ראו מי מצטרף לשורה המבישה של הפוליטיקאים מהליכוד שמתגייסים לחלץ את נתניהו מאימת הדין בגין מעשי השחיתות שמייחסת לו המשטרה – העיתונאי בן-דרור ימיני. במאמר שפרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון (7.12) קרא ימיני ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה להגיע לעסקה עם ראש הממשלה על סגירת כל התיקים נגדו תמורת פרישתו מתפקידו. אין לדעת אם הרעיון הנואל הזה הוא יציר רוחו של הכותב או שהוא משמש במקרה זה כן שיגור לבלון ניסוי שמנפח מישהו אחר, אך בכל מקרה מסתפח ימיני בכך למועדון מפוקפק שעל עיתונאי הגון להתרחק ממנו.

מה לא הציעו עושי דברו של נתניהו כדי למנוע מרשויות אכיפת החוק למצות עמו את הדין: לאסור על המשטרה לסכם את חקירותיה בהמלצות מפורשות; לפטור ראש ממשלה מכהן מהעמדה לדין; להתנות את העמדתו לדין באישור הכנסת; לבטל את יחידת להב 433; לדחות את עיתוי הכרעת הפרקליטות בתיקי נתניהו עד סמוך לבחירות הבאות ולהימנע מלהחליט על העמדתו לדין אם ייבחר שוב לראשות הממשלה. ומה לא אמרו עסקני הליכוד כדי להחתים מראש את החלטות המשטרה והפרקליטות בחותמת טריפה השוללת מלכתחילה את הלגיטימיות שלהן: ההליכים בעניין הזוג נתניהו הם "מסע ציד", "משחק מכור מראש", "מהלך שנועד להחליף את השלטון", "מטרה שסומנה מראש".

עתה משלב גם בן-דרור ימיני את זרועותיו במעגל המתקרנפים ומציע לפטור את נתניהו מהסכנה של העמדה לדין תמורת נכונותו לפרוש מהחיים הציבוריים. לכאורה הרעיון הזה מסבר את האוזן: במישור הריאל-פוליטיק אפשר להשלים עם פתרון מהסוג הזה כדי לשחרר את המדינה מהסבך הפוליטי-משפטי שאליו הובילה אותה התנהגותו האישית של ראש הממשלה. מה גם שעל-פי פרסומים בתקשורת, הצעה ברוח זו העלה עו"ד יעקב וינרוט פרקליטו המנוח של ראש הממשלה. ניתן אפוא לשוות למהלך כזה חזות לגיטימית, ואין הכרח לראות בו תכסיס נלוז שנועד בראש וראשונה למלט את החשוד מצבת המשפט.

נתניהו חייב להעמיד למבחן בית-המשפט את גרסתו על התנהלותו בפרשיות הפליליות המיוחסות לו, והציבור זכאי להתוודע אליה ולשפוט אותה

אלא שהגישה המעשית הזו אינה באה בחשבון במקרה הנדון, משום שהיא מתעלמת מהממד המוסרי הנמצא בליבת ההתרחשות. נתניהו (ורעייתו, בסעיפים המיוחסים לה) חשודים בעבירות חמורות מאוד בניהול ענייני המדינה. מיוחסת להם התנהגות פלילית שבין מרכיביה יחסי שוחד, קבלת דבר במרמה והפרת אמונים. אלו סרכות האורבות לאנשי ציבור מימים ימימה, וכל מי שבוחר להימנות עם מנהיגי המדינה אמור להיות מודע להן ולהיזהר מפניהן. כאשר מתברר – לכאורה, לכאורה – שלא אחר מאשר ראש הממשלה לא עמד בפיתוי, אין לוותר לו על מיצוי הדין ולהעניק לו בכך העדפה שלא ניתנת לאנשי ציבור אחרים.

זאת ועוד, לכל אורך תקופת החקירות ניהל נתניהו מסע הכפשות קולני נגד המשטרה ושקד לקעקע את אמון הציבור בה ובמערכת אכיפת החוק בכללה. תגובתו לחקירות נגדו לא היתה של מי שמכיר בשגיאה או מכה על חטא, של מי שמוקיר את מעמד בית-המשפט ואת הערך העליון של עשיית צדק בזירה הציבורית. המסרים שהוא שידר היו הפוכים.

לפיכך, לבוא עתה, כשאזיקי החוק מתהדקים על ידיו, ולהפציר ביועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות להתעלם מהתנהלותו העבריינית (לכאורה) וממופקרותו הציבורית (המוכחת) – משמעותו להעניק לנתניהו הטבת ענק שאין הוא ראוי לה. האיש הזה חייב להעמיד למבחן בית-המשפט את גרסתו על התנהלותו בפרשיות הפליליות המיוחסות לו, והציבור זכאי להתוודע אליה ולשפוט אותה.

שימו לב גם לאופן שבו מנמק ימיני את קריאתו: "היה לנו כבר נשיא בכלא ואחריו ראש ממשלה. אוי לנו אם נתניהו יגיע לכלא". למי שתוהה מדוע "אוי לנו" מסביר הפרשן המלומד: לראש הממשלה יש גרעין תומכים פנאטי אשר עלול לפעול באלימות אם הוא יימצא אשם בדין. או אז יתחולל שבר אדיר בחברה הישראלית, חוזה הכותב, "שלא יועיל לשלטון החוק ולסדרי השלטון אלא להפך".

בן-דרור ימיני, אם ביוזמתו ואם בהשפעת אחרים, מאיים על מערכת אכיפת החוק בהתקוממות אלימה אם היא תמצה את הדין עם נתניהו. וכמו כל פטריוט הוא מעלה את האולטימטום הזה לא למען נתניהו, חלילה, אלא "משום שזה האינטרס החברתי, המשפטי והלאומי". אה, ועוד דבר: קבלת המלצתו של ימיני תשחרר את צוואר המו"ל שלו, נוני מוזס, מעניבת החנק המשפטית – אבל זו, כמובן, הצטלבות אינטרסים מקרית בלבד.