בית-המשפט שב ודחה, בפעם השנייה בשנה האחרונה, את בקשתם של אורלי וילנאי וגיא מרוז למתן צו איסור פרסום על תביעת דיבה שהגישו. בשנים האחרונות שימשו בני-הזוג וילנאי ומרוז הורי אומנה לקטין. במהלך התקופה הזו פרסם עו"ד יוסי נקר בחשבון הפייסבוק שלו פוסטים רבים המתייחסים אליהם ולהליך האומנה שלהם.

עו"ד נקר קרא פומבית למצוא את האם הביולוגית של הקטין, ולאחר שנמצאה החל לייצג אותה מול רשויות הרווחה בניסיון להחזיר את הקטין לחזקתה. בחודש אפריל האחרון הגישו וילנאי ומרוז לבית-המשפט תביעת דיבה נגד עו"ד נקר. לטענתם, הפרסומים שלו לא רק מוציאים את דיבתם, אלא גם פוגעים בפרטיותם ובפרטיות הקטין שחי עמם במסגרת האומנה.

במקביל הגישו וילנאי ומרוז בקשה למתן צו איסור פרסום על התביעה. וילנאי ומרוז טענו כי פרסום ההליך יגרום נזק קשה להם ולקטין מעצם חשיפת הפרטים על האומנה, וכי הפרסום יהיה בבחינת "הענקת פרס" לעו"ד נקר. השופטת טל לוי-מיכאלי דחתה את הבקשה על כל טענותיה. "פומביות ושקיפות הן עקרונות-על של ההליך המשפטי, פועל יוצא של פרסום ההליך הוא 'פרס' לציבור בכללותו", כתבה השופטת בהחלטתה.

בחודשים שחלפו מאז התקדמו ההליכים בתביעת הדיבה, ובתחילת החודש אף נערך דיון ראשוני. בעקבות האירועים בדיון זה פנו וילנאי ומרוז פעם נוספת בבקשה למתן צו איסור פרסום, באמצעות עורכי-הדין גיא אופיר ואורלי אילוז.

לדברי וילנאי ומרוז, עוד לפני שהתחיל הדיון קראו כלפיהם "נציגיו" של עו"ד נקר שהגיעו לאולם בית-המשפט קריאות כגון "תחזירו את הילד" ו"למה אתם לא מחזירים את הילד". לאורך הדיון הם כונו על-ידי אנשים שישבו באולם "חוטפי ילדים", והוטחו בהם האשמות וביטויים קשים. בסיום הדיון הפנו הנוכחים באולם מצלמת וידיאו אל וילנאי ומרוז וביקשו את תגובתם להאשמות נגדם, ואף "שיסו" בהם את האם הביולוגית של הילד, "תוך שדוחקים בה לבוא אליהם בבכי ולהגיד להם 'החזירו לי את בני'".

"המשיב 1 [עו"ד נקר], וחבר מרעיו", טענו וילנאי ומרוז, "הפכו את המפגש מחוץ לאולם בית-המשפט לקרקס, בו התנפלו מילולית על המבקשים, תיעדו ההתנפלות וההשתלחות במצלמות וידיאו והפיצו הפרסומים הן באמצעות פרופיל המשיב 1, והן באמצעות פרופילים ששיתפו הפרסומים, כמו גם התגוביות המשתלחות".

וילנאי ומרוז מציינים בבקשתם כי בין אלו שהפיצו את הסרטון שצולם בתום הדיון נמנים יאיר נתניהו, שפי פז ויואב אליאסי, הידוע בכינויו "הצל". "האבסורד הוא", הם כותבים בבקשתם, "כי פרסומי המשיב 1 לא הופצו למען 'המטרה' אותה הוא מקדם, אלא על-ידי פעילי ימין וימין קיצוני הפועלים לגרש את הקהילה האריתריאית מישראל. [...] אלו קידמו פרסום הסרטון כחלק מנרטיב שנאה כלפי קהילה עליה נמנית 'מרשתו' של המשיב 1".

לתפוצה הרחבה של הפרסומים הללו, טוענים וילנאי ומרוז, יש השפעה על הדימוי הציבורי שלהם. לפני כשבועיים, כך נטען, יצאה וילנאי יחד עם הקטין ממסעדה ברמת-החייל בתל-אביב, כש"לפתע נקראו לעברם קריאות של עוברי אורח בשאלה רטורית האם זה הילד שחטפה". וילנאי, "המומה ומושפלת, נאלצה לאלתר לקטין הסבר על אודות משמעות הדברים שהוטחו בפניהם, מצב לא הגיוני בעליל שמהווה פגיעה אנושה בקטין הנחשף לכך".

לדברי השניים, "הצו הינו חיוני ודחוף, שכן הפרסום מהווה הטרדה ממשית, פגיעה בפרטיות וניצול ציני של ההגנות בחוק איסור לשון הרע. [...] באיזון שבין פומביות הדיון ובין פגיעה בשמם הטוב של המבקשים וטובת הקטין, והנזק שעלול להיגרם לו מלבד זה שכבר נגרם (הטחת העובדה שנחטף על-ידי משפחת האומנה בה הוא שוהה), נראה כי לא ייגרם כל נזק באיסור הפרסום ולהפך, קבלת הבקשה תוריד את גובה הלהבות והנזק שנגרם למבקשים, ובפרט לקטין הנמצא במוקד האש".

השופט אילן רונן דחה את הבקשה לאיסור פרסום בלי לבקש אפילו את תגובת עו"ד נקר. "במוקד הבקשה טענות של המבקשים להמשך ההשתלחות בהם, הן מצד המשיב 1 והן מצד צדדי ג' שאינם צד להליך זה", כתב השופט רונן בהחלטתו. "לא ברור כיצד טענות אלו מבססות בקשה זו. הרי כבר בכתב התביעה (סעיף 46) טענו המבקשים שהם חווים שלל 'תגובות ארסיות ומבזות' בגין פרסומי המשיב 1. לא הליך משפטי זה הביא לאותן השמצות, אלא האירועים שבגינם הוגשה התביעה. [...] לא מצאתי בבקשה זו ולו רמז לכך שדווקא פרסום ההליך המשפטי, ולא האירועים שקדמו לו, מביא לאותם פרסומים נוספים ויגרום נזק למבקשים".

אשר לטענות של וילנאי ומרוז כלפי אותם אנשים שכונו "חבר מרעיו" של עו"ד נקר, שמצלמים ומקליטים במהלך הדיונים ואחר-כך מפרסמים את התיעוד ומפיצים אותו ברשתות החברתיות, מציין השופט רונן כי לא ניתן לקבל כל טענות כלפי צדדי ג' שאינם צד להליך.

"על כל פנים", מוסיף השופט, "אפילו כל הנטען בבקשה מבוסס, ואפילו חווים המבקשים המשך מסע השמצות כטענתם – אין כל דרך להבין מה לאלו ולאיסור הפרסום המבוקש. אין כל דרך להבין כיצד אותו סעד שהתבקש רלבנטי למפגשים שיש למבקשים עם צדדי ג', בין אם בין כותלי בית-המשפט ובין אם מחוצה לו. אפשר והיחס לו 'זוכים' המבקשים מקים להם עילה כלפי מי מאותם צדדי ג', אך אין בו כדי לבסס איסור פרסום".

29597-04-18