בלי רחמים

במדור "פואנטה", הפותח את מוסף "G" של "גלובס", מתפרסמים נתונים על הנושאים שזכו לסיקור הרב ביותר במדיה במהלך השבוע שלפני רדת הגיליון לדפוס. מבחינת מספר האייטמים, כך לפי בדיקת חברת יפעת מחקרי מדיה, כתב האישום שהוגש נגד מחמוד קטוסה באשמת אונס ילדה בת 7 בבנימין הגיע למקום החמישי עם 191 כתבות. הישג לא רע, בהתחשב בכך שהפרסומים הראשונים על המקרה ראו אור לקראת סוף התקופה שנבחנה עבור המדור (12.6–18.6).

עוד במדור: פילוח שביצעה חברת Vigo על "השיח" סביב האונס ברשת. 73% ממנו עסק בהיבטים פוליטיים של המקרה, כך נמסר. 71% מתוך אותן שיחות על ההיבטים הפוליטיים של המקרה באו מכיוון ימין, כשעיקר הטענות של הימנים נוגעות לתת-סיקור מחד, ומאידך לכך שהאונס אינו אלא פיגוע טרור. השמאלנים, מנגד, דיברו בעיקר על ניצול המקרה מצד הימין.

מאלף להביט על הדרך הארוכה שעשתה התקשורת הישראלית ביחסה למקרה האונס בטווח זמן של ימים בודדים.

הפרסומים הראשונים על כתב האישום הגיעו ביום ראשון בערב לעיתונות המשודרת, והיו מצומצמים יחסית. כך היה גם למחרת בבוקר בעיתונות המודפסת. רק במהלך יום שני השבוע, עם העיון בכתב האישום שהוגש נגד קטוסה (כשברקע הטענות ברשתות החברתיות לתת-סיקור מטעמים פוליטיים) גברה תשומת הלב שניתנה למקרה. היא הגיעה לשיאה בעיתונות המודפסת בימים שלישי ורביעי עם כותרות ראשיות צעקניות ("ידיעות אחרונות") וניצני בחינה עצמאית של ממצאי החקירה ("הארץ").

ב"ידיעות אחרונות" נקטו בטון החריף ביותר נגד קטוסה, וגם אחרי שהתעוררו סימני השאלה התבצרו בעמדתם. ביום שלישי השבוע, אולי כדי להוכיח שהם יותר פטריוטים מכולנו ביחד, השער של "ידיעות אחרונות" הוקדש ברובו למקרה האונס עם כותרת בוטה, "בלי רחמים", ותצלום גדול של החשוד הערבי. כתב חדשות 13 יוסי אלי היה הראשון שפקפק פומבית במהימנות כתב האישום, כבר ביום שני בערב, אבל באותה עת השאלות שלו נבלעו בהמולה.

שערי "ידיעות אחרונות", 18.6–19.6

במהלך יום שלישי צצו עוד ועוד תהיות לגבי מהימנות העובדות בכתב האישום, הן על-ידי עיתונאים מכלי תקשורת אחרים (בעקבות אלי צעדו בין היתר גם עמיתיו מ"הארץ") והן על-ידי הרשויות החוקרות. אולם למחרת, ביום רביעי, ב"ידיעות אחרונות" לא ויתרו. רוב השער הוקדש שוב למקרה, ושוב נדפס בו תצלומו של קטוסה. הכותרת אמנם בישרה כי "החקירה מתחילה מחדש", אולם מי שהביט בשער לא יכול היה לנחש שהסיבה לכך היא קריסה מסתמנת של ממצאי החקירה עד כה.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ביום רביעי הוקדשה ל"גילויים חדשים" בפרשה, שכולם תומכים בכיוון הראשוני שלפיו קטוסה הוא האנס: "הילדה העידה ארבע פעמים, וסיפרה בפירוט על האונס" (כלומר עדות משכנעת, מהימנה); "היא ציירה לחוקרים את הבית שבו נאנסה" (מה שמסייע כביכול לקשור את הנאשם למקום המעשה); ו"העידה שנחטפה במכונית או באוטובוס – ולא ברגל" (עובדה ששומטת את הקרקע מתחת לאחת התהיות המרכזיות שעלו לגבי הגרסה בכתב האישום: כיצד נגררה מרחק כה רב מבית-הספר ועד למקום האונס בניגוד לרצונה על-ידי אדם זר, פלסטיני, ביישוב חרדי, בלי שאף אחד שם לב?). בכותרת המשנה של "ידיעות אחרונות" צוין באותו בוקר כי לפי מידע חדש, קטוסה גם היה מעורב על-פי החשד בתקיפה נוספת.

למרות שהשער הזה נועד לתמוך בגרסה שבינתיים התערערה עוד יותר, ב"ידיעות אחרונות" היו גאים בו כל-כך עד שכללו אותו במדור "השבוע שהיה: הסיפורים הבולטים של 'ידיעות אחרונות'", שפותח את הגיליון הבוקר. רק אתמול, ביום חמישי, הגיע גם לשער "ידיעות אחרונות" מידע על בעיות מהותיות בכתב האישום. לא בכותרת ראשית, אלא בפינה בתחתית השער – וגם זה מתחת לכותרת שממנה נושבת רוח בכיוון ההפוך.

הבוקר נמצא מקום לסיקור הפרשה בתחתית שער "ידיעות אחרונות", שם מתפרסם ציטוט חסר ערך חדשותי מפי אבי הילדה שנאנסה ("מתפללים לקב"ה שייתן לילדה כוח"), ורק תחתיו מוזכר החשש שצץ במשטרה, שלפיו שיחות שקיימו ההורים עם בתם פגעו בחקירה. בעמוד 8 של העיתון, בידיעה בולטת אך קצרה, מדווחים אלי סניור ואלישע בן-קימון כי אבי הילדה מתאר את חייהם כ"סיוט" ואומר: "אנחנו מתפללים כל הזמן בדמעות בתקווה שהקדוש ברוך הוא ייתן לילדה את הכוח להתמודד, לא רק עם האירוע המחריד שעברה אלא גם עם אירועי היומיים האחרונים, שמערערים קשות את מצבה הנפשי והרגשי".

עוד מדווחים סניור ובן-קימון כך: "אבי הילדה אמר כי הוא חושד במנקה הערבי (כלומר בקטוסה; א"פ) עוד לפני הזיהוי הראשון שבוצע על-ידי הילדה. בנוסף, האם הגיעה לבית הספר וצפתה יחד עם המורה בסרטונים שבהם זיהתה את מחמוד קטוסה עוד לפני הזיהוי הראשוני של הילדה".

ב"ישראל היום", שהפגין מעט פחות התלהמות לאורך השבוע ביחס למתחרה, הפרשה כבר דעכה לחלוטין. בגיליון "ישראל היום" מהבוקר אין כל אזכור למקרה.

ככל שהדיווחים על המקרה ב"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" הצטמצמו, ב"הארץ" הם רק הלכו ותפחו. הכותרת הראשית הראשונה שניתנה לפרשה לא באה בעקבות כתב האישום, אלא דווקא בעקבות הקשיים הראייתיים שהתגלו. הבוקר מקדיש העיתון את כל התוכן המערכתי בעמודים 6–8 לסיקור האירוע, החקירה והשלכותיה. יהושע (ג'וש) בריינר ויניב קובוביץ מפרטים לגבי הכשלים בחקירה, ואילו עמירה הס מביאה את גרסת משפחת הנאשם.

נסרין, אשתו של קטוסה, העובדת כמורה בבית-ספר יסודי, מספרת להם כי נבהלה מאוד כשקיבלה טלפון מקרוב משפחה שהתעניין בשלום בעלה, וחששה כי לא חש בטוב ואושפז, אבל נרגעה לשמוע כי הוא בסך הכל נעצר. "לא הייתי מודאגת, כי היה לי ברור שזו טעות כלשהי שתתברר מהר", היא אומרת. רק בהמשך, עם הארכות המעצר החוזרות ונשנות, הבינה "שיש פה משהו לא טבעי. שיש פה איזו מזימה נגדו. [...] אני לא מפחדת שהוא אשם, אני יודעת שהוא לא. אני פוחדת על בריאותם הנפשית של ילדי. זו מלחמה נפשית נגדנו".

אגב, ב"מעריב", שהתחרה לאורך השבוע ב"ידיעות אחרונות" בבולטות שהעניק לסיפור, מקדישה הבוקר שרה ב"ק את טורה הקבוע לפרשה. "אני כבר יכולה לומר לכם: רוב הסיכויים שהוא לא יורשע", כותבת ב"ק על קטוסה בלי להזכיר את שמו, ומחזקת את קביעתה בנתון הבא: "85% מתיקי עבירות המין נסגרים בפרקליטות עוד לפני הגשת כתב אישום בגלל מחסור בראיות שיחזקו את עדותה של הנפגעת"

הנתון מזעזע, אין ספק, אולם אין קשר בינו ובין מערכת המשפט האזרחית שממנה הוא שאוב לבין המקרה של קטוסה, הנשפט בבית-משפט צבאי על-ידי רשויות הצבא המחזיקות בריבונות על השטח שבו אירע האונס. בהמשך טורה קובלת ב"ק על הצביעות של התקשורת.

עוד אחד שממהרים לשפוט אותו

עו"ד איריס ניב-סבאג, המייצגת את מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס ב"תיק 2000", מתראיינת ל"גלובס". היא מדברת על אמנות, ילדות, זוגיות, לימודים, קולגות, וגם על מוזס כמובן. "הפרשנות לשיח שהתקיים בין נתניהו למוזס היא שגויה, ואינה תואמת את התמונה העובדתית והנורמטיבית", היא אומרת.

לדבריה, "ראייה מלאה של המציאות ושל השיח המורכב שהתקיים בין השניים, כפי שנציג בשימוע, לא רק שאינה תומכת בפרשנות פלילית, אלא עומדת בסתירה לפרשנות כזאת".

ועוד מוסיפה עו"ד ניב-סבאג: "הרבה פעמים רחשי הלב במדינה הם להרשיע בלי לדעת את העובדות. יש תרבות בארץ שנורא ממהרים לשפוט. אני משתדלת לא להיות כל-כך שיפוטית ולפקפק במה שנראה על פניו כברור מאליו. למוזס עומדות טענות משפטיות ועובדתיות חזקות, ואנו מאמינים שלאחר הליך השימוע – התיק נגדו ייסגר, ויתברר כי הוא לא עבר עבירה פלילית. ככלל, יחסים בין תקשורת לאנשי ציבור, לרבות פוליטיקאים, הם אבן יסוד במדינה דמוקרטית. ניסיון לצבוע מערכת יחסים כזאת, מורכבת ומסובכת ככל שתהיה, בצבעים פליליים – הוא בעייתי ומסוכן".

במדינת הקורבנות

מודעה מטעם המשרד לנושאים אסטרטגיים, "ישראל היום", היום

ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב" מתפרסמת הבוקר מודעה שנראית כאילו היא חלק מקפיין של אם-תרצו, אך למעשה ממומנת מכספי המסים של כולנו ונוצרה על-ידי לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ) בהזמנת המשרד לנושאים אסטרטגיים.

המודעה מתבססת על "דו"ח" של המשרד בשם "מחבלים בחליפות", שפורסם בחודש פברואר האחרון וחשף לכאורה קשרים בין ארגוני טרור לפעילי BDS. הדו"ח זוכה כעת לעדנה מחודשת לרגל קמפיין טלוויזיוני שהושק בימים האחרונים בכיכובו של אברי גלעד.

גלעד מתראיין לגבי בר-חיים במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" לרגל התנערותו הפומבית מראש הממשלה בנימין נתניהו. בין היתר הוא נשאל גם על חלקו בקמפיין. "קודם כל, זה לא קמפיין, זה סרטון ללפני החדשות. 'דקה לשמונה'. מעין תשדיר שירות. וזה בתשלום ממשלתי צנוע. אבל זה חשוב", משיב גלעד ועובר לדבר על מגוון נושאים אחרים, בין היתר על השריפה בכנסיית נוטרדאם.

"דוברי ההסברה הישראלית, מבית ומחוץ, דורשים מהעולם הליברלי להסיר את מחסומי העידון וההכלה כלפי האחר ו'להגיד את מה שכולם באמת חושבים'", כותב עפרי אילני ב"הארץ". "הדרישה הזאת מתבטאת היטב בתקשורת המיינסטרים בישראל. באולפני הטלוויזיה שלנו נשמעות אמירות גזעניות ואסלאמופוביות שלא היו משודרות לעולם במדינות מערביות, אלא רק בערוצים ימניים מובהקים".

הנה, למשל, ציטוט מדברי גלעד בראיון למוסף הבידור של העיתון הנמכר במדינה: "המוסלמים באו לאירופה כדי להשתלט, לאנוס ולעשות את כל הדברים המחרידים שהם מביאים מארצות מוצאם. לאו דווקא המזרח התיכון. גם מאפריקה". גבי בר-חיים עוברת לשאלה הבאה.

אבל אפילו התבטאות שכזו מחווירה לעומת מה שקרה רק לאחרונה, כשאשת התקשורת הבריטית קייט הופקינס התראיינה לערוץ i24News והבהירה כי לפי דעתה, יש מקום רק למדינה אחת בין הירדן לים. כשנשאלה האם יש מקום לתת זכות הצבעה לפלסטינים במדינה זו השיבה בשלילה – אך לדבריה גם לא תיכון כאן מדינת אפרטהייד. במקום זאת היא מציעה "לסלק את האנשים שלא שייכים לכאן", כלומר טיהור אתני המוני של מיליוני פלסטינים (ואולי גם יהודים שמאלנים, לא ניתן פירוט). בערוץ תיארו אותה כ"מעוררת מחלוקת".

Controversial commentator @KTHopkins tells @amikaufman, ‘there will never be #peace in #Israel until you remove the people who don’t belong there,’ adding there will ‘never ever’ be a #twostatesolution: pic.twitter.com/AprtpCMslj

— i24NEWS English (@i24NEWS_EN) June 10, 2019

כשאילני כותב ב"הארץ" על הסלידה הישראלית מהפוליטיקלי קורקט הוא נותן כדוגמה את גלעד, שטען בתוכנית הבוקר שהוא מגיש כי השריפה בקתדרלת נוטרדאם נגרמה מתוצאה מהצתה של מוסלמים. בראיון עמו ב"7 לילות" חוזר גלעד על עמדתו. "השנה היו 11 מקרים של הצתות בכנסיות בצרפת על-ידי אסלאמיסטים. אז להעלות על הדעת שהפעם ה-12 זה אסלאמיסטים זו פשוט פגיעה מחרידה וגזענות? זה מגוחך. וזו החשיבה הליברלית. זה מטורף", הוא אומר.

במקור, נזכיר, דיבר גלעד על "גל של שריפות של כנסיות" ובהמשך טען כי "875 כנסיות חוללו בשנה האחרונה בצרפת, רבות נשרפו". בדיקה של צוות "המשרוקית של גלובס" העלתה כי קשה לבסס את הטענות הללו. 626 כנסיות ו-252 בתי קברות נוצריים הושחתו במהלך שנת 2017, אך אין כל נתון על מספר הכנסיות שנשרפו וגם לא על זהות המבצעים. מנין הנתונים העדכניים של גלעד? בר-חיים לא שואלת, וגלעד אינו משיב.

"החופש להכליל ולהעליב נבלם על סף הבית", מוסיף וכותב אילני ב"הארץ". "כשמדובר על ישראל או על ישראלים, אנחנו נעשים פתאום רגישים כמו הנסיכה והאפון. עיתונאים ופוליטיקאים ישראלים ששו להגן על חופש הביטוי של 'שרלי הבדו', שסנט בוולגריות במוסלמים. אבל כאשר פוליטיקאי ישראלי מופיע בקריקטורה, הם ישלפו מד זווית וימדדו את השיפוע המדויק של האף שמופיע באיור. אם הוא יחרוג במעלה מהמקובל, הם יגלגלו עיניים לשמים, יזעקו 'דר-שטירמר' ויזהירו מפני גל חדש של אנטישמיות. [...]

"מבחינות רבות, ישראל והארגונים הפרו-ישראליים המציאו את הרגישות לתקינות הפוליטית. הליגה נגד השמצה, מכוני ניטור להתבטאויות נגד יהודים ואמנות בינלאומיות למאבק באנטישמיות — כל אלה הופעלו הרבה לפני שמישהו חשב על פוליטיקלי קורקט. ישראל היא מדינת הקורבנות, והקורבנוּת עומדת בליבת זהותה.

"וזו הנקודה החשובה: הישראלים לא באמת רוצים שהעולם יסיר את כבלי הפוליטיקלי קורקט והכלת 'האחר'. כי במצב כזה לא קשה לדמיין איך יצטיירו היהודים וישראל. מספיק להציץ בעיתונים מרכזיים ברוסיה, מדינה שבה הוסרו מגבלות התקינות הפוליטית, כדי להיזכר איך מוצגים היהודים במצב שבו מותר להגיד 'מה שכולם באמת חושבים': עלילות דם, תיאוריות קונספירציה וסטריאוטיפים ימי-ביניימיים הם כולם דבר שבשגרה.

"אך התעמולה הישראלית, כדרכה, רוצה לאחוז במקל משני קצותיו. היא תוקפת את שיח התקינות הפוליטית כשזה נוח לה, ומתקרבנת כשזה נראה לה שימושי. יום אחד היא מאמצת עמדות שלא היו מביישות עיתוני אלט-רייט; ואז, מיד אחר-כך, היא חוזרת לעטות את פרצופו הנוגה של יאנוש קורצ'ק".

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" מוקדשות הבוקר לאיראן, ולאפשרות של מלחמה בינה לארצות-הברית. "המתח במפרץ הפרסי מחריף: איראן הפילה מל"ט אמריקאי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "רוחות מלחמה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ואילו הכותרת הראשית של "ישראל היום" קוראת: "טראמפ על יירוט המל"ט: תקיפה באיראן? בקרוב תגלו".

הכותרת הראשית של "מעריב" היא ציטוט מפי ראש המוסד לשעבר שבתי שביט, שהעניק ראיון למוסף השבועי של העיתון: "לא אשאר דקה בישראל של סמוטריץ'". בכל העיתונים מתפרסמות ידיעות על דברי שביט, שפורסמו בתמצית כבר אתמול, ובכולן ניתן קרדיט ל"מעריב".

ממשלה של סמוטריצ'ים

בצלאל סמוטריץ' עצמו מככב גם בשער "בשבע", בתצלום יפה, בעל ארומה הומו-ארוטית, עם הרב רפי פרץ, וכן בשער מוסף "שישבת" של "ישראל היום", וזאת לרגל ראיון שערך עמו יהודה שלזינגר.

שער "בשבע", 20.6.2019

"סמוטריץ' הפך לשם נרדף לאדם שיודע לעבוד ולהצליח, בגלל זה מפחדים ממנו", הוא מעיד על עצמו. "יש אנשים במערכת הפוליטית שהם קוריוזים, עושים המון רעש ולא עובדים. אף אחד לא חושש מהם. אותי תוקפים כי אני בא לעבוד. [...] זה כבוד גדול שאומרים 'ממשלה של סמוטריצ'ים'. זה שהפכתי לשם נרדף לדבקות אידיאולוגית, ליכולת ביצוע, להנעת תהליכים – מחמיא לי. לדעתי, זה גם מוגזם. אני לא עובד לבד. אני עובד עם אנשים".

שלזינגר שואל את סמוטריץ' על החזון שלו, והשר הטרי משיב: "אני רוצה להחיל את הריבונות הישראלית על כל שטחי יהודה ושומרון לאט-לאט". מה יהא על הפלסטינים שחיים שם? כן זכות הצבעה, לא זכות הצבעה? מדינת אפרטהייד או כל אזרחיה? שלזינגר לא שואל וסמוטריץ' לא משיב. עוד ממליץ השר סמוטריץ' ליישב מחדש את עזה ביהודים, ובמקביל "לפתוח את שערי עזה להגירה". הכוונה ככל הנראה להגירה החוצה של פלסטינים.

כיצד מעודדים הגירה של פלסטינים מעזה? אפשר למצוא רמז לכך במדיניות האש שסמוטריץ' ממליץ עליה מול חמאס: "אני חושב שצריך לגבות מהם מחירים יותר כואבים. על כל טיל שנוחת במדינת ישראל צריך למחוק 40 רבי-קומות במרכז עזה, שחמאס יבין שהוא משלם מחיר בלתי נסבל ונוציא לו את החשק לתקוף אותנו".

ויש לו גם פתרון שמונע נקיפות מצפון על פגיעה המונית באוכלוסייה: "הייתי מייצר מערכת אוטומטית, שמזהה שיגורים ויורה לעבר מקור הירי בצורה אוטומטית. המשמעות היא שאם מישהו יורה מתוך אוכלוסייה, הוא זה שלוחץ על הכפתור שמפעיל ירי נגדי". פתרון שבוודאי נראה הגיוני למי שאמון על ההיגיון שבבסיס המצאות כמו מעלית שבת או שעון שבת.

בניכוי הערבים

ב"ישראל היום" שוב מתפרסם סקר ליהודים בלבד תחת כותרת המייחסת את ממצאיו לכלל הישראלים. הפעם דווקא יש הצדקה טובה לעריכת הסקר בקרב מדגם מייצג של יהודים בלבד, שכן הוא עוסק בענייני אנטישמיות והיחס ליהודים באירופה. עם זאת, אין כל הצדקה לאופן שבו מנוסח הדיווח על ממצאי הסקר.

"‭49%‬ מהישראלים: חוששים מאנטישמיות בטיול בחו"ל", נכתב בכותרת הידיעה, שעליה חתום הכתב חנן גרינווד. גם בכותרת המשנה ובגוף הידיעה מוגדרים הנסקרים פעם אחר פעם כ"ישראלים". זו הגדרה מטעה, שכן לצד היהודים, שהם כ-80% מאוכלוסיית ישראל, ישנה עוד כחמישית מאוכלוסיית המדינה שאינה יהודית. גם הם, איך שלא מסתכלים על זה, ישראלים.

פרשנות פוליטית

"מישהו ערב לנו שנתניהו לא ישיג 61 ידיים (בלי ליברמן) בפעם הבאה? הוא יותר קרוב לזה ממה שחושבים" (בן כספית על הדיונים הפנימיים בכחול-לבן, "מעריב").

"על מנת שנתניהו ישרוד הדחה שבעקבותיה כתב אישום ומשפט, גוש הליכוד-ימין-חרדים חייב לזכות ב-61 מנדטים לפחות, הפעם ללא ישראל-ביתנו של ליברמן. בתנאים הנוכחיים, מודים בכירים בליכוד, זו נראית משימה כמעט בלתי אפשרית" (יוסי ורטר, "הארץ").

מאבק על ערכים

קלמן ליבסקינד מקדיש הפעם את טורו ב"מעריב" למצעד הגאווה, וליתר דיוק לתלונה על כך שלא ניתן עוד לקיים ויכוח ציבורי בישראל על ערכי המשפחה המסורתית לעומת דרך חייהם של להטב"קים בישראל. הדוגמה המובהקת שלו היא ההחלטה של עיריית ירושלים להסיר את המודעות שקראו "אבא ואמא = משפחה", וזאת מחשש ל"פגיעה ברגשותיו של חלק מהציבור המתגורר בירושלים".

מצעד הגאווה בירושלים, 2018 (צילום: גילי יערי)

"אתם יודעים כמה דברים במרחב הציבורי פוגעים ברגשותיהם של אנשים?", שואל ליבסקינד. "אני מוכן להתערב שאם נערוך סקר בקרב תושבי ירושלים, נגלה שיש בהם יותר אנשים שרגשותיהם נפגעים מהמצעד מאנשים שרגשותיהם נפגעים מהשלטים נגד המצעד. אז מה? מישהו היה מוכן לקבל את הרעיון שזו תהיה סיבה מספקת לבטל אותו?". בהמשך יוצא ליבסקינד נגד הלובי הלהט"בי בתקשורת, שמחבק את חברי הקהילה ומשתיק כל ביקורת עליה.

ואז ליבסקינד מגיע ללב העניין. "ישנה שאלה אחת מרכזית שראוי לשאול את אנשי הקהילה הגאה, שאלה שהתשובה לה תכריע איזה מין דיון יש בפנינו", הוא כותב. "ברור לגמרי מדוע במצב הדברים הנוכחי, כשאלה נטיותיכם, אתם מבקשים זכויות והכרה ושוויון. אבל האם אתם מוכנים להתפלל יחד לכך שמהיום והלאה לא ייוולדו עוד ילדים עם נטייה מינית שונה? אם התשובה לשאלה הזו היא שלילית, המשמעות היא שאנחנו לא עוסקים בדיון על זכויות של מי שמבקשים פתרונות שוויוניים לכל אדם, תהא נטייתו המינית אשר תהא, אלא על מאבק רחב הרבה יותר. מאבק על ערכים. מאבק על דמותה ועל עתידה של המשפחה".

רציני ושקול

עיתונו של אלי עזור שוב מעניק שירות טוב לאביגדור ליברמן. את מועמדו לראשות עיריית ירושלים, משה ליאון, הריץ העיתון בבוטות, פעמיים. יום לפני פתיחת הקלפיות בבחירות האחרונות לכנסת, כתבת השער במוסף של "מעריב" הוקדשה לראיון עם דליה איציק, שסיפרה, וזה כמובן הודגש בשער, כי בבחירות הקודמות החליטה להצביע דווקא לליברמן.

ביום רביעי השבוע דיווח יהודה שרוני כי "מנהיג ישראל-ביתנו אביגדור ליברמן זוכה לתמיכה גדלה והולכת במגזר העסקי", הכותרת זכתה להבלטה בשער העיתון.

אביגדור ליברמן במסיבת עיתונאים לאחר ההכרזה על פיזור הכנסת, 30.5.2019 (צילום: פלאש 90)

במה שנראה כהשקת קמפיין למינוי ליברמן לשר האוצר דיווח שרוני ברביעי כי "עוד ועוד אנשי עסקים מובילים החליטו להצביע עבורו בבחירות הקרובות מתוך הנחה שיש לו סיכויים גבוהים להביא למהפך". איש העסקים דני גילרמן, לשעבר שגריר ישראל באו"ם, צוטט כאומר כך: "אני מאוד מעריך את איווט ואת העמידה הנחרצת שלו מול המפלגות החרדיות. זה מסוג המנהיגות שאנחנו מחפשים. אני שומע מהרבה חברים שלי במגזר העסקי שבכוונתם להצביע הפעם ליברמן, אבל מבחינתי שום דבר עדיין לא סגור".

הבוקר מפרסם שרוני ראיון שערך עם נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש. "צריך שבאוצר יישב מנהיג", אומר נציג התעשיינים. "מי לדעתך יכול לקחת על עצמו משימה כזאת?", שואל שרוני ומוסיף: "מזכירים את ליברמן". "זה לא תפקידי להגיד מי. אבל אם אתה שואל, אין לי ספק שליברמן הוא מנהיג שהוכיח נחישות ושלא מפחד לקחת על עצמו מהלכים מסוכנים גם מבחינה פוליטית. הוא רציני ושקול. שאלת ההובלה של ליברמן היא מעניינת ומדובר באופציה סבירה".

ב"דה-מרקר" מראיינים חגי עמית ורותם שטרקמן את עודד פורר, מספר 2 בישראל-ביתנו. "שאלת פעם את ליברמן איך קרה שבחשבון הבנק של הבת שלו, מיכל, נחתו מיליוני שקלים?", הם תוהים. "אני שמח להיות במפלגה של פוליטיקאי שנחקר 17 שנה ובסוף יצא זכאי פה אחד מול שלושה שופטים, ובניגוד לאחרים, כשעיכבו את הגשת כתב האישום שלו, הוא עתר לבג"ץ כדי שיגישו אותו כבר", הוא משיב.

הארץ בן 100

בשער "הארץ" מתפרסם טור מאת המו"ל עמוס שוקן לרגל מלאות 100 שנים לעיתון. הטור מסתיים בקריאה למי שעדיין אינו מנוי לעשות מנוי. אתמול פרסם איתמר ב"ז באתר זה כי במקביל שיגר שוקן איגרת למנויים הוותיקים בהצעה כי יתרמו אלף שקל ומעלה למימון מינויים דיגיטליים לבני הדור הצעיר.

"חדשות הארץ", 18.6.2019

הבוקר המידע על כך מגיע לשער "מקור ראשון", לצד הפניה לטור ביקורתי על "הארץ" מאת עורך העיתון חגי סגל. גם "כלכליסט" מעניק שי קטן ל"הארץ". סגן העורכת אמיר זיו יוצא נגד פרסום מאמר מאת נתן אשל במדור הדעות של "הארץ".

צפי סער, אחת מכמאה עיתונאים ב"הארץ" ו"דה-מרקר" שחתמו על עצומה בעקבות פרסום המאמר של אשל, שבה ומבקרת את הפרסום, הפעם מעל דפי "הארץ". בטורה שב"גלריה" היא כותבת על היחס הנוכחי לתנועת MeToo#, ומציינת: "הרוח שינתה כיוון. זה ניכר גם בעיתון זה, שבו פורסם השבוע מאמר דעה מאת נתן אשל, שאף כי הורחק מהשירות הציבורי לאחר שבין השאר צילם מתחת לחצאיתה של עובדת במשרדו, משתתף כיום בניהול המשא-ומתן הקואליציוני".

לצד הטור החגיגי של המו"ל מצרף הבוקר "הארץ" למנויים הדפסה מחודשת של הגיליון הראשון, שיצא השבוע לפני מאה שנה. גימיק יפה. מי שמעוניין להעמיק מוזמן לקרוא את מה שכתב עופר אדרת על הגיליון הראשון (בגרסה מקוונת בלבד) ואת מה שכתב מרדכי נאור ב"מוסף הארץ" על הימים הראשונים של העיתון. כאן באתר "העין השביעית" פרסמנו עשרת אלפים מלה מאת עוזי אלידע על השנים הראשונות של "הארץ", מאמר שפורסם במקור בכתב העת "קשר".

עושים לביתם

גם הבוקר מתפרסמים ב"מעריב" מדורים במימון תנובה ואסם.

ענייני תקשורת

מסר לא רע. ענת ביין-לובוביץ' כותבת ב"גלובס" על העסקה שבמסגרתה השתלט ארנון (נוני) מוזס על חלק גדול עוד יותר ממניות "ידיעות אחרונות". ביין-לובוביץ' תוהה מדוע מוזס, שממילא שלט ללא עוררין בעיתון, זקוק למניות נוספות. אדם המוגדר כ"אחד העובדים בקבוצה" משיב לה כך: "גם בהינתן כתב אישום, מי יעז לומר לנוני כעת שהוא צריך להשעות את עצמו? זה גם מסר לא רע עבור הפרקליטות ערב כתב אישום – בבחינת אל תשכחו מי שולט בעיתון החזק במדינה".

תן לי ואתן לך. דני נוימן מעניק ראיון לערן נבון במוסף "שישבת" של "ישראל היום", בעקבות החלטת הפרקליטות לסגור את התיק נגדו בחשד לשחיתות. התיק נולד בעקבות כתבת תחקיר של מיכל פעילן וחיים ריבלין בחדשות ערוץ 2 (כיום חדשות 12). בכתבה נראה נוימן דורש תשלום של 2,500 דולר תמורת קביעת פגישה במשרד ממשלה. בין היתר אמר כי "במדינה הזאת הכל קשרים, אני יכול להעביר פה גם דברים לא הגיוניים".

נוימן מפרט באוזני נבון את המסע שעבר מרגע שידור הכתבה ועד היום, ומבקר בחריפות את העיתונאים שתיעדו אותו במצלמה נסתרת. "הם ניסו להרוס לי את החיים, הם שיקרו, רימו וניסו לשדל אותי לדבר עבירה. אבל ברוך השם, לא הצליחו", הוא אומר. עורך-דינו, קובי קמר, מבטיח לתבוע את חדשות 12 על הנזקים שגרמו לנוימן, ומוסיף: "אם יש חשד לשוחד, הרי יחסי ה'תן לי ואתן לך' בין המשטרה לחדשות 12 הם אלה שמקימים חשד סביר דווקא נגדם".

בום. אורי פסובסקי, שעד לאחרונה פרסם במוסף "כלכליסט" ראיונות מעניינים ביותר עם כלכלנים מרחבי העולם, עבר ל"גלובס". הראיון הראשון שהוא מספק למוסף "G" של העיתון הוא עם פרופ' ג'וזף שטיגליץ, לא פחות. ב"גלובס" חוגגים את ההישג בכתבת שער של המוסף וכן בכותרת ראשית של העיתון כולו.

ווטאבאוטיזם. במדורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" עומד עמית סגל על ההבדל בין רזי ברקאי של שנת 2015 לברקאי של 2019. בשנת 2019, אחרי אונס הילדה מבנימין וכתב האישום נגד הפלסטיני מחמוד קטוסה, פתח ברקאי את תוכניתו במלים הללו: "בהנחה לא מוכחת עדיין, יש סימני שאלה, שזה הפלסטיני מדיר-קדיס, כבר התחילה התהלוכה על הדם: 'פיגוע לאומני', 'מחבל שמקבל גיבוי מהרשות הפלסטינית', 'זה לא הוא אלא הקהילה הפלסטינית כולה'. יש מאות פדופילים יהודים, אבות שאונסים את בנותיהם, כולנו נגעלים ובצדק. אבל לא עולה בדעתנו לחרוץ כאן דין קולקטיבי מהטעם הפשוט שזה לא משרת מטרה פוליטית. נדבר בהמשך על פוליטיזציה של פשעים".

לעומת זאת, כותב סגל, בשנת 2015, אחרי רצח שירה בנקי ומשפחה פלסטינית בדומא אמר ברקאי לשר החינוך נפתלי בנט כך: "היסטורית זה יוצא מהמחנה שלכם [...] מה לעשות שהמחנה שלך מייצר את האנשים האלה. כולם עם כיפה על הראש".

קאמבק. ניב הדס כותב במוסף "גלריה" של "הארץ" על תוכניות אירוח טלוויזיוניות ומזכיר בין היתר את התוכנית של רני רהב ושרון גל ברשת. "מטרידה במיוחד חזרתו של גל לתפקיד עיתונאי לגיטימי", כותב הדס. "אדם שעל-פי תחקיר 'ידיעות אחרונות' התעמר בעובדיו והשפיל קולגות (מקרים שגם אם אין בהם עבירה פלילית אמורים להיות תמרור אזהרה); שלקח חלק פעיל בקמפיין גיוס המונים לטובת אלאור אזריה, ושנימק את היעלמותו הפתאומית בתולדה של עקיצה אינטרנטית – התחזות מהסוג הבזוי והמשפיל ביותר – ובכן, האדם הזה הוא כעת לא רק בעל תוכנית האירוח הפוליטית השבועית 'רני ושרון' – לרוב רהב הוא זה שגורם להרמות גבה, אך מבין שניהם הוא הצפרדע הבליעה – אלא גם מגיש-מחליף של מהדורת החדשות המוקדמת. מעניין איך מרגישים כל אותם עובדים שסבלו ממנו ועכשיו נתקלים שוב בפרצופו במסדרונות. אין מה לומר, ככה עושים קאמבק".

שרון גל, ינואר 2017 (צילום: מרים אלסטר)

רהב מתראיין לרז שכניק במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" ונשאל: "איך העבודה עם שרון גל? לא היו לך היסוסים לעבוד עם אדם שהסתבך במקומות עבודה קודמים, כמו ערוץ 10 וערוץ 20?". היחצן משיב: "לא, אני בחרתי בו. ברשת הציעו כמה מועמדים והגיעו לשם שלו. חשבתי שזה רעיון מדהים של יוסי ורשבסקי, כי אני חושב ששרון הוא איש טלוויזיה מעולה עם יכולות עיתונאיות מצוינות, ושמחתי על ההצעה הזו. הוא מודל לחיקוי במה שעשה ב'לילה כלכלי', הצלחה טלוויזיונית ברמה גבוהה, בינלאומית. אי-אפשר לקחת את זה ממנו".

"ומה לגבי הסיפור על המתחזה שהונתה אותו, מקימי אינדיג?", שואל שכניק. "הקדשתם לזה לא מעט זמן מסך גם אצלכם. אתה קונה את כל הסיפור הזה?".

"כן", משיב רהב, "לא נראה לי שהוא ישקר. להפך, זה מראה על הכנות והיושרה של שרון, שהוא משתף בכזה דבר, ועל טוב לבו, כי הוא עשה את זה מטוב לב. הוא לא נפגש איתה בחיים".