מלחמות העיתונים בחברה החרדית גרעו מהשוק 110 מיליון שקל בהכנסות מפרסום בתוך ארבע שנים – כך דיווח לאחרונה עקיבא ווייס, כתב הדסק הכלכלי של תאגיד השידור הציבורי כאן. בראיון לתוכנית "קול העין" הרחיב ווייס על המאבקים הייצריים בעיתונות החרדית ועל האופן שבו הזיהוי הפוליטי של העיתונים משפיע על ביצועיהם הכלכליים. להלן גרסה ערוכה של השיחה שקיימו עמו המנחים איתמר ב"ז וחן ליטבק.

במרכז המאבק שתיאר ווייס בכתבתו עומדים שניים מתוך ארבעת היומונים החרדיים: "יתד נאמן" הוותיק, המייצג את סיעת דגל-התורה, ו"הפלס" הצעיר, המייצג פלג ירושלמי בהנהגת הרב שמואל אוירבך. הפלג של אוירבך ו"הפלס", אמר ווייס, מקיף כ-20% מהציבור הליטאי, שממנו התפלג לפני שנים אחדות. "הפלג הזה יותר שמרני, ראינו אותם לאחרונה מפגינים על מאסר עריקים, הם מאוד קיצונים בנושא של הצבא, ובעוד מספר נושאים", אמר.

עקיבא ווייס (צילום: קובי הר-צבי, כאן)

עקיבא ווייס (צילום: קובי הר-צבי, כאן)

"יש פה מאבק פנים-חרדי מאוד סוער וכוחני בין העיתונים", הוסיף ווייס. "הרב שטיינמן והרב קנייבסקי, מנהיגים בכירים במגזר החרדי, הוציאו מכתב שאוסר על פרסום בעיתון 'הפלס' – ולא רק לעסקים, גם למרואיינים. הם אסרו על יצירת קשר עם העיתון ואפילו אסרו להכניס אותו הביתה. וזה גרם לאיזשהו תוהו ובוהו בעולם הפרסום החרדי". לדברי ווייס, כמעט כל משרדי הפרסום נשמעו להוראות מכתב החרם, "למעט לשכת הפרסום הממשלתית ועיריית ירושלים, שם יש נציג לקבוצה של 'הפלס' והרב אוירבך".

"המהלך הזה הביא את אנשי ותומכי 'הפלס' לתגובת נגד – יש להם מספר טלפון, וכל בוקר הם מפרסמים בו את השמות של החברות והאנשים שמפרסמים באותו יום ב'יתד נאמן', וכל התלמידים או החסידים מתקשרים לאותם מנהלי חברות ומוחים על זה שלא מפרסמים אצלם".

המחאות הן בסגנון "אדוני, מדוע אינך מפרסם", או שהדברים יותר חריפים?

"בעבר זה היה יותר קיצוני, אבל היום הם נצמדים לחוק ודואגים שכל אחד יתקשר רק פעם אחת ביום – וככה זו לא הטרדה, זו בסך הכל מחאה. משיחות שהיו לנו עם אנשים במשרדי הפרסום והחברות, הם מדברים על הטרדות מבוקר עד לילה, משהו שאי-אפשר לעבור עליו לסדר היום – והתוצאה היא שהחברות ומשרדי הפרסום פשוט הפסיקו לפרסם. חלקם הפסיקו לפרסם ב'יתד נאמן', חלקם הפסיקו לגמרי לפרסם ביומונים החרדים – 'יתד נאמן', 'הפלס', 'המודיע' ו'המבשר'.

"מנהלי משרדי הפרסום, האנשים שיודעים מה קורה אצלם בקופה, הפסידו כמעט 70 מיליון שקל. 'יתד נאמן', שהוביל את החרם על 'הפלס', הפסיד כמה עשרות מיליוני שקלים – 40 מיליון שקל, וחלק מהמנהלים העריכו שאפילו יותר מזה. במושגים של המגזר החרדי, אלו סכומי עתק".

אפשר להבין איך "יתד נאמן" מאבד מפרסמים, ובהתאם מאבד גם הכנסות. אבל משרדי הפרסום בסך הכל יכולים להחליט שהם לא מפרסמים ב"הפלס" או ב"יתד נאמן" – וכן מפרסמים במקומות אחרים. איך נוצר הנזק לתקציב שלהם?

"יש המון חברות, קופות חולים למשל, שלא מפרסמות בכלל ביומונים החרדיים. הם נכוו מזה, היו שם מאבקים ממש ייצריים – קבוצות שלמות מכל פלג החרימו קופות חולים, היה ממש מאבק קשה מאוד. אז קופות החולים הרימו ידיים ואמרו 'לא נפרסם לא פה ולא שם'.

"אף אחד לא דיבר על זה עד היום, זה היה טאבו. אמרו לי כמה עורכים בתקשורת החרדית, גם באתרים וגם ברדיו: אנחנו לא נוגעים בזה, אתם השידור הציבורי, ואתה לא תאבד את מקום העבודה שלך – ולכן יכולת לפרסם את זה"

"קופות החולים זו הדוגמה הכי כואבת, אבל יש גם את הבנקים, ועוד גופים ממש גדולים שהיו משקיעים מיליוני שקלים מדי שנה במגזר החרדי ופשוט נסוגו מזה. הם הבינו שזה מכניס אותם לבעיות קשות גם בתפקוד היומיומי – אמר לי גורם במשרד ממשלתי, 'יום אחד פורסמה מודעה אחת ב'יתד נאמן', וכל המשרד היה על הרגליים – כולל המנקה והשומר בחניון'. כולם הוטרדו בטלפונים, 'למה אתם לא מפרסמים אצלנו'. הדבר הזה לא נגמר, זה כבר כמה שנים ככה".

איך "יתד נאמן" הצליח לשרוד?

"הוא לא שורד מבחינת ההפסדים, אבל הוא עדיין ממשיך, אנחנו לא רואים סוג של התקפלות או משהו כזה. צריך להזכיר, הרב שטיינמן, שהוא בעצם המנהיג של העיתון והקהילה, מינה לתפקיד יושב הראש את שמעון גליק, שהוא איל הון משמעותי בארצות-הברית, שהשקיע המון כסף. הוא הקופה של החברה, כל פעם שחסר כסף – הוא מזרים. לכן אף אחד לא דיבר על זה עד היום, זה היה טאבו. אמרו לי כמה עורכים בתקשורת החרדית, גם באתרים וגם ברדיו: אנחנו לא נוגעים בזה, אתם השידור הציבורי, ואתה לא תאבד את מקום העבודה שלך – ולכן יכולת לפרסם את זה".

למה לדעתך הם לא מתעסקים בזה?

"זה נושא מאוד רגיש. זה טאבו במיינסטרים של המגזר החרדי – זה חרם של רבנים. אם נסתכל על ההנהגה של 'יתד נאמן', יש להם עמדות כוח מאוד חזקות במגזר החרדי – גם בפוליטיקה – דגל-התורה, משה גפני, יעקב אשר, אורי מקלב בכנסת. אף כלי תקשורת לא רוצה להסתכן ולעסוק בזה, לא מדברים על זה, למעט אחד שהסכים לגבות את המספרים האלה – מאיר גל, הבוס שלי לשעבר, המו"ל של 'בחדרי חרדים'. הוא צייץ בטוויטר ש'כולנו שילמנו על זה'".

מאיר גל, טוויטר, 26.2.17

מאיר גל, טוויטר, 26.2.17

הזכרת את הרבנים שטיינמן ואוירבך, עד כמה הם מעורבים אישית במחלוקות המאוד-ארציות האלה?

"הרב שטיינמן קיבל את השליטה ב'יתד נאמן' לפני ארבע שנים או קצת יותר, היו שקראו לזה 'הפיכה', אחרים קראו לזה 'השתלטות'. הוא כינס בבית שלו את חברי העמותה, הדיחו את העורך הקודם, מינו יו"ר חדש לחברה – שמעון גליק, זה שמזרים את הכספים – ובעצם הוא ממש סמך את ידיו על זה. התמונות גם התפרסמו בתקשורת החרדית, ורואים בהן את הרב שטיינמן יושב בסלון הבית שלו עם חברי העמותה ועם המנכ"ל החדש, זה נעשה ממש בידיים שלו.

"לגבי 'הפלס', הרב אוירבך – לא שמעתי על זה ממנו, ולא ראינו תמיכה גורפת, אבל נמצאים שם האנשים שלו, ואני מאמין שגם הוא תומך בזה באופן עקיף. העיתון נחשב לעיתון בהנהגתו – זה לא כל-כך גלוי כמו במקרה של 'יתד נאמן', אבל הוא תומך מאחורי הקלעים, ולא רק – ראינו שהוא קיבל בבית שלו את המנכ"ל ואת העורך, והתמונות פורסמו. אבל אם נשווה את התמיכה – זו לא אותה תמיכה. 'הפלס' מייצג את הפלג שלו, ובואו ניתן להם גם שאפו, לעיתון הזה – הוא יוצא כבר כמה שנים ללא פרסומות".

להערכתך, מי כאן הקורבן, "יתד נאמן", שמפסיד מפרסמים, או "הפלס", שסובל מחרם?

"זו שאלת המיליון דולר. לדעתי האישית אין צודקים, יש פה מלחמה די לגיטימית של עיתון ותיק, 'יתד נאמן', שמנסה לסגור עיתון חדש, שרואה בו אופוזיציה גם בשוק העיתונות וגם בהנהגת הציבור הליטאי. זה מאבק אידיאולוגי, ולכן הם שמים על זה את כל המשקל. מולם עומדים אנשים שנלחמים לדבריהם על זכות הביטוי. אבל אין ספק שאם נבדוק מי יותר מסכן פה, התשובה היא 'הפלס', שחיים מתרומות ואוספים שקל לשקל, ואני לא יודע איך הם מצליחים לסגור את החודש".

לפני שנתיים חשף אורן פרסיקו ב"העין השביעית" איך מונופול הגז שפך כסף על שלושת היומונים החרדיים שיש להם ייצוג בכנסת – "יתד נאמן", "המודיע", "המבשר" – ונמנע לגמרי מרכישת מודעות ב"הפלס". זאת היתה התקופה של אישור מתווה הגז, והפרשנות המתבקשת היתה שמדובר במעין שוחד – אולי חוקי אבל בטוח מסריח. עד כמה לדעתך נפוצה היום התופעה של שימון העיתונים בשביל להשיג הישג פוליטי?

"אני אהיה פה זהיר, כי זה נושא רגיש מאוד: לפי התחקיר שפורסם בערוץ 2 על המאכערים של הסיגריות בלשכה של ליצמן והפרסום ב'המודיע' – היה שם משהו שלא נראה הכי בריא מבחינת החיבור בין עולם התקשורת והפוליטיקה. אבל אני לא יודע להגיד בבירור, אין לי עורכי-דין שיבואו לייצג אותי בתביעות דיבה.

"אני יכול להבין את התיאוריה שאומרת שמפרסמים רק ביומונים האלה כי רק שם יש חברי-כנסת – אבל אני לא קונה אותה במקרה של הגז, כי לדעתי אם הם היו מפרסמים ב'הפלס' הם היו נשרפים לגמרי. זה יותר גרוע מהחלופה. אני לא בטוח שהם לא פרסמו ב'הפלס' כי ל'הפלס' אין כוח פוליטי, לדעתי הם לא פרסמו שם כי הם לא רצו להכעיס את שלושת העיתונים האחרים.

"אם חברות הגז היו מפרסמות ב'הפלס', חבר-הכנסת גפני, שנמנה על תנועת דגל-התורה של הרב שטיינמן, היה קצת כועס עליהם, ואולי זה היה מזיק להם והם היו מפסידים את כל המערכה. גם בקבוצה של 'יתד נאמן', מי שמפרסם ב'הפלס' הוא די מסומן – הם ממש לא אוהבים את זה בלשון המעטה. אז לדעתי הם לא פרסמו ב'הפלס' לא בגלל שאין להם חברי-כנסת, אלא כדי לא לעצבן את חברי-הכנסת האחרים".

עורך "הפלס" נתי גרוסמן מקבל טיפול רפואי אחרי שהותקף ליד ביתו, 2012 (צילום: פלאש 90)

עורך "הפלס" נתי גרוסמן מקבל טיפול רפואי אחרי שהותקף ליד ביתו, 2012 (צילום: פלאש 90)

לא מזמן התראיין סגן עורך "הפלס" בערוץ 10, והודה שהעיתון לא כלכלי ונסמך על תרומות. גם "יתד נאמן" מנוהל באמצעות עמותה. אם הגופים האלה הם בעצם זרועות של קבוצות פוליטיות, והם נועדו להשפיע על התודעה ולא להרוויח – יכול להיות שצריך להחיל עליהם את חוק מימון המפלגות, כמו שכל הזמן מבקשים לעשות ל"ישראל היום"? אתה רואה הבדל כלשהו בין השניים?

"לדעתי 'יתד נאמן' ו'הפלס' יותר מזכירים את העיתונים המפלגתיים שהיו פעם. 'ישראל היום', מבחינה רשמית, הוא עיתון רגיל – למרות החיבוק החם שהם נותנים לראש הממשלה ולליכוד. ב'יתד נאמן' לא מתביישים להגיד 'אנחנו מייצגים את דגל-התורה', ו'המודיע' קורא לעצמו 'בטאון אגודת-ישראל'".

כלומר, הגילוי הנאות בעצם מכשיר את המצב.

"כן, כשאתה פותח 'יתד נאמן' או 'המודיע' אף אחד לא חושב שהם ניטרליים. יש את הבדיחה הידועה במגזר החרדי, על כך שכשמעבירים 100 מיליון שקל לישיבות – בכל עיתון כתוב שמישהו אחר אחראי על זה: ב'יתד נאמן' זה יהיה גפני, ב'המודיע' זה יהיה ליצמן, ב'המבשר' זה יהיה פורוש, וב'הפלס' זה יהיה בכלל ש"ס, כי הם לא מכירים במפלגה האשכנזית, שהחרימה אותם. זה ממש שונה מ'ישראל היום', כי ברור שהעיתונים מייצגים את המפלגות – הם מציגים את דעת המפלגה, או יותר נכון את דעת הרבנים".

אתה בעצמך מגיע מהעולם החרדי, לפני שהגעת לתאגיד היית כתב ב"בחדרי חרדים". חרדים עדיין קוראים עיתונים כמו פעם, או שגם אצלם עוברים לאט-לאט לצרוך חדשות בדרכים אחרות?

"צריך להבדיל בין ימי החול וימי שבת. השבועונים החרדיים תמיד יחזיקו מעמד כי בשבת אין אינטרנט, אין רדיו, אין כלום – זה הדבר היחיד שמחזיק שם. לגבי ימי החול – אין ספק, 'בחדרי חרדים' זה כלי תקשורת ממש משפיע, הובלנו המון מאבקים שהפוליטיקאים החרדיים לא יכלו להתעלם מהם. אם נסתכל על שנים עברו, שבהן האינטרנט החרדי היה דבר פסול ואף אחד לא היה מתראיין שם – היום הפוליטיקאים מבקשים ועומדים בתור כדי להתראיין ולקבל במה ב'בחדרי חרדים', וחשוב להם איפה הכתבה תמוקם.

"אין ספק שהציבור החרדי הולך הרבה יותר לרדיו ולאינטרנט – זה בא עם ההתקדמות של הטכנולוגיה. אם בעבר סמארטפון היה דבר שאינו בנמצא, היום יש – חלקם כשרים, חלקם לא כשרים. הציבור החרדי היום הולך הרבה יותר לקראת העולם הזה. אבל אין ספק שהיומונים החרדיים יישארו חזקים, כי המיינסטרים החרדי, הציבור היותר שמרני, עדיין לא מכניס הביתה רדיו ובטח שלא אינטרנט. סיבה נוספת לכך שהעיתונים האלה יישארו חזקים היא שיש להם את הכוח הרבני, ואת הכוח הפוליטי של אותן מפלגות או סיעות".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.