונה מוקדשת דווקא לבשורה החגיגית, ולא לשנייה. "אחרי ארבע שנים של ירידה במוטיבציה: עליה של 8% בטייסים שמעדיפים להישאר בצבא" [יוסי יהושוע]. המדובר בטייסים המעדיפים את "הגאווה של כנפי הטיס" על פני "השכר הגבוה של חברות ההיי-טק". לאחר הצגת תוצאות סקר המוטיבציה של חיל האוויר, מביא יהושוע מדברי "בכירים בחיל" שרואים בתוצאות "הישג מרשים", "דווקא בתקופה שבה השוק האזרחי מחזר אחרי אנשי החיל, ענף ההיי-טק צומח, והפיתויים בשוק האזרחי הולכים וגוברים". הכתבה היחצנית מלווה בתצלום ארכיון של טייסי חיל האוויר, שאינם קשורים לידיעה, ובטור אישי מאת סרן א', שמתחייב: "אני, למשל, אחתום לעוד עשר שנים".
כמו כוסות רוח למת
הכותרת הראשית של "הארץ" ("בקרוב: עיצומים אירופיים על איראן") מופיעה מעל תצלום גדול של שלושה דחלילים שהוצבו בתחילת השבוע בשדות קיבוץ עין-השלושה הסמוך לגבול רצועת עזה, "במטרה להקשות על צלפים פלשתינאים היורים לעבר השטחים החקלאיים". כיצד דמויות נייחות אמורות להקשות על הצלפים? האם לצלפים הפלסטינים אמורה להיות רמת תפיסה של עורבים? מכיתוב התצלום לא ברור. "את הרעיון הגו שלושה סטודנטים ממכללת אשקלון ומאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע", כותבת מיכל גרינברג, "כחלק מפרויקט מנהיגות". הקרדיט לתצלום הוא: "יחסי ציבור", ואכן אין שום הצדקה אחרת לקיומו. העובדה כי הגיע לשער "הארץ", ועוד למרכז החלק העליון שלו, מעוררת דאגה. יש לקוות שמדובר בקשיים זמניים הנובעים מחילופי עורכים ולא בקו רשמי חדש.
ועוד בשער "הארץ": ברק רביד מדווח כי "ישראל תפצה במיליוני שקלים משפחת צלם בריטי שצה"ל הרג". משפחתו של ג'יימס מילר, שנורה ונהרג ב-2 במאי 2003 בעת שצילם סרט תיעודי לצד ציר פילדלפי, תבעה את ישראל בבית משפט בריטי בעוון רצח, וב-2006 קבע בית המשפט שצה"ל אכן אחראי למותו. צה"ל הכחיש בתחילה כי חייליו ירו בצלם, אך חקירת המשטרה הצבאית העלתה כי חיילים ישראלים הם שהרגו את הצלם. לפי "מקור מדיני בירושלים", לאחר שהמשפחה הפחיתה את סכום הפיצויים שהיא דורשת משלושה מיליון ליש"ט למיליון וחצי, החליטה ישראל להיענות להצעה. המחיר בשקלים: כ-10.2 מיליון.
מי שחושב שמשפחתו הפלסטינית של צלם רויטרס שנהרג בשבוע שעבר מאש צה"ל תקבל פיצוי דומה, ומוכן להתערב על 10.2 מיליון שקלים שכך יהיה, מוזמן ליצור קשר.
נמצא תצלום בו משעל מחייך
שער "מעריב" מחולק הבוקר לשניים. החצי העליון מוקדש ל"מתיחות בצמרת החמאס" [עמית כהן], ואילו החצי התחתון מופיע תחת הכותרת "החופשה בזבל" [קובי אריאלי].
המשבר בחמאס הוא בין חאלד משעל, "המתון", שמופיע ב"מעריב" בתצלום חביב בו הוא נראה מחייך, לבין מחמוד א-זהאר, "הקורא להמשך הפיגועים ונסיונות החטיפה", ומופיע ב"מעריב" בתצלום לא מחמיא במיוחד כשהוא רציני עד מוות. בעמוד 2 מסכמים עמית כהן, ג'קי חוגי ואורי יבלונקה את המחלוקת שנתגלעה בחמאס בעקבות הפגישות עם הנשיא לשעבר קרטר.
הפגנה של חמאס ליד מעבר קרני בשבת (צילום: פלאש 90)
כותרת השער השנייה, "החופשה בזבל", הופכת לכתבה של ממש רק בעמוד 23, שם מתוארים הררי האשפה שהשאירו אחריהם טיילים ישראלים בשמורות הטבע, ביערות ובחניונים. "3,500 קוב אשפה", זה המספר שנוקבים בו אושרת נגר-לויט, דליה מזורי ואמיר מרום, וגם אם אין לאף קורא מושג מדויק לגבי הכמות, יש להודות שמדובר במספר מרשים. קובי אריאלי בטור דעה צמוד: "אם אתה בן אדם, אתה מנקה ומפנה. אם אתה בהמה, אתה מותיר ומלכלך".
עוד בעיתונים
ב"כלכליסט" כותב עידן גרינבאום על "תוכן שיווקי מסוג חדש". לדבריו, בסרט ששודר ביום ראשון האחרון לזכרה של הדוגמנית תמי בן-עמי, אשר נפטרה מסרטן צוואר הרחם, הופיעה שוב ושוב ד"ר נגה פורת אשר "סיפרה בשבחי החיסון החדש שאמור למנוע את המחלה". מדובר בחיסון יקר מאוד, שמחירו נע בין 1,500 ל-2,500 שקלים. לדברי גרינבאום, ד"ר פורת מועסקת בחברת MSD ישראל, נציגת חברת התרופות העולמית "מרק", שפיתחה את החיסון נגד המחלה. ואם לא די בכך, החברה גם שילמה "סכום מכובד שסייע להפקת הסרט". בזכיינית "קשת" הגיבו לגרינבאום בטענה כי הסכם המימון נערך בין חברת התרופות להפקה, ללא קשר לזכיינית, ומלבד זאת "המידע המובא בסרט אודות החיסון המהפכני הוא מידע שיש ביכולתו להציל חיים. החשיבות בהבאתו לידיעת הציבור היא עליונה".
מיזם חדש ב"מעריב", "בכל שבוע יבדקו כתבי העיתון את איכות החיים בערים הגדולות". השבוע נבדקה העיר ירושלים, שקיבלה את הציון הכללי 6.5. אין חידושים גדולים בסקירה. למקרה שלא ביקרתם בעיר בעשורים האחרונים: היא מתחרדת ונעשית ענייה. אין לה תקציבי תרבות, אמצעי תחבורה יעילים, ובמזרח העיר המצב מחפיר.
שלום ירושלמי מסכם: "משהו בכל זאת משתנה בגדול, ולא לטובה [...] זה כבר לא דו-קיום, אלא קיום של האחד על חשבונו של השני. האיזון הופר בכל חלקי ירושלים [...] ירושלים עוברת משבר קיצוני. היא זקוקה למהפך היסטורי, מונחה מגבוה".
הכותרת המפחידה ביותר של היום מופיעה בראש מוסף "שוק ההון" של עיתון "גלובס": "לציבור אין ממה לחשוש". לא צריך להיות אנליסט פיננסי רב ניסיון כדי לדעת שכשאמירה שכזו מוצאת את דרכה לכותרת הראשית במוסף כלכלי, אנחנו עומדים על סף תהום.
דיווח של עפרי אילני בעמודי חלק ב' של "הארץ" (שנמצאים כעת בחלק א') מספר על ערב המחווה לתקשורת האלטרנטיבית, שנערך לאחרונה במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב. לפי כיתוב התצלום [דודו בכר] המלווה את הכתבה, נראה בו ד"ר פיטר למיש, חוקר עצמאי ומרצה במכללת ספיר. בפועל, נראה בתצלום אדם סתור שיער, בעל משקפיים עבים וז'קט מהוה. אם אכן מדובר בד"ר למיש הרי שזהו אחד האקדמאים החתיכים בישראל.
ענייני תקשורת
בעמוד המאמרים של "הארץ" מתייחס יואל מרקוס לראיונות החג של ראש הממשלה, ובמיוחד לשימוש התדיר של אולמרט במילה "אני". לפי "ספירה לא מדעית" שביצע מרקוס נאמרה מילה זו כ-200 פעמים במהלך ששת ראיונות החג. מרקוס טוען כי "אולמרט אימץ את הביטוי של לואי ה-14: 'המדינה זה אני'" וקובע כי הראיונות היו "בין אגוטריפ לבין אופיום להמונים".
דרור פויר מציע ב"גלובס" פתרון ל"מוסד העבש של ראיונות החג" – "תנו אותו לדור הבא!". לדברי פויר, במקום שאותם כתבים ותיקים ישאלו את ראש הממשלה שאלות על סוריה והפרוסטטה, "יהיה הרבה יותר מעניין לשמוע את אולמרט מנסה לחמוק ממתאגרפים ערניים וזריזים כמו אורי אורבך, רוגל אלפר, אטילה שומפלבי, עינת פישביין, גיא רולניק, איתי אנגל או אבישי בן-חיים, אם לשלוף רק כמה שמות באופן אקראי מהזיכרון".
בעמוד הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב סבר פלוצקר על העיתונות באמריקה. פלוצקר קובע כי "משהו רע עובר על התקשורת האמריקאית המודפסת". לדבריו, "העיתונות האמריקאית המודפסת מפסידה קוראים ומפרסמים משום שהיא תקועה – עסקית, פוליטית ותרבותית – בשנות ה-60 של המאה הקודמת". מהבחינה העסקית, ממליץ פלוצקר לסגור את ה"בוסטון גלוב" שקבוצת "טיימס" מוציאה לאור בהפסד כספי, ובאותה ההזדמנות לסגור גם את עיתוני פילדלפיה ובולטימור ולהחליפם ב"עיתונים כלל-ארציים חזקים עם מהדורות מקומיות". לדבריו, "ככאלה הם יהיו גם רווחיים". עוד בעיות בעיתונות האמריקאית לדעת הכותב: "השתעבדות לתקינות פוליטית ושיח אליטיסטי".
לילך סיגן ממליצה בטור שלה ב"גלובס" לבטל את הרגולציה על הטלוויזיה, כדי לשפר את איכות השידורים. "באופן פרדוקסלי מאוד", לדבריה, "יש בהחלט מצב שלולא היתה בשוק הטלוויזיה הישראלית רגולציה אימתנית כל-כך, תנאי השוק היו מביאים לנו טלוויזיה איכותית יותר". מדוע להגדיר זאת כ"פרדוקסלי"? האין זו תמצית האג'נדה של עיתון "גלובס"?
דורית ענבר, משנה ליו"ר רשות השידור, כותבת ב"הארץ" על הרדיו הדיגיטלי שאמור היה להתחיל בשידוריו כבר באמצע השנה שעברה ועדיין לא פורסם מכרז להפעלתו. לדבריה, החוק הנוכחי פוגע בשידור הציבורי כיוון שהוא מונע ממרבית תחנות רשות השידור להצטרף לרדיו הדיגיטלי. ענבר קוראת להעניק זכות שידור דיגיטלי לכל תחנות רשות השידור.
שלמה שמיר מדווח באותו עיתון על התפתחויות במקרה של ריצ'ארד קווסט, אחד המגישים הפופולאריים ברשת CNN, שנתפס באישון לילה בסנטרל פארק כשחבל קשור מצווארו לאיבר מינו, וברשותו שקית סמים (מתאמפטמין). קווסט, הידוע בסגנון הגשה אנרגטי במיוחד, שוחרר ממעצר והשופט אף ויתר על העמדתו לדין לאחר שהבטיח כי יעבור טיפול רפואי לגמילה מסמים.
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי המועמד ה"כמעט ודאי" לתפקיד מנכ"ל ערוץ 10, במקומו של מודי פרידמן, הוא יוסי ורשבסקי, מנכ"ל עיתון "הארץ".