מסיבת העיתונאים ביום שני, שבה הוצג מוטי איוניר כמאמן הבא של מכבי תל-אביב, סיפקה הצצה נוספת להתנהלותה של תקשורת הספורט. האירוע הועבר בשידור ישיר בשלושה אתרים (ערוץ הספורט, ONE ו-ynet), כשהמצלמות תקועות על החצובה בכינון ישיר אל הדובר, בלי לספק מדי פעם הצצה על הנוכחים בחדר ולהתרשם מהאווירה הכללית. מבחינה טלוויזיונית, שידור משעמם.
עבור המועדון זה היה אירוע חגיגי, ממלכתי, והעיתונאים שנכחו בו לא העזו להפר את קדושתו. למעט שאלה שהופנתה בפתיחה לבעלים, מיץ' גולדהאר, מדוע פיטר את אבי נמני בטלפון, לא היה שום ניסיון להקשות, לעמת או להטריד. כשאיוניר דיבר על כך שהיום שחקנים אינם משתוקקים לשחק במכבי תל-אביב כבעבר, אף אחד לא זיהה נימת ביקורת על השנתיים וחצי של נמני בראש המערכת המקצועית ולא ניסה לחלץ מאיוניר ציטוט חריף יותר.
יותר מכך: איש לא שאל את איוניר, עד השבוע פרשן ערוץ הספורט, מה דעתו המקצועית על העונה של מכבי תל-אביב תחת נמני. זו היתה השאלה הכי מתבקשת. איוניר מן הסתם היה מתחמק מהמוקש, אבל הוא אפילו לא קיבל צ'אנס להיות בפוזיציה של נבוך לרגע. מסיבת עיתונאים או עיתונאים במסיבה?
אם אפשר היה להתרשם שוב מרמתה של תקשורת הספורט, האירוע הזה היה דוגמה מעניינת. עדת עיתונאים מנומסת, בנאלית ומתחשבת סייעה למועדון כדורגל מפואר להעביר בהצלחה את הזעזוע המקצועי.
הבלתי קשור
מצאו את ההבדלים. אלעד ליפשיץ, "הארץ", לא חסך ביום שלישי השבוע מלים קשות כשכתב את דעתו על מכבי תל-אביב: "איוניר הולך להפוך בקרוב למה שהוא הכי לא רוצה להפוך – לתחקירן של בעל הבית. מדי יום איוניר יגלה עד כמה הקימו פה הכל ברישול. הרכיבו קבוצה משחקנים שיושבים על אותה משבצת, משחקנים שבעים או סתם מיותרים. בנו את ממלכת הבלתי-קשורים. הרי כבר מהלילה, עם עצמו בסלון, החל איוניר להבין את גודל הבלוף".
זה אותו ליפשיץ שלפני כארבעה חודשים, במחזור הרביעי של העונה, לא חסך במלים מפרגנות לאותה קבוצה, שהכתיר כבר אז לאלופה. הנה תזכורת: "מגיע למכבי תל-אביב לקחת אליפות העונה. חד וחלק, בסולמות של צדק זה מוכרח לקרות. לא תמצאו בכל הליגה קבוצה מחויבת יותר: תמדדו ותבדקו את רמת הנחישות [...] עוד ניצחון, עוד שלוש נקודות, קו ההתקדמות עתה יציב ומבטיח, ובצדו שקט תעשייתי, אלמנט חדש, מקצועי ומפתיע. זוהי הגדרתה הטהורה של קבוצה מורעבת שמעניין אותה רק התואר, רק התכלס".
עכבר טניס
תרגיל לכתבים מתקדמים שביצע אחד ממשתתפי פורום טניס בתפוז הפיל את מיקי שגיא, הכתב הוותיק של ynet. המשתתף "ניק ווייר" עידכן במהלך הלילה בנוגע למשחקה של שחר פאר בטורניר סידני, שנערך ביום שלישי לפנות בוקר. "ווייר" החליט לפברק את תוצאת אחת המערכות והסביר אחר-כך בפורום – "התחשק לי לבדוק אחת ולתמיד אם מיקי משתמש בפורום ולוקח את כל הקרדיט לעצמו [...] אנשים קמים מוקדם, משקיעים, הוא קם בבוקר, מציץ בפורום עושה כתבה ומרוויח על זה כסף". שגיא פירסם ב-ynet מוקדם בבוקר את סיקור המשחק, כולל התוצאה המפוברקת (ראו צילום).
הדיווחים של משתתפי פורום הטניס ממשחקים, על סמך מעקב בטלוויזיה או באתרי אינטרנט, הם בדרך כלל מהימנים. שגיא בסך-הכל חסך לעצמו כניסה לאתר התחרות והסתמך על הפרסומים בפורום בלי לחשוד. יותר זה לא יקרה לו.
אגב, "ווייר" רדף אחרי שגיא גם בטוקבקים לכתבה ב-ynet: "אנשים שקוראים את הכתבות שלך עוד עלולים לחשוב שהיית במשחק או שמינימום השקעת וקמת לפנות בוקר לעקוב אחרי הלוח תוצאות, כשבפועל אתה פשוט קם בבוקר וסומך על עכברי הטניס המשועממים שבינינו שיעדכנו אותך". בהחלט לא נעים.
ידיעות אחרונות בהחלט
שיעור בהייררכיה של המוות אפשר ללמוד משלושה מקרים אקטואליים. אם אתה רוכב אופנוע שנפצע קשה בתאונה, והיית בעברך שחקן כדורגל מפורסם ומהולל – אתה שווה כותרת ראשית בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות" בתוספת עמודים 2–3 של החדשות פלוס שער הספורט, ליווי יומיומי צמוד של התקשורת אחר מצבך, עדכון מדד המורל של בני משפחתך והחברים, דיווחים כל כמה שעות, אינספור טורים וסיקור של ההלוויה הממלכתית. יצאת גיבור לאומי.
אם אתה לוחם טקוואנדו, לא ענף ספורט נפוץ, אבל נהרגת כחייל צה"ל בפעילות מבצעית, קבל כותרת בצבע שחור בשער הספורט של "ידיעות" עם הפניה לעמודי החדשות, בתוספת כתבה צנועה של 150 מלה באחד העמודים הפנימיים. יצאת קדוש מעונה.
אם אתה כדורסלן מהליגה השנייה מקבוצה זניחה כמו באר-יעקב וסיימת את חייך בהתמוטטות פתאומית באמצע אימון – אתה לא אגדת ספורט ולא חייל צה"ל שנהרג בעת מילוי משימתו – קבל הפניה תחתונה בשער הספורט בעיתון של המדינה ועוד חצי עמוד בשער האחורי. יצאת קטן ופשוט, כמו שהיית בחייך.
"איתי לוי לא מת ביום הנכון", כתב על כך שרון קינן באתר הכדורסל "ספסל". אם היו מפטרים את אבי נמני ביום אחר, הוא היה מקבל קצת יותר יחס. איזה פספוס.
8 קטנות
יד לוחצת יד. סוף-שבוע מותח עבר על אתרי הספורט שהיו בכוננות מוגברת – מי ימונה למאמן מכבי תל-אביב במקום אבי נמני. ההכרזה הלא מפתיעה על מוטי איוניר נפלה לבסוף בחיקו של ערוץ הספורט (שבו שימש איוניר פרשן עד השבוע), אבל למרות המצור של כתבי האתרים וצלמיהם על בעלי התפקידים במכבי תל-אביב, דווקא "ידיעות אחרונות" הביאו ביום שני תצלום ראשון ובלעדי של המאמן הנבחר לוחץ יד לבעלי הקבוצה.
כולם לא במתח. "ליפקין בשטח" הוא עמוד שבועי שעליו חתום גידי ליפקין מ"ידיעות אחרונות". השבוע התמקד ליפקין במשרדי ההתאחדות לכדורגל, משם הביא עמוד לתפארת המוסד והעומד בראשו. אבי לוזון רוצה, אבי לוזון ירוץ, אבי לוזון התאמץ, אבי לוזון בתצלום עם שמעון פרס, ולקינוח איזה פיצוי לדודן גיא לוזון, כהוקרה על שלא התפתה להצעת מכבי תל-אביב. עמוד תדמית לתפארת. "ג. יפית בשטח" לא היתה עושה את זה טוב יותר.
דברו באחוזים. ומהו הרייטינג של ספורט "ידיעות אחרונות"? אפשר לנסות ללמוד מהידיעה שפורסמה שם השבוע על מתחזה שהשתמש בשמו של איל ברקוביץ' כדי לפתוח דף בפייסבוק, שאליו התחברו כ-4,000 איש. בידיעה למחרת נכתב כי בעקבות הפרסום בעיתון שמדובר במתחזה, מחקו עצמם עשרות מהדף. כמה עשרות מתוך 4,000, זה הרבה או מעט?
חדשות? בשידור המשחק המרכזי בליגת-העל בערוץ הראשון, בטקסט בתחתית המסך, תחת ההגדרה "חדשות", מפרסמים תוצאות משחקים מאתמול ושלשום.
בערוץ הראשון שידרו את רבע גמר גביע המדינה בכדורסל, אבל קצת התבלבלו באשר לזהות הקבוצות. להפועל תל-אביב הצמידו את הלוגו של מכבי תל-אביב, ולמכבי חיפה את פנתינייקוס היוונית.
ביום ראשון החליטו באתר "הארץ" שארסנל ניצחה בדקה ה-90. בסך-הכל נגמר 1:1.
ב-ynet להוטים לכתוב דיווח חי בזמן אמת, והיד רועדת מדי. חן עזרא הופך לערזא, וסבע בועט מתוך הידיעה לידי השוער. איזו החמצה של אייטם.
וגם זה ב-ynet: הקורא ינשוף גילה שהתצלום הוא של קפילוטו, אבל הכיתוב מתעקש על פרננדס.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il