חבר-כנסת מזהה התקשרות כלכלית מושחתת בין גוף ציבורי לבין כלי תקשורת. הוא מתחיל לשאול שאלות, ומיד מקבל טלפון. על הקו: האיש החזק באותו כלי תקשורת, העיתון הנפוץ במדינה. אותו בעל תפקיד מזכיר לו כי הוא בתחילת הקריירה הפוליטית שלו, ומסביר לו את "עובדות החיים" – כלומר, את המשמעות שיש לסיקור חיובי או שלילי על אותה קריירה. הפוליטיקאי הצעיר והמבטיח לא טורק את הטלפון בבוז או מתלונן על סחיטה, אלא נעתר לבקשתו הלא-מפורשת של נציג כלי התקשורת – מפסיק לשאול שאלות ומניח להתקשרות המושחתת להמשיך באין מפריע.
זה הסיפור שסיפר השר לשעבר חיים רמון – לא על אחד מיריביו הפוליטיים מהימים שבהם היה אחד הפוליטיקאים הבכירים בישראל – אלא על עצמו. כלי התקשורת המדובר הוא "ידיעות אחרונות", האיש החזק הוא דב יודקובסקי, ההתקשרות המושחתת היא עם הטוטו, והפוליטיקאי שהתנהל בצורה מושחתת ולא עצר אותה הוא רמון.
כך תיאר זאת רמון במילותיו: "על חטאי אני אספר. אני חבר-כנסת צעיר ומביאים לוועדת הכספים איזו עסקה לא סבירה בין הטוטו לבין 'ידיעות אחרונות'. ואני אומר, 'רבותי, למה? הרבה כסף...'. רבע שעה אחרי הישיבה מצלצל אלי יודקובסקי. יודקובסקי מסביר לי את עובדות החיים. למה זה חשוב, ושאני בחור צעיר ושעתידי לפני וכו'. בישיבה של השנה שלאחר מכן אני נעדרתי במקרה". את הסיפור חתם רמון באמירה מודגשת: "יש עסקאות כאלה!".
חיים רמון סיפר על התנהגותו הפסולה כדי לחזק את הטענה שמדובר בהתנהלות מקובלת, כזו שלא נחשבה פלילית, אך רק חיזק את החשיבות המכרעת שבהבאתו לדין של מוזס על חלקו ב"תיק 2000"
המוטיבציה של רמון לווידוי המפליל אינה סודית. הוא חשף אותה בפתח דבריו בתוכנית "המקור" ששודרה אתמול: הוא בא לשם כדי לסייע למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שאיתו יש לו מערכת יחסית חברית מאז שהיו צעירים. רמון התראיין במסגרת תוכנית הפתיחה של "המקור" בערוץ 13, שחשפה את הקלטות השיחות המושחתות בין מוזס לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו: נתניהו הבטיח לסייע למוזס להחליש את המתחרה "ישראל היום", ומוזס הבטיח לנתניהו לעצב את הסיקור בקבוצת "ידיעות אחרונות" כך שנתניהו יהיה ראש ממשלה "כמה שהוא רוצה".
רמון סיפר על התנהגותו הפסולה כדי לחזק את הטענה שמדובר בהתנהלות מקובלת, כזו שלא נחשבה פלילית, אך רק חיזק את החשיבות המכרעת שבהבאתו לדין של מוזס על חלקו בפרשת "תיק 2000". רמון ניסה לשכנע שהעובדה שלא הועמד לדין באשמת שוחד על הדיל המושחת שלו – במשתמע או במפורש – עם יודקובסקי מ"ידיעות אחרונות", היא הוכחה שלא מדובר בעסקה פלילית. האמת הפשוטה היא שהדבר מעולם לא הועמד למבחן משום שעד כה רמון לא שיתף את הציבור בעלילותיו.
חיים רמון ונוני מוזס (צילומים מקוריים: פלאש 90)
החידוש הגדול שב"תיק 2000" אינו מערכת היחסים המושחתת בין מו"ל לבין פוליטיקאי בכיר. כפי שרמון וסניגורים אחרים של מוזס ונתניהו מרבים לציין, מערכות יחסים כאלה הן לצערנו חזון נפרץ. הפוליטיקה משחיתה את התקשורת, והתקשורת משחיתה את הפוליטיקה. החידוש הגדול של "תיק 2000" הוא שמעשה העבריינות הוקלט ונחשף, ובהמשך נתמך בעדויות ובפליטות חקירה של החשודים עצמם.
אגב, היה עוד אדם שעלה בזמנו על כך שבין הטוטו לבין "ידיעות אחרונות" ישנה "עסקה בלתי סבירה" שמכניסה לעיתון סכומי עתק מכספי ציבור. קראו לו נחום ברנע, והוא כתב אז ב"דבר". "בימים אלה הונח על סדר היום של ועדת הכספים של הכנסת אחד הנושאים הרגישים ביותר במדינה: הטוטו. כדי להבין מדוע החווירו פלאים אי אלה חברי-כנסת ונעלמו מהאופק כששמעו את מילת הקסמים הזאת – טוטו – נצטרך ללמוד שיעור קצר על הקשר בין פוליטיקה, הימורים, ספורט ועיתונות", פתח ברנע.
בהמשך הסביר כיצד "ידיעות אחרונות" היא "מכונה עיתונאית משומנת בעלת השפעה וקשרים", שמשמשים "להגנה על קונצסיות עסקיות" של הבעלים. "מצד אחד מבטיחה השפעת העיתון את המשך ההכנסות מהטוטו; מצד שני מעשירות הכנסות הטוטו את העיתון ומחזקות את השפעתו". בהמשך, כידוע, עבר גם ברנע לעבוד עבור "ידיעות אחרונות".