תזכורת: לקראת הבחירות לכנסת הקודמת סירב ראש הממשלה בנימין נתניהו לקיים עימות טלוויזיוני מול יצחק הרצוג או מול שאר ראשי המפלגות. הפצרות מחלקת החדשות של ערוץ 2, ולאחר מכן של אנשי הערוץ הראשון – לא הועילו. נתניהו סבר שמוטב לו לא לקחת חלק בהתמודדות על אהדת ציבור הבוחרים בפורמט הטלוויזיוני שנחשב בישראל בעבר, וברוב המדינות הדמוקרטיות גם היום, לזירת התגוששות מובנת מאליה במערכות בחירות.

והנה נתניהו, שבשנת 2015 דחה על הסף את ההצעה לקחת חלק בטקס הדמוקרטי-תקשורתי המוכר הזה, תבע השבוע לאפשר לו לקיים בו-זמנית, בשלושת ערוצי הטלוויזיה, עימות עם עדי המדינה שעל עדויותיהם מסתמכות המשטרה והפרקליטות בהמלצותיהן להגיש נגדו גיליון אישום על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים.

האיש, שלפני כארבע שנים לא גילה עניין ונכונות לנצל את התבנית הטלוויזיונית כדי לממש באמצעותה את אחד מתפקידיה המובהקים – עימות בין-מפלגתי לקראת בחירות – דורש עתה להעתיק לאולפני הטלוויזיה התזזיתיים את אולם בית-המשפט המכופתר על נהליו הנוקשים. קריאתו של נתניהו שבה והמחישה עד כמה הוא אדם מתעתע וציני, שאינו בוחל להפר את כללי המשחק המקובלים ביחסי ממשל ותקשורת וביחסי השלטון והציבור, ועד כמה הוא חסר עכבות בנכונותו לערבב מין בשאינו מינו ולאחז את עיני הבריות.

החלל הציבורי גדוש בטענות שווא, בהטעיות וגם בכזבים בוטים שמפריח נתניהו

הגיעה אפוא השעה להנהיג כללי משחק מיוחדים ביחסי נתניהו והתקשורת. בהיותו ראש הממשלה נהנה נתניהו, כמו כל ראשי הממשלה שקדמו לו, ממעמד של מקור מוסמך שהתקשורת מייחלת למוצא פיו וממהרת להפיץ את דבריו ואת דעותיו. מטבע הדברים, הוא מושא ההתעניינות הנחשק ביותר של קהיליית העיתונאים ומי שהתקשורת הישראלית מצטטת או מתייחסת אליו יותר מכל מושא סיקור אחר. דפוס היחסים הזה מחייב שינוי: נתניהו התגלה כראש ממשלה שאי-אפשר לסמוך על דבריו, כמי שמנצל את התקשורת להפצת כזבים והטעיות, וכמי שעושה בה שימוש לצרכיו האישיים והפוליטיים תוך שהוא שוחק את המעמד הממלכתי המוטבע בתפקידו ואגב כך מערער את סמכותה של התקשורת ואת יכולת הציבור לתת בה אמון.

תזכורות: נתניהו נימק את הקדמת הבחירות לכנסת ה-20 בחתרנות מצד שותפיו לקואליציה, ציפי לבני ויאיר לפיד. בדיעבד התוודה (גם השבוע) שפיזר את הכנסת כדי למנוע את השלמת חקיקתו של חוק "ישראל היום", שנועד להגביל את יכולתו העסקית של החינמון. ביום הבחירות הפיץ נתניהו את הסרטון שבו טען כי הערבים נעים בהמוניהם לקלפיות במימון גורמים זרים – טענה שלאחר מכן חזר בו ממנה והתנצל עליה.

בעקבות שידור תחקיר "עובדה" על הנעשה בלשכתו פרסם נתניהו תגובה ארוכה, מנוקדת בנתונים שקריים, כדי לפגוע באמינותה של אילנה דיין, עורכת התחקיר. ביולי 2017, בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה על פרשת הצוללות, הטיח בעיתונאים ישראלים האשמות כאילו הם משרתים את האויב (בראיון לערוץ 20).

בעת פירוק רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי השמיע גרסאות סותרות על הסיבות שגרמו לעיכוב המהלך ("קשיים טכניים", "חוסר בשלות ארגונית"), עד שיצא המרצע מהשק: חששו שמנהלי התאגיד הם שמאלנים. לכך ניתן להוסיף את הזנת הציבור בקביעות עובדתיות כביכול על קיפוחו בסיקור והתעלמות מביקורים שהוא עורך בחו"ל – למרות שהנתונים מפריכים מכל וכל את גרסתו.

התקשורת אינה יכולה ואינה רשאית להחרים את נתניהו, אך היא גם אינה פטורה מלתת את הדעת כיצד להתמודד עם התנהלותו התקשורתית, שמפילה אותה בפח ומערערת את אמון הציבור בה

אלו, כמובן, דוגמיות מעטות בלבד: החלל הציבורי גדוש בטענות שווא, בהטעיות וגם בכזבים בוטים שמפריח נתניהו. התקשורת אינה יכולה ואינה רשאית להחרים אותו, אך היא גם אינה פטורה מלתת את הדעת כיצד להתמודד עם התנהלותו התקשורתית, שמפילה אותה בפח ומערערת את אמון הציבור בה. שהרי כאשר היא מפיצה את דבריו או מחזרת אחר מוצא פיו היא חושפת את עצמה למניפולציות פרועות שהוא מסוגל לחולל ולזהם באמצעותן את השיח הציבורי עד כדי שיבוש יכולתה של הדמוקרטיה הישראלית לתפקד.

הנה שני אמצעי התגוננות: הראשון – לסרב לקבל מנתניהו ומאנשיו הקרובים מידע על בסיס של "לא לייחוס", "לא לציטוט" או "רקע עמוק". הואיל ומדובר באדם שאינו מהסס להפיץ בדיות באמצעות עיתונאים (שאינם מודעים למימד הכוזב שבמידע הנמסר להם), מוטב להם להעמיד תנאי פשוט במגעיהם איתו: לדווח על דבריו רק כשהם מצוטטים מפיו. להרגיל אותו ואת אנשיו לקחת אחריות על מסריהם, ולא לאפשר להם להסתתר מאחורי תארים עלומים כמו "מקור מדיני רם דרג", "מקורות יודעי דבר" וכדומה.

אם ההצעה הזו תאומץ, יוכל הציבור לשפוט באופן ישיר את מהימנות דבריו של ראש הממשלה ולזהות מכלי ראשון מתי הוא מתכמן ומטעה.

האמצעי השני – לחדול מלהחיל על נתניהו ואנשיו את עקרון חסיון המקורות. אם וכאשר נוכחים עיתונאים שראש הממשלה או מי מיועציו הקרובים הוליך אותם שולל בכך שמסר להם מידע לא נכון על בסיס התנאי שהוא לא לייחוס או לציטוט, הם רשאים לגלות ברבים מי היה המקור שהטעה אותם או שיקר להם. אחרת, תמשיך התקשורת לשחק לידיו של נתניהו במסעו ארוך הטווח להרוס את אמינותה, לקעקע את יוקרתה ולחסל את יכולתה למלא את התפקיד החיוני המוטל עליה.