בית-המשפט חייב את כתבת הפלילים של גלי-צה"ל, הדס שטייף, לפצות את העיתונאי ומגיש הרדיו נתן זהבי בקרוב ל-400 אלף שקל בגין סדרה ארוכה של פרסומים בדבר הטרדות מיניות שלטענתה ביצע בעבר. השופטת אושרי פרוסט-פרנקל מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו קבעה כי שטייף לא הצליחה להוכיח כי תקרית כלשהי מאלו שעליהן דיווחה אכן התרחשה, ומתחה ביקורת נוקבת על הפרקטיקה העיתונאית של כתבת גלי-צה"ל.
לפי פסק הדין, שטייף נמנעה מלהיפגש עם מקורותיה, נמנעה מלאמת את הגרסאות שהשמיעו העדות שפנו אליה, ואף נמנעה מלהעניק לזהבי את זכות התגובה הראויה.
תביעת הדיבה של זהבי הוגשה לפני כשנה וחצי. זהבי דרש מבית-המשפט להורות לשטייף לפצות אותו ב-1.8 מיליון שקל בעקבות פרסומים ששידרה בגלי-צה"ל ולפיהם הוא נהג לכפות את עצמו על נשים. עורכי-דינו של זהבי, ליאור אפשטיין, שלומי וינברג ובן קרפל, טענו בכתב התביעה כי שטייף דיווחה על העדויות בלי לציין את שמות הנשים, מיקום האירועים ומועדיהם – ובכך מנעה ממנו "יכולת אמיתית להתגונן".
השופטת פרוסט-פרנקל: "נסיונה ו/או האינטואיציה של הנתבעת אינם תחליף לבדיקה ראויה ולמפגש עם אותן נשים, בעיקר בשים לב לחומרת הפרסומים והמעשים הנטענים כלפי התובע, כמו גם משך הזמן שחלף ממועד האירועים הנטענים"
בכתב התביעה של זהבי צוטטו באריכות 13 פרסומים של שטייף נגדו. זהבי טען כי כולם שקריים לחלוטין, ודרש לקבל עבור כל אחד מהם פיצוי בסך 140 אלף שקל, וביחד 1.82 מיליון שקל, שאותם עיגל, "לצורכי אגרה", לסך של 1.8 מיליון שקל.
בכתב ההגנה של שטייף, שהוגש באמצעות עורכי-הדין אורנה פורגש וניר גנצ'רסקי מפרקליטות מחוז תל-אביב, הבהירה הכתבת כי היא עומדת מאחורי הפרסומים שלה. שטייף, כך נטען, "עשתה כהרגלה עבודה עיתונאית מקיפה, יסודית ומקצועית". לפי כתב ההגנה, "רק לאחר שהתברר לה שהעדויות שנשמעו בפניה הן עדויות מקוריות של מתלוננות שאינן מתחזות, ושחלקן אף מגובות בעדויות נוספות המתארות התנהגות דומה של התובע [זהבי] במקרים שונים, החליטה הנתבעת [שטייף] לפרסם את התחקיר בכלי התקשורת השונים".
השופטת פרוסט-פרנקל דחתה מכל וכל את טענות ההגנה של שטייף. כבר לגבי הפרסום הראשון, שבו נטען כי זהבי הטריד אשה שזוהתה בראשי התיבות ק"ש, קבעה השופטת כי שטייף פרסמה את העדות לאחר ששוחחה עם המתלוננת ואחותה אך "ללא עדות חיצונית אובייקטיבית שאינה תלויה", זאת למרות שניתן היה בקלות ליצור קשר עם אשה נוספת שכביכול היתה עדה למעשה.
נתן זהבי בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בפתח דיון בתביעת הדיבה שהגיש נגד הדס שטייף. 9.7.2018 (צילום: מרים אלסטר)
השופטת פרוסט-פרנקל טענה כי במקרה של דיווח על אירוע שכביכול אירע לפני שנים רבות, לא ראוי לפנות בבקשת תגובה רק בערב הפרסום ולדרוש תגובה מיידית – ובמקרה זה באמצעות חיילת בגלי-צה"ל שבניגוד לשטייף אינה בקיאה בפרטי הפרטים.
השופטת פרוסט-פרנקל גם דחתה את גרסת שטייף כאילו שוחחה עם העדה הנוספת לאירוע. "טרם הפרסום, שהוא הסיפור הראשון והיחיד לפני הפרסום הראשון, הנתבעת לא ביצעה את הבדיקה העיתונאית המוטלת עליה", קבעה השופטת. "לשיטתה (בניגוד לעדות העדה), היא לא הציעה לה בדיקת פוליגרף, ואני מוצאת, לאחר בחינת העדויות, שאין אמת בדברי הנתבעת והיא לא שוחחה עם החברה הנוספת שהיתה עם העדה.
"כאמור, העדה אמרה שכלל אינה יודעת איך לאתר את החברה, ואחותה העידה שהתקשרה אליה רק חודש לפני עדותה, דהיינו שנה לאחר הפרסום. פרסום זה אומת אמנם על-ידי אחותה של העדה שהיתה באירוע, אך יש לה אינטרס לחזק את עדות אחותה, והנתבעת לא מצאה לנכון, טרם הפרסום, לשוחח עם החברה הנוספת שנכחה באירוע כדי לאמת את עצם האירוע.
השופטת: "איני סבורה כי 'רוח התקופה' מקנה זכות לפרסם בכל תחנת רדיו אפשרית ו/או טלוויזיה טענות קשות כלפי אדם ברף הגבוה ביותר ללא קבלת התייחסות פרטנית לכל אירוע ואירוע מהאדם שכביכול ביצע את אותם אירועים"
"יתרה מכך, הנתבעת כלל לא נפגשה עם ק"ש ואחותה טרם פרסום כה חמור על התובע, וסמכה על האינטואיציה שלה בשיחות טלפון בלבד, מה שאינו מהווה בדיקה עיתונאית ראויה וסבירה".
בעקבות הפרסום הראשון בגלי-צה"ל השתתפה שטייף בשלושה אייטמים על הסיפור, וגם בהם, קבעה השופטת, הפיצה דיבה בלי לבדוק כראוי את העובדות. בהמשך הובא סיפורה של מ"א, שגם היא טענה שזהבי הטריד אותה מינית. גם כאן מצאה השופטת כי שטייף לא פעלה כפי שניתן לצפות מעיתונאי העומד לפרסם מידע מכפיש על אדם. "גם כאן לא ביצעה הנתבעת את הבדיקה המוטלת עליה טרם פרסום כה חמור, קרי, לא נפגשה עם חברתה של מ"א ולא נפגשה עם מ"א עצמה לצורך אימות הגרסאות", קבעה השופטת.
שישה פרסומים נוספים מאת שטייף ייחסו לזהבי הטרדה מינית סדרתית. באחד מהם שוחחה שטייף עם ד"ת, שטענה כי בשנת 1985 זהבי קיים איתה יחסי מין אף שידע כי באותה העת היתה קטינה. לפי פסק הדין, מתמלול של שיחה שהתקיימה בין שטייף לד"ת עולה כי "מהות השיחה התמקדה ביכולתה של גב' ד' לעמוד לרשות הנתבעת באם תיתבע בבית-המשפט בעוולת לשון הרע. לא ניתן להתעלם מהרושם כי יותר מאשר רצתה הנתבעת לפרסם ולחשוף את האירוע הנטען, דאגה בראש ובראשונה להגנתה המשפטית בעת הצורך, וזאת על חשבון בדיקה מעמיקה של הדברים".
עוד קבעה השופטת כי "גם פרסום זה נעשה מבלי לבדוק דבר עם חברתה של העדה, מבלי לברר מה היו הנסיבות שהחברה יצאה באמצע הלילה מהדירה, מבלי להיפגש עמה טרם הפרסום, מבלי לברר עם הידיד שהזמין אותן ומבלי לבדוק שאכן העדה היתה בת 17 ושהתובע ידע זאת".
השופטת על שטייף: "לא ביצעה בדיקה ראויה ולא מילאה את חובתה לבדיקה עיתונאית ראויה טרם פרסום כה חמור באף לא אחד מהפרסומים. [...] עיתונאי בכיר וותיק כמו הנתבעת, ראוי היה שיבצע בדיקות עומק מקיפות טרם פרסומים כה חמורים על כל אדם"
במהלך המשפט שאלה השופטת את שטייף האם היא זו שמחליטה אם עדות שמגיעה אליה היא עדות אמת. "כן. זאת אומרת אני", השיבה שטייף. "שוב אני אומרת, מניסיון שלי, ולא טעיתי עד היום בפרסומים. לא טעיתי".
"איני מקבלת את טענת הנתבעת", כתבה השופטת, "שמנסיונה היא יודעת אם העדות שדיברו עמה רק טלפונית דוברות אמת. לטענתה, ביססה את העדויות על 'דברים אחרים', אך לא אמרה מה הם אותם דברים שתמכו בעדויות עובר לפרסומים. נסיונה ו/או האינטואיציה של הנתבעת אינם תחליף לבדיקה ראויה ולמפגש עם אותן נשים, בעיקר בשים לב לחומרת הפרסומים והמעשים הנטענים כלפי התובע, כמו גם משך הזמן שחלף ממועד האירועים הנטענים".
בהמשך הוסיפה השופטת כי מהעדויות שנשמעו במהלך המשפט עלה כי שטייף "לא ביצעה בדיקה ראויה ולא מילאה את חובתה לבדיקה עיתונאית ראויה טרם פרסום כה חמור באף לא אחד מהפרסומים. [...] עיתונאי בכיר וותיק כמו הנתבעת, ראוי היה שיבצע בדיקות עומק מקיפות טרם פרסומים כה חמורים על כל אדם, מה עוד שמדובר בעיתונאי ידוע ומוכר".
"כמפורט לעיל", הוסיפה השופטת, "לא מצאתי כל דחיפות או מניעת סכנה מהתובע בפרסום המהיר והלא מידתי בכל מקום במדיה התקשורתית, ללא בדיקה ראויה. [...] הנתבעת לא נפגשה ולו עם אחת מהנשים שפנו אליה טרם הפרסומים ונתנה אמונה ובטחונה באינטואיציה הפנימית שלה ותחושות הבטן, מה שאינו מהווה כלל בדיקה ובוודאי לא יכול להיחשב כבדיקה עיתונאית ראויה.
"איני סבורה כי 'רוח התקופה' מקנה זכות לפרסם בכל תחנת רדיו אפשרית ו/או טלוויזיה טענות קשות כלפי אדם ברף הגבוה ביותר ללא קבלת התייחסות פרטנית לכל אירוע ואירוע מהאדם שכביכול ביצע את אותם אירועים המיוחסים לו, וזאת בעיקר כאשר יש פער משמעותי בין העדויות עצמן לפרשנות הסובייקטיבית שניתנה להן. [...] קמפיין 'Me Too' והעלאת המודעות לתופעת ההטרדות המיניות הינם חשובים וראויים, אך דווקא לאור הקמפיין ו'רוח התקופה', על עיתונאי ותיק ומקצועי לבדוק היטב כל ידיעה שמגיעה אליו בנושא זה. סבורתני שהנתבעת לא פעלה כעיתונאית סבירה ואחראית במקרה נשוא תביעה זו".
לאור כל זאת הורתה השופטת פרוסט-פרנקל לשטייף לפצות את זהבי ב-30 אלף שקל בגין כל אחד מ-13 הפרסומים המכפישים – קביעה שהעמידה את סכום הפיצויים הכולל על 390 אלף שקל.
43552-11-17
* * *
עוד על תביעת הדיבה של זהבי נגד שטייף
09.02.2018