עמותת "בני ברוך – קבלה לעם", שניהלה ומנהלת שורה של תביעות דיבה נגד עיתונאים ואזרחים שמתחו עליה ביקורת וחשפו מידע על אודותיה, תשלם 130 אלף שקל לשלושה ישראלים שנתבעו באחד ההליכים המשפטיים. נציגי "בני ברוך" דרשו מבית-משפט השלום בירושלים לפסוק לטובתם פיצויים של כ-415 אלף שקל בגין הוצאת דיבה, אך בתום שלוש שנים וחצי של דיונים הורתה השופטת מיקה בנקי על דחיית התביעה, וקבעה כי העמותה תשלם הוצאות לנתבעים.
ההליך שהסתיים זה עתה בהפסד של "בני ברוך" הוא נגזרת של מאבק משפטי שמנהלים אנשי העמותה נגד אהרון אפלבאום, פעיל במרכז לנפגעי כתות שבנו היה חבר בעבר בתנועת "קבלה לעם". העמותה הגישה נגד אפלבאום שתי תביעות דיבה שעודן מתנהלות: באחת הוא נדרש לשלם פיצויים בסך 300 אלף שקל; בתביעה האחרת, שהוגשה נגד אפלבאום ונגד אנשי המרכז לנפגעי כתות, נדרשים הנתבעים לפצות את "בני ברוך" ב-3 מיליון שקל, סכום גבוה אפילו ביחס לתביעות לשון הרע גדולות.
אפלבאום, מצדו, הגיש קובלנה פלילית נגד היועץ המשפטי של "בני ברוך", עו"ד חנוך מילביצקי. כחלק ממאבקו ב"בני ברוך", אפלבאום גם הקים אתר אישי ובו שיתף מסמכים מתוך ההליכים המשפטיים.
את הביקורת החריפה ביותר מתחה השופטת בנקי על ההתעקשות לנהל את ההליך נגד פסיכולוגית חינוכית שנקשרה לפרסומים בשל טעות טכנית. פסק הדין מייחס ל"בני ברוך" התבססות על "מעין 'תיאוריית קונספירציה'", וקובע כי העמותה פעלה "שלא בתום לב"
תביעה אחרת, רביעית במספר, הגישה עמותת "בני ברוך" נגד חברה בשם "טאדאם", שאחראית לאחסון האתר של אפלבאום. העמותה דורשת מבית-המשפט להטיל על חברת האחסון תשלום פיצויים בסך כ-840 אלף שקל, אך הדיון עוכב עד לסיום ההליכים בתביעה שהוגשה נגד אפלבאום והמרכז לנפגעי כתות. במקביל מנהלת "בני ברוך" שתי תביעות נגד העיתונאי גור מגידו ובעלי תפקידים בתאגיד השידור הישראלי, בגין שני תחקירים וציוצים שפורסמו בחשבון הטוויטר של הכתב החוקר. בעבר תבעו "בני ברוך" גם את אתר "העין השביעית", בעקבות כתבה שעסקה בנסיונותיהם של אנשי התנועה למנוע דיון ציבורי ביקורתי על אודותיה.
התביעה שנדחתה כעת על-ידי בית-המשפט הוגשה בגין מודעות גוגל שפורסמו ב-2016 ונועדו להפנות את הגולשים לאתר המרכז לנפגעי כתות, וממנו לאתר של אפלבאום. הנתבעים הם דידי רמז, יועץ תקשורת שסייע לאפלבאום בהקמת האתר; גיא בכר, בעליה של חברה שסיפקה שירותים טכניים לאתר; ודליה אלוני, פסיכולוגית חינוכית שאינה קשורה לאפלבאום בשום צורה, ונתבעה משום שכתובת האינטרנט של אתר המרכז לנפגעי כתות נרשמה על שמה בשל טעות טכנית.
אחת המודעות שבגינן הוגשה התביעה (מתוך מסמך שהוגש לבית-המשפט על-ידי עמותת "בני ברוך")
בפסק דין שניתן השבוע (11.8) הבהירה השופטת בנקי כי אף אחד מהנתבעים אינו אחראי לתוכן המודעות, ומתחה ביקורת על עמותת "בני ברוך", שיוצגה על-ידי עורכי-הדין אורי קידר, עופר שכטר ודריה ברוד ממשרד כבירי-נבו-קידר-בלום ושות'. השופטת הבהירה כי פסק דינה אינו קובע אם המודעות הכילו לשון הרע נגד "בני ברוך" – סוגיה שתתברר במסגרת תביעת המיליונים שהגישה העמותה נגד אפלבאום והמרכז לנפגעי כתות.
השופטת מיקה בנקי (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)
את הביקורת החריפה ביותר מתחה השופטת בנקי על ההתעקשות של "בני ברוך" לנהל את ההליך נגד הפסיכולוגית החינוכית אלוני – אף שכבר בראשית ההליך הבהירה כי השתרבבה אליו בטעות. היועץ המשפטי של "בני ברוך", עו"ד מילביצקי, טען באחד הדיונים כי אלוני פרסמה תכנים של המרכז לנפגעי כתות, וכי בעבר התקשרה למוקד הטלפוני של העמותה אשה ש"הציגה את עצמה כדליה אלוני מפתח-תקווה" וביקשה להיפגש עם מיכאל לייטמן, המנהיג הרוחני של "קבלה לעם". "מכיוון שאני מבין את המשמעות של להיות בעלים של דומיין (כתובת אתר אינטרנט; א"ב), ומכיוון שאני לא מאמין בצירופי מקרים, לי ברור לחלוטין שהיא קשורה בטבור לנסיון ההכפשה", טען מילביצקי.
השופטת בנקי פסלה את הניתוח הזה באופן מוחלט. "מדובר במעין 'תיאוריית קונספירציה' שלא מצאתי לה ולו בדל אחיזה בראיות", קבעה בפסק הדין. לדבריה, לא הוכח כל קשר ענייני בין אלוני לבין המרכז לנפגעי כתות או אתר האינטרנט שלו, לא הוכח שהיא אי פעם פרסמה תכנים של המרכז ולא הוכח כי אכן התקיימה שיחת טלפון מהסוג שתיאר מילביצקי בעדותו.
הטענות של "בני ברוך" בנוגע לאלוני, סיכמה השופטת, לא היו "ולוּ התחלה של תשתית היוצרת קשר קלוש" בין הנתבעת ובין המרכז לנפגעי כתות. בפסק הדין צוין כי נציגי "בני ברוך" נאחזו בגרסתם השגויה בנוגע לאלוני גם לאחר עדותה, שבה הכחישה כל קשר לעניין. ההתעקשות הזאת, קבעה השופטת, נעשתה "שלא בתום לב".
העד המומחה התברר כדמות מרכזית ב"בני ברוך"
בפסק הדין נקבע כי גם שני הנתבעים האחרים, דידי רמז וגיא בכר, אינם אחראים לפרסומים שבגינם הוגשה התביעה. גם כאן מצאה לנכון השופטת בנקי למתוח ביקורת על התובעים: ב"בני ברוך" טענו כי השניים ייצרו תוכן עבור אפלבאום, אך לדברי השופטת "מדובר באמירה תמוהה שאין לה כל אחיזה בראיות". לדבריה, ב"בני ברוך" ניסו לייצר רושם מטעה בנוגע לאחריות של רמז ובכר לפרסומים, אף שבפועל הם לא יצרו או ערכו תוכן כלשהו עבור אפלבאום והמרכז לנפגעי כתות.
השופטת מיקה בנקי: "לאנשי שירות אלו אין כל מעמד להביע עמדה או דעה, ומצופה מהם לספק שירות מקצועי וניטרלי, חף מביקורת והתערבות. הגשת התביעה כאן כמוה כהגשת תביעה נגד פועל הדפוס בעיתון"
דידי רמז, ציינה השופטת, הוא הבעלים של חברה בשם "הקולר הכחול", שסייעה לאפלבאום בהקמת ותפעול האתר בשנת 2014. הקשר ביניהם נפסק ב-2015, לפני פרסום המודעות שבגינן הוגשה התביעה, אך בגלל שגיאה טכנית נותר רמז הבעלים הרשום של כתובת האתר.
גיא בכר הוא בעליה של חברה בשם "דוראן שירותי אינטרנט", שהעניקה לאפלבאום שירותים מקוונים מ-2015. "אני באופן אישי מעולם לא עשיתי שום דבר טכני או לא טכני באתר של אהרון", הצהיר בכר בפני בית-המשפט. השופטת בנקי קיבלה את עמדתו. "הנתבעים והחברות שבניהולם אינם אחראים לפרסומיהם של מר אפלבאום והמרכז לנפגעי כתות, הם אינם 'יד מכוונת', 'רוח חיה' או בעלי מעמד לעריכה וסינון", קבעה בפסק הדין.
"לאנשי שירות אלו אין כל מעמד להביע עמדה או דעה, ומצופה מהם לספק שירות מקצועי וניטרלי, חף מביקורת והתערבות. הגשת התביעה כאן כמוה כהגשת תביעה נגד פועל הדפוס בעיתון", הוסיפה השופטת בנקי. במקרה הזה, העירה השופטת, כלל לא הוכח שפרסום המודעות נעשה באמצעות אתרי האינטרנט של אפלבאום ושל המרכז לנפגעי כתות.
הטענות של "בני ברוך" על אחריותם של הנתבעים הסתמכו בין היתר על עד מומחה בשם ערן שיוביץ, שהוצג כבעל מקצוע העוסק בשיווק באינטרנט. ואולם, כשנחקר שיוביץ מעל דוכן העדים התברר כי הוא "בעל תפקיד משמעותי וּותיק אצל התובעת, ואף תורם לה באופן קבוע מכספו ומזמנו", כך על-פי פסק הדין.
שלושה ימים לפני מתן פסק הדין, ולאחר שהצדדים כבר הגישו את סיכומיהם, עורכי-הדין של "בני ברוך" פנו לבית-המשפט וביקשו למחוק את התביעה. השופטת בנקי לא התייחסה לבקשתם, וקבעה כי דינה של התביעה להידחות
השופטת בנקי ציינה כי שיוביץ לומד ב"בני ברוך" מזה כ-18 שנה ואף מלמד במסגרות הלימוד של העמותה, וכי בעבר היה גם מעורב בענייני כוח האדם שלה. בנוסף, ציינה השופטת, שיוביץ לקח חלק בעריכת ספרי "קבלה לעם" ובשידורי ערוץ הטלוויזיה של העמותה, ערוץ 66. לצד זה, השופטת העלתה תהיות בנוגע לתוכנה של חוות דעתו וקבעה כי חלקים רבים בה אינם רלבנטים למקרה שהובא בפניה.
בחלק אחר של פסק הדין ציינה השופטת כי ב"בני ברוך" העלו שוב ושוב את "עמדתם האידיאולוגית" של הנתבעים ביחס לעמותה ולאנשיה. השופטת קבעה כי אין בכך כדי לקשור בינם ובין הפרסומים שבגינם הוגשה התביעה. "אני דוחה את הטענה לקיומה של 'עמדה אידיאולוגית' של מי מהנתבעים", כתבה בפסק הדין. "עמדותיהם, בכל הכבוד, כלל אינן רלבנטיות לענייננו", הוסיפה.
שלושה ימים לפני מתן פסק הדין, ולאחר שהצדדים כבר הגישו את סיכומיהם, עורכי-הדין של "בני ברוך" פנו לבית-המשפט וביקשו למחוק את התביעה – אם כי חזרו על הקביעה שלפיה הנתבעים לקחו חלק ב"פעילות פוגענית" נגד העמותה.
השופטת בנקי לא התייחסה לבקשתם. היא קבעה כי דינה של התביעה להידחות – והורתה ל"בני ברוך" לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים. בכר ורמז, שיוצגו על-ידי עו"ד ישי שנידור, יקבלו מ"בני ברוך" 65 אלף שקל. הפסיכולוגית החינוכית אלוני, שאותה ייצג עו"ד עופר דב פורת, תקבל סכום זהה.
56873-02-16
* * *
לעיון בפסק דינה של השופטת מיקה בנקי