המנצח שלי בתוכנית הריאליטי ששודרה אמש (7.1) במהדורות החדשות של ערוצי הטלוויזיה הוא ערוץ עשר: עורכי המהדורה הזו ידעו מתחילתה לשוות טון ביקורתי ומסתייג מעצם התפקיד שהוטל עליהם בתוקף הנסיבות שהכתיב ראש הממשלה בשידורו לאומה, ולא היססו לקטוע את דבריו ולהבהיר לצופיהם שנתניהו מנצל את מעמדו כדי להעביר את מסריו לציבור באופן חד-סטרי, בלי שהוא מאפשר לעיתונאים לאתגר אותו בהשגות ובשאלות.

נתניהו התנהג באופן מחפיר: הוא יצר מתח חסר הצדקה במדינה כולה כאשר התריע שלוש שעות לפני מועד השידור על הודעה דרמטית שהוא עומד להשמיע. הציבור, החשוף לשורה לא קצרה של תרחישים אפשריים (תאונה מבצעית? הישג מודיעיני? מלחמה בלבנון? מבצע בעזה? התפתחויות בחקירות? מתיחות עם רוסיה? מהלך תוקפני מצד איראן? איחוד שורות או פילוג חדש בזירה הפוליטית? תפנית מרעישה בתחום הכלכלי?), נדרך בדאגה לקראת ההודעה הצפויה.

רביב דרוקר בערוץ עשר ידע מלכתחילה להציב את האירוע התקשורתי הממשמש ובא בפרופורציה הראויה: בארצות-הברית, הוא הזכיר, דורשת התקשורת מהבית הלבן להודיע מראש מה נושא מסיבת העיתונאים, או הצהרת הנשיא, שאותן היא מתבקשת לשדר בשידור חי. דרוקר ועמיתיו לשידור פקפקו מראש בתוקפה של הדרמטיות הצפויה במסריו של ראש הממשלה, והתרעמו בסגנון נחרץ מהתפקיד הסביל שמטיל עליהם נתניהו בשידור דבריו.

גם עיתונאי חברת החדשות ותאגיד השידור הציבורי מתחו ביקורת הן על המתח המיותר שיצר נתניהו בציבור בשעות שקדמו לשידור והן על סירובו להתיר לתקשורת להיכנס לביתו ולהציג לו שאלות, אך שתי מערכות החדשות הללו בכל זאת אִפשרו לראש הממשלה לסיים את הצהרתו עד תומה. ערוץ עשר השכיל לקטוע את נאומו, להגיב עליו מיד ולהאיר את אופיו: ספין דמגוגי שנועד לסייע לנתניהו לעכב את ההליך הפלילי הננקט נגדו ולנסות להעתיק את הדיון בחשדות המיוחסים לו מבית-המשפט אל אולפני הטלוויזיה. ברוח דומה פירשו גם עיתונאי חברת החדשות ותאגיד השידור את דקלומו של ראש הממשלה – לאחר שאִפשרו לו לקרוא אותו במלואו.

המופע הציני של נתניהו הערב מזמין דיון בכללי המשחק שהוא מכתיב לתקשורת: הוא מנצל את מעמדו כדי לשטוף את מוחו של הציבור. כלי התקשורת רוקדים לפי חלילו כי הצהרות של ראש ממשלה נחשבות חשובות, ובמידע או העמדות המוצגים בהן יש בדרך כלל עניין ציבורי מובהק.

המוסכמה הזו ראויה לחשיבה מחודשת: נתניהו משתמש בתקשורת לצרכיו האישיים והפוליטיים. הוא ריסק את מעמדו הממלכתי, שממנו נגזר יחס הכבוד שרוחשת התקשורת לאמירותיהם של ראשי הממשלה. הגיעה השעה להפסיק את שיתוף הפעולה הזה: מוצע לעורכים הראשיים ולמנהלי המדיה לסרב מעתה והלאה להעביר בשידור חי, ללא תיווך עיתונאי, את מסריו של נתניהו; להתנות כל פנייה שלו להשמעת הצהרות בפרסום מוקדם של נושאיהן; לדרוש לקבל ממנו הקלטה של הדברים שהוא מבקש לשדר, ולהשאיר להם את החירות המקצועית להחליט איזה שימוש לעשות בהם.

גם בעידן הרשת, ועם למעלה משני מיליון עוקבים בפייסבוק, נזקק נתניהו לכלי התקשורת המסורתיים. ביכולתם לשקם את מעמדם מולו ולהפסיק לציית לתכתיביו.