בנוף המאוזן תמיד של התקשורת הישראלית בולטים המקומונים הגדולים של רשת שוקן במגמתם הפוליטית המובהקת. בצעד יוצא דופן יצא "העיר" במערכת הבחירות האחרונות בקמפיין בולט נגד שרון. לכאורה, מקרה ברור של עיתון שמאלני שקם על רגליו האחוריות למראה שרון. האמת מורכבת יותר. קו הזיהוי הבסיסי של "העיר" הוא אמנם שמאלי-חילוני, אך הדגש בו לרוב על נושאים חברתיים. במהלך השנה האחרונה מיעט העיתון לעסוק בפוליטיקה. למעט אירועים מיוחדים, הנגיעה היחידה בפוליטיקה ברמה הארצית היתה בכתבותיו של אורי משגב, הכתב הפוליטי של המקומון, וגם אלו לא התפרסמו מדי שבוע. העמדה באותן כתבות היתה לרוב ביקורתית כלפי ברק, אך ביקורת מצד שמאל, מלווה בקריאה לממשלה חילונית. בצד הביקורת גם הזכיר משגב לקוראיו כי למרות חסרונותיו, ברק הוא האפשרות הטובה ביותר שבנמצא.
בדומה להלכי הרוח בשמאל, השתנתה הנימה ככל שנראתה סבירה יותר אפשרות הבחירות, ועמה התרחקות השלום. עם או בלי קשר לבחירות, התפרסמה ב-14.9.2000 כתבה בהיקף יוצא דופן על הטבח בסברה ושתילה, ועל משפט הדיבה של שרון נגד "הארץ" ועוזי בנזימן. באוקטובר עדיין הופיעה ביקורת על ברק על שאינו "הולך עד הסוף" בדרך לשלום. בנובמבר נראו הבחירות ודאיות, וב"העיר" הסתמן כבר הקו העיקרי שיאמץ העיתון לקראת הבחירות – כן לברק, לא לימין.
המקום שהוקדש לבחירות עמד ביחס ישר למועדן ההולך וקרב. כל עוד היה נתניהו מועמד רלבנטי, התרכז העיתון בו ובאביגדור ליברמן. הכותרת הכללית היתה "הציבור מטומטם ולכן ישלם", ותחתיה התפרסמו, מלבד כתבה של משגב, כתבות נוספות שמטרתן להזכיר "למה אנחנו מפחדים. 40 דברים שחשוב לזכור לפני שמצביעים ביבי". הביקורת על ברק נעלמה, ובמקומה הופיעה קריאה נרגשת מברק לעשות את הבלתי אפשרי: להביא שלום ולנצח את נתניהו.
בסוף דצמבר נכנס העיתון להילוך גבוה. מדי שבוע התפרסם המדור "אל תשכחו את אריק" ובו מבחר ציטוטים, לא מחמיאים בלשון המעטה, שנאמרו על שרון. סיקור הבחירות התרחב – טור חדש לדדי צוקר על האסטרטגיות של המועמדים וטור חדש-ישן של רינו צרור. יענקל'ה רוטבליט ואפילו עלי מוהר עסקו בבחירות בטוריהם כמעט מדי שבוע. כל אלה, חשוב להדגיש, לא היו חלק מקמפיין בעד ברק, אך בהחלט תרמו לאווירה נגד שרון והימין. צוקר שמר על ניתוח מרוחק. צרור קרא ל"ים של פתקים לבנים". גם רוטבליט דן בהיבטים שונים של המצב המדיני. שני האחרונים הציגו עמדה שמאלית, אך רק מוהר קרא במפורש להצביע ברק.
השיא היה בשבועיים האחרונים. שני השערים הוקדשו לשרון, תחת הכותרות "תתחילו להתרגל לרעיון" ו"אל תגידו שלא ידעתם". אורי אבנרי, שאינו כותב קבוע בעיתון פרסם ביוגרפיה רחבה על שרון תחת הכותרת "נפוליאון מכפר מל"ל". משגב ביקש "תנו לשכל לנצח". 12 כותבים נתנו סיבה להצביע ברק. מולם ניתן מקום גם ל-5 תומכי שרון ול-6 שהיו בעד מועמד השמאל, הפתק הלבן.
נשאלת השאלה, האם יש בכך פסול? האם יש בעיה אתית בעובדה שמקומון בוחר לעצמו קו פוליטי ברור? לא בהכרח. הרי אין זה מקרה שבו דעתם הפוליטית של הכותבים מסתתרת בין שורות הדיווחים. נהפוך הוא. במקרה הזה, עמדתם של הכותבים זעקה משער העיתון ומהכותרות. אם כך, תוהה אולי הקורא, מדוע נפרש כאן כל הסיפור הארוך הזה? כיוון שלפחות גורם אחד אינו מסכים לטענה כי זה היה קמפיין לגיטימי של עיתון שמאל. למרבה ההפתעה, תגובת מערכת "העיר" היא כי כלל לא היה קמפיין וכי העיתון אינו מזוהה עם קבוצה פוליטית כלשהי. התגובה הזו תפתיע, מן הסתם, את כל מי שקרא את "העיר" בחודשים האחרונים; ההפתעה גדולה במיוחד בהתחשב בכך שכמה עיתונאים ב"העיר" דווקא התגאו במה שנראה בעיניהם החלטה אמיצה של המערכת.
ייתכן כי התשובה נעוצה בפער בין החלטות המערכת לבין המוצר המוגמר המוגש לקורא. עיתונאים ב"העיר" טוענים כי מעולם לא היתה החלטת מערכת לצאת לקמפיין. לגרסתם, זו היתה הצטברות של כתיבה על נושא אחר שלא היתה מתוכננת. אורי משגב, שנשא בעול העיקרי של כתיבה במערכת הבחירות, הביע את דעתו האישית. עלי מוהר, שאינו מתואם כלל עם המערכת וזוכה למעמד מיוחד בעיתון, כתב גם הוא את דעתו האישית. כמו שבעיתונים אחרים התפרסמו דברים קשים על עברו של שרון, התפרסמו כאלה גם ב"העיר". מרבית בעלי הטורים מתנגדים לשרון. התוצאה המצטברת של כל אלו היא מסה קריטית שהופנתה נגד שרון.
עיתונאים שעבדו בעבר עם אמנון רבי, עורך "העיר" מעלים השערה שונה על הדרך שבה עוצב הקמפיין. מהיכרות עם סגנון העבודה הריכוזי שלו ונטייתו לפרויקטים מיוחדים, סבורים אלה כי הוא שנתן את הטון. כך או כך, התוצאה ברורה: "העיר" נקט עמדה פוליטית חד-משמעית. העובדה הפשוטה שכמעט אין במקומון הזה חדשות פוליטיות פוסלת מראש כל אפשרות של עירוב דעות עם ידיעות. העיתון אימץ קו ופעל לפיו בגלוי. לכאורה, אין בכך כל פסול.
בכל זאת, מתעוררת תחושה של אי-נוחות נוכח סגנון הקמפיין; לאו דווקא מהעדפתו הפוליטית המוצהרת של "העיר", אלא מדרך טיפולו בנושא כל-כך חשוב כמו הבחירות לראשות הממשלה. ראשית, הפרויקט כולו נראה כקפיצה על עגלת השמאל הדוהרת בתל-אביב (בתל-אביב, יש לזכור, זכה ברק ברוב הקלפיות). בניגוד ל"כל העיר" הירושלמי, לדוגמה, במשך רוב השנה כמעט אין ב"העיר" התייחסות לפוליטיקה ארצית; יומיים לאחר הבחירות נשכחה הפוליטיקה ושער העיתון הוקדש למסע למקורות הקישון. שנית, לא נראה כאילו "העיר" מצויד בכלים הדרושים לטיפול בפוליטיקה ארצית, חרף חריצותו וכשרונו של אורי משגב.
הרושם שעלה מסיקור הבחירות ב"העיר" הוא של חוסר רצינות מספקת בנושא הנחשב למרכז העיסוק העיתונאי. מקומון מחליט לעסוק בפוליטיקה ארצית? אין בעיה, אבל לא כך. אם הנושא חשוב לעיתון, עליו לטפל בו כל הזמן, לא רק בתקופת הבחירות. ללא התעסקות מתמדת, העיתון אינו יכול לצבור לעצמו מעמד של בר-סמכא בנושא. כתב צעיר אחד, מוכשר ככל שיהיה, אינו מספיק. מטבע הדברים, הקוראים אינם יכולים לפתח הערכה גבוהה לדבריו של פרשן שהתחיל את דרכו בעיתונות לפני שנתיים, וכתב מאז על מוסיקה, ספורט ופוליטיקה. הבעיה אינה בכתב, אלא במערכת. יותר מאשר שליחות שלקח על עצמו "העיר" למען ציבור קוראיו, כפי שמגדירה זאת מערכת העיתון, דמה טיפולו במערכת הבחירות למרדף אחר טעם קהל קוראיו. ממש כמו פוליטיקאים מצויים במערכת בחירות.
אבנר מולכו הוא סטודנט לתואר שני בהיסטוריה
רק בתחומי המטרופולין
ממערכת "העיר" נמסר כי סדרת הכתבות שעסקו במועמד אריאל שרון לא נתפסה על-ידה כ"קמפיין", וממילא אינה "קמפיין למען אהוד ברק". לאורך כל כהונתו של ברק כראש ממשלה ובמהלך מערכת הבחירות האחרונה, הופיעו ב"העיר" פעמים רבות דברי ביקורת נוקבים על פועלו של ברק בתחומים רבים. בשנה הראשונה לכהונתו אף יוחד למאמרי הביקורת הללו לוגו קבוע: "אכזבה".
באשר לשרון, מוסיפים ב"העיר", לקראת סיומה של מערכת הבחירות נשמעו טענות כלפי התקשורת כאילו נמנעה לטפל באיש ובעברו. "העיר" השתדל לבצע שליחות זו במשך השבועות והחודשים שקדמו לבחירתו. "העיר" הקדיש לו שני שערים עוד לפני בחירות 2001: ב-26 במאי 2000, כאשר נסוג צה"ל מלבנון, פורסמה תמונתו המפורסמת של שרון מנופף לחיילי הנגמ"ש ביוני 82' עם הכותרת "ותודה לאריק שרון שהביאנו עד הלום". ב-14 בספטמבר האחרון, במלאת 18 שנה לטבח בסברה ושתילה, הקדיש "העיר" את שער הגיליון ויותר מ-12 עמודים לפרסום מסקנות ועדת כהן ולפרסום עיקרי פסק-הדין שקבע כי שרון שיקר לבגין, במשפט הדיבה שהגיש נגד עוזי בנזימן ו"הארץ" והפסיד.
כשמועמדותו של בנימין נתניהו עמדה על הפרק, ולנוכח הפופולריות הגואה שלו, ראה העיתון לנכון להזכיר לציבור שהאיש כיהן בעבר הקרוב כראש ממשלה בישראל וריכז מידע קיים (וגם חדש) על אופן תפקודו. המערכת יזמה סדרת כתבות תחת הלוגו "הו הא מי זה בא", עוד לפני ההחלטה על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות. עם פרישתו של נתניהו מהמרוץ הופסק פרסום הסדרה.
ב"העיר" מדגישים כי הוא יוצא לאור 21 שנה ומיומו הראשון לא הגביל עצמו לעיסוק בתחומי המטרופולין. הוא רואה עצמו מחויב לציבור קוראיו, שאותו אינו מזהה כקבוצת התייחסות חברתית או פוליטית מובחנת. מטרת העיתון היא להביא לציבור מידע רלבנטי.
גיליון 31, מרץ 2001