כשם שבשבוע שעבר כרך בנימין נתניהו את עיתון "הארץ" במשטר הנאצי של גרמניה מלפני כשמונים שנה, כך תייג אמש ראש הממשלה את העיתונאית אילנה דיין כמי שנמנית עם השמאל הקיצוני. בשני המקרים לא היתה לקביעותיו של נתניהו שום אחיזה במציאות, אך היא שירתה היטב את מטרתו: לתייג את העיתונאים ואת כלי התקשורת שבהם הם מועסקים כגורמים הראויים לבוז ולשנאה.

"הארץ" זכה בפי נתניהו למיצוב הקושר אותו לנאצים משום שפרסם תחקיר ביקורתי על האופן שבו מתנהל ראש הממשלה מול התקשורת. אילנה דיין הוטבעה בכתם השמאלנות הקיצונית משום שפרסמה תחקיר על התנהלות לשכתו של ראש הממשלה ומעורבות אשתו בניהול ענייני המדינה.

בשני המקרים נאחז נתניהו בעילה כלשהי, מופרכת לחלוטין, כדי לנמק את קביעותיו: "הארץ" לפי נתניהו הוא עיתון בעל רוח נאצית משום שעם בעלי מניותיו כיום (מזה עשר שנים) נמנה מו"ל גרמני שראש משפחתו, לפני שני דורות, היה חבר במפלגה הנאצית; דיין היא עיתונאית שמאלנית קיצונית משום שבתוך אינספור מופעיה התקשורתיים מבצבצת מדי פעם נימה של מורת רוח ממצב המדינה ומאופן ניהולה.

הבה נבחן את האסמכתאות של נתניהו לתיוג המכפיש שהדביק לדיין:

"רק לפני שבועיים הכריזה [דיין] מלחמה נגד ראש הממשלה", כותב נתניהו בתגובתו לתחקיר "עובדה", "בכינוס בנושא התאגיד כשאמרה: 'אנחנו חייבים לנהל את המאבק הזה כמו שלא ניהלנו אף פעם מאבק'. אמרה וכעת עושה".

הנה דברי דיין בכינוס בהקשרם המלא:

לא מזמן נתקלתי בציטוט שמיוחס לג'ורג' אורוול, אין לי מושג אם זה באמת הוא אמר את זה, אבל זה די מתאים לו: 'עיתונות משמעה פרסום של מה שמישהו אחר לא רוצה שיפורסם. כל השאר זה יחסי-ציבור'. החברה הישראלית לא צריכה יחצנים, אבל היא זקוקה לעיתונות חופשית, בועטת, והיא חייבת שיהיה לה שידור ציבורי נקי, ערכי, בדיוק כמו זה שהתאגיד אמור להיות. ואם היינו צריכים הוכחה לזה – נתתם (אתם, השלטון) לנו אותה בשבועות האחרונים. ואם אנחנו, עיתונאי ישראל, באמת חפצי חיים, אנחנו חייבים לנהל את המאבק הזה כמו שלא ניהלנו אף מאבק אחר אף פעם – בסולידריות, בחברות ובאומץ. ובלי פירור אחד של ייאוש".

"כשריאיינה את נשיא ארה"ב ברק אובאמה, היא אמרה: 'רוב הציבור בישראל בחר בנתניהו לתפקיד – זה חלק מהבעיה'. כלומר לאילנה דיין יש בעיה לא רק עם ראש הממשלה נתניהו אלא גם עם העם".

הנה דבריה במלואם: הנשיא אובמה אמר בראיון, "מה שבעיני הוא תוכחה בונה והכרחית, דרישה לממש את ערכי הליבה שהביאו להקמת מדינת ישראל, יכול להיות מעוות או להתפרש כעמדה שלא מספקת תמיכה בישראל". ועל כך השיבה דיין:

אבל אתה יודע למה, כי אותו ראש ממשלה בדיוק, שאיתו אתה חלוק בכמה מהנושאים האלה, נבחר על-ידי הרוב המכריע של הישראלים, הם רוצים שהוא יהיה המנהיג שלהם. אז אולי זה חלק מהבעיה...".

"בראיון לארי שביט ב'הארץ' ב-2010 אמרה דיין על אהוד אולמרט, בזמן שנחשד בשחיתות חמורה: 'יכול להיות שהפסדנו ראש ממשלה מצוין... זאת אפשרות סבירה למחול על שחיתויות... שאלת האתרוג היא בעיני שאלה מורכבת", כתב נתניהו בתגובתו והסיק מכאן שכאשר ראש הממשלה הוא מהשמאל (ובעיניו, אולמרט הוא איש שמאל) הוא נהנה אצל דיין מאתרוג מלא, ואילו כאשר ראש הממשלה הוא מהימין הוא "מקבל הכפשה מתמשכת".

וזה היה הנוסח המדויק של דבריה בראיון האמור:

אני חושבת שגם אתה וגם אני חייבים להתמודד עם העובדה שיכול להיות שהפסדנו ראש ממשלה מצוין, גם אם נגוע באספקטים מסוימים של ההתנהלות שלו בהקשר של טוהר המידות. כעיתונאים אנחנו צריכים לפרסם את החשבוניות של ראשונטורס ואת המעטפות של טלנסקי. אבל את ההחלטה אם אדם כזה צריך להישאר במשחק הפוליטי צריך לקבל הבוחר. השאלה היא שאלה קשה: האם אומה צריכה בעיניים פקוחות ובתודעה צלולה להרשות לעצמה ראש ממשלה או שר בכיר מושחת ובלבד שהוא יוביל אותה לחוף מבטחים? האם הסחר-מכר הזה הוא ראוי? השאלה הזאת היא לא שאלה לעיתונאי אלא להיסטוריון, להוגה דעות, לאזרח. לעיתונאי אסור שהשאלה הזאת תפעיל אותו ותשתק אותו. עליו לפרסם. אבל לאזרח מותר לשאול את השאלה הזאת ולענות עליה כרצונו".

על התמודדותה המשפטית של דיין מול תביעת הדיבה שהגיש נגדה סרן ר' יודע נתניהו לומר שהשדרית "העלילה על קצין קרבי שהוציא להורג ילדה פלסטינית. סרן ר' זוכה מכל אשמה בבית-הדין הצבאי. בית-המשפט המחוזי קבע שהדיווח של דיין 'עיוות את האמת' ובית-המשפט העליון אישר שבכתבה (ששידרה על האירוע) יש 'לשון הרע'".

בפועל שידרה דיין תחקיר עיתונאי לגיטימי לחלוטין על הנסיבות שבהן מצאה את מותה אימאן אל-האמס, ילדה פלסטינית בת 13 שנקלעה באוקטובר 2004 למוצב גירית מול רפיח (בנסיבות שלא הובהרו עד היום) ונורתה למוות על חיילי המוצב כאשר מפקדם, סרן ר', מבצע בה וידוא הריגה.

התנהלותו של המפקד נתפסה גם על-ידי שלטונות צה"ל, לא רק על-ידי מערכת "עובדה", כבעייתית, והיא נבחנה בבית-דין צבאי. סרן ר' זוכה והגיש תביעת דיבה נגד דיין. בהתמודדות בבית-המשפט המחוזי (בפני כבוד השופט נועם סולברג) זכה ר', אך בבית-המשפט העליון (שקיים על כך שני דיונים, אחד מהם בהרכב של תשעה שופטים) התהפכה הפסיקה ודיין נמצאה כמי שנהגה באופן ראוי ומקצועי בסיקור האירוע.

לא זו בלבד, אלא שכתוצאה מההתדיינות הזו קבע בית-המשפט העליון הלכה חדשה בדיני לשון הרע, הנושאת את שמה של דיין – "עיתונאות אחראית" כמדד לבחינת התנהלותם של עיתונאים. ומה אומר נתניהו על התוצאה הסופית של הבירור המשפטי הזה: "בית-המשפט העליון אישר שבכתבה יש 'לשון הרע'".

"לאחרונה קיימה דיין ראיון מתחנף עם אבו-מאזן. במקום לאתגר אותו עם אמירתו המסיתה והמזעזעת: 'אני מברך על כל טיפת דם שנשפכת בירושלים', היא בחרה להתרפס בפניו בנושא אלאור אזריה. בזמן שמשפטו של החייל מתנהל ועומדת לו חזקת החפות, אמרה דיין לאבו-מאזן: 'אני התביישתי כשראיתי את הסרטון הזה והזדעזעתי והוטרדתי... התביישתי עוד יותר כשקראתי את הסקרים וראיתי שכל-כך הרבה ישראלים תומכים בחייל הזה", כתב נתניהו.

בפועל אמרה דיין לאבו-מאזן כך:

אני התביישתי כשראיתי את הסרטון הזה. והזדעזעתי והוטרדתי. ואני בטוחה שישראלים רבים הרגישו כמוני. אבל התביישתי עוד יותר כשקראתי את הסקרים, וראיתי שכל-כך הרבה ישראלים תומכים בחייל הזה. ואני רוצה לשאול אותך: האם היה רגע במהלך החודשים האחרונים שבו אתה התביישת, כפלסטיני?".

הדברים מדברים בעד עצמם. נתניהו הציג את דיין – עמדותיה והתבטאויותיה, באופן מסולף לחלוטין. הוא עשה זאת ביודעין כשהוא נוקט בשיטות הפסולות שהוא מייחס לעיתונאים: שקרים, זדון, מזימות והכפשות.

יש הסבורים שנתניהו נהג כך משום שהוא שרוי בסחרור פרנואידי שמשתלט עליו ומכתיב את התנהלותו התקשורתית. לפי גרסה זו, ראש הממשלה תופס את התקשורת בכללה כמחנה מאיים ששם לו למטרה להפילו מהשלטון ולמסור את הנהגת המדינה בידי השמאל.

אני הקטן מפרש אותו בדרך אחרת: לטעמי, הוא איש נכלים שאינו בוש להטעות, לכזב וליצור מצגי שווא כדי להשיג את יעדיו. הוא בוחר למצב את אילנה דיין כאשת שטנים שמאלנית משום שהוא יודע שהדימוי הזה מדבר אל לב הקהל שלו. הוא מניח שלאחר שנים של שטיפת מוח בנוסח "העם נגד תקשורת עוינת" הקרקע בשלה לקליטת כל מסר שלטוני המכוון נגד עיתונאים, בכללם עיתונאית בעלת מוניטין מקצועיים ואישיים גבוהים כמו אילנה דיין. ארגז הכלים שלו הוא מעקב מקארתיסטי מדוקדק אחר הליכותיהם והתבטאויותיהם של עיתונאים (בהם ראשי תאגיד השידור), תיעודן והצגתן המעוותת בשעת הצורך.

במאבקו נגד תאגיד השידור החדש שלף נתניהו לבסוף (בתחילה הסתיר את כוונתו) את הנשק האולטימטיבי: התאגיד הוא שמאלני קיצוני; בתגובתו אמש לתחקיר "עובדה" אחז בנימוק הזה כבר בתחילה: אילנה דיין היא שמאלנית קיצונית. והיא, פטריוטית ישראלית ועיתונאית אמיצה ודעתנית, עמדה שם באולפן וקראה את תגובתו במלואה כשהיא מן הסתם מתפוצצת בתוכה: הוא הרי האשים אותה, בין השאר, בשנאה לצה"ל. מראיון איתה שפורסם ביום שישי האחרון ב"מוסף הארץ" למדתי ששני בניה משרתים עתה בצבא.