זו, מסתבר, איננה רק בעיה ישראלית: בעולם כולו מוצאת עצמה העיתונות במגננה מתמדת. התפוצה יורדת, ההכנסות ננגסות על-ידי הטלוויזיה, עיתונים נסגרים – ומעל הכל, אמון הציבור במוסד העיתונות הולך ונשחק. זה מתחיל בשאלות קנטרניות בדיונים פומביים – שכותרתם "איך בכלל אפשר להאמין לכם?" – ונמשך בסקרי דעת קהל, הממקמים את העיתונאים אי-שם בתחתית הרשימה, ליד בעלי מוסכים.
גם האמריקאים, המודדים את הדופק בקביעות, מצביעים על תהליך נמשך של שחיקה באמינותם של אמצעי התקשורת. בשנת 1985 עוד האמינו 55% מן האמריקאים כי הדיווחים שהם מקבלים מן העיתונים מדויקים בדרך-כלל. בתריסר השנים שחלפו מאז השתנה יחסו של הציבור. בסקר שנערך בראשית השנה התברר כי 56% מן הנשאלים סבורים כי דיווחי החדשות הם בדרך-כלל שגויים. ה"לוס אנג'לס טיימס", שדיווח על תוצאות הסקר, קבע בדאגה: "הביקורת על התקשורת הולכת וגוברת... הממצאים מציירים תמונה עגומה של אמינות העיתונות בעיני הציבור".
הקוראים, מסתבר, אינם מרוצים, אבל מי שמודאג באמת מן הממצאים הם עורכי העיתונים בארצות-הברית. "סקרים שליליים מגיעים בזה אחר זה", מודה עורכת העיתון "אורגוניאן", סנדרה רים ראו, נשיאת אגודת העיתונים באמריקה, הרואה קשר ישיר בין בעיית האמינות ובין האמון הכללי שרוחש (או לא) הציבור לאמצעי התקשורת.
מה עושים כדי להציל את אמינותם של העיתונים בעיני הציבור? אגודת העורכים באמריקה הכריזה לפני חודשים אחדים על מבצע רחב היקף, שיימשך שלוש שנים – שיושקעו בו לא פחות ממיליון דולר, כדי "לזהות את שורשי אמינותה הנשחקת של העיתונות ולהתמודד איתה".
"זוהי אחת התוכניות היומרניות ביותר שהאגודה נטלה על עצמה אי-פעם", אומרת נשיאת האגודה ראו. "זו הזדמנות נדירה, שכן מעולם לא ראיתי את העיתונאים כה נחושים בדעתם להבין את הסיבות – ולפעול לשנות את הכיוון של השחיקה המזיקה לאמינותנו".
"פרויקט אמינות העיתונות" כולל שורה של פעילויות ובהן:
הקמת צוות חשיבה של עורכי עיתונים ועיתונאים, אשר ייפגשו במשך שלוש שנים כדי לדון ולבחון את הבעיות הנוגעות לאמינות העיתונות, ועריכת סימפוזיונים וימי עיון על הבעיה.
בדיקה מעמיקה של ממצאי מחקרים שנערכו במרוצת השנים האחרונות על-ידי עיתונים וגורמים אחרים, אשר העלו נתונים בשאלת האמינות.
עריכת סקרים מקיפים, שיתמקדו בשאלת שחיקת האמינות, וינסו לזהות מה בדיוק גורם לתהליך המדאיג.
מחקר נקודתי של הבעיה, בשיתוף עם שמונה עיתונים ברחבי ארצות-הברית. המחקר יאפשר לבחון את בעיית האמינות ברמת הקהילה, ולחפש פתרונות.
"בפרויקט הזה אנחנו נוטלים על עצמנו מחויבות להבין את ה'מדוע' שמאחורי שחיקת אמון הציבור, ולהניע דיון אינטליגנטי ארוך טווח להתמודד עם הבעיה", אומרת ראו. מדוע מתקשה הציבור להאמין למה שנכתב בעיתון? מסתבר שיש מי שאינו זקוק למחקרים וסקרים, גם לא לתקציב של מיליון דולר, כדי להשיב על השאלה הזו.
שם, כמו כאן, יש מי שבטוח שהתשובה נעוצה באותה "הטיה" של המציאות, בהתאם לתפיסת העולם של העיתונאים. כן, הכל פוליטיקה. מבקריה השמרניים של העיתונות באמריקה משוכנעים יותר מתמיד שאותה "הטיה ליברלית" (אצלנו היו מכנים זאת "שמאלנית") של התקשורת היא שורש הרע. גוף שמרני כזה, "המרכז לחקר התקשורת", מפיץ באמצעות האינטרנט מאמרים שכוונתם להוכיח כי אכן קיימת הטיה כזו, והיא שנוגסת באמינות התקשורת.
אחד הממצאים שהוא מביא לידיעת הציבור הוא סקר בין כתבים ועורכים, המצביע על כך שרק 15% מן העיתונאים הגדירו עצמם רפובליקאים או שמרנים (לפני עשור היו 22%), בעוד ש-61% ראו עצמם דמוקרטים או ליברלים. בעיני השמרנים, זו תשובה ניצחת לשאלה מדוע איבדה התקשורת את אמינותה. "רבים במדיה מסרבים להודות בהטיה הליברלית, ואפילו אם הם מזהים זאת – הם מעדיפים לחפש סיבות אחרות לבעיית האמינות", כותב ברנט בייקר.
על אמיתותה של "ההטיה הליברלית" אפשר להתווכח, אבל אין ספק שהטענות על הטיה פוליטית מחלחלות בהתמדה לציבור הקוראים וגורמות נזק למעמדה של העיתונות. "עורכים מוכנים סוף-סוף להתמודד עם התפיסה הציבורית הנרחבת והמזיקה של הטיה על-ידי התקשורת לכיוון הליברלי או לכיוונים אחרים", כתב האומבודסמן של העיתון "בוסטון גלוב", מארק ג'ורקוביץ'.
יש מיתוס כזה של הטיה ליברלית, כתב לפני כשנה אוורט דניס ב"אמריקן אדיטור", ואמינות העיתונות נפגעת לא בגלל ההטיה, אלא בגלל הביקורת הנמשכת על הטיה-כביכול, ובעיקר משום שהעיתונות איננה פועלת בתקיפות מספקת כדי לפוגג אותה.
דניס משוכנע שההטיה הפוליטית-חברתית עצמה איננה שורש בעיית האמינות. "העיתונות מונעת יותר על-ידי שיקולים מקצועיים מאשר על-ידי פוליטיקה", כתב דניס, המודאג מפני הבורות המזינה את הטענות בדבר הטיות פוליטיות. "עלינו להסביר את המציאות הזו לציבור".
אפשר, אם כן, שהדימוי "השמאלני" הוא חלק מן הבעיה, ואפשר שהשורשים נעוצים בבעיות אחרות הנחשפות לקורא מדי יום, במישור המקצועי: דיווחים שגויים, רשלנות בהשלמת פרטים ושאר מרעין בישין של עבודה לא לגמרי מקצועית. כל אלה ייבחנו בסקרים הנרחבים שיערכו כמה חברות בארצות-הברית, שייהנו מן התקצוב הנדיב של "פרויקט אמינות העיתונות".
אם נחזור לסקרים שבהם פתחנו, הנגיסה באמינות היא מן הסתם רק פן אחד בתחושה הקשה המלווה את העיתונאים עצמם. סקר שערכה בראשית השנה אגודת עורכי העיתונים באמריקה מעלה כי יותר ויותר עיתונאים סבורים כי העיתונים שבהם הם מועסקים משעממים ומאבדים את חשיבותם והשפעתם על החיים האמריקאיים.
64% מן העיתונאים אמרו כי "רק לעתים רחוקות" הם מעריכים שהעיתון שבו הם עובדים הוא "עיתון טוב מאוד". ועם גאוות יחידה ירודה כזו, וביקורת עצמית רבה כל-כך, מה הפלא שרק 43% מן הנשאלים (יותר מאלף כתבים ועורכים) הביעו רצון להמשיך לעסוק בעיתונות גם כאשר יגיעו לגיל שישים. כל השאר, אם לא יחול שינוי משמעותי במעמד העיתונאים, יעדיפו למצוא עיסוקים אחרים.
גיליון 12, דצמבר 1997