ירון אזרחי ז"ל, חבר חשוב בעמותה המוציאה לאור את אתר "העין השביעית" במתכונתו הנוכחית, היה אחד מראשוני החוקרים שעסקו בסוגיית הבעלות באמצעי התקשורת המסחריים בישראל באופן שיטתי ותוך העמדת משנה סדורה. בשנת 2003, יחד עם פרופ' זוהר גושן ועו"ד שמואל לשם, פירסם חיבור שהשפיע על אדריכלי הרגולציה בשוק התקשורת ותרם לעיצוב מחדש של מפת התקשורת בישראל: "בעלות צולבת – שליטה ותחרות בשוק התקשורת הישראלי", בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה.

אזרחי השכיל להבין עוד בזמן אמת את שינוי מרכז הכובד ואת הבכורה שנטלו לעצמם אמצעי התקשורת המשודרים הפרטיים על השיח הציבורי, עם פתיחת השוק לתחרות. שליטה מרוכזת בכלי תקשורת, כך סבר בצדק, עלולה להיות מתכון להשפעה בלתי בריאה על השיח, להביא להטייתו ולערב אינטרסים זרים וצרים במידע המועבר לציבור.

התפיסה הדמוקרטית הבסיסית שלפיה שיקוף וייצוג חסרי פניות של המציאות הם תנאים הכרחיים ליכולתו של הפרט לשמור על חירותו ולקבל החלטות מושכלות עמדה בבסיס התובנות שגיבשו את גישתו של ירון לאסדרת התקשורת הרצויה. לכן ראה בבעלות הצולבת, שמשמעותה ריכוז שליטה בכלים העיקריים המשמשים לייצוג המציאות החברתית, הכלכלית, הפוליטית והתרבות – איום מובהק על היכולת לקיים את החירויות הבסיסיות האלו.

אזרחי סבר כי תחרות בשוק התקשורת היא עניין בסיסי שבלעדיו לא יוכל להתקיים שוק דעות משוכלל. ביזור השליטה באמצעי התקשורת היה בעיניו "תנאי עיקרי לתקשורת מהימנה המציגה תמונות מציאות מבוססות וזוויות פרשניות רבות נגישות לציבור", כהגדרתו.

תחרות היא כמובן עניין חשוב, אך אין בה לבדה כדי להבטיח תקשורת אמינה, הגונה והוגנת. המציאות הנוכחית מוכיחה לנו כי גם במקום שבו לכאורה קיימים כלי תקשורת רבים ומגוונים יכול השיח הציבורי והתקשורתי לסבול מעיוותים ופגמים גדולים, וכגודל ורוחב המגוון כך יכול כשל השוק להיות רחב ומשמעותי. אבל אזרחי צדק בכך שבהינתן שוק ריכוזי לא תוכל ממילא להתקיים תקשורת חופשית באמת, והחששות להשפעות הנובעות מקשרי בעלות ושליטה יהיו גדולים, ממשיים ויומיומיים.

אזרחי גם היה מהראשונים להכיר באופן דוקטרינרי בסכנות הטמונות בתכנים שיווקיים המחלחלים אל צרכני החדשות במסווה של דיווח עיתונאי:

מפרסמים ופרסומאים המשווקים מוצרים או פוליטיקאים יודעים שאחת הדרכים האפקטיביות ביותר לקדם אינטרסים כלכליים ופוליטיים היא להעביר מסרים שיווקיים במסווה של חדשות ושל תוכניות דוקומנטציה ואקטואליה. אם מצגי מציאות או תמונות של מוצרים ומועמדים פוליטיים אינם מופיעים בשידורי פרסומת גלויים, הציבור אינו ער להיותו נתון למניפולציות. לעתים קרובות אפשר להשיג את מטרות המשווקים על-ידי שינויים קלים בנתונים המוצגים לציבור, על-ידי שינויים הנראים מקריים, על-ידי שינויי דגש ואף על-ידי שתיקה או התעלמות תקשורתית מכוונת. הקהל הרחב בדרך כלל אינו מצויד באמצעים המאפשרים לו לזהות מגמות כאלה, ורק יודעי דבר המתמצאים בתחומים ובהקשרים הרלבנטיים יכולים לעקוב אחריהן".

לכן הכיר אזרחי בכך שגם במצב שבו קיימת תחרות תקשורתית יש מקום לרגולציה חיצונית שמטרתה לסכל, או לפחות להפחית, את כשלי השוק הנוספים שהתחרות לא תוכל לפתור לבדה. העיוותים האפשריים בשיח והגנת הצרכן היו הצדקות מרכזיות לגישתו שאין להותיר את השוק הזה ללא מבוגר אחראי ומוסמך.

במידה לא מבוטלת היה אזרחי, יחד עם דן כספי ואחרים, אחד מנביאי הזעם של תחום רגולציית המדיה והשידורים בישראל. אבחנות ותובנות שהעלה וחששות ששירטט ביד בוטחת ובטון תקיף התממשו עם השנים לנגד עינינו. גם הוא הביע לא פעם מורת רוח מהאופן שבו התעצב שוק התקשורת הישראלי, וסבר שהמצב הולך ומורע – לא רק בשל התערבויות פוליטיות וכלכליות, אלא גם בשל תנאי השוק וחולשת המפקחים.

את דרכו נוכל לנסות ולהמשיך בעמידה מתמדת על משמר האינטרס הציבורי, זיהוי הכשלים וניסיון להצביע עליהם ולפעול למניעתם או לצמצומם, כפי שעשה הוא במשך שנים רבות.