מי מאתנו אינו זוכר את גל השמועות שפקד את הארץ במהלך פעולת צה"ל בג’נין, שבה נהרגו 13 חיילים. בעיתונות המקוונת פשטו השמועות כמו אש בשדה קוצים. מתחת לידיעות החדשותיות, שעסקו בקרב המתחולל, צצו בתגובות קוראים ובפורומים סיפורים הזויים על נפילת מסוק, שבו הרמטכ"ל וסגנו. עד ליציאת דובר צה"ל עם ההודעה הרשמית, לא היה ברור כמה ממש יש בשמועות הללו. מקרה ג’נין ממחיש את האתגר האתי הניצב לפני העיתונים המקוונים מדי יום. הוא מדגים כיצד תוכן משתמשים הופך למעין מוצר משלים לידיעה חדשותית, בשל מידע נוסף שאינו מופיע בידיעה עצמה מידע שעלול להסתבר כשגוי אך באותה מידה עשוי גם להיות מדויק. הסמיכות של תוכן משתמשים ותוכן מערכתי, והימצאותם תחת קורת גג אחת באתר החדשות - הם בעייתיים.
מועצת העיתונות צופה בדאגה בתופעה זו, שהיא מכנה "הידרדרות אתית ברשת והפרת כללי האתיקה בעיתונות המקוונת". לפני כשנה הוקמה מטעמה ועדת אינטרנט מיוחדת, שהתבקשה לקבוע אם ניתן להחיל את מרותה האתית של מועצת העיתונות על אתרי תוכן באינטרנט. לאחרונה קיבלה הוועדה המלצה לתקן את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות על-ידי הוספת המלים "עיתונים מקוונים" להגדרה של עיתון. ההמלצה עומדת בבסיסו של דו"ח, שיוגש לאישור נשיאות מועצת העיתונות ולאחר מכן לאישורה של מליאת מועצת העיתונות. ד"ר ניצה שפירא-ליבאי, יו"ר ועדת האינטרנט המיוחדת, צופה כי הדו"ח עתיד להתקבל. עם זאת קמו להמלצת הוועדה מבקרים לא מעטים ובהם משפטנים, אנשי אקדמיה, אנשי תקשורת, חבר נשיאות מועצת העיתונות ועורכי האתרים המקוונים. במרכז הביקורת עומדת התהייה, אם ניתן להחיל את כללי האתיקה של מועצת העיתונות, כפי שהם, על העיתונות המקוונת.
איור: עירית אדר
קארין ברזילי-נהון, מרצה לניהול מערכות מידע באוניברסיטת תל-אביב, סבורה כי "התכונות של האינטרנט, כגון אינטראקטיביות בזמן אמת, מיידיות וזרימת מידע דו-כיוונית צריכות להילקח בחשבון". ולכן, "הניסיון של מועצת העיתונות, לקחת עיתון מקוון ולהחיל עליו כללים של עיתון פיזי, פשוט לא יכול להצליח". תקנון האתיקה של מועצת העיתונות הוא ישים, במקרה הטוב, על התכנים המערכתיים בעיתונות המקוונת. אלא שהעיתונות המקוונת אינה מציגה תוכן מערכתי בלבד אלא גם תוכן משתמשים, כלומר תוכן אינטראקטיבי שנוצר על-ידי גולשים, כמו פורומים וצ’טים. למעשה, רוב המידע ברשת נכתב על-ידי משתמשים, שבחלקם אינם יודעים כלל מהי אתיקה עיתונאית. הבעיות האמיתיות של העיתונות המקוונת מתחילות בתפר הדק שבין התוכן המערכתי לבין התוכן האינטראקטיבי. השאלה הקובעת היא מה מידת אחריותם של האתרים לתכנים האינטראקטיביים.
הנה דוגמה הממחישה את הבעיה: בראשית דצמבר 2002 התפרסמה בהבלטה באתר האינטרנט של העיתון "גלובס" הידיעה הבאה: "שמועות בפורומים באינטרנט: סיטון יעזוב את לומניס עד סוף השנה". במקביל פורסמה הידיעה גם במהדורה המודפסת של העיתון. כך נתן "גלובס" הד למידע שאמינותו מפוקפקת באופן מוצהר ("שמועות"), שאינו מסתמך על מקור כלשהו (אפילו לא "מקור מוסמך"), ושאיכותו העיתונאית כל-כך נחותה שהעיתון עצמו אינו מקבל אחריות עליו אלא מסתמך על "פורומים באינטרנט". ובכל זאת מצא "גלובס" לנכון להעתיק את המידע הזה ולהפיצו. על הגישה הבעייתית שנקט במקרה זה "גלובס" עמד כתב המחשבים והאינטרנט של "הארץ", יובל דרור ("מלח הארץ", 6 בדצמבר 2002), כאשר הצביע על האפשרות שכותב הידיעה רצה מאוד להעביר את השמועה אך התבייש להזדהות בשמו. המקרה הזה מדגים לא רק את הקלות שבה מופץ ברשת מידע מפוקפק, אלא גם את יכולתם של עיתונאים להחדיר לרשת ידיעות כדי לעקוף צו איסור פרסום/ צנזורה המונעים מהם מלפרסם את המידע בתקשורת הממוסדת.
בעיה נוספת העולה מפעילותם של האתרים היא שאלת אחריותם על תכנים המתפרסמים בהם במסגרת פורומים. יואב יצחק, למשל, הגיש תביעת לשון הרע נגד מפעילי "רוטר-נט" בטענה שהפרסומים בפורומים המקוונים באתר גרמו לפגיעה בשמו הטוב. בסופו של הליך גישור הסתיים הסכסוך בפשרה שכללה התנצלות של רוטר, בנוסח הבא: "אנו חוזרים בנו, כמובן, מכל הדברים החמורים שפורסמו אודותיו באתרנו ומוטב היה אלמלא פורסמו כלל".
מדיום האינטרנט נתפס מראשיתו כדמוקרטי לעילא. לכן יש לעורכים רתיעה מלצנזר או לערוך מידע שעולה בפורומים. הנטייה היא לאשר העלאת דברים בלתי בדוקים, שהם לעתים בגדר שמועה. השאלה היא, אם הפורומים נתפסים כלוח מודעות או כאמצעי תקשורת לכל דבר.
אחת השאלות שהגיעה להכרעה בבית-המשפט היתה האם חברת האינטרנט אחראית למידע המופץ על-ידי גולשים במסגרת קבוצות דיון. אתרי האינטרנט "וואלה", "רוטר-נט" ו"נענע" נתבעו על-ידי אשה שאת פרטיה הם פרסמו במסגרת קבוצת דיון, למרות צו איסור פרסום שהוצא על-ידי בית-המשפט. בתביעה נטען כי האתרים לא מנעו פרסום הוצאת לשון הרע שנעשה בפורומים המקוונים שהם מפעילים. מנגד טענו החברות, שלא חלה עליהן אחריות משפטית בגין פרסומים אלה. לדידם הטלת האחריות לתכנים העוברים דרך האינטרנט על הספקים עלולה להיות פגיעה בחופש הביטוי. פרשה זו הסתיימה, אף היא, בפשרה בין הצדדים, מחוץ לכותלי בית-המשפט. עוד תופעה ייחודית לאינטרנט, שמעוררת קושי מבחינת מידת אחריותו של האתר על תוכן משתמשים, היא תגובות הקוראים. לגולשים יש אפשרות להגיב על ידיעות שפורסמו בחלק מהאתרים. הגולשים יכולים שלא לחשוף את עצמם. התוצאה היא תרבות התבטאות נמוכה ביותר. בניגוד לעיתון, אין עריכה של תגובות הקוראים, והמגיב נותר אנונימי ואינו נושא באחריות למה שכתב. יון פדר, עורך Ynet, מסביר כיצד הורה לעורכיו להתמודד עם התופעה, שלדעתו תרמה להגברת השיח האלים בחברה הישראלית. "בתחילת הדרך הוראתי לעורכים היתה להיות כמה שפחות סלקטיבים עם התגובות שהם מעלים". התגובות המתלהמות של הגולשים הובילו אותו לשנות מדיניות, וכעת ההנחיה לעורכים היא להיות סלקטיבים יותר. לדבריו, "כיום איננו נותנים ביטוי לכל טינופת מילולית".
פרצה אחרת קשורה לאופן שבו ניתן לתקן בקלות ידיעות באתרים לאחר שכבר פורסמו ולטשטש בכך את הגרסה המקורית, אם היה בה כשל - זדוני או מקרי - מבלי ליידע את הקורא. השאלה המתעוררת היא איך לתקן את הטקסט כך שהקורא יידע שהוא תוקן, והאם אין במצב הקיים כדי להשפיע על איכות התוצרים שמספק עיתונאי האינטרנט, המעדיף, לא פעם, את המהירות על פני האמינות מתוך ידיעה שממילא טעויות שיתגלו יתוקנו מיד. גם פרקטיקת הקישורים שמקובלת מאוד באינטרנט מעוררת לעתים קושי אתי. למשל, האם בסוף דיווח ביקורתי על ראש הממשלה, לגיטימי להפנות לאתר של דובר ראש הממשלה.
מכלול נוסף של בעיות קשור לחוסר ההפרדה בין תוכן מערכתי לתוכן מסחרי. בעיתונות קיימת בדרך-כלל הבחנה גראפית בין מודעה לידיעה, ואילו באינטרנט ניתן להיכנס לכתבה שיש בה קישורים לאתרים מסחריים ובכך להטעות את הגולש, שאינו מבחין כי המידע המסחרי איננו חלק מהכתבה.
ועדת מועצת העיתונות דחתה, לפי שעה, את ההכרעה בסוגיות הללו, "לעת שבה יצטבר ניסיון מעשי והתפתחות הפסיקה", כדברי ד"ר שפירא-ליבאי. התוצאה - תקנון האתיקה נותר בלתי מעודכן בסעיפים רבים הנוגעים לעיתונות המקוונת. הדחייה הזו מטרידה את חבר נשיאות מועצת העיתונות, פרופ’ אסא כשר, שמגדיר אותה כ"סוג של ליברליזם שטחי". לדעתו, "אין להפריז בהסתמכות יתר על החוק והפסיקה של בתי-המשפט. האתיקה עוסקת בהתנהגות נאותה ולא בהתנהגות העבריינית שבה מתעסק החוק. משום כך, את סימון הרף של ההתנהגות הנאותה צריך לעשות כאן ועכשיו ולא לחכות עד שזה יצוץ בבתי-המשפט. אותו מינימליזם בניסוח כללים חדשים יוביל את בית-הדין לאתיקה לגבש בעצמו תמונה על מידת ההשפעה שיש לאתר מסוים שמישהו התלונן נגדו".
בית-דין לאתיקה של מועצת העיתונות מוסמך לדון בתלונות נגד עיתונאים וכלי תקשורת, אף אם אינם חברים במועצה. אם בית-דין כי עיתונאי או עיתון הפר את כללי האתיקה, רשאי בית-הדין לנקוט סנקציה של אזהרה, נזיפה או פרסום התנצלות. פרופ’ כשר תוהה, "מאין יש לבית-הדין כוח זמין להעריך את ההשפעה של אתר אינטרנט כלשהו". פרופ’ כשר מעריך כי הכללים צריכים להיות ישימים ומעודכנים לאינטרנט, כדי שהאתרים יקבלו אותם באופן וולונטרי. "לא צריך לחפש את הדרך הקצרה ביותר לעשות משהו. צריך לאחוז את השור בקרניו ולראות מה הזיקה בין עולם האינטרנט לעולם התקשורת ולהציע כללים מעודכנים או חדשים". פרופ’ כשר ממליץ להחזיר את החומר לוועדה, לבקש ממנה הצעות מפורטות (לא להסתפק בשלוש מלים) ולהרחיב את הרכבה באופן משמעותי על-ידי תוספת אנשים מעולם האינטרנט התקשורתי.
חברי הוועדה היו, לסירוגין, עמוס שוקן, אריה אבנרי, עו"ד שאול אלוני, ישראל וולמן, שמואל רוזנר, חיים שיבי, זאב חספר וד"ר יחיאל לימור. מבין אלה, וולמן וחספר עבדו במשרה מלאה בפרקטיקה של העיתונות המקוונת, והיו קשורים ל-Ynet. נוכחותם של נציגי Ynet ושוקן אינה מספיקה, לדעת המבקרים, שסבורים כי צריך היה לתת ייצוג לכלל האתרים. ממילא Ynet הכפיף עצמו מרצונו לתקנון האתיקה ואילו לשוקן יש מהדורה מקוונת זהה (או דומה מאוד) למהדורה המודפסת של "הארץ", שעיתונאיו כפופים לתקנון האתיקה. יתר העיתונים המקוונים נדהמו לגלות שהתקבלו המלצות בעניינם ללא שמישהו ממועצת העיתונות טרח לזמנם ולשמוע את עמדתם.
יש לזכור כי מועצת העיתונות היא גוף עצמאי, שמאגד באופן רצוני את העיתונים היומיים, עתי"ם, הרשות השנייה, הטלוויזיה החינוכית, חברות הכבלים, גלי-צה"ל והאיגוד הארצי של העיתונאים. למועצה אין מעמד חוקי והיא נטולת סמכויות אכיפה, אך למרות זאת היא קיבלה החלטה להחיל את כללי האתיקה שלה על האתרים המקוונים שבעליהם ועורכיהם אינם חברים בה, כפי שעולה מהמלצת הוועדה שכוננה. "נסיונה של מועצת העיתונות להטיל את מרותה גם על מי שלא מעוניין בה הוא בעייתי", סבור ד"ר מיכאל בירנהק, מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה שהופיע כעד בפני הוועדה. "כשמועצת העיתונות מטילה את מרותה על מישהו באופן חד-צדדי היא דווקא פוגעת בחופש העיתונות, ובכך גודעת את הענף שעליו היא יושבת". בירנהק מודאג במיוחד מהערפול והעמימות שבניסוח ההמלצה של הוועדה, "שעלולים ליצור אפקט מצנן ולהחמיר את הפגיעה בחופש הביטוי".
ההמלצה הערטילאית אינה מגדירה מהו עיתון מקוון. פרופ’ כשר מתקשה להסתיר את אכזבתו: "התוספת המוצעת בהמלצה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. אם זו כל ההצעה, אזי הוועדה לא הבינה שאנו נמצאים בשלב של פיתוח הקונספציה של עיתון אינטרנט, שלא עוצבה עד היום. צריך להציע הצעה דרמטית ומעמיקה. אין להסתפק בתיאור המצב הקיים בלבד. להגיד סתם ’עיתון מקוון’ משמעו התחמקות מהתפקיד העיקרי של גוף כדוגמת מועצת העיתונות. צריך לבדוק מהם המרכיבים האמיתיים של עיתון ואז לראות איך זה מתבטא באינטרנט".
בעיתונים המקוונים לא ממתינים להמלצה בדריכות. רובם כבר הקדימו להכפיף עצמם מרצון לכללי אתיקה שהתגבשו במסגרת הפרקטיקה היומיומית. כאמור, המהדורות המקוונות של "הארץ", "מעריב" ו"גלובס" כפופות ממילא לכללים החלים על המהדורות המודפסות. גם Ynet הכפיף עצמו מרצון לכללי האתיקה החלים על "ידיעות אחרונות". גם בעבור הפורטלים "וואלה ו"נענע", ההמלצה החדשה אינה מבשרת על שינוי כלשהו בדפוסי עבודתם. באשר לאתרים הלא ממסדיים, כמו "דבקה", "עניין מרכזי" ו"רוטר-נט", אלה פועלים שלא על-פי דגם האתיקה העיתונאית הקלאסית. הם אינם מתכוונים לכרוך על צווארם את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. באתר "דה מרקר", לעומת זאת, אומצו מיום השקתו, לדברי עורך האתר איתן אבריאל, "סטנדרטים בינלאומיים שעלו בכתב באתר עצמו". אבריאל תמה על עיתוי ההמלצה של הוועדה שמינתה מועצת העיתונות. "זה מעט מוזר שרק שלוש שנים אחרי שעלינו לאוויר, לפתע, נזכרת מועצת העיתונות לצאת עם המלצה שמתייחסת לאתיקה באינטרנט".
ביקורת ברוח זו יש גם לדב אלפון, עורך "מגזין דה מרקר": "מועצת העיתונות לא אכפה שום דבר בעל ערך בעיתונות הכתובה והמשודרת. את כל מה שהיא לא עשתה עד כה, היא הולכת לעשות בעיתונות האלקטרונית. היא מנסה לעשות רוח ולהסתיר את זה שהיא חסרת שיניים. לכן היא ממהרת לעבוד על אמצעי תקשורת שהיא גילתה לאחרונה. זה פשוט מגוחך". אלפון מצביע על סוג של הסדרה עצמית בעיתונות המסורתית שהוכיח את עצמו. לדבריו, "באופן היסטורי אלה שקיבלו את ההחלטות החשובות בענייני אתיקה עיתונאית הם עורכים, עיתונאים ובתי-המשפט". נראה כי מכניזם דומה יהיה נכון גם לאינטרנט. ברזילי-נהון מאמינה בהסדרה עצמית על-ידי מערכות העיתונים המקוונים. לדעתה, "אם יוצרים תקנון אתיקה הוא צריך להיות ייחודי לאינטרנט בשל מאפייניו ומורכבותו".
גילי דרוב-היישטיין היא סטודנטית לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב
גיליון 42, ינואר 2003