תורת האילוצים, שפיתח פרופ' אליהו גולדרט, לימדה אותנו כי השלב הראשון להשגת מטרה הוא איתור צוואר הבקבוק החוסם אותנו מלהשיגה. ברגע זה, החברה הישראלית צופה בהפגנות מיליונים בארץ ובעולם במחאה על אוזלת היד של הממשלות והתאגידים בהתמודדות עם משבר האקלים; היא מזהה כבר את גרטה טונברג, הנערה השבדית, כאייקון של התנועה, והיא גם מתחילה להבין שמדובר בסוגיה רחבה, משמעותית, שלא מתכוונת להיעלם. אבל את העיסוק הציבורי בנושא היא רואה עדיין כטרנד, לא חומר של כותרות ראשיות, ומסרבת בעקשנות להבין כי סדר יום עולמי חדש עומד לטרוף את הקלפים.

צוואר הבקבוק לנושאים מערערים, מהפכניים, בחברות כמו החברה האירופית או האמריקאית הוא שמרנות. מבנה מנטלי עמוק שמתקשה להסתגל לשינויים עמוקים. ומשבר האקלים הוא שינוי עמוק מאין כמוהו. מדובר בנושא מערער, דיסרפטיבי בלעז, שמושך את השטיח מתחת לרגלי ההתנהלות הקיימת.

הקביעה במשפט הקודם היא האנדרסטייטמנט של העשור. מדובר בשינוי של כל המערכות הכלכליות – וכבר בעשור הנוכחי. לא רק החשודים המיידיים – אנרגיה, תחבורה, תעשייה – אלא גם האופן שבו אנו מגדלים מזון, בונים בתים, מתכננים חופשות, משקיעים את כספנו. למעשה, כל אינטראקציה, אישית או מוסדית, בין היד לארנק.

זוהי טרנספורמציה עמוקה, רחבה ומטלטלת שלא תדלג על אף מגזר, תהיה אכזרית למגזרים רבים – כמו תעשיית המזון מן החי, תעופה, בנקאות, בתי-השקעות וביטוח; סלחנית לאחרים – כמו עסקים קטנים המבוססים על כלכלות מקומיות; ונלהבת לגבי חברות הייטק או לואוטק שיביאו פתרונות לבעיות הגדולות.

בחברה הישראלית, לעומת זאת, מחסום השמרנות לא קיים. אנחנו חברה פתוחה, דינמית וחובבת שינויים. אלא שמשבר האקלים על נגזרותיו והסתעפויותיו אינו רק נושא מערער, אלא גם נושא מדעי מורכב להחריד ובלתי נגיש. ומובן שישנם גם מי שדואגים לזרוע ספק ומבוכה, ולבלבל את העסק עוד יותר.

ישנם מדענים ישראלים אמיצים, ספורים, המוכנים לשאת ולהנהיר את המסר. אולם, ככלל, הם קשים להשגה ומתקשים להתארגן למסר קולקטיבי משותף

נניח שלפנינו עיתונאי ישראלי חדור תחושת שליחות, אמיץ, שרוצה לשאת את המסר ולעודד את השינוי המערכתי שלפנינו. המסר המדעי מורכב ומצריך הנגשה. עם מי הוא ידבר? כמה מדענים ישראלים מוכנים לשאת את המסר המטלטל, בלי לרכך, לעדן, או למרוח אותו אל יעד מטושטש של 2050 או סוף המאה?

צוואר הבקבוק שלנו הוא שתיקת רבים מן המדענים הישראלים, כולל זוכי פרס הנובל שלנו, שלא מנצלים את מעמדם בשעה הרת גורל זו ומאפשרים הדחקה קולקטיבית. מתי לאחרונה נתקלתם בפורום מדענים ישראלי שמבקש בדחיפות פגישה עם ראש הממשלה כשעל הפרק ביטחון תזונתי? והאם שמעתם על מדענים הקוראים לקרנות הפנסיה בישראל להסיט בדחיפות את השקעותיהם מחברות המזינות את אסון האקלים לחברות שמציעות פתרונות לאתגרים האקולוגיים הגדולים של דורנו?

ישנם מדענים ישראלים אמיצים ספורים המוכנים לשאת ולהנהיר את המסר. אולם, ככלל, הם קשים להשגה ומתקשים להתארגן למסר קולקטיבי משותף.

בהיעדר מאסה קריטית של מדענים ישראלים מהדיון הציבורי, וכדי להטות את דעת הקהל באופן גורף, שאין ממנו חזרה, אל נושאי האקלים, אין ברירה אלא לדלג כשצריך מעל לראשה של האקדמיה הישראלית. להביא אל השיח הציבורי קולות מדעיים נוספים, בעלי כובד משקל, שישימו את העובדות על השולחן, יציפו את המחירים שאנו עומדים לשלם על התעלמות וטמינת הראש בחול ויצביעו על חלון הזמן שבו אנו יכולים עוד לפעול כדי למנוע את האסון שבדרך.

צילום מסך מתוך אתר "מדעי האקלים – צוות תגובות מהיר" (לחצו להגדלה)

ההבנה כי קיים פער בלתי נסבל בין הידע המדעי לבין הציבור הוליד הברקה חינמית. השירות "מדעי האקלים – צוות תגובות מהיר", המשדך בין מדעני אקלים מהשורה הראשונה בעולם, שנבחרו על-פי המחקרים שפרסמו בעיתונים מדעיים, לבין עיתונאים או מחוקקים חדורי רצון להטביע חותם. מידע מהיר, נגיש, בתוך כמה שעות ובאיכות גבוהה, תפור לעיתונאים המתמודדים עם דדליין. באתר יש דרך פשוטה להצגת שאילתה, והתשובה מתקבלת במהירות, כולל אפשרות לשיחה ישירה.

לבד מהקונגרס האמריקאי עושים שימוש באתר גם כלי תקשורת מובילים כמו CNN, מגזין Science, ה"גרדיאן" וה"ניו-יורק טיימס". השירות, שפועל כבר כמעט עשור, אינו מוגבל לארצות-הברית. לאחרונה הציג מגזין "דה-מרקר" שימוש ב"צוות התגובות" של מדעני האקלים. בכתבה מקיפה ורצינית של נעם בוקסבאום שולב פינג-פונג מרשים בין העיתונאי בוקסבאום לבין מדען ישראלי שכן הרים ראש ופתח פה – פרופ' רון מילוא ממכון ויצמן; ובין העיתונאי לבין חוקר האקלים מברקלי זיק האוספטר, מ"צוות התגובות". מה שאיפשר לבוקסבאום לזקק מהעובדות, תחת דדליין קצר וקשוח, מסר רב-עוצמה לגבי נקודת האל-חזור, שהיא שאלת השאלות בנושא האקלים.

בקצרה, נגמרו התירוצים, צוואר הבקבוק מאחורינו. חינוך מדעי מהיר, נגיש ואפשרי קיים. ישנם קולות מדעיים ישראליים שישתפו פעולה. את חסרונם של האחרים ניתן להשלים. יש להפשיל שרוולים ולהתחיל לכתוב. אין עוד סיבה להתמהמה. אם המידע לא יונגש ואם לא תופגז בו המנהיגות העצלה והפרובינציאלית שלנו, היא נידונה להישאר במדמנת סכסוכי האתמול ותמשיך לנקוט במדיניות העומדת בניגוד לאינטרסים שלנו עצמנו.