יום ראשון, 8 באפריל

זו לי הפעם הראשונה לצפות במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 20 שעלתה לאוויר לפני כשלושה שבועות. אני סקרן למדי.

המהדורה נפתחת בדיווח על נסיון חדירה, שסוכל על-ידי צה"ל, של שלושה מחבלים מרצועת עזה לתוך שטח ישראל. האירוע הוא ספיח של עימותי "תהלוכת השיבה" של סוף השבוע, והוא נזכר בכלי התקשורת האחרים רק כבדרך אגב: טנק של צה"ל ירה פגזים אל עבר שלושה צעירים פלסטינים שחצו את הגדר בצפון הרצועה. הצעירים שבו על עקבותיהם.

בערוץ 20 התקרית מקבלת נפח דרמטי: היא פותחת את המהדורה וממוצבת כהישג של צה"ל, שסיכל ניסיון של החמאס לשגר מחבלים לתוך שטח ישראל. ההקשר: "כשלונו [של חמאס] להביא המונים לגדר". הכתב הצבאי, נועם אמיר, מסביר כי המטרה לא היתה להרוג את השלושה אלא להרחיקם. הוא מספר ש"הרשתות הפלשתינאיות במצוקה".

לשאלת מגישת המהדורה, דנה סומברג, מדוע הודיע צה"ל על הקמת צוות הבודק את התנהלותו בעימותים לאורך הגדר, משיב הכתב: היה ברור שארגוני זכויות אדם יתקפו את צה"ל. המטרה אינה לחקור אלא "לאסוף ממצאים כדי להשלים את התמונה המודיעינית המסודרת". בראש צוות הבדיקה עומד קצין מצוין, מסביר הכתב, וכל זה נעשה כדי שאם תהיה תלונה בבית-הדין הבינלאומי או מטעם אחד מארגוני זכויות אדם – לצה"ל תהיה התשובה ביד.

במשדר משתלב שמעון ריקלין, הפרשן המדיני של הערוץ. הוא ממליץ לצה"ל להרבות בהרג מפגינים פלסטינים כדי להרתיע אותם ביתר יעילות מלהתקרב לגדר

האייטם הזה מלווה בכתבה של אמיר על ההתרחשות הקטלנית לאורך הגדר: צלם העיתונות הפלסטיני ההרוג יאסר מורתג'א מוצג כמי שייבא לרצועה רחפנים ש"מסייעים להמציא מודיעין לחמאס". אמיר מסתמך בכך על בלוגר כלשהו שאני הקטן לא ידעתי עד כה על קיומו. הכתב לא מסתפק בכך, ומדווח שהוא העמיק לחפור בפייסבוק של ההרוג ומצא שם "סטטוסים המעידים על קרבה לחמאס". הוא מגדיל לעשות בתחקירו ומציג תיעוד וידיאו קצרצר שנשלף מעמוד הפייסבוק של ההרוג, שבו הוא נראה מטיס רחפן. הנסיבות נראות אזרחיות לחלוטין. בהגינותו הרבה מעיר אמיר בכל זאת כי ייתכן שמורתג'א נורה בטעות.

במשדר משתלב שמעון ריקלין, הפרשן המדיני של הערוץ, ומביע פליאה על נימת ההתנצלות המבצבצת מהדוברים הישראלים בעניין זה. הוא ממליץ לצה"ל להרבות בהרג מפגינים פלסטינים כדי להרתיע אותם ביתר יעילות מלהתקרב לגדר.

בהמשך מבקשת סומברג מעמיתיה הסברים לדרישת שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לחקור את בצלם על הסתה, כשהיא מכוונת לקריאתו של הארגון לחיילי צה"ל לא לירות באש חיה על אנשים לא חמושים. אמיר מסביר כי "זו דרישה פופוליסטית שאין לה שיניים ושהיא כלל לא הגיעה לידיעת הצלפים". סומברג מקשה: ואם קריאה כזו היתה מגיעה מצד ימין, נניח מרבנים. ריקלין מזדרז להשיב: "הו, הו, אז הארץ היתה רועשת והיו קריאות להעמידם לדין על הסתה".

שמעון ריקלין, הפרשן המדיני של מהדורת חדשות ערוץ 20 (צילום מסך)

הפרשן המדיני משתף את הצופים בתובנותיו על הארגון המדובר: "בצלם חושף את פרצופו. בניגוד לטענתו שהוא בא לתקן כשלים בהתנהלות הצבא, הוא מתערב פה בעניין בטחוני מובהק, כשחמאס מתנכל לגבול הישראלי, כשאין לכך שום קשר לכיבוש – בנסיבות כאלו בצלם קורא לסירוב פקודה!". נועם אמיר מרגיע: אין לקריאה הזו שום אפקט, היא פורסמה רק ב"הארץ". סומברג מסכמת: נראה כיצד יפעל היועץ המשפטי לממשלה.

האייטם הבא: המחלוקת על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. הכתב המדיני, אלירן טל, מדווח על הפשרה שהושגה בין נתניהו לאדלשטיין. טון הדיווח – סלחני, אמפתי: "אנחנו הרי הצענו לשניים כבר לפני שבועיים להיפגש וראו זה פלא הם נפגשו היום ומצאו פשרה". ריקלין מצטרף: "חבל על המהומה, אבל יש בה גם צד טוב; זה כמו מריבות קטנות בתוך משפחה לפני ליל הסדר. הטקס בהר הרצל מסמל את עצמאותנו וריבונותנו, ואם כבר יש ריב פנימי – שיהיה על זה". סומברג מחייכת בהזדהות.

ריקלין מאשים גמלאים של מערכת הבטחון שתמכו בהחלטות אובמה לא לתקוף את סוריה ובהסכם הגרעין עם איראן שהם אולי מושפעים מאינטרסים עסקיים. מבלי לפרט, מבלי להוכיח

הדיווח הבא עוסק בתקיפה הכימית של צבא אסד את אזרחי סוריה באזור דמשק. הסיקור ענייני אבל בעקבותיו מתנהל באולפן דיון על יחס העולם למתקפה האכזרית הזו לעומת יחסו לתגובת ישראל להפגנות הגדר ברצועה. ריקלין מבהיר: "זו פשוט אנטישמיות", ותורם תובנה נוספת: גמלאים של מערכת הביטחון שתמכו בהחלטות אובמה לא לתקוף את סוריה (בעקבות השימוש שעשתה בעבר בנשק כימי) ולהגיע להסכם הגרעין עם איראן, שיש להם עצות לממשלה כל יום שני וחמישי – מושפעים אולי מאינטרסים עסקיים שיש להם, שהרי יש בהם כאלה שעם פרישתם ממערכת הביטחון החלו לסחור בנשק. בעמדתם הם גורמים נזק לבטחון ישראל כדי לקדם את האינטרס הכספי שלהם. כה אומר ריקלין בערוץ הפטריוטי – מבלי לפרט, מבלי להוכיח, מבלי לנמק את הקשר בין קביעותיו לנושא הדיון.

אייטם נוסף: כתבה על מצב המגורשים האריתריאים באוגנדה. היא מסתמכת על "תחקיר" של ארגון עד-כאן שהסתייע במצלמה נסתרת. המסר העולה מהכתבה: באוגנדה, בעיקר בבירתה קמפלה, הפליטות האריתריאית אינה כורח ואינה מצוקה אלא עסק כלכלי. שליח עד-כאן דובב שלושה-ארבעה גולים מאריתריאה שהתמקמו באוגנדה ומנהלים בה אורח חיים תקין: אחד מהם עובד כפועל בניין, שני מנהל חנות קטנה. הם אינם חוזרים לאריתריאה לא משום שהם חוששים, אלא משום שכדאי להם, כספית, להישאר באוגנדה. אחד מהמרואיינים שואף להגיע לשבדיה ולהשתקע בה לכמה שנים. מדינות באירופה נותנות מענקים נדיבים למהגרים אפריקאים שמוכנים לשוב לארצותיהם.

המסגור של הכתבה הזו במהדורה ננעץ בסירוב בג"ץ לדחות ביום אחד בלבד את הדיון הצפוי להיערך בעניין מסוגלותה ונכונותה של אוגנדה לעמוד בהסכם עם ישראל ולקלוט את מבקשי המקלט. ריקלין מסכם: "השקר הגדול נחשף [ב'תחקיר' של עד-כאן]. זה הכל עניין של כסף. השמאל מציג את גירוש האפריקנים כשואה. כלומר, אנחנו, המדינה, דומים לנאצים. יש בבג"ץ אנשים שהתבלבלו והם חושבים שהם מנהלים את המדינה לבד". הפאנל באולפן קורא לממשלה לממש את כוונתה לחוקק את פסקת ההתגברות שתאפשר לה להתעלם מהמגבלות שמטיל בג"ץ על הגירוש.

כאן תמה סבלנותי לערב זה.

יום שני, 9 באפריל

המהדורה נפתחת בדיווח על תקיפת שדה התעופה הסורי ליד חומס, המיוחסת לישראל. בתחילת הדיווח, שהוא ענייני, מוצג נתניהו כשהוא אומר, בחיוך סתום: "אנחנו פועלים על-פי הכלל 'הקם לפגוע בך, השכם לפגוע בו'". באולפן מתארח פרופ' אייל זיסר שבתשובה לשאלת המגישה, דנה סומברג, אם התקיפה מערערת את כל הסדר במזרח התיכון, מסתייג ואומר שהוא מניח שישראל תצליח לקבוע קווים אדומים מול איראן.

לדיון מצטרף הפרשן הצבאי של חדשות 20, ארז וינר (בעבר, עוזרו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי ומכוכבי "פרשת הרפז"), שמעריך כי צפויה תגובה אמריקאית על ההפצצה הכימית שביצעו כוחותיו של אסד. וינר מוסיף כי תגובה איראנית על תקיפת שדה התעופה עשויה להיות מופנית נגד ישראלים יחידים הנעים ברחבי העולם.

הסקופ של המהדורה: דרישה שהעלו כמה ח"כים לחדש את ייצור מסכות האב"כ וחלוקתן לציבור. סקופ נוסף: ביטול חגיגות העצמאות בקהילה היהודית במיאמי, מטעמי ביטחון

האייטם הבא: דיווח על הסרטון שתיעד ירי של צלף ישראלי על מפגין פלסטיני ליד הגדר בעזה – אירוע שבו צפו חיילים נוספים והריעו בצהלה כאשר הנפגע נפל על הקרקע. המגישה, דנה סומברג, מעירה כי זה אירוע מכוער, בלתי ראוי, והוא הופך עתה לחגיגת השמאל ברשתות משום שהוא מציג את צה"ל באור שלילי. וינר אומר כי פרסום הסרטון משרת את מי שרוצה לפגוע בנו. כאן במהדורה, מסביר וינר, איננו מראים את הסרטון, ובמשתמע עולה שהשיקול הוא לא להצטרף למסע ההכפשה התקשורתי נגד צה"ל. וינר מזכיר כי החיילים והצלפים הם "ילדים בני 18, והם אלה שמשמיעים את צהלות השמחה על פגיעות הצלף". הסרטון, אומר וינר, אינו מתעד מטווח של ברווזים אלא מצב שבו חייל ישראלי יורה במי שמסכן את המדינה.

בדיעבד, לאחר שצפיתי בסרטון, עלה בי הרהור עד כמה נלעג ואנטי-עיתונאי הסיקור המגונן שהעניקו חדשות 20 לתקרית. עורכי המהדורה ומגישיה מנעו מצופיהם את היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מההתרחשות כפי שהיא. בהתנהלותם שיקפו עיתונאי הערוץ פחד מפני ההשפעה שעלולה להיות לאירוע הצליפה כפי שהונצח ברגע האמת על מצב רוחם של הצופים. הצנזורה העצמית שהפעילו מנעה מצופיהם להיחשף לאווירת הציד שאפפה את מעקב הצלף אחר מטרתו החיה ואת המשמעות המוסרית של צהלת חבריו כשפגע בה.

נועם אמיר, הכתב הצבאי של חדשות ערוץ 20 (צילום מסך)

הסקופ של המהדורה היה דרישה שהעלו כמה ח"כים לחדש את ייצור מסכות האב"כ וחלוקתן לציבור. זאת, בהקשר לשימוש שממשיך לעשות משטרו של אסד בנשק כימי. סקופ נוסף ("אנחנו חושפים הערב"): ביטול חגיגות העצמאות בקהילה היהודית במיאמי מטעמי ביטחון על-פי הוראת הרשויות האמריקאיות.

אייטם אחר עסק בביטול השתתפותו של נשיא הונדורס בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל. הכתב המדיני, אלירן טל, הסביר את ההחלטה במחאה הרועשת של השמאל (ח"כ תמר זנדברג ממרצ) נגד הביקור. המגישה תוהה: כזו השפעה יש לזנדברג? והכתב משיב כי לא משקלה האישי של הח"כית שיחק תפקיד, אלא דיווחי שגרירות הונדורס בתל-אביב לממשלתה על ההתנגדות שקמה בישראל לביקור ועל הצגת הנשיא באור שלילי בתקשורת הישראלית.

לאחר מכן עסקה המהדורה בפסקת ההתגברות, שנועדה לאפשר לממשלה להתעלם מהוראות בג"ץ בנוגע לכוונתה לגרש בכפייה את מבקשי המקלט מאפריקה. בסיקור הוצג השר בנט כמי שלוחץ לנצל את המומנטום ולהניע עוד השבוע תהליך חקיקה שיצרף את פסקת ההתגברות לספר החוקים. נתניהו תואר כמי שמבקש לא להיחפז בעניין זה, ובנט צוטט כמי שמייחס לראש הממשלה שיקולים של קבלת קרדיט על המהלך. באייטם שולבה כתבה מצולמת על הפגנות, בעד הגירוש ונגדו, שנערכו מוקדם יותר בתל-אביב.

האורחת באולפן היתה סגנית השר ציפי חוטובלי, ובתשובה לשאלת ההנחתה של סומברג היא קבעה כי המסע נגד הגירוש הוא שקרי משום שלא מדובר בפליטים אלא במהגרי עבודה. חוטובלי הביעה תמיכה נלהבת בחקיקת פסקת ההתגברות. בדיון באולפן חיוו כתבי הערוץ את דעתם שהקרן החדשה לישראל מנסה לטרפד את המהלך בין השאר באמצעות פניות לקהילה הבינלאומית ובאמצעות עתירות לבג"ץ, "שעולות הון אך יש מי שמממן אותן".

הדיווח על פנייתו של אהוד אולמרט לנשיא המדינה למחוק את הרישום הפלילי נגדו היה לוחמני וביקורתי במיוחד. תהיתי מה עקץ את הכתב אלירן טל, עד שבסופה של סקירתו יצא המרצע מהשק: הוא מייחס את מהלכו של אולמרט לכוונתו לחזור לחיים הפוליטיים כדי להתמודד מול נתניהו על תפקיד ראש הממשלה.

יום שלישי, 10 באפריל

ואלה, בין השאר, פריטי מידע ששאבתי מצפייה מאוחרת בחלק החדשותי של מהדורות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 באותו יום – פריטי מידע שעורכי מהדורת החדשות של ערוץ 20 לא הצליחו להביאם, באותה שעה, לידיעת צופיהם:

• יעד המתקפה המיוחסת לישראל בסוריה היה מתקן, או תשתית נרחבת, שמקימה איראן במטרה לשבש את חופש הפעולה של חיל האוויר לפעול בארץ זו.
• הזמר קובי פרץ והשר לשעבר סטס מיסז'ניקוב צפויים להימנות עם האסירים שיקבלו חנינה לרגל יום העצמאות.
• הקבינט הבטחוני יתכנס מחר לדיון על הנושא הסורי.
• הצמרת הבטחונית תמימת דעים בדבר הצורך להציב קווים אדומים לאיראן.
• התגובה הפומבית הרוסית הביקורתית לתקיפה המיוחסת לישראל בסוריה נועדה לאוזניים ערביות ואיראניות; אין שינוי מהותי ביכולת של ישראל לפעול בסוריה.
• הצלף שתועד בסרטון כשהוא יורה בפלסטיני לתרועות חיילים הסובבים אותו נמנה עם כוח גולני.
• עדכון על החלטת בג"ץ לדרוש מהמדינה להציג עד יום ראשון הבא הסכם עם אוגנדה על נכונותה לקלוט מבקשי מקלט.
• מספרם המדויק של הישראלים שהמידע האישי שלהם דלף מפייסבוק לחברה הבריטית קיימברידג'-אנליטיקה.
• מסתמן מועמד חדש לרשת את אבו-מאזן: ד"ר עדנאן מג'לי, מדען ואיש עסקים, יליד טובאס שחי רוב הזמן בארצות-הברית. על-פי סקר דעת קהל שנערך בקרב הציבור הפלסטיני, הוא נהנה מאהדה ניכרת.
• ליברמן אסר על כניסת משפחות פלסטיניות שכולות המבקשות להשתתף בטקס זיכרון משותף עם משפחות של חללים ישראלים בתל-אביב.
• מנדלבליט מבקר בחריפות את דברי הביקורת הכלולים בספרו של אהוד אולמרט על בעלי תפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק, ורומז שלא יתמוך בבקשתו למחוק את הרישום הפלילי נגדו.
• הרשות להגנת הצרכן זימנה לחקירה בחשד להטעיית הצרכנים את מנכ"ל אפל בישראל בגין תלונות על האטה מכוונת בהפעלת מכשירי האייפון של החברה בכל פעם שהיא משווקת דגם חדש או משדרגת גרסה.

ואלה פריטי המידע ששודרו הערב בחדשות 20, ולא נכללו בסיקור של חברות החדשות בערוצים המסחריים:

• דרישה לחקירה פלילית נגד המופתי של ירושלים על שהשתתף בכנס שנערך בלבנון ובו לקחו חלק גם איסמעיל הנייה וסגנו של נסראללה. נושא הכנס: החזרה לפלסטין. עילת התביעה לחקירת המופתי: קיום מגע עם סוכן זר.
• פעילי עוצמה-יהודית, ובהם ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, נחסמו על-ידי המשטרה בדרכם להפגין באום אל-פחם.

יום רביעי, 11 באפריל

ערב יום השואה. מהדורת החדשות הוקדמה בחצי שעה, והיא מוגשת על-ידי ליטל שמש. היא נפתחה בכותרת שנסבה על העצרת הצפויה להיפתח בתוך חצי שעה ביד-ושם – ומיד אחריה הוצג הסקופ המרעיש של חדשות 20: מרצה במכללה האקדמית תל-אביב–יפו צולם והוקלט בשיעור כשהוא משווה בין מדינת ישראל לגרמניה הנאצית. לאחר מכן הוצגו הכותרות הבאות: טראמפ מאיים על רוסיה, מוזיאון שואה נחנך בחיפה, עדותה המצמררת של ניצולת שואה.

ולחדשות בהרחבה: האייטם הראשון הוקדש למתיחות המתגברת בצפון – הן בגלל הציפייה למתקפה אמריקאית על מטרות בסוריה והן בגלל הדריכות שהשתררה בישראל לאחר התקפה המיוחסת לה ליד חומס. הדיווח של הכתב הצבאי, נועם אמיר, היה ענייני. בערוצים המתחרים ידעו לשוות לאייטם הזה מתח דרמטי עשיר לאין ערוך.

התבטאות של מרצה במכללה מקבלת הבלטה חסרת פרופורציה בהשוואה לסיקור שהוענק במהדורה לנושאים אחרים שעל סדר היום, כמו המתיחות בצפון, העימות בין טראמפ לרוסיה או המחלוקת בקואליציה

לעומת זאת, בחדשות 20 הפליאו לנפח את הידיעה הבלעדית על המרצה מהמכללה האקדמית. הכתב לירן לוי הציג סרטון שצולם בטלפון נייד בעת שיעור שהעביר ד"ר עופר כסיף, ובו טען בזעם כי תגובת צה"ל על צעדות השיבה בעזה והאווירה הציבורית בארץ, המגבה אותה, דומה להתנהלות גרמניה הנאצית לפני 80 שנה. רוב הנרצחים בעזה, לשיטתו, הם חפים מפשע והם נורים כמו ברווזים במטווח. זו, לדעתו, המחשה לתהליך העובר על החברה הישראלית שכמוהו בדיוק עבר על גרמניה בתקופה הנאצית. סטודנטים כועסים מחו על דבריו, הטיחו בו שהוא שוטף את מוח תלמידיו והזכירו כי גם בעבר הוא השווה בין החוקים שמעבירה הממשלה לאחרונה לבין החוקים שיזם המשטר הנאצי. כסיף לא חזר בו: שר החינוך בנט הוא פשיסט על-פי כל הגדרה. חמאס הוא מפלגה פוליטית. מטרת ארגון להבה הישראלי הוא השמדת עם.

דנה סומברג, מגישת מהדורת חדשות ערוץ 20 (צילום מסך)

בכתבה הובאה תגובת עמותת אם-תרצו: לא ייתכן להמשיך עם המצב הזה. צריך להפסיק את זה מיד. בדיוק כדי למנוע תופעות כמו דבריו של כסיף מול הסטודנטים נועד הקוד האתי במוסדות להשכלה גבוהה. תגובת המכללה: המקרה לא מוכר לנו. נבדוק ונעקוב.

האייטם הזה תפס חלק ניכר יחסית מהזמן הקצוב שעמד לרשות מערכת חדשות 20 (רבע שעה בלבד) לסיקור נושאים חדשותיים בערב זה (המחצית השנייה של המהדורה הוקדשה לאירועי יום השואה), והוא מעיד על סדר העדיפויות העיתונאי של העורכים: התבטאות מכעיסה של מרצה מקבלת הבלטה חסרת פרופורציה בהשוואה לסיקור שהוענק במהדורה לנושאים אחרים שעל סדר היום: המתיחות בצפון, כינוס הקבינט בעניין זה, ציוציו התוקפניים של טראמפ כלפי רוסיה, המחלוקת בין נתניהו לבנט על פסקת ההתגברות.

יום חמישי, 12 באפריל

אין הפתעות: המהדורה מאששת את הרשמים שצברתי עליה כל השבוע. היא משדרת אווירה של ערב מלחמה בצפון ("בדקו תקינות מקלטים") ושל ערב עימות בדרום ("כתבנו מצטרף לגדוד נחשון המתרגל כיבוש כפר בעזה"), כשאלו מלווים בביטחון במנהיגותו של נתניהו ("פוטין לא דרש ממנו להפסיק את פעילות חיל האוויר בסוריה"; "החמאס נכשל לחלוטין במצעדי השיבה"; "המחלוקת על פסקת ההתגברות ניתנת לפתרון; ראש ממשלה זרק בלון ניסוי").

המהדורה תוקפת גילויים שמאלניים (גלריה ברבור, בירושלים שמאכסנת מפגש ישראלי-פלסטיני שנועד לדון ביום זיכרון משותף; ההשוואה בין ישראל לגרמניה הנאצית שעשה המרצה במכללת תל-אביב–יפו), והיא מסקרת בנימה ביקורתית ביותר גזר דין מקל שניתן בבית-דין צבאי נגד מחבל פלסטיני שדקר מתנחלת מבית-חגי. אפשר, אפוא, לעבור לסיכומים.

סיכומים

אני מעתיק מתוך יומני כמה אבחנות שרשמתי לעצמי במשך השבוע: המהדורה מדיפה חובבנות. הכתבים והפרשנים אינם חריפים, שנונים או מקוריים. הם נעדרי כריזמה והשיח ביניהם אינו זורם. חולשה נוספת: בגלל המשקולות האידיאולוגיות שהם נושאים בכיסיהם בבואם לאולפן, דיווחי המהדורה והפרשנות הנלווית להם צפויים מאוד. ראית את המהדורה יום-יומיים ותפסת את הפרינציפ: אין סיכוי שהכתבים, המגישות או משתתפי הפאנל יפתיעו אותך בעמדה חריגה או בתובנה מקורית.

הקרבה לשלטון לא מנוצלת בחדשות 20 להעשרת המידע ולהבאת סקופים אלא, כך אני מתרשם, מרוכזת בהיענות לציפיותיו

סגנון ההגשה של המהדורה מונוטוני ומבוסס בעיקר על ראשים מדברים. אין שימוש נרחב או יצירתי בעזרים ויזואליים, באינפוגרפיקה, בציטוט כתבים-עמיתים מתחנות שידור ברחבי העולם. אייטמים שמשודרים במהדורה במקביל לשידורם בערוצים המתחרים (בנושאים שהם במרכז ההתעניינות) מוגשים באופן צנום, מרובע, ללא תנופה, ללא העשרה. הפרשנות רדודה, מושפעת באופן בולט מהעמדה האידיאולוגית, ללא עומק או ידע נרחב. ארז וינר ונועם אמיר אינם בני תחרות לסמכותם המקצועית של אהוד יערי ואלון בן-דוד, וכך גם שמעון ריקלין ואלירן טל לעומת עמית סגל וברק רביד. הקרבה לשלטון לא מנוצלת בחדשות 20 להעשרת המידע ולהבאת סקופים, אלא, כך אני מתרשם, מרוכזת בהיענות לציפיותיו.

התפיסה הפטריוטית (כביכול) כה נוכחת בשידורי המהדורה שהיא משבשת את שיקול הדעת העיתונאי. כזו היתה, למשל, ההחלטה לא להציג את סרטון הצלף – החלטה שממנה חזר בו הערוץ באיחור של 24 שעות – או המיקום ומשך הסיקור שהעניקה המהדורה לאייטם על המרצה בערב עמוס בחדשות מקומיות ובינלאומיות דרמטיות.

הכתבים, ובוודאי הפאנליסטים, עוקפים את הממשלה מימין: הם הרבה יותר קיצוניים, בוטים ותוקפנים (סומברג: "למה המערכת הצבאית לא מגינה על החיילים? למה לא פועלים נגד הפרובוקטורים משמאל? אני מקווה שיעשו לזה סוף". מעיין אדם: "אני קוראת לנקוט במהלכים הרבה יותר נמרצים, שיחוללו כאן רעידת אדמה, כדי לטפל באופן יסודי בגילויי ההתנגדות לישראל מצד המיעוט הערבי. להפסיק להכיל את זה. האיפוק הוא בכייה לדורות" (בהקשר להפגנת מרזל ושות' באום אל-פחם).

עורכי חדשות 20 נותנים פתחון פה לארגונים אזוטריים, ובלבד שהם ימניים; נסמכים עליהם ומשמשים מגבר להפצת עמדותיהם וגרסאותיהם. הארגונים האלה, כך מסתמן, הם מקור מרכזי למידע בלעדי שמצליחה המהדורה הזו להביא (כך היה גם כשהתברר שהסרטון על דברי המרצה הגיע מאם-תרצו). הם מספקים מידע ממחוזות שהערוצים המתחרים מזניחים או מתעלמים מהם. בכך, כנראה, מתממש הגיון הקיום של הערוץ הזה – לפי שעה, מכל מקום.

שלושה שבועות לאחר שעלתה על המרקע, תפקודה העיתונאי של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 20 מזכיר עד כדי בחילה את "ישראל היום"

המגישה הראשית, דנה סומברג, אינה מתוחכמת ואין בה חן (טובה ממנה ליטל שמש). השאלות שהיא מציגה בנאליות, לא מאתגרות ולא מעניינות. התגובות שלה אפורות, פורמליות: "בהחלט", "כן", "מה אתה אומר על". האווירה הנושבת באולפן אינה זורמת, אין בה פתיתים של שובבות, הומור, פיקחות. השיח מרובע, נוקשה. המסר, בעיקרו, תוקפני (כלפי השמאל) ומפיץ חרדה (כלפי כלל הציבור). בולט מספר המרואיינים מהימין הקיצוני: סמוטריץ', יורם שפטל, חוטובלי, אנשי עד-כאן, אם-תרצו, עוצמה-יהודית, עמותת לך-ירושלים, "הפורום המשפטי למען ישראל ציונית ודמוקרטית". עורכי חדשות 20 לא הצליחו לגייס ולו עיתונאי אחד בעל שם כדי שלצופים שאינם שבויים מלכתחילה יהיה תמריץ להציץ במהדורה.

שלושה שבועות לאחר שעלתה על המרקע, התנהלותה של מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 20 מזכירה עד כדי בחילה את "ישראל היום". הדברים נכתבים לא בגלל עמדתם האידיאולוגית המוצהרת, ולכן הצפויה, של אנשי המערכת (שאינה לרוחי), אלא בהקשר לתפקודם העיתונאי. שיהיו ימנים קיצוניים כאוות נפשם, אבל שיציגו עיתונאות זריזה, חריפה, מעניינת, אמינה, מאתגרת. הם אינם כאלה. הם מדבררים בצייתנות את גרסאות השלטון ומתאמצים בכל אייטם חדשותי להציג את המדינה, בעיקר את ראשיה, באור חיובי – גם כאשר מחדליהם או כשלונותיהם זועקים לשמיים.

עם זאת, אי-אפשר להתעלם מפוטנציאל ההשפעה שיש לערוץ החדשות הזה. אם אכן יצבור בהדרגה צופים, ואם אלה אכן יימנו עם החתך החברתי-תרבותי המהווה את הימין הישראלי כיום, לשטיפת המוח שמייצרת המהדורה הזו, ערב אחר ערב, יהיה משקל לא מבוטל על דעת הקהל. תמונת המציאות שהוא יקבל מחדשות 20 תהיה חד-צדדית וסטריאוטיפית באופן מסוכן.