"יש תחושה שאנחנו משוחררים מהתלות בתקשורת הישראלית, אבל הבעיה היא שאנחנו לא יכולים להיות מנותקים מהתדמית שהתקשורת הישראלית מייצרת נגדנו", כך אמר אמג'ד שביטה, מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, בדברי הפתיחה שנשא בכנס 3 שנים למדד הייצוג שנערך באוניברסיטת חיפה.
המדד, מיזם מתמשך בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי, ויחד עם חברת יפעת מחקרי מדיה, בודק מדי שבוע את אחוז הייצוג של האוכלוסייה הערבית בתוכניות החדשות והאקטואליה בערוצים המרכזיים בישראל.
שביטה, שמלווה את המדד מראשיתו, סיפר על תחושותיו האישיות כאזרח ישראלי ערבי הנחשף דרך קבע לתקשורת המרכזית בשפה העברית. בתקופת הבחירות הנוכחית, לדוגמה, אחד הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי הוא הטאבו על יצירת גוש חוסם עם המפלגות הערביות, "שרוצות לחסל את מדינת ישראל".
גם אם מתעלמים מהטענות הללו וגם אם מכחישים אותן, אמר שביטה, אי-אפשר להתחמק מההשלכות שיש למסגור התקשורתי השלילי של הערבים בישראל על חיי היומיום שלהם. "כסטודנטית באוניברסיטה, או כעובד באתר בנייה, או כנוסע ברכבת, אני לא יכול להתעלם ממבטים חשדניים שמשקפים דעות קדומות שליליות נגדי כאזרח במדינה", אמר שביטה.
לדבריו, עמותת סיכוי לא מבקשת מהתקשורת להתעלם משיח ההסתה והגזענות, אלא דווקא להתמודד איתו. "כשהאזרחים הערבים נמצאים בעין הסערה, צריך להשמיע גם את קולותיהם", אמר. "התקשורת היא לא מהאו"ם, היא יכולה וצריכה לשקף כל התבטאות גזענית, אבל גם לאתגר את האמירה ולהביא דעות שונות. וזה, לצערי הרב, לא קורה אלא במקרים מעטים מאוד".
"התקשורת היא לא מהאו"ם, היא יכולה וצריכה לשקף כל התבטאות גזענית, אבל גם לאתגר את האמירה ולהביא דעות שונות"
פרופ' יריב צפתי, ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, פתח את דבריו בכנס בשאלה "האם זה בכלל משנה לאן נעלמו חמישית מהאזרחים?". לדבריו, התשובה לכך פשוטה – כן רבתי. על-פי כל המחקרים שנעשו בתחום, מפגש עם האחר במגוון דמויות ומגוון תפקידים משנה את התפיסה ושובר סטריאוטיפים.
כשנדרש לשאלה מדוע ישנם כל-כך מעט ערבים בתקשורת העברית הסביר צפתי: "מחקר אחרי מחקר יראה לכם שרוב הסיקור התקשורתי משקף את מרכז הכוח של החברה, ובמרכז הכוח של החברה – במשרד ראש הממשלה, במשרד האוצר, במשטרה, במכבי האש – אין מספיק בכירים מהמגזר הערבי". אבל זו לא הסיבה היחידה, גם לעובדה שכוח האדם שעובד בכלי התקשורת המרכזיים אינו כולל כמעט ערבים יש השפעה על הסיקור.
כדוגמה נתן פרופ' צפתי את המקרה של הזמר שפיק כבהא, בשנת 2013, יום לאחר הבחירות לרשויות המקומיות. אף שכבהא היה זמר מפורסם עם מעריצים רבים ברחבי המדינה, רציחתו כמעט שלא דווחה. "עיתונאים מדמיינים שהקהל שלהם זה השכן ממול", הסביר פרופ' צפתי, וכיוון שהשכן ממול אינו ערבי, גם אם המידע על רצח כבהא יגיע אליהם וגם אם יטרחו לבדוק מיהו – רוב הסיכויים שיחשבו שאין לקוראים שלהם כל עניין בגורלו. פרופ' צפתי הוסיף כי גם כוח האדם בתקשורת שדובר ערבית פעמים רבות לא מכיר את החברה הערבית, כיוון שמדובר ביהודים בוגרי יחידות מודיעין.
פרופ' צפתי סימן את תחום יחסי-הציבור כנקודת חולשה בממשק בין החברה הערבית לתקשורת העברית
פרופ' צפתי סימן את תחום יחסי-הציבור כנקודת חולשה בממשק בין החברה הערבית לתקשורת העברית. בעלי עסקים בחברה הערבית מעדיפים לא להשקיע ביחסי-ציבור המופנים לתקשורת בעברית, וכך מתחומים שלמים של סיקור נעדרים נציגים של חמישית מהאוכלוסייה. "עוד דבר שהתקשורת בשפה הערבית צריכה לעשות באופן יותר שוטף ויותר רציני זה לנטר את המדיה החברתית בשפה הערבית, כי הרבה סיפורים מעניינים נמצאים שם", המליץ.
עידן רינג, מנהל שותף של המחלקה לחברה משותפת בעמותת סיכוי ומיוזמי מדד הייצוג, דיבר על האופן שבו המדד מעודד את התקשורת העברית לשלב דוברים ערבים בתוכניות המרכזיות. רינג הסביר כי המיזם נולד מתוך ההבנה שלתקשורת בישראל יש תפקיד מכריע במפגש בין הרוב היהודי למיעוט הערבי. "למרות שכמעט כל ישראלי חמישי הוא ערבי – המפגש כמעט לא קיים", הדגיש. "אנחנו חיים לרוב ביישובים נפרדים, מערכות חינוך נפרדות, ובעצם ההיכרות היחידה שיש למרבית היהודים בישראל היא דרך הראי של התקשורת".
מחקרים שבוצעו לאורך השנים גילו כי החברה הערבית בישראל סובלת מתת-ייצוג חריף, וכי מעט הדיווחים הקשורים אליה מתפרסמים תוך מסגור שלילי. כתוצאה מכך, אמר, יהודים שנחשפים לתקשורת הזרם המרכזי בלבד מקבלים תמונה חלקית, מוטה ומעוותת של החברה הערבית.
מדד הייצוג, הוסיף רינג, נועד לא רק למפות את המצב אלא גם לשנותו באמצעות הפעלת לחץ וביוש, תוך ניצול המבנה ההיררכי של שוק התקשורת וכלי התקשורת עצמם. ההתמקדות בתוכניות המובילות נובעת מההבנה שאם הן ישנו את גישתן, גם התוכניות במורד הרייטינג והפריים-טיים יושפעו. ההתמקדות בעורכים ובמגישים נובעת מההבנה כי הם מקבלי ההחלטות.
המטרה של מדד הייצוג היתה "לנקוב בשמות", אמר רינג. "רצינו שיידעו מי מדיר, מי לא נותן במה למרואיינים ולמומחים ערבים. כי במשך הרבה שנים ידעו שזה המצב אבל לא ידעו מי האחראי למצב, והמטרה היתה קודם כל להפנות אצבע לאחראים ולהגיד: זה לא כמו מזג האוויר, יש אנשים שהם מקבלי החלטות, והמדיניות שהם מובילים מייצרת מצב של הדרה".
המטרה של מדד הייצוג היתה "לנקוב בשמות", אמר רינג. "רצינו שיידעו מי מדיר, מי לא נותן במה למרואיינים ולמומחים ערבים. כי במשך הרבה שנים ידעו שזה המצב, אבל לא ידעו מי האחראי"
לדברי רינג, תוך כמה שבועות מהשקת מדד הייצוג החלו לזרום תגובות מאנשי תקשורת בכירים. "הם לא הגיבו בזעם ובכעס ובחרם, אלא התקשרו ואמרו שהם צריכים עזרה להביא יותר מומחים ערבים". הסיבה לכך, הסביר רינג, היא שבמצב המשברי של התקשורת, היוקרה והמוניטין הפכו למטבע רב ערך. "התהליך הזה, לאורך שלוש שנים, הוכיח את עצמו מבחינה מספרית", אמר.
שחר גור, מנהל יפעת מחקרי מדיה, הרחיב בכנס על אופן איסוף הנתונים למדד ועל מידת השפעתו. "כל המידע נאסף, מתומלל ומתוקשר ביפעת, ואפשר בקלות יחסית לחקור אותו", אמר, "אבל כשבנינו את המדד הזה החלטנו לקחת את התוכניות הכי משפיעות, ואותן לחקור קצת יותר לעומק. לא להסתפק רק באיסוף כללי של 'היה דובר ערבי או לא היה', אלא נעבור ממש על תוכניות, נסווג אותן, באיזה הקשר הופיע הדובר, באיזה נושא, כדי לבחון גם את אופי הייצוג ולא רק את ההיקף".
מלבד הבחינה של כלל תוכניות החדשות והאקטואליה בחמישה ערוצים שונים, הוסיף, ישנה בחינה ממוקדת בכ-20 תוכניות מרכזיות. "יש פער מאוד גדול, שגם הלך וגדל, בין התוכניות שבמעקב לבין כלל המדיה", אמר גור. "זו העדות הכי טובה לכך שהמדד עובד ומשפיע". בשנה האחרונה הגיע שיעור הייצוג הכללי ל-2.9%, ואילו שיעור הייצוג בתוכניות המרכזיות שבמעקב הגיע ל-4.7%. "זה בדיוק מה שרצינו לראות עם הזמן", אמר גור.
אמנם, הוסיף גור, ישנה תנודתיות גדולה בשיעורי הייצוג לאורך השנים, בהתאם לסדר היום, אולם גם כך ניתן לזהות "עלייה מובהקת" בשיעור הדוברים הערבים. אחד הפרמטרים החשובים במדד, הוסיף, הוא שיעור המומחים הערבים שמופיעים בתקשורת העברית. "מומחה זה לא רק חוקר באקדמיה", הסביר גור. "זה גם סופר שמגיע לספר על הספר שלו, גם זמרים, ספורטאים. הנקודה היא שהוא מגיע למדיה כדי לדבר על העבודה והקריירה שלו, לא בהקשר הערבי, הוא מגיע רק בגלל משהו שהוא עשה".
"יש פער מאוד גדול, שגם הלך וגדל, בין התוכניות שבמעקב מדד הייצוג לבין כלל המדיה", אמר גור, "זו העדות הכי טובה לכך שהמדד עובד ומשפיע". בשנה האחרונה הגיע שיעור הייצוג הכללי ל-2.9%, ואילו שיעור הייצוג בתוכניות המרכזיות שבמעקב הגיע ל-4.7%
רבים מהמומחים הערבים שמופיעים בתקשורת העברית, אמר גור, הם בעלי "מומחיות נסיבתית". פרמדיקים שמגיעים לזירות תאונות, עורכי-דין מהפרקליטות, מנהלי מחלקות מבתי-החולים. לדברי גור, אף שבמקרים אלה הופעתם אינה נובעת דווקא מבחירת עורך מודעת, מבחינת מטרות המדד יש חשיבות לכך שהצופים והמאזינים נתקלים בבעלי מקצוע ערבים שמדברים על תחום התמחותם.
אחד הפערים המטרידים ביותר שהתגלו במדד הוא זה שמפריד בין הנושאים שבהם ישנם דוברים ערבים רבים לבין הנושאים המובילים את סדר היום התקשורתי. לדברי גור, מלבד סיקור חוק הלאום, שממילא מתמקד בחברה הערבית, "יש חוסר הלימה בין סדר היום התקשורתי הכללי לבין הייצוג". בשל זאת, בין היתר, הוחלט השנה להוסיף למדד בדיקות חודשיות, שיבדקו את נוכחות הדוברים הערבים בנושאים המרכזיים שעל סדר היום הכללי, במטרה לנסות ולשנות גם שם את אופי הסיקור.
* * *
פרויקט "מדד הייצוג" של "העין השביעית" מתפרסם בשיתוף ובמימון עמותת סיכוי ויפעת מחקרי מדיה