הכותרות הראשיות
"ליצמן חשוד שסייע למנוע הסגרת נאשמת בעבירות מין בקטינות", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "סגן השר נחקר בחשד לשיבוש הליכי משפט והפרת אמונים. לפי החשד, ליצמן התערב בחוות דעת בעניין מלכה לייפר כדי לסייע לה לחמוק מהסגרה לאוסטרליה. פסיכיאטר בכיר לא חתם על חוות דעת שקבעה כי היא כשירה לעמוד לדין. ליצמן: אמשיך לסייע לכל פונה", היא כותרת המשנה.
לצד הכותרת הראשית, התמונה הראשית התמוהה מציגה את בנימין נתניהו מגבו ליד חיילי חיל הים, מעין תגובה פתוחה לפרשנויות לאיסור של ועדת הבחירות על ראש הממשלה להצטלם עם חיילים ולהתרסה הפופוליסטית של נתניהו נגד ההחלטה. הכותרת הנוספת מעל לקפל, בחתימת גידי וייץ: "המשטרה התקשרה עם החברה של גנץ בעלות של מיליונים ובלי מכרז".
מהיכן מגיע כעת המידע השלילי על גנץ? ציטוטים שליליים ב"ידיעות אחרונות" של החודש שעבר והמתקפה הבוטה של בן כספית בשבוע שעבר מעלים את ההשערה שהמקור הוא יש-עתיד, מפלגתו של יאיר לפיד. חלק גדול מהלכלוכים קשורים לתפקודו של גנץ בעולם העסקים בתקופה שלאחר פרישתו מצה"ל. ההרפתקה שלו בחברת "הממד החמישי", שפעלה בעולם האבטחה, השאירה ככל הנראה קולגות לא מרוצים. גנץ היה היו"ר – הנשיא היה רם בן-ברק, לשעבר המשנה לראש המוסד ומי שהצטרף לאחרונה ליש-עתיד.
האם בן-ברק הביא איתו נדוניה למפלגה – סיפורים לא נעימים על השותף לעבודה? כך או כך, הסיפור של וייץ לא מחמיא לאף אחד משני הבטחוניסטים בעלי היומרות הפוליטיות.
בני גנץ עם צלמים, באירוע ההשקה של מפלגת חוסן-לישראל. 29.1.2019 (צילום: גילי יערי)
"ההסתבכות של ליצמן", לשון הכותרת השנייה בגודלה על שער "ידיעות אחרונות", ודאי עדיפה בעיני סגן השר על הניסוח של העורכים ב"הארץ". הנוסח "אמשיך לסייע לכל פונה" מובא בכיתוב התמונה – ליצמן נראה בה אוחז בשקית נייר של רשת מזון מהמגזר – ואילו בכותרת המשנה נמצאת התגובה "בטוח בנקיון כפי".
הכותרת הראשית ניתנת לאיתמר אייכנר, כתב "ידיעות אחרונות" לענייני קשר עם נתניהו. "מדינות ערב נגד איראן" נכתב בה, בכותרת המשנה (שנשמטה ממנה המלה "נראה", פדיחה שפעם לא היתה קורית בעיתון) נטען כי "יחסים עם ישראל" מצד מדינות ערב "הם עניין של זמן", ולצד תמונתו של נתניהו עם שר החוץ של תימן נדפס המשפט "מזרח תיכון חדש?". בשביל לקבוע אם מדובר בשירות אלקטורלי לנתניהו או דווקא במפגע אלקטורלי דרושים לפחות שלושה יועצי תקשורת (עצה מחבר: אל תאמינו לאף אחד מהם).
דרך אחרת לבחון את הנושא היא לעיין בגליון "ישראל היום" – אם כי מאז מאורעות "תיק 2000", היחס לנתניהו בעיתון הפך מזה של עבד נרצע בשירות האדון לכזה של מזכירה דעתנית בשירות הבוס (כזו שמאפשרת פרסום הפניית שער לראיון עם איילת שקד ש"לא מאמינה שתופרים תיק" לנתניהו). מעט פחות בוטה וגלוי, אבל עדיין נייר לקמוס קביל.
ובכן, במבחן "ישראל היום", ניתן לקבוע כי נתניהו בכל זאת ישמח לקרוא היום "ידיעות אחרונות" (גם ב"מעריב" המפגש בוורשה מגיע לכותרת הראשית, אבל ללא דף המסרים שמאחיד את המסגור ב"ידיעות" וב"ישראל היום"). המפגש שלו עם שרי החוץ הערבים ב"פסגת ורשה" אמנם לא כובש את הכותרת הראשית של "ישראל היום", אולם הוא מופיע לצדה, וכותרת המשנה נפתחת בקביעה "מזרח תיכון חדש", אפילו בלי סימן שאלה. הכותרת עצמה מדגישה את הביקורת של נציגי מדינות ערב על איראן ("לצד ישראל, נגד איראן").
על שער "הארץ" מדווחת נעה לנדאו כי לשכת נתניהו "העלתה אתמול לעמוד היוטיוב הרשמי שלו סרטון ערוך מתוך כינוס סגור עם מנהיגים ערבים, שנערך שלשום בוועידת ורשה. בסרטון, שנכלל בהודעה לעיתונות בנושא אחר, נשמעים בכירים ערבים מבטאים עמדות התואמות את הקו של ראש הממשלה, שלפיו הנושא האיראני 'רעיל' יותר מהנושא הפלסטיני וגם מונע התקדמות בו. לאחר פרסום באתר 'הארץ' הסירה הלשכה את הסרטון".
הכותרת הראשית "ישראל היום" היא תרגיל בחשבון: "39% רוצים ממשלת ימין – רק 21% ממשלת שמאל". היא מבוססת על סקר שנערך עם בעל הברית החדש של העיתון, ערוץ הטלוויזיה i24News – שיתוף פעולה טעון הסבר, שוודאי יינתן בשבועות הקרובים. כותרת המשנה נרתמת למאמציו של ראש הממשלה לחזק את ה"גוש": "מגעים קדחתניים למנוע אובדן מנדטים במחנה הימין: ראשי הבית-היהודי והאיחוד-הלאומי נקראו לביתו של הרב דרוקמן כדי לסכם על ריצה משותפת". ההפניה לטור של חיים שיין קובעת כי "הימין חייב להתאחד".
בחירות 2019
"בשיחות רקע השבוע בארה"ב שמעתי רמזים על תוכנית השלום של טראמפ. נתניהו, אמרו בני שיחי, יאמר כן. בנט כבר הודיע שיתנגד", כותב בן-דרור ימיני ב"ידיעות אחרונות". לפי ימיני, "מתחת לפני השטח מתגבשת קואליציה ערבית שתתמוך בתוכנית. השלב הראשון ב'שלום האזורי' כבר יוצא לדרך. ייתכן, רק ייתכן, שיש לזה קשר לפגישות של נתניהו עם בכירים בעולם הערבי. אבל העניין המדיני נעלם מהשיח לקראת הבחירות. [...] נתניהו דאג לכך שפרסום התוכנית יידחה. הוא יודע למה. משום שכאשר הוא יאמר כן, או ייאלץ לומר כן, וייתכן שכבר הודיע על ה'כן' שלו, יתברר שכל מה שהוא אומר על השמאלנים, ולדידו כל מי שלא בליכוד הוא 'סמולן', הוא הונאה רבתי".
דברורי "המזרח התיכון החדש" שמקדמת הלשכה היום בשני העיתונים הגדולים מלמדת כי ייתכן שנתניהו כבר נמצא צעד אחד לפני ימיני ומתכוון לרקוד בכיף בשתי החתונות, לנגן שם בשני הכינורות ולאכול מהבופה יותר מעוגה שלמה אחת.
ומכאן למדור "המטבח" ב"ידיעות אחרונות", גרסת הריאליטי-בישולים לסוגת מירוץ הסוסים של הסיקור הפוליטי, שבמסגרתו מבשל כתב של העיתון יחד עם יו"ר מפלגה מתחלף – מככב הפעם יו"ר חד"ש איימן עודה. זהו כנראה הטור הראשון בסדרה שאינו מוקדש למוחנף קבוע של העיתון. בכל זאת, יש מספר מצומצם של ראשי מפלגות.
"מערכת הבחירות האמיתית תחל בסוף השבוע הבא, לכשתושלם מלאכת שרטוטה של המפה הפוליטית", קובע יוסי ורטר בפתח טורו ב"הארץ". מצלצל טוב, אבל מה זה אומר בעצם? האם פירוש הדבר שהפרשנים הפוליטיים ידרשו כעת מהמועמדים להפסיק לעסוק בתמרונים פוליטיים ולענות על שאלות בעלות תוכן אמיתי? ברור שלא. פוליטיקאים ימשיכו לרקוח שקשוקות עם עיתונאים – לפני הבחירות, תוך כדי הבחירות וגם מיד לאחריהן.
בנימין נתניהו בישיבת ממשלה, יולי 2017 (צילום: אוהד צויגנברג)
כמאמר מכתם שוורטר ודאי השתמש בו יותר מפעם אחת, הדבר הראשון שעושה פוליטיקאי נבחר הוא להתחיל לעבוד על בחירתו מחדש. מציאות סיזיפית שעוצבה בהיזון חוזר עם תקשורת שמצליחה לחתוך מסדר היום את הדיון על העשייה שלמענה ובגינה נבחר אותו פוליטיקאי למשרתו (באופן מרהיב, ורטר נוזף היום באנשי חוסן-לישראל – לא על ההדהוד החלול שעולה מהיו"ר שלהם, אלא על כך שהם לא שומרים על "משמעת קמפיין". ושמישהו יחליף כבר את המאמן!!).
ורטר גם מספק ראיה לכך שהסיקור הרכילותי של המערכת הפוליטית, תוך חיכוך, חיבוק והתגלגלות בחציר עם המסוקרים, לא מספק לציבור אפילו את פרס התנחומים של רכילות אמינה: ורטר מתאר כיצד פרסם "הארץ" לפני בחירות 2013 כותרת ראשית שלפיה ציפי לבני לא תקבל תיק המשא-ומתן עם הפלסטינים בממשלת נתניהו העתידית – כותרת שכידוע הופרכה לגמרי קצת אחרי הבחירות.
כעת חושף ורטר כי הוא נשען על תדרוך מפיו של נתניהו עצמו. אבל זו השיטה, ומן הסתם גם בבחירות 2025 נוכל לקרוא בטור של ורטר כיצד לפני בחירות 2019 מכר לו נתניהו שקר כזה או אחר, תחת מעטה האנונימיות ובמסגרת יחסי גילוי העריות המקובלים בשוק העיתונות הפוליטית.
ב"מוסף לשבת" פותח נחום ברנע בתיאור נבחרי הפריימריס של העבודה, ומספק פסקה ברוח ההתרסה האופיינית לו: "איציק שמולי היה היחיד שיכול היה לחגוג: נצחונו היה שלם. הוא קטף את פירות ההתמקדות שלו בנושאים חברתיים, החריצות, המסירות שגילה לשני היריבים – קודם לעמיר פרץ, אחר-כך לאבי גבאי – והיכולת להפוך את חייו ומאבקיו האישיים לנכס תקשורתי ואלקטורלי".
מדוע התרסה? משום שברנע יודע היטב כי שמולי הוא מחביבי העיתון שבו הוא כותב את טורו, וכי זהו בעצם הנכס התקשורתי והאלקטורלי שלו, ולא סיפור חייו. סיפור חיים לכל אחד יש, נגישות לקבוצת תקשורת מהחזקות במדינה – לא. לא ששמולי המציא איזה גלגל. ב"מעריב", למשל, ממשיך כספית גם היום להעניק שירותים עיתונאיים לגדעון סער ("צבא ענק של בוטים, חשבונות מזויפים, דפי פייסבוק ממומנים וארסיים, הסתער עליו כדי לוודא את מותו הפוליטי").
בחלק אחר של הטור קובע ברנע כי "הליך הבחירות בליכוד היה מושחת מיסודו". הוא מתרכז בעיקר בטענה להטיית בחירות בשוהם בניסיון לשנות את חוקת המפלגה כך שיהיה אפשר להשאיר עסקן יוצא אתיופיה במקומו, ולא להכניס עסקן אחר. את הבמה הוא נותן לדוד אבבה, שנשא עיניו לתפקיד, ושהוא גם אחיו של כתב העיתון לשעבר, דני אדינו אבבה.
תיק 2000
עיקר הטור של ברנע מוקדש לראיון עם ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה. כבל מדבר על אחד הסעיפים ב"מכתב ארוך" שכתבו עורכי-הדין של נתניהו ליועץ המשפטי לממשלה, ש"התחבא עמוק בפנים – אף אחד בתקשורת לא עלה עליו".
האמת היא שהמכתב לא היה ארוך בכלל, וב"תקשורת" קראו אותו היטב (הנה הפרסום שלנו בעניין), אלא שמן הסתם במערכות לא ששו לטפל בחומר כזה: שיתוף הפעולה של המו"לים שוקן ומוזס להחריג את העיתונות הכתובה מהחוק המגביל פרסום מוצרי עישון, שנתניהו קרא ליועץ לחקור אותו במסגרת נסיונותיו להתחמק מכתבי אישום לגבי יחסיו שלו עצמו עם התקשורת. במערכות? במערכת "ידיעות אחרונות", יותר נכון. ב"דה-מרקר" רוני לינדר, כתבת הבריאות, סיקרה את החוק באדיקות – וגם את ההחרגה.
איתן כבל בכנסת, מרץ 2017 (צילום: יונתן זינדל)
כיצד ברנע, לא עיתונאי השש אלי קרב עם המו"ל שלו, מעז לטפל בסעיף שהתחבא עמוק בפנים? אולי משום שכבל, שלחם לחקיקת החוק, מספק כתב הכשר למו"ל: "אתה לא תאמין. מי שכפה עלינו להחריג מהחוק את העיתונות הכתובה היה משרד הבריאות. אני התנגדתי. רציתי לאסור על מודעות לסיגריות ולמוצרי עישון בכל מקום. גם בעיתונים. אבל סגן השר ליצמן התעקש, וועדת השרים לחקיקה נשמעה לו. אל תטעה: הממשלה לא עשתה את זה מתוך אהבה לשוקן או למוזס. ליצמן דאג לאינטרסים של העיתון שלו, 'המודיע'".
בקיצור, הכל חלק מתעמולת בחירות של נתניהו, ולא טיעון משפטי אמיתי, מסכם ברנע, ומזכיר כי מי שהיה שר הבריאות שחתם על החוק הוא לא אחר מאשר נתניהו. תעמולת בחירות אחרת בלבוש טיעון משפטי, נפוצה וידועה הרבה יותר, היא זו השואלת מדוע נבחרי הציבור שקידמו את "חוק 'ישראל היום'" אינם נכללים בהמלצות הפליליות של "תיק 2000", כמי שהיו שותפים לכאורה לדיל המסריח בין ביבי ומוזס – מצדו ההפוך. אלא שלנושא הזה, שגם בו כבל מככב, ברנע לא הספיק כנראה להגיע ב"שיחה הארוכה, בת שלוש שעות", שערך עם חבר-הכנסת.
אגב, היום ממש, לפי מה שכתב ברנע בטורו לפני שבועיים, היה צריך אביחי מנדלבליט להכריז על החלטתו לגבי תיקי חקירות נתניהו – שאחד מגיבוריהן הוא מו"ל "ידיעות אחרונות". היועמ"ש לא טרח לפעול לפי הלו"ז שהכתיב ברנע, אולם אתמול פרסמו בחדשות 12 כותרת שלפיה – בניגוד לנבואות רבות שאפשר היה לשמוע ברחבי התקשורת עד כה – דווקא כן צפוי כתב אישום ב"תיק 2000".
רווחה
מכתבת השער של מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" החתומה על-ידי כתבת ה"רכילות העסקית" ועוסקת במסיבות הגרנדיוזיות שעורכות חברות ההייטק לעובדיהן, למדתי כי הפונקציונרים האחראים על הפינוקים הסמי-דקדנטיים נקראים בשם "מנהלי רווחה".
עושים לביתם
במוסף "ממון" מפרסמים היום עוד טור בלעדי של מנכ"ל הבנק הגדול במדינה, ואילו אריק פינטו מ"הפועלים" זוכה בעוד בימה לא ביקורתית שבה הוא יכול להתלקק על עצמו ללא הפרעה, באותם הפורמט והנוסח ששמורים לו בוודאי בעלון הפנימי של הבנק. כל הטוב הזה קורה במסגרת פרויקט תוכן שיווקי של הבנק שכובש את המוסף כולו, פחות או יותר.
ואילו ב"ידיעות תל-אביב" מוכרים את השער למודעת מכר של רשת מרכולים, מודעה מהסוג שבעיתונים גדולים היו דוחקים פעם לעמודים האחרונים.
שער "ידיעות תל-אביב", היום
ב"מעריב" מתפרסמים מדורים במימון בנק הפועלים, אסם ותנובה. במתכונים הממומנים של תנובה לא שמעו על המאכל "גבינה צהובה" (שיש אכן מי שטוענים כי אינו באמת מאכל) ומציעים במקומו פרוסות "עמק". במתכון אחר מופיע עדיין המוצר "חלב", שטרם זכה לכינוי חלופי על שם מותג של החברה.
וב"ישראל היום", העיתון ששייך לאדם שמרוויח מיליון דולר בשעה (על-פי הצהרתו) ובכל זאת מוכר את דפיו לתוכן שיווקי ואת כתביו לכתיבת כתבות תוכן שיווקי, מצרפים היום לעיתון מוסף פרסומי של עמותת שערים וסטימצקי – כולל מודעה למשחקי קופסה שניתן לקנות ברשת, ולצד זה כתבה על חשיבותם של משחקי הקופסה בעידן הדיגיטלי. עוד בגיליון הפרסומי: כתבה של עיתונאי "ישראל היום" אריאל ויטמן, החתום גם על כתבות תוכן שיווקי של משרד הכלכלה. גם הפעם מפמפם העיתונאי את המסר שמכתיב המפרסם.
אגב, ברוח "תיק 2000": סטימצקי נמצאת בבעלות משותפת של נוני מוזס, כך שהמוסף הפרסומי הוא שת"פ של אדלסון עם שנוא נפשו.
ענייני תקשורת
קלגסבלד. בטורו של רן אדליסט ב"מעריב" מתפרסמת התנצלות שנושאת כותרת לא שגרתית בתחום ההתנצלויות: "התנצלות". החתימה, "מערכת מעריב", מלמדת אולי כי דעתו של הכותב לא היתה נוחה מההתקפלות המפוארת.
עו"ד דורי קלגסבלד (צילום: אורן פרסיקו)
וזו לשון ההודעה: "ביום שישי שעבר (8 בפברואר 2019) התפרסם בעמוד זה טור בשם 'האגף המודיעיני' שעסק בראש המוסד. בטור נכתב כי עו"ד דורי קלגסבלד 'הוא המערבב הראשי בין כהן, סער, גלנט, עם ראובן אדלר ממורשת פורום החווה ויאיר לפיד כפוטנציאל לשיתוף פעולה עתידי. הטורקים הצעירים (ביחס לנתניהו) האלה לא סופרים את קצוצי הגפיים, השרים שזוחלים תחת שולחן נתניהו ומלקטים פירורים. כמו כולם גם הם ממתינים לנפילתו, אבל אורבים מבחוץ. מי בהתארגנות פוליטית כמו גנץ ולפיד, מי בגישוש אחר הסדק שדרכו יתגנב חזרה לליכוד, כמו סער'. לאחר בדיקה התברר כי הדברים אינם נכונים, ועו"ד קלגסבלד אינו מעורב – ולא היה מעורב – בכל פעילות כזו או או דומה לה. אנו מביעים צער על פרסום הדברים ומתנצלים בפני עו"ד דורי קלגסבלד".
הראיון הימני התורן. אחרי שהראיון שלו עם סטיב באנון התפרסם ב"מוסף הארץ", נדחק הפעם הראיון שהביא גדי טאוב עם ג'ורדן פיטרסון למוסף "גלריה". ביטוי לחילופי העורכים במוסף, או שב"הארץ" החליטו למתן את גישת "דע את האויב".
הודעה והודאה. ב"ידיעות אחרונות" פותחים את קונטרס החדשות עם "הסיפורים הגדולים" של העיתון במהלך השבוע, מעין הודאה בנטישה המסיבית של קוראים את עיתוני הדפוס של ימי השבוע.