חברת החדשות (לשעבר חדשות 2) פרסמה במהדורת החדשות של סוף השבוע "כותרת מדינית ראשית" בומבסטית ורבת רושם. מגישת המהדורה והפרשנית המדינית של החברה, דנה ויס, הכריזה בהטעמה בהולה כי הם "מדווחים לראשונה" על "הסכם היסטורי", לא פחות ולא יותר, בין ישראל לבין יוון, איטליה וקפריסין, להנחת צינור גז שיחבר בין ישראל לאירופה והעבודה עליו תחל כבר תוך כמה חודשים.

כמו מהודעה לעיתונות שהוכנה מראש, דקלמה ויס פרטים אודות הצינור, על לוח הזמנים להנחתו ועל הרווחים העצומים שהמדינה אמורה לגרוף מהפרויקט. העיתונאית הוותיקה לא החמיצה את ההזדמנות להעלות על נס את חתן השמחה, שר האנרגיה ד"ר יובל שטייניץ, כמי שיזם את הפרויקט. לקינוח קיבלנו גם הופעה של שטייניץ בכבודו ובעצמו, כשהוא מתאר כיצד הפרויקט החדש ימתן את ההשפעה של מדינות ערב על אירופה.

הידיעה היתה כל-כך ממוקדת מטרה, שלא רק שלא העלתה שום שאלה בנוגע להיתכנותו של הפרויקט, היא גם לא התייחסה להשפעותיו על כלכלת ישראל, על משק האנרגיה המקומי ועל עתודות הגז שיוותרו לשימוש אזרחי ישראל במידה ויתממש. גם לא להשלכותיו הסביבתיות. שום פרשנות, שום תהייה, רק קריאה מדף המסרים.

אבל רגע, אם מדובר בכזו פיסת היסטוריה היסטרית, כיצד זה שהידיעה החשובה לא התפרסמה ככותרת ראשית בכל אתר, מהדורה ועיתון, ועלתה רק על ראש שמחתה של מערכת חברת החדשות? התמיהה גוברת כשנזכרים שלא מדובר אפילו בידיעה בלעדית: "דה-מרקר" דיווח על טיוטת ההסכם כבר בשבוע שעבר. כיצד זה שבחברת החדשות הסכימו לשדר בבולטות כזו ידיעה ממוחזרת?

אז מה היה לנו כאן? ידיעה על הסכם שלא נחתם, הכרזה על הנחת צינור שטרם הוחלט כי יהיה כדאי להניחו, הכתרת אייטם שכבר דווח בעבר כסקופ, עיתונאית שלא שואלת שאלות ושר שזוכה לבמה נטולת הפרעות

התחושה שמדובר בהודעת יחסי ציבור ולא בידיעה עיתונאית גברה כאשר למרות הפרטים המאוד מדוקדקים בנוגע לפרויקט עצמו  (הצינור יהיה "הארוך והעמוק בעולם"!), הידיעה לא כללה שום פרט לגבי מקורה, לגבי הזמן והמקום בו יתממש ההסכם, או לגבי מי הוא זה שחתם עליו. השאלה האחרונה מעניינת במיוחד, משום שהתשובה היא שההסכם כלל לא נחתם ולמעשה הנחת הצינור, אם בכלל, עוד רחוקה.

הנה, למחרת הידיעה הבלעדית של חברת החדשות הזכירו לנו ב"דה מרקר" שמדובר בטיוטת הסכם שהחתימה עליו צפויה רק בתחילת שנה הבאה, ושגם אז הפרויקט יצא לפועל רק אם יצלח סקר כדאיות מעמיק שייערך מתישהו במהלך 2019. ב"דבר ראשון" אף תהו על הפרסום מלא ההתלהבות של חברת החדשות והזכירו כי "מבחינת האיחוד האירופי או העולם הערבי, לפרויקט יש משמעות די קטנה".

אז מה היה לנו כאן? ידיעה על הסכם שלא נחתם, הכרזה על הנחת צינור שטרם הוחלט כי יהיה כדאי להניחו, הכתרת אייטם שכבר דווח בעבר כסקופ, עיתונאית שלא שואלת שאלות ושר שזוכה לבמה נטולת הפרעות. האינטרס של שטייניץ ברור - דיווח כזה עוזר לו להשתיק את המחאה הנרחבת נגד הקמת האסדה לצד חוף דור ואת התהיות לגבי היעדים שהציג משרד האנרגיה לשנת 2030, שרובם ככולם מבוססים על הגז הטבעי; וכמובן שלא מזיק למאבק הפוליטי על תיק החוץ או הפריימריז שבפתח.

אבל חוץ משטייניץ יש עוד מרוויחים עיקריים מהפרסום התמוה של חברת החדשות: חברות הגז. משפחת תשובה, בעלת השליטה במרכזית שבהן, דלק קידוחים, היא אחת מבעלות המניות המרכזיות בחברת הטלוויזיה קשת, בעלת מניות בחברת החדשות ומי שצפויה להיות כעת בעלת השליטה בחברה. אז מה התשובה לשאלות הרבות שמעוררת ההתנהלות של חברת החדשות? כשידיעה על צינור מציגה את גוף החדשות הפופולרי בישראל כצינור חלול, אי-אפשר להימלט מהמחשבה שהתשובה נמצאת בידי יצחק תשובה.

*  *  *

דנה ויס מכריזה על הצינור הארוך והעמוק בעולם, חברת החדשות (צילום מסך)