בחקר התקשורת יש גישה המכונה "אקולוגיית המדיה". לפי הגישה הזאת, יש להתייחס למדיה כאל סביבה – מקום עם חוקים, גבולות, הטיות ונטיות שבתוכם פועלים מרכיבים רבים שיש ביניהם קשרי גומלין. את המטאפורה הזאת אפשר למתוח גם לשדות אחרים. אחד מהם הוא שדה השלטון, ובתוכו חלקת השחיתות השלטונית.

בימים האחרונים נכתבו הררי מלים על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועל ההמלצות להעמיד אותו לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. באופן טבעי, התקשורת והשיח הציבורי מתמקדים בנתניהו, הדמות הבכירה ביותר בפרשה. אילי התקשורת ארנון מילצ'ן, נוני מוזס ושאול אלוביץ' מככבים כדמויות משנה. כדרכה של התקשורת, רוב השחקנים האחרים, הקטנים והפחות מוכרים, נשארים בצללים, הרחק מאור הזרקורים.

אבל מי שמעוניין להבין את הסביבה שבה השחיתות פועלת לא יכול להתמקד רק באריה ובשלוש הלביאות. הוא צריך לבחון גם את שאר המרכיבים, שביחד מאפשרים את קיומה של הסביבה שבתוכה הם פועלים. אם היה זה חקר אקולוגי רגיל היינו מתעניינים במזג האוויר, בתנאי השטח, בסוג הצמחייה שגדל באזור, ב"פרסים" שהאריה ושלוש הלביאות מנסים להשיג לעצמם, במקורות המים, בבעלי החיים האחרים – ובאינטראקציות ביניהם, שמרכיבות את האקו-סיסטמה.

נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, ואין ספק שהוא שחקן רב-עוצמה. ובכל זאת, הוא לבדו לא יכול היה להוציא אל הפועל את מסכת הפעולות המושחתת שמייחסים לו

נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל, ואין ספק שהוא שחקן רב-עוצמה. ובכל זאת, הוא לבדו לא יכול היה להוציא אל הפועל את מסכת הפעולות המושחתת שמייחסים לו היועץ המשפטי לממשלה ועשרות החוקרים והפרקליטים שעסקו בענייניו. נתניהו הוא רק קודקוד של פירמידה שבסיסה רחב בהרבה ממידותיו. מתחתיו ישנם עשרות, מאות ואולי אפילו אלפי אנשים שכולם חיוניים כדי להניע את מכונת השחיתות.

באופן טבעי, האצבע מופנית אל עדי המדינה – אנשים כמו ניר חפץ, ארי הרו ושלמה פילבר. כולם יזכו להקלות מפליגות בתמורה לעדויות ולתיעוד שמסרו ועוד ימסרו נגד הבוס לשעבר. חפץ, הרו ופילבר שירתו ביודעין אדם שלפי עדותם ידעו שהוא מושחת (ולכן מן הסתם תיעדו והקליטו אותו). כולם או חלקם איימו על אנשים, פגעו באמון הציבור, ולעתים גם בכיס האישי והפרטי של כל אחד ואחת מאיתנו. הם אלה שאִפשרו לנתניהו להוציא לפועל את מהלכיו המשחיתים.

כתב החשדות שהגיש היועץ המשפטי לממשלה נותן הצצה לממשק בין דרי הקומות העליונות של הפירמידה. מנכ"ל "וואלה" אילן ישועה, למשל, היה הצנזור בשירות אלוביץ', הבעלים של בזק ו"וואלה". באחת הפעמים החליט לצנזר חלקים מתוך ראיון בחירות שערך דב גיל-הר עם נתניהו, שכלל כמה קביעות ביקורתיות מצד המראיין. לשם כך קיים שיחה סודית עם ניר חפץ, יועץ התקשורת של נתניהו. "אל תגיד לאבי [אלקלעי, העורך הראשי] או דוביק כלום!!! אתה לא קיבלת החומר מעולם! תיזהר!", אמר ישועה. גם חפץ מודע לכך שהם קושרים קשר בעייתי: "ברור", השיב לישועה, "אם אי פעם מישהו יגיד משהו – נתאם בינינו תשובה". שניהם יודעים שהם רוקמים מזימה שראוי להתבייש בה.

אם נרד קומה אחת למטה נמצא שרים וחברי-הכנסת מהליכוד, אנשים כמו מירי רגב, דוד ביטן, אופיר אקוניס ושורה ארוכה של נבחרי ציבור שמתנדבים למלא בובות גרב הנעמדות במרכז או בשולי הזירה הציבורית ופולטות את דף המסרים של נתניהו. גם הם יודעים היטב מיהו ראש הממשלה. לא תוכלו לספר להם משהו שהם לא יודעים בעצמם, שלא הרגישו על בשרם. ובכל זאת, הם פועלים שם ומאפשרים את קיומו.

וישנם גם הברגים הקטנים במערכת, אלו שמרוחקים ארבע-חמש דרגות ויותר מנתניהו. אלו אנשים שמעולם לא פגשו את נתניהו, ייתכן שהם אפילו לא מסכימים איתו, ובכל זאת הם עובדים בשבילו

זה לא נעצר כאן, כמובן. אנשי תקשורת כמו אלירז שדה, שמעון ריקלין, אבישי עברי, עירית לינור, גלית דיסטל-אטבריאן, בני ציפר, מושיק גלאמין, העיתונאים הפוליטיים של "ישראל היום" וערוץ 20 – הם ורבים נוספים מתייצבים במערכות ובאולפני הטלוויזיה כדי לשיר שירי הלל לקיסר שלפחות לחלקם ברור שהוא מושחת. מיעוטם עושה זאת במימון תקציב הבחירות של הליכוד, אבל גם אלה שמתמסרים לו בחינם מעניקים לו שירות יקר.

וישנם גם הברגים הקטנים במערכת, אלו שמרוחקים ארבע-חמש דרגות לא רק מנתניהו – אלא גם מדמויות כמו ראשי המערכות אילן ישועה, רון ירון וערן טיפנברון. אלו אנשים שמעולם לא פגשו את נתניהו, ייתכן שהם אפילו לא מסכימים איתו, ובכל זאת הם עובדים בשבילו: האיש שחיפש את התמונה המוצלחת ביותר של חלקת קבר צבאית כדי לשבצה בסרטון המתועב. המאפרת של אלירז שדה. המזכירה של מילצ'ן. המשכתב המתחלף ש"דירדר" וריכך את הידיעות ב"וואלה". המשכתב שדחק לעמוד אחורי את הידיעה על שרה נתניהו ב"ידיעות אחרונות" כמחווה של מוזס לראש הממשלה. האיש שמעצב לנתניהו את כרזות התעמולה. התחקירנית בערוץ 20. הקריין שמקריין בסרטונים שבהם נרמז שעיתונאים הם בוגדים.

אלו אנשים שאיננו מכירים את שמותיהם, שאין להם מעמד ציבורי, שניתן להחליף אותם בכל רגע בברגים אחרים (והם יודעים זאת), ולמרות זאת גם הם משחקים תפקיד – קטן, ובכל זאת תפקיד – בסביבה שמזינה, מאפשרת ומקיימת את פירמידת השחיתות שבראשה עומד ראש הממשלה.

נכון, כל אדם צריך להתפרנס, ומי שמרגיש שהוא רק בורג קטן במערכת מניח שהוא לבדו אינו יכול לסובב את הספינה. לכן, רבים מרכינים ראש וממשיכים בחתירה משל היתה זו ספינת עבדים. אבל גם זאת בחירה. הבחירות שעומדות בפניהם הן לא רק התפטרות או הרכנת ראש כנועה. הבחירה אינה בינארית. אפשר גם לאסוף מידע ולהדליף אותו, או אפילו לנשוך שפתיים ולחכות לרגע בטוח – למשל כעת, אחרי שאלוביץ' כבר מחוץ ל"וואלה" – ורק אז לפרסם. שתיקה לא חייבת להיות בחירת המחדל.

דרי הפירמידה, כך נראה, לא מתעניינים בעובדת היותו של נתניהו אדם מושחת. אלו שנמצאים בקומות העליונות מעדיפים את הקרבה לשררה. אחרים עובדים למענו תמורת כסף, ויש גם את אלה שעושים זאת כדי לקדם תפיסת עולם שיושרה אינה חלק ממנה. תהיה אשר תהיה הסיבה לשיתוף הפעולה, חלק עצום מהאנשים האלה יודעים היטב שהם רכיבים במנגנון שמניע את גלגלי המכונה, שמשמן אותה ודוחף את החברה הישראלית כולה אל מחוזות בהמיים.

בעיני, האנשים האלו שקמים בבוקר והולכים לישון בלילה אחרי שרחצו יום שלם בתוך מדמנה מצחינה של גידופים, האשמות, שקרים ועלבונות, אנשים שיודעים שישתמשו בהם ואז יזרקו אותם כמו טישו משומש – ולמרות זאת לא מסמיקים כשהם מביטים בראי – הם הטרגדיה של תקופתנו, והם גם הנזק האמיתי שיישאר אחרי שהשלטון יתחלף. סביבה פוליטית, תרבותית ותקשורתית שהתרגלה לשרת אדון מושחת ועשתה זאת ללא ייסורי מצפון או חרטה.

נתניהו יירד מתישהו מהבימה הציבורית, אלוביץ' כבר איבד את אימפריית התקשורת שהיתה לו, ועם קצת מזל גם מוזס יפנה בקרוב את מקומו – אבל המוני האנשים ששירתו אותם יישארו איתנו.