העיתונאים גיא מרוז ואורלי וילנאי הגישו לאחרונה תביעת דיבה נגד עורך-דין יוסי נקר, שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו פוסטים הנוגעים לעובדת היותם הורי אומנה. לטענתם, הפרסומים לא רק מוציאים את דיבתם אלא גם פוגעים בפרטיותם ובפרטיות הקטין שחי עמם במסגרת האומנה. במקביל הגישו וילנאי ומרוז בקשה למתן צו איסור פרסום על התביעה, אולם בית-המשפט דחה את הבקשה.

בשנים האחרונות שימשו בני-הזוג וילנאי ומרוז הורי אומנה לקטין. במהלך התקופה הזו פרסם עו"ד נקר בחשבון הפייסבוק שלו פוסטים רבים המתייחסים אליהם ולהליך האומנה שלהם. עו"ד נקר קרא פומבית למצוא את האם הביולוגית של הקטין, ולאחר שנמצאה החל לייצג אותה מול רשויות הרווחה בניסיון להחזיר את הקטין לחזקתה.

לפני כחודשיים פנו וילנאי ומרוז, באמצעות עורכי-הדין אור אלוני וגיא אופיר, לבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו בדרישה לחייבו לפצותם בסך 250 אלף שקל בגין הוצאת דיבתם. עוד דרשו מבית-המשפט להוציא צווים שיחייבו את עו"ד נקר להסיר את הפרסומים עליהם, להימנע מפרסומים דומים בעתיד ואף לפרסם תיקון והכחשה.

"מסיבה לא ברורה", נטען בכתב התביעה, פרסם עו"ד נקר "כזבים ובדויות בדבר התובעים והקטין, תוך שהוא חושף קבל עם ועדה פרטים שקריים בדבר הסדר האומנה ובדבר עברו של הקטין ואמו הביולוגית".

לדברי וילנאי ומרוז, עו"ד נקר "הציג לציבור מצג, כאילו היו אלה התובעים שהפרידו בין האם לקטין, וכן שהוא 'התנדב' בטוב לבו לייצג אם ביולוגית חלשה שהופרדה מבנה אל מול התובעים החזקים והמקושרים. ולא היא, לתובעים מעולם לא היתה סמכות או קביעה באשר להוצאת הקטין מחזקת אמו הביולוגית [...] מכאן, שמטרתו בחיפוש אחר האם לא היתה בכדי לסייע לה לקבל את בנה בחזרה, אלא מסיבה אחת ויחידה – לעשות באם המסכנה שימוש ככלי לניגוח התובעים, שאליהם פיתח שנאה תהומית בלתי מוסברת".

וילנאי ומרוז טוענים כי עו"ד נקר הפר את פרטיותם ואת פרטיות הקטין כשהזכיר בפוסטים שלו את התובעים בשמם המלא, את גילו של הקטין ואת משך הזמן שבו הם משמשים כהורי אומנה. הם מזהים בפרסומיו טענות כאילו הם "כופים על שירותי הרווחה הסדרי ראייה דרקוניים בין האם הביולוגית והקטין, בכך שמאפשרים לה לפגוש את הקטין כשעה אחת בלבד פעם בשבועיים, וכן שאין הם מתירים לה להיוותר לבדה עם הילד". את הטענה הזאת הם מכחישים מכל וכל.

וילנאי ומרוז: "פרסומיו של הנתבע לא רק שאינם אמת, אלא אף לא קיים בהם שמץ של עניין לציבור"

"מאז פרסם הנתבע את הבליו בפרופיל, מרגישים התובעים כי הם מצויים תחת מתקפה, וגרוע מכך – כי ילד האומנה הקטין שבו הם מטפלים נמצא גם הוא בעין הסערה", נכתב בכתב התביעה. "מדובר בילד רך בשנים, המבין כבר עתה, כי הוא והורי האומנה המטפלים בו מהווים מטרה לבוז ולשנאה. [...] פרסומיו של הנתבע לא רק שאינם אמת, אלא אף לא קיים בהם שמץ של עניין לציבור. זאת משום שהם נוגעים לצנעת חייהם של התובעים ושל הקטין, ואינם קשורים בשום צורה לעיסוקם הציבורי כאנשי תקשורת".

עו"ד נקר טוען להגנתו, באמצעות עו"ד שושנה גלס, כי הפרסומים שלו על וילנאי ומרוז כוללים עובדות בלבד, ולכן הוא זכאי להגנת "אמת דיברתי"; כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה; וכי ממילא מי שהפר את פרטיותו של הקטין הם וילנאי ומרוז, שפרסמו פעמים רבות מידע על ההליך, ולכן לא יכול היה בפרסומיו לחדור לפרטיותם. "למעשה יש כאן מקרה של אנשי תקשורת הבוכים על חלב שהם שפכו, הם פרסמו, ועכשיו תובעים על פרסום מחדש של פרסומיהם תוך בכייה של חדירה לפרטיות או לשון הרע", טוען עו"ד נקר.

"הנתבע אינו שונא את התובעים ואינו בז להם, אף כי הם מסמלים את כל הפגמים במערכת האומנה", נטען בכתב ההגנה. עו"ד נקר מכחיש את כל הטענות של וילנאי ומרוז כלפיו וטוען מנגד כי הוא עוסק וכותב באופן כללי על ענייני אומנה, ואין לו שום דבר אישי נגד השניים. לדבריו, וילנאי ומרוז הם זוג האומנה המפורסם ביותר, ולכן באופן טבעי הוא מתייחס בפרסומיו גם אליהם. עם זאת, עו"ד נקר אכן מייחס לבני הזוג כוח שאותו הם מנצלים לטובתם בהליך האומנה. כך, לדוגמה, מוזכר בכתב ההגנה כי כאשר עו"ד נקר פגש את עורכת-הדין שירי כהן ממשרד הרווחה וטען כי וילנאי ומרוז עוברים על החוק בפרסומים שלהם על הקטין, ענתה לו עו"ד כהן: "מי יכול עליהם?".

עו"ד נקר: "אורלי וגיא קיבלו את אישורם להיות הורי אומנה לא משום שהם מתאימים, אלא משום שנתנו זמן מסך יקר לאור-שלום"

בכתב ההגנה מודגש כי וילנאי ומרוז התעלמו מפוסט ארוך שפרסם נקר בתחילת הפרשה. בפוסט זה כתב עו"ד נקר, בין היתר, כי "על-פי הפרסום ב'מחוברים' בזמן שאורלי וגיא נבחנים על-ידי [ארגון] אור-שלום באם הם כשירים להיות הורי אומנה, הם הזמינו את נציגת אור-שלום להתארח באולפנם ולדבר על האומנה ועל הארגון שבו היא עובדת. משמעות הדבר היא הענקת זמן שידור יקר לעמותה פרטית המתפרנסת מהאומנה". בהמשך כתב ההגנה של עו"ד נקר נטען כי "אורלי וגיא קיבלו את אישורם להיות הורי אומנה לא משום שהם מתאימים, אלא משום שנתנו זמן מסך יקר לאור-שלום".

בהמשך אותו פוסט בפייסבוק, המצוטט במלואו בכתב ההגנה, טען עו"ד נקר כי וילנאי ומרוז אינם יכולים לאמץ ילד בשל גילם המבוגר, ועל כן פנו למסלול אומנה. "בתפיסת עולמי אומנה אינה פתרון לאי הבאת ילדים. נקודה", כתב. "אומנה, בניגוד לאימוץ, היא דבר זמני ולא קבוע". עוד טען כי הזוג וילנאי ומרוז לא עומדים גם בקריטריונים לאומנה, שכן דרישה בסיסית היא שלאומנה יהיה אופק של אימוץ, מה שאינו אפשרי במקרה שלהם.

"בתפיסת עולמי", הוסיף, "אומנה היא אינה דרך לחבר בין בני זוג במשבר או לא במשבר. בתפיסת עולמי, כאמור, אומנה אינה פתרון לכשלון בהבאת ילדים לעולם (בטח כאשר לזוג יש ילדים משלו). בתפיסת עולמי אומנה היא פתרון זמני עד לשיקום המשפחה הביולוגית". עו"ד נקר מביע תמיהה על ההתעלמות של כתב התביעה מהפוסט הראשון שלו על הפרשה, ומסביר זאת בטענה כי בטקסט זה "יש את ההסבר המשפטי המדויק לכל הכשלים" בהליך האומנה של וילנאי ומרוז.

הבקשה לצו איסור פרסום נדחתה

במקביל להגשת כתב התביעה הגישו וילנאי ומרוז בקשה למתן צו איסור פרסום על התביעה. לטענתם, פרסום ההליך יגרום נזק קשה להם ולקטין מעצם חשיפת הפרטים על האומנה; הפרסום עשוי לגרום לפגיעה חמורה נוספת מעבר לזו שנטען שהסבו הפרסומים מכתב התביעה; ואף יהיה בבחינת "הענקת פרס" לעו"ד נקר. השופטת טל לוי-מיכאלי דחתה את הבקשה, על כל טענותיה, אף שלא ביקשה לקבל את תגובת עו"ד נקר.

ביחס לטענה כי הפרסום יגרום נזק לקטין כתבה השופטת לוי-מיכאלי כך: "איני סבורה כי בשלב זה יש צורך באיסור פרסום התיק כדי להגן על עניינו של הקטין; הפרטים והמידע שהוצגו בכתבי הטענות עד עתה (תביעה ובקשה) על אודות הקטין הם פרטיים כללים מאוד, אין כל ירידה לפרטים על אודות זהות הקטין (וטוב שכך). אין בהליך כאן ובפרטים שפורטו בו משום חשיפת פרטים על משפחת האומנה ועל הקטין, זולת עצם קיומם. פרטים אלו או חלקם ממילא פורסמו וידועים, בחלקם ביוזמת המבקשים עצמם בהיותם אנשי תקשורת".

ביחס לטענה כי הפרסום יביא לפגיעה חמורה נוספת כתבה השופטת לוי-מיכאלי כי "בענייננו לא הציגו המבקשים, ונדמה שלא בכדי – מהי הפגיעה הנוספת שעשויה להיגרם להם. הדברים נכונים בפרט במקום שעל פניו המבקשים עצמם פרסמו מידע הנוגע לעובדות נשוא התובענה, כך ששאלה היא מהי אותה פגיעה חמורה נוספת שעשויה להיגרם דווקא מעצם פרסום מידע על ההליך הנוכחי, להבדיל מהפרסומים שפורסמו על-ידי המשיב (שיידונו בגדרי ההליך העיקרי) או  מהפרסומים שפורסמו על-ידי המבקשים עצמם".

ביהמ"ש: "פומביות ושקיפות הם עקרונות על של ההליך המשפטי, פועל יוצא של פרסום ההליך הוא 'פרס' לציבור בכללותו"

ביחס לטענה כי הפרסום יהיה בבחינת "הענקת פרס" לעו"ד נקר כתבה השופטת לוי-מיכאלי כי "מדובר בטענה מוקשית". לדבריה, "פומביות ושקיפות הן עקרונות על של ההליך המשפטי, פועל יוצא של פרסום ההליך הוא 'פרס' לציבור בכללותו. ייתכן שכפועל יוצא מהאמור גם המשיב 1 [עו"ד נקר] ייהנה, אך לא די בטיעון הנוגע למידת הנאה שפלוני יפיק מעצם ניהול ההליך כדי לחרוג מעקרון העל של פומביות הדיון". בנוסף ציינה השופטת לוי-מיכאלי כי לא מצאה בשלב זה פגיעה בפרטיות המצדיקה את איסור הפרסום. עם זאת, הבהירה כי ככל שישתנו הנסיבות ניתן יהיה להגיש את הבקשה לצו איסור פרסום מחדש.

בתשובה לפניית "העין השביעית" התייחס עו"ד גיא אופיר, בא-כוחם של וילנאי ומרוז, לדחיית הבקשה לצו איסור פרסום. "אני לא חושב שאם אדם הסכים לפרסם חלק מסוים מחייו הפרטיים אזי הסכמתו מהווה ויתור מכללא לגבי פרסום כל פרט מחייו הפרטיים", אמר עו"ד אופיר, "מה גם שתיק זה לא מדבר על ביקורת עניינית של אדם מסוים עליהם, אלא על הפצת כזבים לכאורה על-ידו. אין עדיין בפני בית-המשפט את מלוא התמונה לגבי מה שהופץ ומה עמד מאחורי הפרסומים. אני חושב שהיה מקום לקבל את הבקשה, אולם אנו מכבדים את החלטות בית-המשפט".

עו"ד נקר התייחס אף הוא, לבקשת "העין השביעית", להחלטה על אישור פרסום ההליך: "העובדה שבית-המשפט דחה את הבקשה על הסף מבלי לבקש את תגובתי מדברת בעד עצמה", אמר. לדבריו, "קצת מוזר שזוג שדרנים שמדברים על זכויות אדם וחופש הביטוי רצים לבקש צו איסור פרסום".

לצד עו"ד נקר הופנתה התביעה גם נגד חברות פייסבוק וגוגל, על שסירבו להסיר את הפרסומים. שתי החברות טרם הגישו כתבי הגנה.

29597-04-18