העיתונים של הלבנים
"שלמה מעוז קרא ללאומי 'הבנק של הלבנים' והודח", קוראת כותרת בשער "הארץ". אורן מג'ר מדווח כי מעוז, הכלכלן הראשי בבית-ההשקעות אקסלנס-נשואה, פוטר אמש מתפקידו בעקבות שורה של התבטאויות חריפות. בין היתר אמר כי "בנק לאומי הוא הבנק של הלבנים. רק הלבנים יכולים להתמנות שם לתפקידים". ציטוט זה מוביל את הידיעה ונכלל בפסקה הפותחת. בהמשך מוזכר כי מעוז דיבר גם על "נפוטיזם בבית-המשפט העליון" ובמוסדות להשכלה גבוהה, ועל כך שהמפגינים במחאה החברתית האחרונה היו אף הם "לבנים" ועל כן התייחסו אליהם בחיבה. הידיעה המלאה מתפרסמת ב"דה-מרקר" תחת כותרת דומה.
"הכלכלן שלמה מעוז שיחרר את השד העדתי – ופוטר מיד", לשון כותרת בשער "ישראל היום". כותרת המשנה נפתחת בציטוט של מעוז ביחס לבנק לאומי. ידיעה מאת חזי שטרנליכט, המתפרסמת בעמ' 7 של "ישראל היום", כוללת את הציטוט נגד הבנק בפסקתה השנייה. אדם המכונה "גורם בכיר בשוק ההון" מצוטט כאומר: "אם עד לדברים שאמר על בנק לאומי יש הרבה אנשים שהסכימו איתו – הדברים שאמר על לאומי היו מוגזמים".
בשער "ידיעות אחרונות" תצלום של מעוז לצד הכותרת "הפה הגדול". כל עמ' 12 בעיתון מוקדש להתבטאויותיו והשלכותיהן. ההתבטאות על בנק לאומי מוזכרת בכותרת המשנה, אם כי בידיעה עצמה, מאת אלי שמעוני, היא מופיעה רק בפסקה הרביעית. בטור פרשנות נלווה מדגיש סבר פלוצקר כי מעוז הגזים כשלא הסתפק בביקורת על משתתפי המחאה החברתית ותקף גם את בנק לאומי ("האם בנק דיסקונט או לאומי הם 'בנקים שחורים'", שואל פלוצקר, מתכוון כנראה לדיסקונט והפועלים, ומתעלם מהטענה העקרונית של מעוז בדבר שליטת אליטה אשכנזית במשק כולו).
"דבר אחד הוא לטעון שגם היום קיימים פערי שכר בין מזרחים לאשכנזים, בעיקר כפועל יוצא מהשכלת ההורים ומספר הילדים במשפחה, ודבר אחר לגמרי הוא לטעון שבישראל כיום נהוגה אפליה עדתית דווקא במגזר הכי לא מפלה, הלא הוא המגזר העסקי", כותב פלוצקר. לדעתו, דברי מעוז היו "מקוממים, מגוחכים, פוגעניים ובעיקר שקריים. לבית-ההשקעות שבו הוא מועסק לא היתה ברירה אלא לפטרו".
מעוז שילם מחיר יקר על התבטאותו נגד שלטון האשכנזים בבנק לאומי, ובעצם בכל מרכזי הכוח המשמעותיים במדינה, אך לפחות הוא הצליח להחדיר את עמדתו החריגה אל עמודי החדשות של כל העיתונים המרכזיים (למעט "מעריב", ועל כך מיד). יחד עם זאת, לבד מטור הפרשנות של פלוצקר, שדוחה מכל וכל את הטענה של מעוז, איש אינו מתמודד עימה. אף עיתון אינו מתייחס לטענה כי שדרת הניהול הבכירה בבנקים בישראל מורכבת רובה ככולה מאשכנזים, ואם להניח את המרכיב האתני בצד – אף עיתון לא מתייחס לטענה כי מנהלים בכירים בעמדות מפתח במשק (ועורכים בכירים בכלי התקשורת בישראל) הם רובם ככולם בני אליטה אחת ובעלי מאפיינים סוציולוגיים דומים המנסים לדחוק הצדה כל מי שזר ושונה מהם, כי זה טיבה של אליטה באשר היא אליטה.
וב"מעריב"? ובכן, בשער "מעריב" אין זכר להתבטאות של מעוז ולפיטוריו. אף בשער המוסף "עסקים" לא נכתב מה אמר מעוז. תצלומו מופיע בראש השער, לצד הכיתוב "דיבר ופוטר". בעמ' 8 של המוסף הכלכלי של העיתון מתפרסמת ידיעה מאת איתן טפירו תחת הכותרת "אקסלנס פיטרה את הכלכלן הראשי שלה שלמה מעוז". מה היתה עילת הפיטורים? לפי כותרת המשנה, מעוז אמר כי "המפגינים האמיתיים הם תושבי הפריפריה המזרחים ולא תושבי המרכז האשכנזים". האם בשל כך הוא פוטר? לפי "גורם בכיר בשוק ההון" שמצוטט ב"ישראל היום" ופלוצקר הכותב ב"ידיעות אחרונות", התשובה היא שלילית. כך גם לפי הכותרת לידיעה ב"הארץ" ולפי ההיגיון הפשוט. מעוז פוטר לא משום שתקף את הגוף האמורפי שנקרא "המחאה החברתית" או "האליטה האשכנזית", אלא משום שתקף את הגוף רב-העוצמה שנקרא "בנק לאומי".
דבריו של מעוז על בנק לאומי מסתתרים באחרונה מבין שמונה פסקאות בידיעה של טפירו, ואינם מודגשים לא בכותרת, לא במשנה, לא בליד ולא בכיתוב התמונה (בידיעה בלתי חתומה שהועלתה אתמול באתר nrgמעריב ההתבטאות הזו דווקא מוקמה בכותרת). בידיעה של "דה-מרקר" מוזכר כי מעוז הוא יו"ר דירקטוריון חברת הכשרת-היישוב בישראל בע"מ. חברה זו מחזיקה בלמעלה מרבע ממניות העיתון "מעריב". בנק לאומי אינו בעל מניות מרכזי בעיתון. בכל זאת הביקורת עליו מוצנעת. בשער "עסקים" מתפרסם תצלום של מנכ"לית הבנק היוצאת, גליה מאור. יהודה שרוני מדווח על דברים שאמרה "בפורום סגור": "בשנה הקרובה צפוי מחנק אשראי במגזר העסקי". אגב, פרט ל"פורום הסגור" בבורסה לניירות ערך, מאור אמרה דברים זהים בכנס "כלכליסט" שנערך אתמול בבורסה לניירות ערך.
מתכונתה הנוכחית של מדינת ישראל
הרכב מורחב של שופטי בג"ץ דחה אתמול את העתירות שהוגשו נגד התיקון לחוק האזרחות, האוסר על איחוד משפחות בין בני זוג שאחד מהם ערבי אזרח ישראל והאחר תושב השטחים. בכל העיתונים מדווח על כך בהבלטה, כאשר "הארץ" מצד אחד ו"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מן העבר האחר תופסים את עמדות הקצה – נגד ובעד. לא רק נגד ובעד החוק, אלא נגד ובעד המחנות שהתגבשו בבית-המשפט העליון.
"בג"ץ קבע: אזרחי המדינה לא יוכלו לחיות בישראל עם בני זוג מהשטחים", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". תומר זרחין מדווח בהרחבה על ההחלטה, על חילוקי הדעות בין הנשיאה המכהנת דורית ביניש ותומכיה ובין הנשיא המיועד אשר גרוניס ותומכיו, ועל התגובות להכרעה. תיבה מיוחדת מוקדשת לביקורת שמתח השופט אדמונד לוי על עמדות חברי הרוב שהחליטו לדחות את העתירות.
ידיעה נפרדת, מאת ג'קי חורי, עוסקת בבני-האדם, אזרחי מדינת ישראל ותושבי השטחים, שיושפעו כתוצאה מההחלטה בבג"ץ. חורי משוחח עם תייסיר חטיב, דוקטורנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה ומרצה במכללת הגליל המערבי, שהתחתן לפני שש שנים עם לאנה, בת למשפחה משכם. "בג"ץ מושפע מגל הפאשיזם והגזענות ששוטף את הארץ", הוא אומר. חורי משוחח גם עם עו"ד חאתם עיטא, תושב כפר קרע, הנשוי ליסמין, ילידת שכם. "בג"ץ מחפש להרגיע את הרוחות מול הימין, מאחר והוא נמצא תחת מתקפה", הוא אומר.
בראש שער "ידיעות אחרונות" הכותרת "גרוניס: זכויות אדם אינן מרשם להתאבדות לאומית". כל הכפולה השלישית מוקדשת להכרעה בבג"ץ. טובה צימוקי ותלם יהב מדווחים על ההחלטה עצמה, יהב מוסיף דיווח על ההכרעה כעדות ליריבות האישית בין הנשיאה היוצאת לנשיא המיועד, ואילו דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר וממתנגדי קו האקטיביזם השיפוטי של ביניש, מפרסם טור פרשנות תחת הכותרת "לא לזכות השיבה".
"יש לברך על החלטתו של בית-המשפט העליון, שהכיר בתוקפו של חוק האזרחות ודחה את העתירות שהוגשו נגדו", כותב פרידמן. "ביטולו של חוק זה היה פותח את השער לזכות השיבה הפלסטינית באמצעות נישואין, ומסכן את קיומה של מדינת ישראל". פרידמן מציין כי "מול אופי החינוך שלו זוכים הפלסטינים מילדותם בכל הנוגע לישראל, סביר להניח שמרבית תושבי השטחים סבורים שישראל אינה מדינה לגיטימית ואין הצדקה לקיומה, לפחות לא במתכונתה הנוכחית". לדבריו, "שום מדינה אינה חייבת להתיר כניסה מסיבית של אוכלוסייה כזו לשטחה, גם כאשר מדובר בקשרי נישואין". חלק ניכר מטורו של פרידמן מוקדש לסוגיית האקטיביזם השיפוטי, שנבלם הפעם.
"מעריב" מקדיש להכרעה את כל הכפולה השנייה בעיתון. על הכרעת בג"ץ מדווח בידיעה מאת זהר שחר-לוי, ולצדה שני טורי פרשנות. נועם שרביט מציין כי "פסק הדין הזה מסמל את חילופי המשמרות בבית-המשפט העליון, ואת סיומו של עידן ברק-ביניש. השופטים החדשים, ברובם לפחות, הם יותר שמרנים ויותר בטחוניסטיים". הוא מזכיר גם כי פסק הדין אמור היה להינתן לפני חודשים אחדים, ואם כך אכן היה קורה, הרכבו היה שונה והתוצאה היתה הפוכה. "לא ברור מי עיכב את פסק הדין", כותב שרביט, נקודה העולה גם מטורו של פרידמן.
"יעבור זמן רב עד שייחשף ברבים מה קרה שם מאחורי הקלעים", כותב בן-דרור ימיני בטורו. "השמועות כבר מתרוצצות. מאבקים, לחצים, נסיונות שכנוע. וצריך לומר לזכות השופטים שהם עוסקים בדיני נפשות. הפעם זו היתה נפשה של מדינת ישראל".
"ישראל היום" אמנם מדפיס בראש שערו כותרת שלפיה "בג"ץ דחה את העתירות נגד 'חוק האזרחות'", אך הסיקור עצמו קצר ודל: ידיעה קצרה מאת עדנה אדטו, ללא כל פרשנות. העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" אינם מאנישים את הסוגיה על-ידי ראיון עם מי שמושפע באופן הישיר ביותר מהכרעת בג"ץ.
אם אינך יכול להביסם
כל טור הצד בשער "ידיעות אחרונות", שבימים רגילים מיועד לקידום אייטמים ממוספי העיתון, מוקדש הבוקר לקידום טורו של יאיר לפיד, שיפורסם מחר במוסף "7 ימים". בטור זה, כך מובטח, יסביר לפיד למה החליט לרוץ לפוליטיקה. זו הפעם השנייה ביומיים שהעיתון מקדם את הטור בשערו.
לפיד, אם כן, עומד לנצל מחר את הבימה העיתונאית שעדיין שמורה לו, באחת מפלטפורמות המדיה הפופולריות ביותר בישראל, כדי לכתוב על כניסתו לפוליטיקה ובעצם כדי להגביר את סיכוייו להצליח בבחירות הבאות לכנסת. אין שום בעיה חוקית עם העובדה שהעיתון מספק לו במה כה מכובדת לקידום האינטרס הפוליטי שלו (של לפיד). אחרי הכל, העיתון עושה זאת כבר תקופה ארוכה במידה זו או אחרת של מודעות לכוונותיו הפוליטיות של הכותב. יש רק בעיה אתית. בעיה זו מודגשת לאור הביקורת שנשמעת מצד בכירים ב"ידיעות אחרונות" על היחס המוטה של "ישראל היום" לטובת הפוליטיקאי בנימין נתניהו, הן כשהיה מועמד האופוזיציה והן במהלך כהונתו בראשות הממשלה.
בשונה מ"ישראל היום", במקרה של "ידיעות אחרונות" נראה כי הרצון לקדם את מועמד הבית משתלב עם עקרון-העל של העיתון – השאיפה למכור מה שיותר עותקים מגליונותיו. מבחינה זו הטור הצפוי מחר עם ההסבר של לפיד על הכרזתו לרוץ לפוליטיקה דומה לראיון עם השחקנית אורנה בנאי שהתפרסם לאחרונה בעיתון ובו התוודתה כי היא לסבית. בשני המקרים מדובר בידוענים החושפים מידע ידוע/לא ידוע, שהיה ברור כשמש למרות ההכחשות התדירות או אי-ההודאה. בשני המקרים יש בוודאי ב"ידיעות אחרונות" מי שרואה בפרסומים הללו הישג עיתונאי. זו טעות. ההישג הוא מסחרי-עסקי. עיתונאות היא משהו אחר לגמרי.
עיסוק חובבני ושובב בנושא גורלי
"עדיף לשתוק, לא לקרוץ", קובעת כותרת טורו של דן מרגלית המתפרסם הבוקר ב"ישראל היום". "בכל פעם שנהרג מדען ממיזם הגרעין האיראני, נראית ישראל באור מוזר", כותב מרגלית, בעקבות התנקשות נוספת במדען גרעין אתמול באיראן. "[...] מדינאיה ודובריה מצהירים כי אינם יודעים דבר על ההתנקשות בטהרן, אבל מוסיפים קריצה והוצאת לשון ואמירה שדמעה אינה זולגת מעינם לרגל מותו של האיראני שבשירות השטן. כאילו מישהו בעולם מתעניין במצב כיס הדמעות של הישראלי בעל העמדה הרשמית, שכושר האיפוק שלו שואף לאפס. זה ילדותי. מצביע על עיסוק חובבני ושובב בנושא גורלי. הישראלי הרשמי צריך לשתוק. בין שידה של ישראל במעשה הטוב, ובין שלאו".
העיתון שבו מרגלית כותב אינו שועה לעצתו. כותרת המשנה לראשית מנוסחת כך: "צירוף מקרים? רק שלשום אמר הרמטכ"ל גנץ כי 'באיראן קוראים דברים באופן לא טבעי' – ואתמול קרה עוד 'דבר לא טבעי'. מוסטפא אחמדי רושן, סגן מנהל בכור בנתנז, חוסל בטהרן". כותרת הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת היא "עוד מוות לא טבעי באיראן".
ללא משלחת צה"ל
מדור חדשות החוץ של "מעריב" הוא היחיד שזוכר כי השבוע חל יום השנה השני לרעידת האדמה שפקדה את האיטי. מכל מקום, מדור חדשות החוץ של "מעריב" הוא היחיד שטורח לציין את המועד. בראש המדור הבוקר מתפרסם דיווח מאת דונובן וובסטר מ"גלובל פוסט", המתאר את המצב העגום באי: "לרוב התושבים אין גישה למים זורמים, בתי-שימוש או גישה לרופא. נוסף על כך, מגפת הכולרה, שהפילה כבר אלפי חללים, עדיין מהווה איום, למעשה את האיום הגדול ביותר, על בריאות הציבור. וכן, האיטי נותרה גם המדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי".
במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, מדווח אלדד בק כי נאשם בבית-משפט גרמני שלף אקדח וירה למוות בתובע. מדור חדשות החוץ של "ישראל היום" כולל שתי ידיעות על הנעשה בארה"ב.
מתנהגים בהתאם
ב"עכבר העיר" מתפרסמת כתבה קצרה אך מאירת עיניים מאת מיכל גרוסברג על מכונת השיווק הדורסנית של קשת, זכיינית ערוץ 2, ועל כניעותם של כתבי הבידור המרכזיים במדינת ישראל.
לפי הכתבה, דוברות הזכיינית הפעילה לחץ מסיבי כדי למנוע מכלי תקשורת מרכזיים בישראל לפרסם כי בעונה החדשה של "האח הגדול" עתידה להשתתף כלה מיד לאחר טקס חתונתה, וכי בתמורה להסכמתה מימנה הפקת התוכנית את החתונה.
אלכס נסטר, עיתונאי צעיר, למד על כך ותיכנן לפרסם זאת באתר "פרוגי". אחראית יחסי-הציבור בקשת, הילה פחטר, ביקשה ממנהל האתר, אלון אלבכרי בן ה-18, להימנע מהפרסום והציעה לו שיתוף פעולה עתידי בתמורה לגניזת האייטם. אלבכרי לא נכנע ופירסם. כל הכבוד לו, לכתב נסטר, ולאנשי "עכבר העיר", שהעזו לדווח על כך.
כלי תקשורת אחרים, ותיקים ומבוססים לאין שיעור מהאתר הקטן של נסטר ואלבכרי, חששו לפרסם ידיעות המשך. "לאף אחד לא היו ביצים להתעסק עם קשת", מעיד יחצן המרואיין בעילום שם לכתבה ב"עכבר העיר". "אם אתה רוצה להמשיך לשתף פעולה עם קשת ולקבל מהם אייטמים, מוטב שלא תכתוב אייטמים שעשויים להזיק להם", מעיד כתב בידור.
התגובה שמסרה קשת ל"עכבר העיר" מנוסחת כך: "אנו שמחים על שיתוף הפעולה עם המערכות השונות. זאת, לאור מוסכמה מקובלת בעולם, מתחייבת והגונה, שלפיה אין טעם בפרסום ספוילר שעלול היה להרוס את חוויית התוכנית עבור הצופים".
ענייני תקשורת
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת תמונתו של כתב רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2, ז'יל ז'אקייה, שמת אתמול בסוריה. "לפי עדותו של צלם צרפתי", נכתב בידיעה מאת סמדר פרי וליאור זילברשטיין, "פגז נפל על קבוצת עיתונאים, הרג את ז'אקייה ופצע אחרים". עמיתו, ברטרן קוק, אמר עליו: "הוא היה כתב מלחמות מצוין שלא פחד משום דבר".
ב"דה-מרקר" מדווחים אמיר טייג ונתי טוקר על הצעה חדשה לפתרון המשבר בערוץ 10 – הלאמה.
ב"מעריב" מדווח אחיקם משה דוד כי השבועון "במחנה" בסכנת סגירה.
כתבת השער של "טיים אאוט – תל-אביב" היא ראיון שערך יובל ג'וב הרגיל עם העיתונאי דרור פויר לרגל הקמת ארגון העיתונאים החדש. "מצבם של רוב העיתונאים בארץ היום דומה למצבם של עובדי קבלן ואף פחות מכך", אומר פויר. לדבריו, הארגון החדש יציע סעד משפטי חינם וגב למקרה שמערכות כלי תקשורת יחליטו על צעדים חד-צדדיים.
ב"עכבר העיר – תל-אביב" כותבת אודיה גנור על ארגון העיתונאים החדש. "אחת המצוקות המרכזיות כיום בתחום העיתונות שבהן מעוניין הארגון לטפל היא הבעייתיות בתנאי העסקתם של הפרילנסרים", היא מדווחת. יאיר טרצ'יצקי, ממובילי הארגון, מדגים: "עורך שמחליט לא לפרסם את הכתבה או להקטין אותה בעקבות כניסה של מודעה יכול לשלם לך פחות משהוסכם או לא לשלם לך כלל". אתמול כתב העיתונאי יובל בן-עמי כי זה בדיוק מה שקרה לו בעקבות פרסום הראיון עם פויר במגזין "טיים אאוט".
"אני, במקביל", כתב בן-עמי בפייסבוק, "ריאיינתי את כל הלהקה של פויר לגיליון הנוכחי של 'עכבר העיר', שם החליטו להקדיש לה כפולה. ברגע הלפני אחרון הכתבה נדחתה לגיליון הבא. פויר ידע על זה ובכל זאת לא סיפר לי או ללהקה על הכתבה ב'טיים אאוט'. אילו היה מספר, הכתבות היו מופיעות במקביל, וזו על הלהקה כולה לא היתה נופלת. יוצא מכך ש-1. הלהקה נדפקה. ו-2. עיתונאי פרילנס וצלם פרילנס עבדו לחינם בידיעתו של פויר, גיבור מעמד הפועלים ופעיל זכויות העיתונאים, שיודע טוב מאוד שבעיתונות הישראלית לא נוהגים לשלם פיצוי על זמן עבודה מבוזבז". כמה שעות אחר-כך ציין בן-עמי כי "פויר התנצל, אני מוחל, הלהקה לא התפרקה. הכל תקין".
נראה שכל שנותר ממדור התיקונים של "מעריב" הוא הפניה לקוראים כי "לתיקונים ולהערות ניתן לשלוח מייל לכתובת tikunim@maariv.co.il".